מהר"ם שיק אורח חיים יט

לדברי הבית יהודה אלא מסברא. ולפי הנראה דהעיקר מה שהנהיגו לדבקם הוא משום חשש שיתפרדו ויתרחבו. וא"כ חששו אבותינו גם לזה. וספר בית יהודה אינו בידי. ומה שהקשה מעלתו ני' למה בנקרע התפירות אחת או שנים כשר ואפילו התפירות שבזוית הא נתקלקל הריבוע. זה לא קשה. חדא דיש לומר הרי כל התפירות כפולים למעלה ולמטה ונשאר הרבוע ע"י העליונה. אמנם לפימ"ש הכ"מ בפ"ג מתפילין מיירי אפילו אם התחתון והעליון נפסק ולא שייך תי' הזה ומ"מ י"ל כיון דהטעם דכשר בנפסקו התפירות הוא משום דעדיין שאר התפירה חזקה. ואינו עומד להתפרד ולכך חלקו בין ישן לחדש. ומה שנפסק אינו מעכב. וכיון דגוף של התפירה אינו מעכב א"א שתהא הריבוע מעכב. שהרי אמרו רק כל צרכי תפילין בעינין מרובעים.. א"כ מעיקרא דצריך לעשות י"ב תפירות צריכין לעשותן מרובע משא"כ אם נפסקו. דהוי דבר שלא צריך. ואינו מעכב גופו. כ"ש הריבוע כנלפענ"ד: ה"ק משה שיק מברעזאווע: תשובה י"ט שיל"ת חוסט יום ד' פ' וארא תרל"ג לפ"ק: החיים והשלום וכל טוב לאהובי ידידי הרב הגדול המופלג צדיק ונשגב חסידא ופרישא כבוד קש"ת מו"ה הילל ל"ש אבדק"ק קאלמייע יע"א: אחרי דרישת שלומו וטובו דפר"מ נ"י באתי להציע לפניו בדבר אשר נשאלתי בענין תפילין שע"י חיכוך נתקלקלו הזויות וניקבו ולאחר העיון הי' נראה לי להתיר. אמנם שמעתי שפר"מ נ"י פסל אותם ולמען לא תהי' התורה כב' תורות ובאותו דבר חכם שאסר אין חבירו רשאי להתיר. ולכך הבאתי דברי אלה לפני מעלתו ני' הנה גוף הדין מקורו מדברי הנמוק"י בהלכות תפילין ובב"י סי' ל"ג שכ' הנמוק"י הטעם הא דאמרינן במנחות דף ל"ה שניקבו ב' בתים זה אצל זה. או ג' אפילו זה שלא כנגד זה. דפסולין משום דסופו להתפשט על למעלה וכן כ' הב"י שם וקבעו הרמ"א בש"ע דבעינין שיהיו שלמים בכל הצדדים. וממילא בניקבו בזוויות פוסלין. וכ' הפ"י בתשובה סי' יו"ד דאפילו למאן דלא מפרש כהנמוק"י ומפרש דבעינין פני טבלא קיימת היינו מושב הבתים. אפי"ה איכא למימר דלכ"ע בעינן שיהיו הצדדים החיצונים שלימים דאם נקרעו מבחוץ בשל יד פסול משום דאין שום בית שלם ובשל ראש. חיישינין שיתפשט על כולו. ולפי"ז כנ"ד דנעשה ע"י חיכוך שנעשה בזוויות. אפשר דלא שייך לומר דיתפשט בכולו מ"מ הא בשל יד בלא"ה הא אתא עלה משום דאין שום בית שלם עיי"ש. ובס' מגן גבורים להגאונים מלעמבערג נ"ע שם בסי' ל"ג פקפקו דלמא בש"ס אמרינין דיוקא בשל ראש משום דבעינן הפסק גמור בין הפרשיות ולא משום דיתפשט. ולפענ"ד נראה בזה העיקר כפ"י הנ"ל משום שיתפשט ותרי או תלתא זימנא הוי חזקה וכדעת הב"ח ביו"ד הימן ק' דבדאורייתא בתרי זימנא הוי חזקה. וכאן משום חומרא דקדושת תפילין חשבינין לי' כדאורייתא כמ"ש הב"ח ביו"ד סימן ר"פ בטעם הטור דפסק האבעי' בנקרע בין דף לדף להחמיר אמנם כ"ז לפרש"י וסייעתו. דנפסקו הי נו נקרעו: אבל לפירוש הרמב"ם פ"ג מתפילין דין י"ח דנפסקו היינו התפירות ולא מיירי התם כלל מקריעה. ופני טבלא קיימת היינו מושב הבתים