מהר"ם שיק אורח חיים קצז

למשוך הפתילה דניכר דהוי כיבוי לצורך ההדלקה מיד. וזה ראי' להתיר בנידון שלנו גבי שטיין קאהלען. והנה לפי גירסת רש"י גבי מוגמר מוכח בכתובות דף ו' דפריך דנימא מתוך גבי מוגמר דאפילו בכיבוי אמרי' מתוך. ואע"ג דהרמב"ם בפ"ד מה' יו"ט דין ו' ס"ל כגי' רש"י ואפי"ה סובר שם בדין ב' דלא אמרינן מתוך הרמב"ם לטעמי' דס"ל דלא אמרינן מתוך. אלא בהוצאה והבערה. וס"ל דלא קי"ל כסוגי' דכתובו' וכמ"ש הפר"ח ר"ס תצ"ה. אבל לדעת אינך פוסקים. דגם בשאר מלאכות. אמרינן מתוך גם בכיבוי אמרינן. וא"כ קשיא דבביצה דף כ"ב ע"א דאסרו לכבות מפני דבר אחר ול"א מתוך וצ"ל כמ"ש הרא"ש שם בתי' השני הואיל והצורך קצת הוא צורך מכשירין. לא מקרי צורך קצת. ודברי הב"ח בסי' תק"ז. שכ' דל"א בשום מקום מתוך בכיבוי אע"ג דסוב' כגי' רש"י דבמוגמר איכא כיבוי לא ידעתי איך מפרש סוגיא דכתובות הנ"ל וצ"ע ולפי"ז שוב תליא זה בדברי המג"א והא"ר בסי' תק"א הנ"ל אי עשיית אש מקרי אוכ"נ אמרי' בי' מתוך. יהי ה' עמו בכל אשר יפנה ובחצרות ה' יפריח. כאות נפשו ונפש ידידו הדוש"ת: הק' משה שיק מברעזאווע: תשובה רע"ט החיים והשלום וכל טוב להרבני המופלא ומופלג בתורה כקש"ת מוה' שמעון פאללאק נ"י בעיר בערעג אויפאלע: מכתבו קבלתי ובו נשאלתי לחוות דעתי ע"ד המנהג שנוהגין במקומו היתר בטבילת כלים ע"י שיטבול אדם גם את עצמו. והכלים יהיו אז בידו ולא נמצא שורש במנהג הזה. ואין זה דומה לכל הערמות הנזכרים בש"ס. בביצה דף י"ח עיי"ש. וגם מבואר שם ברש"י ד"ה מערמת וטובלות וכ' דדווקא במלבושים. שהיא לבושה בהם. וגם הרי אנן קי"ל כרבא. דאסור משום מתקן. וגם למה יהא מותר לעשות תקנה המבואר בש"ע או"ח סי' שכ"ג סעי"ז ליתן לעכו"ם במתנה. ומעלתו האריך עוד וכו', וגוף הדבר באמת כל מ"ש מעלתו בזה מבואר בהדי' בשבת דף קנ"ט ע"ב. דכל הערמה דשרי מדרבנן הוא דווקא. אם אינה מוכחא מילתא דהוא עושה בזה דבר איסור ולכך הוכרח רש"י לפרש אשה מערמת וטובלת. דאינה מוכחא מלתא וכן ביתר הערמות שרינן דווקא אם אינה מוכחא מלתא: ולכאורה קשה למה אם מוכחא מלתא אסור הא אמרינן כיון דלא שרי' לי'. אלא באופן הזה שוב לא שייך הגזירה. שמא יעבירנו דמדכר דכיר דאית לי' הכירא. ולמה נקט דווקא דמערמת וטובלת בבגדיה אדרבה לר"י אפשר אם הוא טובל עצמו ובידו הכלים כעין מנהג מקומו שכתב מעלתו נ"י גם כן אית לי' הכירה למילתי' ויזכור ולא יעביר ואפשר דרבה נמי אית לי' גזירה דר"י שמא יסחוט אלא שנקט הגזירה שגזרו בכמה דוכתי שמא יעבירנו. ולכך אפשר לומר אפילו אם יש לו היכר דאינו רשאי לטבול: בענין ואופן הנזכור דאפשר דההזכרה יפעול רק שלא יסחוט. אבל עדיין יש לחוש שיעביר ויטה בין רה"י לרה"ר כיון דאין לו מחיצות וכמ"ש התוס' וצריכו תרווייהו. טעמא דרבה ור"י להדדי: מיהו מרש"י נראה דהי' זה דוחק לפרש כך הסוגיא ולכך פרש"י באמת דמערמת דווקא