מהר"ם שיק אורח חיים קצב

אחת. דלמה אמרינן ס"פ ר"א דמילה דנולד בביה"ש אין מלין אותו בשבת ויו"ט הא אמרינן ביבמות דף ס"ז דסמוך מיעוטא דמפילות למחצה נקיבות. והוי זכרים מועטים. וא"כ ה"נ הא אמרינן בשבת דף קל"ו. דבנפל מחתך בבשר בעלמא הוא. ואין כאן איסור. וא"כ בביה"ש הא איכא פלגא דזמנם היום ומיעוט נפלים וא"כ עפ"י רוב ליכא חילול שבת. ויהא שרי למול בשבת וכיוצא בזה הקשה על הא דפסקינן בסי' רס"ו ביו"ד. דאדם שלא מל מעולם. לא ימול בשבת בפעם ראשונה דמחזקינן ריעותא אולי יקלקל וראי' מביצה דף ל"ד מליבון רעפים וקשה הא איכא רוב להתיר מטעמא סמוך מיעוטא דנפלים ולפי מ"ש הש"ך ביו"ד ר"ס שע"א. בשם הרוקח דחשיב זה לס"ס ספק נקיבה וס' נפל קשיא יותר קושיא הנ"ל וקושיא הראשונה תי' מעלתו נ"י. דאם נימא כנ"ל. א"כ יהא נולד בביה"ש דע"ש. ותינוק שיהא נולד בביה"ש דמוצאי שבת ג"כ נימא כן. ויעשה איסור ממנ"פ וכדאמרינן בשבת דף ל"ו. דאר"י דאם עשה מלאכה בשני ביה"ש חייב (ואם אמנם גוף הסברא נכונה אבל לא ידעתי הרי מעלתו לא הקשה דנימול אותו ביום ו' משום דהוא בחזקת דלא מטא זמני'. וא"כ בנולד במו"ש ביה"ש. בלא"ה אין למולו. דהרי הוא בחזקת דלא מטא זמני'): מיהו לפי ענ"ד. בלא"ה יש לישב לפי דעת רש"י בשבת שם:. ור"ן ר"פ יוה"כ דביה"ש דע"ש חייבים עליו אשם תלוי. וא"כ ע"כ חשיב כאיקבע איסורא והטעם דהיום מחובר משעות ורגעים מקצתן יום ומקצתן לילה והם כמונחים לפנינו במחשבה. וביניהם יש רגעים שהם ספק מיום או מלילה. וא"כ הרי איקבע לפנינו והמג"א בסימן שד"מ כ'. אע"ג דרוב הימים הם חול מ"מ אקרי קבוע. וה"נ כן הוי. היום והלילה קבוע ובקבוע לא אזלינן בתר רובא ואע"ג דהמיעוט נפלים אינם קבועים זהו אינה מעלה לפי ענ"ד. כיון דההיתר אינו קבוע והאיסור קבוע וא"כ אפילו חשבינן לי' כרוב. אינו מועיל. ומיושב קושיא הראשונה מיהו נראה בלא"ה. לא מבעי' לדעת רמב"ם דספק מה"ת להקל. א"כ כיון דמספקא לן אי היום זמני'. או לא. הוי לי' ספק מצוה ואינו מצוה והחילול הוא וודאי ובמה ידחה אמנם אפילו נימא כדעת החולקים. דס' מה"ת להחמיר וגם ספק מצוה הוא מצוה. מ"מ הא דמהלינן בשבת הוא משום דעשה דמילה דוחה שבת. כדאית' ריש יבמות והכא החילול שבת הוא כודאי דרוב אינם נפלים. וא"כ הרוב הוא כוודאי והוי חילול והמצוה ספק ופלגא. ואיך אפשר לספק ולפלגא מצוה שידחה חילול שבת. שהוא עפ"י רוב ופלגא לא יוכל לדחות רוב. ומטעם זה. גם מי שלא מל: ויש לחוש שיקלקל ויהא ספק מצוה. אינו רשאי למול ולחלל שבת והוא פשוט מאוד לפענ"ד: ועוד מטעם שלישי א"ש. דהרי גוף הדין. הא דאמרינן ביבמות דף ס"ז. דסמוך מיעוטא דנפלים לפלגא דנקיבות וזכרים מיעוטא כבר הקשה ברשב"א ביבמות דף קי"ט סתירה דאמרינן שם יצאה מלאה חוששין. והנוב"י חיו"ד סי' ר"ז במהדו"ת האריך. ולא העלה דבר ברור ולפענ"ד הרי הרמב"ן בחידושיו ליבמו' שם כתב. ביצאה מליאה דחוששין הוא. דאע"ג