דהיינו התיתורא קיימת ונראה דהיינו שהתיתורא תהא מחוברת בבתים ולא נפרד מהם. א"כ כיון שאין דין קריעה ונקיבה דפוסל בבתים נמצא לו מקום בש"ס מנ"ל להוסיף פסולים כדמו' למי מלשון תשובה הפ"י הנ"ל וא"כ לדידי' דווקא תפיר' שהם הלממ"ס אמרינן בהו דפסול. אבל קריעה ונקובה אינו פוסל. ולכאורה באמת הטור בסי' ל"ג הביא פירוש הרמב"ם. ואפי"ה סיים דבעינן עור הבתים קיים ומדברי הב"ח בפי' הטור נראה דאפי' עור שבין בית לבית פוסל לפי סברא זו. ולפי"ז להרמב"ם חמיר יותר מדעה הראשונה. מיהו בש"ע כשהביא בסי' ל"ג סעי' ב' פי' הרמב"ם לא הביא לשון הטור וגם הרמ"א לא הביאו וראיתי בהגהות לבושי שרד שהקשה כן. ולפענ"ד הרמב"ם והטור כל חד אזיל לשיטתו דביו"ד סימן ר"פ קי"ל בנקרע יריעה עד שיטה ג' בין אות לחברתה פסול ובין דף לדף אבעי' להו במנחות דף ל"א ולא איפשטא ופסק הרמב"ם לקולא והטור שם לחומרא ונראה דכיון דבס"ת הדין כן. ה"נ בתפילין דסתמא תנן בפ"ק דמגילה אין בין ספרים לתפילין וכו' וגם הא קדושת ס"ת חמירא מתפילין וכן מצאתי בפ"ת שם ועור הבתי' נראה פשוט דלא עדיף מקלף שכותבין עליו. ורז"ה בסוכה דף ט' כ' דקלף צריך לשמה משא"כ עור הבתי' וא"כ כיון דבס"ת ותפילין. אם נקרע הקלף בין תיבה לתיבה או בין דף לדף להטור פסול. וא"כ נהי דהשין. הלממ"ס מב' הצדדים מכל מקום נראה דלא חמיר מבין דף לדף וא"כ הטור לשיטתו דס"ל בין דף לדף פסול ולכך שפיר סיים אפילו לפירוש הרמב"ם דקאי אתפירות ואינו מרומז כלל פסול הקריעה מ"מ פסול. דהשינן הוי כגוף הכתב שבתוך התפילין וכבין דף לדף. אבל המחבר ביו"ד בס"ת נראה דפוסק כרמב"ם כמו"ש הש"ך שם סק"ד דפסקינין לקולא. וממילא לפירוש זה דאין פסול הקריעה מבואר בש"ס אמרינין מנ"ל לפסול ולכך לא הביא פסול בזה וא"כ נראה נהי דאנו חייבין להחמיר כדיעה הראשונה מכל מקום גוף הדין תליא בפלוגתא ולכאור' ק"ל על הש"ע דלענין תפילין הביא חילוק בין עתיקתא לחדתא דיש ב' גירסות וב' סברות אי בחדתא או בישנות יש לחוש טפי או בהיפוך ופסק לחומרא בתרווייהו. ולענין ס"ת ביו"ד סי' ר"פ הביא רק חד דיעה דבישנות יש להחמיר טפי יעוי"ש בב"י וצ"ע מדוע החמיר בתפילין טפי מבס"ת וצ"ע. ונראה דהתם בס"ת דכתב לקולא לענין אם תפרם. ויש סברא חדא דתליא במגגיא. ולכך הקיל היכא דלא מגניא: איברא דכל זה אם לא נדבקו בדבק. אבל בתפילין שלנו דהסופרין מדבקין בבית קלף. ואז אפילו ניקבו ונקרע הקלף והדבק מדבקן. ושם ביו"ד סי' ר"פ הביא הרמ"א דעת המהרי"ק דמועיל דבק ושכן המנהג בס"ת שנקרע דמותר לדבקן אפילו למעלה מג' שיטין לדעת הרא"ש וסייעתו דמותר. ואפילו לתשובת מהר"מ המובא ברא"ש דאוסר נתן הטעם בס"ת מפני שמושכין לכאן ולכאן אינו אומר לדבק טוב הוא. ובתפילין נראה דהודה. וכבר האריך המהרי"ק בשורש קכ"ב דאע"ג דאי הדיבוק עושה ב' עורת כאחד והיכא דפסל משום דאחד אמר רחמנא ולא שנים כגון בשופר וכיוצא אינו מועיל דיבוק אבל לענין קרע וניקב נקרא שלם ע"י דיבוק דהסתימה בטל לעיקר