מהר"ם שיק אורח חיים יח

שאינו אדונו ולכך שפיר אמרו דמטעם זה מועיל שליחות אבל בנזיר מה יועיל דהמשלח יכול לקדש אחרים מכל מקום השליח אי אפשר שיהא עדיף ממשלחו וכיון וכיון דהשתא לא מצי לקדש זאת לא יוכל למשוי שליח השתא ואפשר שכוון מרן שם לזה ויעויין בשאגת ארי' סימן ו' לענין אלם ועכ"פ הוא הדין בנידון שלנו השליח יד אריכתא של המשלח וכמותו הוא ושפיר קרינן וקשרתם ושפיר יכול לברך ומטעם הנ"ל מובן דברי ההפלאה בקידושין כ"ט דאשה דלאו בת מילה לא מצי משוי שליח דהוי כתרתי דסתרי ומטעם הנ"ל נמי ערל וטמא משלחין כיון דאלו היה לטמא סכין ארוכה הי' מצי לשחוט וכמ"ש התוס' חולין דף ב' ע"ב בסכין שאינו מקבל טומאה וערל משום דהוי כטמא ממעטינן עי' חגיגה דף ד' ע"ב וא"כ השליח דחשיב כיד אריכתא דידי' ואפי"ה לא מקבל טומאה שפיר הוי כידו. וה"ה בנידן שלנו דלא הוי כתרתי דכתרו אהדדי: ועתה נבוא לספק הב' אי אשה רשאית לקשור הואיל והיא אינה בקשירה. והנה אם אי אפשר באיש כבר הוכחנו לעיל אפילו אי קשר בלילה בזמן שאינו מקיים המצוה מכל מקום כשיגיע היום יוצא ויברך וה"נ לא שנא אלא אפילו אפשר באיש נראה דשפיר דמי דכבר ראה מעלתו ני' הא דאמרינן בע"ז דף ל"ט דאשת חבר קשרו לו תפילין. מיהו התוס' במנחות דף ל"ו כ' דסייעת לו וא"כ איו ראי' כל כך מיהו הרי אמרינן בקידושין מ"א ע"ב דאפילו גוי לולא דמעטי' קרא מגם אתם כו' הוי חשיב בר תרומה הואיל ובדיעבד תרומתו תרומה. וא"כ אשה דקיי"ל באו"ח סי' תקפ"ט דנשים מברכות על מ"ע שהז"ג וזה וודאי כמ"ד נשים סומכת רשות ואיכא מצוה עכ"פ כאינו מצווה ועושה וא"כ היא בתורת אותו דבר ובר ברית הא אית בה שפיר מצית למהוי שליח. ואע"ג דהשאגת ארי' סי' כ"ד הקשה סתירה בזה מהא דקימ"ל באו"ח סימן ל"ח דנשים אינם מניחים תפילין עיי"ש כבר כתבתי במקום אחר דהעיקר כמ"ש המג"א ס"קג שם דהטעם הואיל ואינם זהירים כולי האי למהוי להו גוף נקי ולכך נראה אפילו אי אשה יודעת בעצמה שגופה נקי אסורה להניח תפילין משום דמחזי יהורא ובש"ע או"ח סי' ע' מביא ב' דיעות אי קימ"ל כרשב"ג בהא דלא כל הרוצה ליטול את השם יטול ובכה"ג אפשר לכ"ע אסור דיש לחוש דגם אחרות יעשו כמותה אפי' אינם זריזות אבל לקשור לאיש הדרינין לד"ת דהיא בתורת אותו דבר ויש לי ראי' מיו"ד סי' רס"ד סעי' א' ובש"ך שם דלולא דיש דיעות הפוסלין בנשים היה רשאי לעשות שליח לאשה. דמילה שליחות בעי' וכמו"ש התבואת שור סי' כ"ח כדי שיקיים האב מצות מילה ואע"ג דאשה אינה מחוייבת למול בנה אפילו הכא הואיל ומילתה כשרה היא בר שליחות וה"נ בנידון שלנו כן נראה לפענ"ד דשפיר עביד דמברך: תשובה ט"ז עוד להנ"ל ואשר שאל אודת ברכת פשטיד"א שקורין פאנקוכע"ן הנעשה מפרורי מצה לאחר שהחזירן לסולתן ונדבק ונגמר ע"י בצים ושומן אווזא ומטוגן על המחבת בשומן. אי סגי לברך עליו במ"מ או לצאת ידי ספק צריך ליטול ידיו ולברך מקודם על לחם גמור המוציא רנה