מהר"ם שיק אורח חיים קעז

וישמח בשמחת החג הבא לקראתינו דברי הדורש שלומו: הק' משה שיק מברעזאווע: תשובה רמ"ח החיים שיל"ת חוסט יום ה' לסדר וישב תרל"ח לפ"ק: והשלום וכל טוב לאהובי בן חורגי הרב המאור הגדול המופלג בתורה מוה' ישראל מרדכי נ"י האבדק"ק קרעסטוהר יע"א: מכתבו קבלתי והנה שאלתו ע"ד שגוהגין בימי הבציר טרם שיתנו היינות בהחביות. לוקחים ספוג ומטבילין אותו בשפירוטעס שתבלע בה הרבה שפירוטעס ואח"כ מדליקין הספוג. וזורקין אותה להחביות וסותמין מגופת החביות ומגלגלין החביות מצד לצד עד שנשרף הספוג בתוכו. וזה עושין למען יכלה ריח הרע שבחביות. ואח"כ נותנין בהן יינות וזאת עושין בין בחדשים בין בחביות ישנות. ומסתפקא לי' למעלתו אם מותר לשתות יינות אלו בפסח דנהי דיש ביין הניתן שם. ששים כנגד החמץ. וגם אינו עשוי ליתן טעם לתקן היין אלא כדי להעביר הריח הרע של החביות. ומשום זה אין בו חשש דא"מ איסור לכתחילה דהרי אפילו במעשה דהצ"צ דהיו נותנין חלב חטה ביין. כ' המג"א שם בסוף סי' תמ"ז. דאינו אסור. משום מבטלין איסור לכתחילה. כיון דאין כוונתו לבטל מכ"ש הכא. דאין כוונתו כלל לתקן היין. אלא כדי להעביר הריח הרע מהחביות וזה בוודאי לא מקרי מבטל איסור לכתחילה. וזה אין אצלו שאלה כלל. אלא דמספקא לי' למעלתו אם רשאי להניח היין בפסח באותו חביות הנ"ל ששורפין ומנקין הריח בשפירוטעס: והרי בפסח אסור. אפילו במשהו. וא"כ אם היין נשאר בהחביות ההוא בפסח ונפלט הבליעה בהחביות לתוך היין אפילו רק משהו נמי אסור. ובאמת תמוהין למעלתו דברי המג"א בסי' תנ"א. סעי' כ"א ס"קמ. ובמחהש"ק ושאר מפורשים שם דנראה מדבריהם דאם הטעם הוא רק משהו מותר להיות היין בפסח שם בחביות של שכר. והקשה מעלתו איך אפשר זה. הא בפסח אסור אפילו במשהו כמ"ש המג"א עצמו לענין נטל"פ ועוד האריך מעלתו נ"י בזה והביא דברי השע"ת בסי' תנ"א ס"קכז. דכה"ג דשורפין הכלי וי"ש. נאסר הכלי ובעינן הגעלה ובשע"ת שם פלפל דאפשר דבעי' ליבון הנה שאלת חכם חצי תשובה: והנה לפענ"ד בוודאי אם יש לחוש. דלטעמא עבידא בוודאי לית דין ולית דיין. דוודאי אסור אבל בידוע בבירור דלאו לטעמא עבידא ואינו נותן שום טעם ביין ע"ז נראה לי לברר דהרי בלא"ה הקשה שם הח"י ושאר מפורשים דאיך כ' המרדכי משום דהתירא בלע. איכ"ל דלא בעי' שיעורא כנגד כולו אלא לנגד מאי דנפיק מיני' והוי רק משהו והקשה האיך אפשר במה דנפיק הא לא ידעינן ובהדיא פסקינן בסי' צ"ד ביו"ד דאם תחב כף חולבת בקדירה של בשר צריך שיעור כנגד כולו ולא סגי במה דנפיק מיני' ולפענ"ד אפשר להסביר סברא זו לפי' תי' בתרא. שכ' התוס' בחולין דף צ"ז ע"ב בד"ה אלא מעתה וכו' דנראה מדבריהם לפי תירץ זה. דהוא רק ספק כמה יוצא. ואפי"ה צריכין אנו לשער נגד כולו כמ"ש המפורשי' בספק מחמת חסרון ידיעה לא הוה ספק אפילו באיסור דרבנן. וגם שמסתמא מה שהי' ראוי לצאת כבר יצא בפעם הראשון. והעלו דרק משום שווי' כחתיכה דאיסורא. וא"כ בלועה שהיא בכלי. הכלי אינו נעשית נבלה. ואפילו בכלי חרס לדעת הש"ך ביו"ד סי' צ"ח. אינו נעשה נבלה. וא"כ ע"כ הא דבעינן נגד