מהר"ם שיק אורח חיים יז

תשובה י"ג עוד לו ומה שהקשה על דברי המרדכי ס"פ הזרוע דדבר שתחילת ביאתו לעולם ע"י תערובת לא בטל. א"כ בביצה טריפה בשחלא בתרא דהוי זוז"ג וכן בשדה שנזדבל בזבל ע"ז דהוי זוז"ג. והר"ן כ' בפרק כל הצלמים דזוז"ג מטעם ביטול אתי' עלה וא"כ קשה הא תחילת ביאתו ע"י תערובת ולפענ"ד גוף דברי הרבינו משולם קשים וצריכים סברא והבנה דמה בכך וכי משום דתחלת ביאתו ע"י תערובות לא אמרינן בי' אחרי רבים להטות ונראה לי טעמו של רבינו משולם דס"ל כדעת הס' כריתות דאפי' היכא דאינו ניכר אמרינן קבוע וא"כ ס"ל דכל איסור לא הי' בטל. אלא משום דנפל לתוך ההיתר ואינו נקבע במקומו אבל אם תחלת ביאתו לעולם ע"י תערובת הוא כקבוע וכמחצה ע"מ. והיינו אם חלק מן האיסור בא עם ההיתר. אבל כל דבר דאתי' עלה משום זוז"ג כבר כ' הר"ן בתשובה סי' ע'. על כרחך או דלא בא מן האיסור אל ההיתר אלא שהאיסור גרם להיתר או שאפילו בא אלא שיש בו שיעור ביטול. וא"כ בנידן הנ"ל בביצה שלא בא האיסור הוא הזרע של הטריפה לתוך הביצה אלא שגרם לביצה להיות נעשית ע"י גרמת הזרע שנפרש כח ממנה לעשות ביצה וכן בזבל של ע"ז שפיר אמרינן כיון דרובא דהתירא והאיסור אינו קבוע בתוכו אמרינן דבטל וכן בכל כיוצא בזה: ומה שהקשה עוד לרב בביצה ל"ז דאמרינן בהמה אסורה משום דינקי תחומין מהדדי, א"כ למה אמרינן ריש פרק בהמה המקשה דרב אמר דאבר עצמו אסור אמאי לא יהי' כל הוולד אסור משום דינקי אהדדי ואין לומר דבטל דהרי שם בביצה בדשיל"מ לא בטל דהרי רב סובר מב"מ לא בטל והנה יניקה זו עצמה צריכה ביאור דמכח נגיעה אחת בחברתה אין כאן יניקה ולכל היותר די בקליפה וע"כ דהאי יניקה היינו באמצעית הגידין שמתמצעין מכל אבר ואבר דם ולחלוחית והולך וסובב בכל הגוף ועי"ז מחלק לחלוחית ויניקה לאברים במאי דמצטרך. עכ"פ קודם ביאתו לאבר כבר הי' בכל האברים תערובת לחלוחית ודם וניהו דביטול לפי דעת רבינו משולם במרדכי לא שייך הואיל וביאתו לעולם ע"י תערובת מ"מ כשבא אח"כ לבשר שם הבשר במקומו ויכול לבטל את הלחלוחית שינק ואין לומר דהוי מין במינו דהדם והלחלוחית הזה בין לענין שמא ובין לענין טעמא הוי מין בשא"מ וא"כ קשיא מאי קאמר בביצה דינקי מהדדי. הרי מכל מקום נתבטל דהא לא הוי מב"מ. וצ"ל כמ"ש התוס' בביצה ל"ט ע"א ד"ה משום וכו'. או משום דתחומין חמיר וכדעת הרי"ף בסוגיא דריחא מילתא. והא דפריך בביצה ל"ז מ"ש לאיסור מוקצה דלא חששו וכו' היינו כפירוש התוס' דהיינו מה שנתגדל דהוי מב"מ ממש ולפרש"י צ"ל כתי' השני בביצה ל"ט ד"ה משום הנ"ל הואיל ומצטרך אחד לחברו וזה שייך לענין דשיל"מ אבל לענין מב"מ דבעי' דומיא דדם הפר והשעיר כל כה"ג לא מקרי מב"מ ועוד איכא למימר דס"ל דאזלינן בתר בטל ואפשר לשל חברו למיהוי כוותי' ולכך מקרי מב"מ אבל כאן איסור יוצא א"א למהוי היתר אלא א"כ נעשה סרוח ותוס' במנחות דף כ"ב ע"ב כ' דמשקה סרוח לא חשיב משקה וא"כ א"א למהוי כוותיה וא"ש: ועוד. נראה אפילו בלא ביטול מותר כיון