הדבר. וכ"כ הגאון מהר"מ בינעט זצו"קל בתשובה שבס' הר המור ולפי"ז אע"ג דאנו נוהגין לפסול תפילין מב' עורות. מ"מ לענ"ד סתימה מועיל וכ"ש היכא דהוי סתימה דמעיקרא דעדיף ולכך נראה לי בתפילין שע"י חיכוך ניקב עור הבתים וע"י הקלף הדבוק בפנים נסתם הנקב. הם כשרים וא"כ בנידון הנ"ל שגוף הפסול תליא בפלוגתא. נ"ל דאם נדבקו ע"י הקלף שבפנים בוודאי יש לסמוך להקל כן נראה לפענ"ד. ונא יודיעיני פר"מ ני' דעתו בזה יהי ה' עמו ויאושר כוחו וחילו לתורה ולעבודה ויברך ה' אותו ואת ביתו דברי ידידו הדו"ש. ה"ק משה שיק מברעזאווע: תשובה כ' שיל"ת חוסט יום ב' ד' אדר תרל"ג לפ"ק: החיים והשלום וכ"ט לאהובי ידידי הרב הגדול בוצינא קדישא חסידא ופרישא כש"ת מוהרר הילל ל"ש ני' אבדק"ק קאלמייא יע"א. מכתב קדשו הגיעני ובו הודיעני שהתפילין שנתקלקלו הזוויות ע"י חיכוך וניקבו שפוסל אותם פר"מ נ"י וראה לו שגם מרן הגאון הגדול בעל חת"ס זצ"ל פסלם וגם הגאון מהר"מ א"ש בעל אמרי אש זצ"ל. וחלילה לי להכשיר מה שנראה שפסל מרן זצ"ל ואני לא באתי אלא הואיל והדבר קשה להזהר בזה ורבים נכשלים שמתי לבי למצוא זכות ומקום להקל לזאת באתי להשיב על מה שהשיג עלי פר"מ ני' ד' השגות,] א) על מ"ש במכתבי דלדעת הרמב"ם המובא בש"ע סי' ל"ג סעי' ב' דמפרש דאתפירות קאי. לדידי' אין פסול בקריעה וכ' פר"מ ני' דאפושי פלוגתא לא מפשינן והא דפירוש אתפירות הוא משום דרמב"ם ס"ל הואיל והבית צריך להיות מרובע וא"כ א"א אלא ע"י דיבוק וכיון שמדובקין הבתים שייך שנקרעו שם עכ"ל בקיצור וכדי לברר דעתי צריך אני להאריך קצת לפענ"ד אפילו לדיעה הראשונה דפוסל בקריעה בכל הצדדים מתיר בנקב דהרי אמרינן בשבת ק"ח דעור העוף מנקב נקיב ומבואר שם נמי דאין חילוק בין נקב שהוא בטבע לנקב שנעשה בו אח"כ במקרה דהרי אמרו שם הטעם דלכך שרי משום כדאמרו במערבא דנקב שהדיו עובר עליו אינו פוסל וכן מובן מלשון הרמב"ם בפ"א מתפילין דין ב' שכ' דמותר לכתוב על נקב קטן שהדיו עובר עליו לפיכך מותר לכתוב על עור העוף ובאו"ח סי' ל"ב סעי' ל"ז פסק דעור הבתים יעשה ג"כ מעור העוף שהוא נקוב ולענין הבתים אין סברא לחלק בין נקב קטן לגדול דדוקא כתיבה דבעינן שיהא כתיבה תמה יש חילוק בזה כדאי' שם סי' ל"ב סעי' י"ג ואפילו נימא כמ"ש הנוב"י מהד"ת חיו"ד סי' י"ב דאם אינו מעובד אינו הולך מעבר לעבר הרי בסי' ל"ב סעי' ל"ז כ' דעושין הבתין גם מקלף שלהם וא"כ ע"כ נקב קטן אינו פוסל בבתים. ובלא"ה מבואר שם סעי' ט"ו וסעי' ט"ז דבתפילין אם יש נקב בגוף האות כל שהוא מוקף גויל הן בתפילין והן בס"ת אפילו משום ואנוהו לא פסלינן לי' ועור הבתים פליגו אי חמור כקלף שכותבין עליו כמ"ש המג"א סי' ל"ב ס"ק נ"א ובסעי' מ"ב ס"קו ובמחצהש"ק שם אבל שיהא עור הבתים חמיר מקלף שכותבין עליו וודאי דלא מסתבר ולא מצאתי דמיון לזה וא"כ נקב כשר אפי' להפוסלין בנקרע כמו דאמרינן בס"ת נקב בקלף אפילו באות כשר. וקרע בג' שיטין פסול משום דסופו להקרע כשימשכו אילך ואילך ועל זה כתבתי