דאמרינין סמוך מיעוטא דנפלים למחצה דנקיבות. מ"מ המיעוט זכרים הוא מיעוט המצוי וחוששין. וא"כ אנן דקי"ל כרשב"ג. דכל שלא שהה שלשים יום: חיישינין לנפל ומטעם מיעוט המצוי ה"נ חוששין ומיהו מבואר מתוס' בכמה דוכתי וביבמות ל"ו דהיינו מדרבנן. ולכך הרוקח המובא בש"ך הנ"ל איכ"ל דס"ל כדעת רשב"א המובא בר"ן ביבמו' דף קי"ד דבדרבנן רשאי למספי בידים. ולכך מתיר לאשת כהן המעוברת לילך לבית שיש בו מת. וכן הא דאמרינין ביבמות דף ס"ז דרשאין לאכול בתרומה כיון דהאח שהוא בעולם הוא וודאי יורש וזה ספק יורש הוי כספק ויבם שבאו לחלוק בנכסי סבא ביבמות דף ל"ח דאמרינין אין ס' מוציא מידי וודאי (ונהי דיש לומר דזה מדרבנן הואיל ועתיד להתברר הוי כאפשר לברורי ולא סמכינן על חזקה מ"מ זה גופא מדרבנן. וחיישנן למיעוט. הוא ג"כ דרבנן ותרי דרבנן לא אמרינן) משא"כ כאן. לכל הפחות מדרבנן אסור וא"ש מיהו העיקר כמ"ש מעיקרא: ומה שכ' מעלתו ני' דמטעם הנ"ל הואיל ויש לחוש לב' ביהש"מ יש לומר דרבי לא התיר מעולם שבות ביהש"מ. אלא גבי עירוב דל"ש במ"ש לא הבנתי דהרי טעם דחל העירוב הואיל ורשאי לטלטל ביהש"מ בכרמלית. או להוליך פחות פחות או להביא סכין ולחתוך באבד המפתח של מגדל כדאיתא בעירובין דף ל"ג ול"ד ול"ב וא"כ אי נימא דהעירוב יהי' עירוב צריכין אנו מעיקרא לומר דהמעשה הזה רשאין לעשות ואם יעשה זאת בב' ביהש"מ הא יהא עושה ממנ"פ בשבת. וע"כ או כמ"ש מעלתו נ"י דמכאן ראי' למ"ש המג"א בסי' שמ"ב. בביה"ש דמ"ש לא התיר רבי ואי נימא כדעת התוס' שבת. דסובר דגם במ"ש שרי. צ"ל דלא חששו שמא יעשו בזמן מועט ההוא. ומלתא דלא שכיחא שיעשה כזה בכיוון ויכוון מלאכתו לביהש"מ ובמלתא דלא שכיחא לא גזרו: ובאמת יפה כ' מעלתו שיש בזה ראי' להמג"א שלדבריו א"ש טפי אמנם מ"ש מעלתו שקשה לו דלדברי המג"א יהא ביו"ט אחר שבת. אסור להניח עירוב בכה"ג שצריך לעבור על שבות ואיך סתמו הפוסקים ולא אדע מאי קאמר. הא בכה"ג ממנ"פ אסור אי לילה או יום הוא וא"כ בכה"ג לכ"ע אסור להניח עירוב באופן שצריך לעבור על שבות. וכן כתבו התוס' להדיא. בעירובין דף ל"ד ד"ה גזירה. ובלא"ה במ"ש לפי ענ"ד. הרי ר' יוחנן ס"ל בשבת דף ל"ה ע"א דספק הוא. אי כולו מן היום או כולו מן הלילה או מן היום ומן הלילה ואיך נתיר. ובהרף עין לר' יוסי. לא מצי למיעבד מידי ואע"ג דכה"ג לא חשבינן לס"ס. כמ"ש בסי' רס"א מ"מ הא דאמר רבי דלא גזרו שבות ביה"ש לא אמר אלא בביהש"מ אבל לא קאמר על ספק ביהש"מ דנהי דלהקל לא חשבינן כה"ג ס"ס. אבל להחמיר מצינן למימר דלא חשבינן זה לב' צדדים לאיסור) כן נראה לפי ענ"ד. מטעם זה. בוודאי מוכרחין לומר כדברי המג"א: ויש לי בזה ג"כ חידוש על מ"ש המג"ש בשבת דף מ"ב. על קושית התוס' דאמאי בטבל אם עבר ותקנו מתוקן. נימא מגו דאתקצאי לביהש"מ וכ' המג"ש דאי אמרינן כרבי דלא גזרו על שבות ביהש"מ. לא אתקצאי ביהש"מ. ולפענ"ד זה אינו מועיל דהא דלא