בבגדיה שעלי' משום דמחזי כמתקן ולפי מ"ש שם המהרש"ל איכ"ל דגם רבה אית לי' חשש דמתקן. ובאמת דבריו קשים טובא ואין להם הבנה ואמרתי להסביר חת דבריו דהרי מבואר בסוכה דף ל"ג ע"ב דאין ממעטין עלי הדס ביו"ט מפני שהוא מתקן. ואפי"ה מסיק שם. דבאית לי' הושענא אחריתא לא מקרי מתקן יעוי"ש בפרש"י ולכך הכא ג"כ לא פסיקא לי' לרבה לומר הטעם דמשום מתקן אין מטבילין ביו"ט ובכה"ג ס"ל לרבה דנהי דאפשר דאיקלעו לי' אורחין. כדס"ל לרבה בעלמא מ"מ לא מחזי כמתקן דהשתא אין כחן אורחין. ולכך לא אפשר לו לומר הטעם. במתני' דמיירי בכל גווני. וצ"ל הטעם דס"ל כשם דהאיסור אמרינן מדסתמא תנן הוא וודאי חסור בכל אופן. הה"ד ההיתר. דבמקום דתנן דטובלין או מערמת ומדלין וודאי ג"כ איירי בכל ענין ואפילו באין לו כלים אחרים. ואפי"ה שרי. ואמאי הא בכה"ג איכא משום מתקן גם לרבה. ולכך הוכרח רש"י לפרש דבכה"ג לא מחזי כמתקן דאינו ניכר כלל דמשום טבילה עושה כן נראה לפיענ"ד בכוונת המהרש"ל שם ועכ"פ זה וודאי לדידן דקי"ל דאסור משום מתקן כרבה.. כל דמוכחא מילתא דעושה כדי לטבול הכלים וודאי אסור אפילו במשקה דמחזי כמתקן. וא"כ אם נוטל הכלים בידו וטובל את עצמו בוודאי ג"כ אסור ומנהג מקומו הוא תמוה כמ"ש מעלתו נ"י. ועוד. תמוה דהרי אנן קי"ל כר' ביבי ג"כ. דתניא כוותי'. משום שמא ישהה. ואם נימא דבלוקח בידו או תולה אותם בגופו ולכאורה או בדלי או בשאר כלים העשויים לשאוב בהם מותר. א"כ אכתי החשש שמא ישהה עד יו"ט. דאז יהי' לו פנאי. ויטבול אותם ביו"ט בשעה שי טבול את עצמו יקשרם בגופו או יקשרם בכלי שמדלין בו מים לצורך. ע"כ אינני יודע על מה סמכו מנהגם הנ"ל: אמנם הואיל ומסתמא לא הנהיגו מנהג זה ההמון מעצמם עפ"י סברא כרסיות אשר מצאו להם מעצמם. ולפי הנראה הורה להם זאת. איזה רב או מורה הוראה אחד. וכדי שלא יהא אותו מורה כטועה בדבר משנה אמרתי לישב דבריו דאפשר דיצא לו זה. עפ"י מאי דאמרי' בשבת דף ק"כ ע"ב. דאם הי' שם כתוב על בשרו: ונזדמן לו טבילה של מצוה. דלר' יוסי יורד וטובל כדרכו ובלבד שלא ישפשף דס"ל דבכה"ג מקרי רק גרמא וגרמא שרי במקום מצוה או פסידא. והה"ד שאר גרם מלאכה. ולפי"ז יש לדון. אם הכלי' הצריכים טבילה תלויים בו והוא טובל את עצמו. וממיל' הכלי' נטבלים עמו הוי רק גרם מחזי כמתקן וזה מלבד המקום פסידא דשרי הה"ד אפשר דבמקום מצוה. ובלא"ה כיון דאינו אלא גורם תיקון. שוב לא אסור משום מחזי כמתקן. זהו מה שיש לצדד בזה: אלא דלכאורה קשה. איך סתמו בגמרא דמטבילין כלים לפני שבת דווקא ותו דעדיין קשה קושיא דלעיל דיהא אסור משום שמא ישהה. ונראה דקושיא חדא מתורצת בירך חברתה. דבאמת ע"י גרם ג"כ אסור משום שמא ישהה. וכבר כ' המפורשים וביתר ביאור. כ' כן הצל"ח בביצה דבכלים חדשים לא שייך דיבוא לידי תקלה. ולכך לא הביאו הא דרב ביבי אע"ג דתניא כוותי'. משום דאפילו אם ישתמש בהם לא יבוא לידי