דהשתא מלחלוחית וד נעשה בשר ונתהפך לדבר המותר שרי דהרי לעולם חלב ודם ינקי אלא כל מכח לא אמרינן כדאיתא בחולין ס"ט והכוונה נראה כמ"ש הרבינו יונה דאזלינן בתר השתא ומה שהקשה המ"א בסי' רי"ו ס"ק ג' מחלב מיישב היטב בח"י סי' תס"ז ס"ק ט"ז והסכים מרן הגאון זצ"ל בחת"ס עמו וא"כ ה"נ בשלמא לענין תחומין יהיה שמו כך או כך כיון דמשל חברו הוא נהי דנתהפך לדבר המותר. מ"מ של חברו הוא ואיכא איסור תחומין ומוקצה אבל לענין איסור יוצא נהי דכשהי' דם או לחלוחית הי' אסור משום ציר של יוצא אבל השתא דנתהפך לדבר המותר שרי כן נראה לפענ"ד נכון תשובה י"ד עוד לו מה שהעיר בענין אי מדליקין בשמן שריפה בנ"ח שהקשה בתשו' שער אפרים דהו"לל כתותי מ"ש וכ' מעלתו ני' דלשמן ולפתילה אין שיעור ורק לזמן דליקתו וכל ששורף ודולק זמן ההוא כשר. ולא דמי לדבר דבעי שיעור מצד שיהי' דבר חשוב ומנכר. סברתו נכונה הוא וראוי' למי שאמרה ובלא"ה לפי ענ"ד בהנאה ששייך בשעת שריפתה לא שייך כתותי מ"ש שהרי התורה צוות' שלך תהא להסיקה תחת תבשילך ורחמנא אחשבי' שלא יהא כשרוף כבר וקרא אותו שלך תהא ואי הוי כשרוף למאי נפ"מ קרא אותו שלך תהא הרי דבר שרוף אינו שלו' וע"כ כל שיוכל ליהנות ממנו בשעת ביעורו לא חשיב כשרוף ולכאורה ממקומו הוא מוכרע שהרי גם שמן של נ"ח הוא עומד לשריפה דמותר שמן של נ"ח עושה לו מדורה וע"כ זה הוא מצותו שידליק חצי שעה וגם שמן שריפה ניתן ליהנות משך זמן הנאתו וביעורו וכדלעיל דרחמנא אחשבי' בשעת ביעורו וקרא שלך תהא. וכבר כתבו דנעלם מהשער אפרים דברי הרמב"ם פ"יא מהלכות תרומה דרשאי להדליק נ"ח משמן שריפה אפילו לישראל אם אין לו שמן חולין עיי"ש. ואפשר מהרמב"ם אין ראי' דכבר כתב השעה"מ בפ"ח מה' לולב דין א' דלרמב"ם דפסק כר"מ בסוכה דף כ"ג דאם עשה סוכה על אילן כשרה ס"ל מידי דאתחזי מה"ת ורק מדרבנן אסורה לית בי' משום כתותי מ"ש. כיון דמה"ת שרי ועדיין למאן דפסק שם כר"י או כר"מ ולא מטעמי' כמ"ש השעה"מ שם אפשר דאסור מיהו לפי"ז ג"כ הקושיא מעיקרא ליתא דאיכא למימר דגם רב סובר כר"מ. וע"כ ס"ל כמ"ש השעה"מ שם דיש לחלק בין דבר שעיקרו מן התורה או עיקרו מדרבנן. וא"כ א"ש הראי' מן הרמב"ם הכ"ד וכו': הק' משה שיק מברעזאווע: תשובה ט"ו על דברי תורה אשר בדק לן מעלתו. להגיד לו דעתי בדין אחד שא"י לנענע באבריו ר"ל והוא כעין חולי שנקרא שלא"ק ויש לו שכל ודעת ואינו מוטרד מחליו ואין לו כי אם בת אחת המשמשתו והיא מנחת לו תפילין על ידו וקושרתם והוא מברך עליהם ושאל מעלתו ני' איך דעתי נוטה אי יאות עביד. וגוף הספק סובב על ב' דברים א' דלמא אינו מחוייב כלל כיון דאינו יכול לקשור אינו בר קשירה ואינו ראוי לבילה ובילה מעכבתו. והשנית אפי' חייב אי אשה דפטורה מתפילין יכולה להיות שלוחו לקשור ואענה על ראשו ראשון הא פשיטא לי דמצות תפילין הוא להיות נתונים לו תפילין על זרועו וראשו וכנאמר בפרשת קדש וכו' והיה לך לאות על ידך וכו' ונשנית בפ' כי יבאך וכו' והיה לאות על ידכה