גזרו היינו דחשבינן לי' לענין איסור דרבנן כיום. עדיין וממילא מתחיל לענין מוקצה דרבנן השבת. כשהוא וודאי לילה ואמרינן שוב הואיל ואתקצאי מהתחלת היום. אתקצאי לכולא יומא ודווקא אם הי' מותר קצת בהתחלת השבת. הוי מוקצה לחצי שבת, אבל בכה"ג חשיב אתקצאי בתחילתו. כן נראה לפי ענ"ד ידידו הדוש"ת: הק' משה שיק מברעזאווע: תשובה ער"ג יערגין שיל"ת יום ו' ז' תמוז תר"ה לפ"ק: מאלקי המערכה ישיג ברכה. ה"ה הרב המופלג בקי בחדרי תורה החריץ צדיק ונשגב כש"ת מוה' יעקב שלום נ"י בק"ק טאפלטשון יע"א: יקרתו הגיעני וכו' והנה בד"ת אשר כ' מעלתו נ"י העיר ע"ד הפלפול שבין הנוב"י ח"א סי' כ"ט. ובין השבות יעקב דהשבות יעקב אוסר לשחוט ביו"ט בהמת גוי אפילו רוצה למכור. וצריך לישראל ממנה בשר והנוב"י מתיר ובס' אבני מלואים ח"ב בתשובה שם פשוט בעיניו לאסור הוכח דהגוי מזמין לישראל לאכול על שלחנו ומעלתו נ"י הסביר סברא לחלק בין כהנים. דמשלחן גבוה קא זכו לנידון זה והנה גוף ס' האבני מלואים ח"ב אינו בידי והנה אם אמנם דבר זה נפתח בגדולים. גם קטן כמוני יביע אומר הנראה לפי ענ"ד. והנה גוף הדבר והשאלה מבואר בתשו' רשב"א סי' תרפ"א בפשיטות להיתר. היכא דצריך הישראל לבשר אע"ג דבהמה של גוי. דמלשון התשובה שם מבואר דאוסר רק הואיל והי' רק על דרך ערמה. וכן מבואר מדברי התוס'. לפי מה שהסביר הריב"א דחלק הדיוט בטל. אצל חלק גבוה זהו שייך אצל גבוה והדיוט משא"כ כאן דהרי מבואר מדברי התוס' דאם לא הי' חלק הדיוט בטל אצל גבוה. הי' מותר. אע"ג דהבהמה של גבוה. וא"כ כאן בגוי וישראל שאין חלקו בטל. כמבואר בדף כ"ח ע"א אם יש להם שותפו' ה"נ כאן. כיון דפשיטא לן אע"ג דאינו צריך אלא לכזית בשר ביו"ט וא"כ עיקרו לחול. אפי"ה לא חשבי' לי'. כאלו שחט לחול ואדרבה כזית זה. הוא חשוב ועיקר דסעודת יו"ט חשיבא כפרש"י דף ב' ע"ב בביצה ה"נ כן אם שוחט לצורך כזית של ישראל אפילו בהמת גוי מכ"ש לפי מה שהסביר התוס' בביצה דף כ"ז ע"ב בד"ה. ועל החולה דעיקר הקרבה בשביל גבוה. ולהכי אסור וכן הסביר הרמב"ן בשבת דף כ"ד ע"ב ורש"י ותוס' בביצה דף כ"א ע"א וא"כ נראה דדווקא בנונ"ד דשוחט לשם מצוה לכך אסור וא"כ אין ראי' לש"י. דהיכא דשוחט לצורך ישראל אע"ג דהבהמה של גוי דיהא אסור: אמנם לכאורה זה אינו דאיך אפשר לומר הטעם משום כוונתו דעיקר כוונתו לגבוה. הרי מסיק הב"י בחו"ח סי' תק"ז. דהעיקר נראה דהא דאמרינן דמותר למלאות משום שהתנור כשהוא מלא הפת נאפה יפה. הוא אפילו אינו מתכוון לכך ודלא כהרא"ה והטעם נ"ל משום דקי"ל במנחות דף ס"ד ע"א כרבה. דאזלינן בתר מעשיו. דאפילו היתה מחשבתו לאיסור והמעשה להיתר פטור ופסקו הרמב"ם בפ"ב משבת. וא"כ ק"ו אם מלאכת שבת. דהוא רק דחוי' כן. כ"ש באו"נ ביו"ט דהותרה כמ"ש הר"ן בביצה דף י"ז גבי ממלאת וכו'. וא"כ כיון דאזלינן בתר מעשה ואפי"ה חסור בנדרים ונדבות וא"כ ה"ה אפילו כיוון בפירוש. ששוחט זה נדרים