איסור. ולא תהא תקלה. וא"כ יש לישב שפיר הוראה ומנהג הנ"ל דס"ל דבכה"ג מקרי רק גרם שרי רק דבכלים טמאים. דאיירי בהו הש"ס. אסור משום שמא ישהה משא"כ בכלים חדשים דלא שייך בי' שמא ישהה וגם עושה רק דרך גרם. ואינו אסור משום דמחזי כמתקן וגם אינו אסור משום שמא יעבירנו משום דאית לי' הכירא. כן אמרתי כדי לישב ההוראה הנ"ל. מ"מ קשה לסמוך על זה כי אם הכלי בידו א"א שלא לקפוץ והרי בעינן שיבואו המים על כל גופו ועל הכלי. וקשה לי לצייר הדבר האיך הוא אפשרי ואם הוא אפשר יש לצדד במנהג הזה אם יצא מרב או ממורה הוראה והנראה לפי ענ"ד כתבתי תשובה ר"פ עוד להנ"ל: ומה ששאל אותי עוד בעובדא שאירע דלישראל אחד נאסרו בפסח כל כליו. ע"י משהו חמץ והי' צריך ליקח כלים חדשים בכה"ג אי רשאי לטבול. דמשום מתקן ומשום שמא ישהה לא שייך דהוי כמו נטמא ביו"ט דשרי. ואי משום שמא יעבירנו. או משום שמא יסחט הוא מלתא דלא שכיחא ובמלתא דל"ש. הרי לא גזרו בי' רבנן וא"כ הי' מותר לכ"ע. או אפשר לומר כיון דאפשר לו בתקנה שכ' המרדכי והובא בש"ע שם והוי כדבר שיל"מ ואפי"ה צדד לומר דמותר משום דאיכ' ס"ס. דהא לקח הכלים רק במשיכה, ומשיכה מנכרי הוי ספיקא דדינא. א"כ איכא ס"ס. אי רשאי לטבול וכו' עכ"ל בקצרה. ואני תמה על גוף הדבר אפילו אם לא הי' אפשר לו ולא הי' יכול לשאול לו כלים על יום א' או ב' ימים מישראלים מ"מ כיון דקנה כלי חרס מגוי בלי דמים. ע"כ דהגוי נותן לו בהקפה. והאמין לו על הדמים וא"כ הפוכי מתרתי ל"ל. הרי הי' יכול לשאול מהגוי ההוא הכלים הללו ולהבטיח להגוי כי אחר יו"ט יקנה ממנו אותן הכלים. ואין אני יודע מי התיר לו זאת לקנות כלים ביו"ט והרי קנין ביו"ט אסור וכו' וא"כ הרי עיקר ההיתר לרבא בניטמא ביו"ט. הוא מטעם שכ' המפורשים משום דהוי כמכשירי אוכ"נ שא"א לעשותן מעיו"ט דשרי. וכ' המג"ח בסי' תקו"ט ס"קג דאם יכול לשאול מאחרים. הוי כמו מכשירי אוכ"נ שאפשר לעשותן מעיו"ט ואסור ולרבא נראה דאפילו במלתא דלא שכיחא לא התירו בדבר שהוא מתקן כדמוכח מדברי רש"י. בסוגי' ההוא שם ביצה דף י"ח. שפירש על שנטמא בוולד הטומאה דשרי משום דלא מקרי תיקון. וכבר כתבו המפורשים מהרש"ל ומהרש"א דזה קאי אליב' דרבא ולכך הוכרח רש"י לומר דלא מקרי מתקן דאי רק משום דהוא מלתא דלח שכיחא לח הי' שרי לטבול דתקנה אסור אף בדבר דלא שכיחא דמתקן מנח הוא גזירה כוללת או משום דס"ל כמו שהביא המל"מ ספ"ד ממלוה ולוה בד"ה ועוד כ' הטור וכו' בשם מהרד"ך דדווקא בגזירה אמרי' דבדבר דלא שכיח לא גזרו. משא"כ בתקנה לא אמרינן דבמלתא דל"ש לא תיקנו ויהי' איך שיהי' מוכח דסברת מלתא דל"ש לא גזרו לא מהני במסלק חת האיסור. דהוי כמתקן. ונהי אפילו נימא. דדבר שבידו לסלק האיסור במעשה מקרי דשיל"מ יעויין בש"ך בסי' קי"ב ביו"ד מ"מ כאן כיון דגם אם נותנו לגוי הוי איסור לדעת המג"א ומה לי האי איסור או האי מ"מ לפי הנ"ל כיון דאפשר בשאלה