וכו' וכמ"ש הרא"ש בפ"ק דפסחים דף ד' דלכך מברכין להניח בלמד ולהתעטף הואיל ויש שהי' במצותם דהיינו להיות מונח ולהיות מעוטף ובציצי' הוכיחו התוס' ביבמות דף צ' ע"ב ד"ה כלהו דהמצוה לאחר עיטוף אפילו הי' מניח אותם בשעה שאין בו מצוה של תפילין כגון בלילה למ"ד לילה לאו זמן תפילין אפי"ה קיים ביום מצות תפילין. דהרי הר"פ הובא בטור וב"י סי' ל"ד הא דתניא במנחות דף ל"ו הי' משכים לצאת לדרך מניחן וכשיגיע זמן ימשמש וכמו כן קי"ל בציצית בש"ע סימן ס' סעי' ט' בלן בטליתו אפילו בלי משמוש יכול לברך. וא"כ מוכח דלאו בקשירה תניא מלתא. אלא המצוה להיות מונחים ומקושרים עליו וא"כ שפיר יכול לברך אלא דאכתי י"ל דזה דווקא במי שהוא בר קשירה אבל בכה"ג דאינו ב"ק. דלמא קשירה מעכבת בו. מכל מקום לא מבעי' אם הוא יכול לסייע קצת להמציא גופו וידו להקל על הקושר לו. מסייע כי האי קי"ל דיש בו ממש לענין כלאים לענין מקיף כדא ת' במכות דף כ' ע"ב וכן קי"ל ביו"ד סי' קפ"ח סעי' ד' ויעויין בריטב"א במכות שם ותלי' בפלוגתא המובא במג"א ריש סי' ש"מ ובטו"ז או"ח ריש סי' שכ"ח אמנם אפילו אי אינו יכול לסייע. הרי ילפינן מושחטו אותו כל קהל כו' דשלוחו של אדם כמותו ופשוט דאפילו גידם חייב בפסח כיון דשלוחו כמותו הרי יש לו יד אריכתא וקרינן בי' ושחטו מכ"ש בנידן דידן דאפשר שיתרפא ותוספת גיטין (כ"ב ע"ב) ד"ה והא כו' כ' דהיכא דאפשר שיתרפא חשיב בר הכי. וה"ה דקרינן ביה וקשרתם ותו דהרי כללא כייל בריש מס' עירוכין דהכל חייבין בתפילין יעויי"ש ואין לומר דהא אמרינן קידושי' דף כ"ג מלתא דאיהו לא מצי עביד לא משוי שליח. זה דווקא בדבר דלא שייך בי' דפשיטא דגם מי שאין לו יד יכול לגרש. ומחוייב במזוזה וכל המצות. וגדולה מזו אמרו בפסחי' ס"ב דערל וטמא משלחין קרבנותן אע"ג דאינהו לא מצי למיעבד. והטעם והראי' עוד לזה דהרי אמרו בקידושין דף כ"ג ע"ב שם דעבד יכול לעשות שליח לקבל גיטו אפילו אם הוא לח מצי לקבל הואיל ועבד יכול לקבל עבור עבד אחר. וגוף הסברא תמוה מאי מועיל זה. ותו בספר אורח מישור בנזיר דף י"ב הקשה סתירה דהתם אמרינ' הואיל ולא מצי למיעבד השתא. לא מצי למשוי' שליח אע"ג דיכול לקדש אחרים ויעויין במ"ש מרן הגאון בעל חת"ס זצ"ל בתשובה הנדפסת אצל חידושי הרמב"ן לקידושין ונראה דשלוחו כמותו אמרינן והוי לי' כיד אריכתא של בעליו ולכך אפילו אם הי' לבעלים יד אריכתא כה"ג לא הי' רשאים לעשות כגון כהן המקריב או שלוחי דידן נינהו הרי אפילו אם הי' לישראל יד אריכא אסור להקריב וא"כ א"א שיועיל שליח דממנ"פ הוי תרתי דסתרו אם הוא כמותו הוי כמו ישראל אבל בעבד כיון דבשביל אחר יכול לקבל שפיר חשבינן השליח כיד אריכתא דעבד וליכא למימר ממנ"פ אי הוי יד עבד כידו היא קנוי' לאדון. זה אינו שהרי לא קנה יד זו ולא גרע מאלו קנה עבד חוץ מיד. כדאית' בגיטין כ"ג ע"ב ברמב"ן בחי' לישב קושית התוס' שם בד"ה נעשה כשחרר וכו' וכיון דאין היד קנוי' לאדון זה אפילו הוא כעבד. הא עבד יכול לקבל גט מאיש