כבר כתב האבן העוזר בסי' קס"ח דאם הקנידי"ל נילושו במים צריך ליזהר שיהי' בשעת בישול פחות מכזית הואיל וקודם בישול לא אזל מני' תוריתא דנהמא. רק שהבישול מבטל. וכל דאית בי' כזית לדעת רוב הפוסקים אין הבישול מבטל אבל אם נילש עם בצים ושומן כבר אזל מני' תוריתא דנהמא קודם שהי' כזית כשהיו מפורדים אע"ג שאח"כ נתדבקו ונעשה כזית הואיל ולית בי' תוריתא דנהמא מברכין עליהן במ"מ וכן הסכימו האחרונים ואפי"ה ראיתי שחשש הגאון בעל חת"ס זצ"ל בקניד"ל שצוה לעשותם בפחות מכזית בשעת בישול אם הי' רוצה לברך עליהם רק במ"מ וממילא ה"ה בפאנקוכען אם נעשה במצה טחינה הנילושה בבצים ושומן כבר אזדא תוריתא דנהמא דניהו דטיגון אינו מבטל כ"כ כמו בישול וכמ"ש המג"א בסי' קס"ח ס"ק ל"ח מ"מ כבר אזדא לה תואר לחם ע"י הלישה בבצים ושומן. וא"כ דינו כמו קניד"ל אבל הנותנים בתוכה חתיכת מצה השרוי' במים דלפעמים יש בהחתיכה כזית ואפילו לא הוי כזית לפעמים לא אזל ממנה תואר לחם ובטיגון יש פלוגתא אפי' בפחות כזית אי מבטל וביש כזית אפילו בישול אינו מבטל וא"כ בכה"ג הוי ספק ברכה וצריך ליטול ידיו ולברך על הלחם: תשובה י"ז עוד להנ"ל ואשר העיר מעלתו בתינוק שלא נפרע ביום המילה כדינו אי צריך לברך שנית על המילה הדין פשוט דצריך לברך שנית על המילה כיון דתנן בסוף פר"א דמילה והכי קימ"ל בש"ע יו"ד סי' רס"ד סעי' ד' דמל ולא פרע כאלו לא מל א"כ צריך לחזור ולברך וכן שמעתי מפי מרן הגאון בעל חת"ס זצ"ל אמנם אה כבר נפרע אלא שנשארו ציצין המעכבין יש קצת ספק דניהו דקי"ל ביו"ד סי' רס"ה סעי' ד' בהגהה דבחוזר על ציצין המעכבין צריך לחזור ולברך ופשיטא להו לתוס' ס"פ ר"א דמילה דה"ה בציצין המעכבין את הפריעה וכ"כ התוס' ביבמות דף ע"א ע"ב בד"ה סוף וכו' ויליף לי' משוב מול שנית אלמא דקרא לי' מילה מיהו התוס' חדשים ס"פ ר"א דמילה כ' לפי' ר"י אפשר דאין ציצין מעכבין בפריעה וכבר כתבתי במקום אחר שכן נראה מלשון הרמב"ם בפ"ב דמילה דין ב' וג' מיהו מלשון הש"ע יו"ד סי' רס"ד שכ' בס"ד מל ולא פרע כאלו לא מל ובסעי' ה' כתב דין ציצין המעכבין משמע דלא שנא פריעה ממילה והכי קי"ל לחומרא ולענין ברכה בכה"ג צ"ע דתליא בפלוגתא לפענ"ד ה"ק משה שיק מברעזאווע: תשובה י"ח שיל"ת יערגען יום ה' י"ג ניסן תר"כ לפ"ק: את חג המצות יחוג בדיצות חתן אחי האברך המופלא בתורה וביראה החרוץ והשנון כש"ת מו"ה יעקב סניידערס ני' עם כל אשר לו: מכתבו קבלתי ושמחתי בשלוותו ותורתו ובבשורות שלום אחי וביתו שיחיו ועל ד"ת אשר ביקש ממני לחוות דעתי בענין תפילין מרובעות שהביא בשע"ת באו"ח סי' ל"ב ס"ק נ"ח בשם בית יהודא דנהי דקי"ל שם אם נתקלקל הריבוע צריך לתקן אבל אם מחמת יובש נתרחב האויר והחריץ שבין הבתים וכשיהדקם ימצא הריבוע מכוון כשרים ע"כ ומעלתו ני' סבר דטעמי' משום לבוד והקשה הא בלבוד אמרינן דהוי כאלו נתמלא ולא כאלו דבוקים. וא"כ אדרבה נתבטל הריבוע ואפילו נימא דקי"ל כרב אחא פ"ק דסוכה דדווקא לקולא אמרי' לבוד ולא לחומרא מ"מ צ"ע להקל בהלמ"ס עכ"ל בקצרה והנה מה שהאריך בעניני לבוד יעויין במג"א סי' תק"ב סק"ט ובמח"השק שם אבל לענין תפילין מרובעות לא שייך לבוד דהלכה למ"ס דלבוד היינו היכא דאמ' רואין כאלו הוא מרובע כדאיתא פ"ק דעירובין אבל כאן הלמ"ס דלא אמרינין רואין אלא בעינן דווקא מרובע דהיינו שיהי' משך ארכו כמשך רחבו ואם הוי רק מכח רואין אין משך זה כמשך זה. וא"כ לבוד אין לו ענין לכאן אלא טעמא דבית יהודא אם אמנם שספרו אינו בידי. אפשר שטעמו דאיכא למימר דהא דבעינן מרובע היינו שיהי' משך העור של הרוחב כמשך העור של האורך וגם החריצים אינם ממעטים וכן משמע מלשון קצת הפוסקים ובכה"ג האורך כרוחב ממש וכיון דמשך העור שוה מאי איכפת לן אם מתרחב העור ע"י יובש אמנם מלשון הרמב"ם והטור והש"ע דכתבו דמביא עץ ארכו כרחבו וחורץ בו חריצין משמע דהחריצין ממעטין ובהדי חריצין יהי' ארכו כרחבו וא"כ אם מתרחבין החריצין אפשר דלא מקרי מרובע מ"מ י"ל כיון דאין חסרון בגופו ומחוסר קריבה לאו כמחוס' מעשה דמי כדאיתא בשבת דף ואין זה בכלל אינו מרובע שהרי התפילין והצרוך להן הם מרובעים. ולכאורה יש להביא ראי לזה ממנחות (ל"ה ע"א) דאמרי' שם על הא דתפילין מרובעת הלמ"ס לימא מסייע לי' מהא דתנן העושה תפלתו עגולה אין בה מצוה ופרש"י משום דתפילין מרובעת בעינין. ולכאורה קשיא לפי התשובה האשכנזית שכ' הב"י דאם נתקלקל הריבוע פסול דאמר בעי' תפילין מרובעות דלעולם צריכין להיות מרובעות וכו' א"כ דלמא זה גופא קמ"ל. ומאי קאמר לימא מסייע לי' הא במתני' תנן העושה תפלתו עגולה. והו"א דווקא בשעת עשי' תליא מלתא. קמ"ל דלעולם בעי' ואם נתקלקל הריבוע פסול וכמו"ש בתשוב' האשכנזית ההוא דלכך בציצית אם נתמעט קשר אגודל כשר משום דכתיב ועשו. א"כ ממתני' נמי הו"א דהא תנן העושה וכו'. ובאמת גוף התשובה צריך ביאור למה צריך התשובה האשכנזי' לחלק משום דכתיב ועשו. תיפוק לי' משום דאמרינן במנחות ל"ה ע"ב גרדומי מכשירי מצוה כשרים. אבל גרדומי תפילין תשמושי קדושה פסולין. וצ"ל אם נתמעט מלמטה הקשר גודל שלא הי' מעולם במקום הזה כשר אינו בכלל גרדומי. שבאותו מקום מעולם לא הי' כשר ופנים חדשות בא לכאן ואפי"ה כשר כדאיתא במנחות דף מ"ב דבתר שעת עשי' אזלינין. ולכך הוכרח בעל התשובה ההוא לחלק דדווקא בציצית אזלינין בתר שעת עשי'. וא"כ מאי לימא מסייע לי' הא במתני' תנן העושה. וצריך לומר כיון דממתניתן מוכח דהלמ"ס להיות תפילין מרובעת וכפרש"י. ממילא ידעינין אם נתקלקלו ג"כ פסולין: וכל זה ניחא אם דווקא קלקול במרובע בגוף התפילין פוסל: אבל אם נימא דגם אם נתרחב האויר אינו בכלל מרובע א"כ זה בוודאי אינו נשמע מלשון המתניתן דהעושה תפלתו עגולה אינו מצוה ואצטרך לאשמעי' וכו'. אלא וודאי דבאמת אינו פסול. מיהו אין לבנות דין על כיוצא בזה דדלמא עדיפא מני' משני ואין לי ראי'