כולו הוא משום ספק וזה באמת דעת ראב"ד דבכלי עץ לא משערין נגד כולו. אלא באומדנא יפה כמו שהביא הב"י רק בכלי חרס דאינו יוצא מידי דופיו לעולם והבליעה יוצא מעט מעט משום ס' חסרון ידיעה משערין נגד כולו. כנ"ל להסביר סברות אלו: ולפי"ז אפשר לישב דעת המרדכי הנ"ל והנה הטו"ז בסי' ק"ה ס"קג הקשה על הא דפסק שם ברמ"א בספק כבוש דאסור אמאי נוקי הדבר בחזקת היתר ולכך מתיר שם ס' כבוש. והנה"כ חולק עליו שם וס"ל דהחזקה איתרע כיון דלפנינו מונח דבר האיסור ולא אזלינן בתרה. ונראה לי ליישב כוונת הטו"ז. דהרי מבואר במפורשים וכן הוא בדברי התוס' בכתובות דף כ"ג ע"א תרווייהו וכו' וכן שם בהגהת אשרי דהאי דלא אזלינן בתר חזקה דאיתרע. הוא רק מדרבנן. וא"כ מה"ת דספק כבוש מותר דמה"ת הוי לי' חזקה. ורק מדרבנן אסור דחזקה דאיתרע לא שמה חזקה והוי אז רק ספק דרבנן ולכך ספק כבוש מותר דספיקא דרבנן לקולא כן נראה לי. וא"כ הוא הדין בנ"ד כה"ג דאם מספקא לן ולא ידעינן כמה נפיק מיני' אמאי נימא לחומרא. נימא ג"כ לאוקמא בחזקת היתר דהיינו הקדירה השני' דלא ידעינן אם פלט הכל בהקדרה ראשונה. או פלט גם בקדיר' הב' והוי לן לאוקמי' בחזקת היתר. מיהו כבר הקשו התוס' בכיוצא בזה גם בשני קופות דף פ"ב ע"א בד"ה שתי קופות וכו'. ותירצו כיון דנפל שם אלא שאין אנו יודעין אי תרונ,"ה או חולין א"כ ליכא חזקה ושם לא שייך סברת הטו"ז. דהרי אנו דנין על שניהם וא"א להתיר שניהם דהוי תרתי דסתרו. ובנידון של ג"כ קשה אמנם לפי מה שנ"ל כוונת התוס' נראה דהרי נתערב שם הדבר שנפל בתוכו וגם זה אנו רוצין לאכול וזה שפלט אין לו חזקה. ולכך שפיר כ' התוס'. כיון דנפל שם או חולין או תרומה ליכא חזקה למאי דפלט מדנפל שם. כיון דהדבר עצמו שנפל שם הוא רוצה לאכול, וא"כ גם בנידון שלנו אע"ג דאנו מסופקין אם פלט גם לקדירה שני' מ"מ כיון דבוודאי נפל שם ליכא למימר חזקה דוודאי לא פלט אלא אנו מסופקין אם פלט ונתערב שם בהדי התירא והוי ספק דאורייתא או אפילו בדרבנן משום חסרון ידיעה ואנו רוצין לאכול כל מה שבקדירה ולכך אסור. וצריך לשער נגד כולו וא"כ נראה דזה שייך אם ספק אם נפל שם איסור. אבל אם אפילו הי' עד עתה היתר אלא דאנו מסופקין שמא עתה פלט בכה"ג כיון דע"ז שחוששין שפלט שם הי' עד עתה. דבר היתר וגם הדבר שחוששין שנפלט לשם. הוי היתר שפיר אמרינן דאוקי אחזקתי' דעד עתה הי' היתר וגם נשאר בהתירו ולא פלט לקדירה השני כלל: א"כ גם בנידון של המרדכי שכבר עמד בחביות של שכר יין קודם פסח. ואפשר שפלט כל מה שבאותו חביות מן השכר עוד קודם הפסח לתוך היין ונתבטל ושפיר איכ"ל בכה"ג אינו צריך לחוש שמא גם בפסח פלט דאוקי אחזקתי'. והיכא דאיכא חזקה נוכל להתיר אפילו אם יש חסרון ידיעה דחזקה מועיל בכל ענין ולכך לא דמי זה לכף חולבת שתחבו לקדירה של בשר דקי"ל ביו"ד סי' צ"ד דבכולו משערינן. דהתם מיד שתחב הכף לתוך הקדירה של בשר נעשה נבלה וחתיכת איסור ואיתרע כיון בוודאי תחב. ולכך שם לא סמכינן אחזקה דהיתרא. ולכך בנידון של מעלתו ג"כ איכ"ל דאפילו אם היין גם בפסח נשאר עומד באותו חביות מ"מ מותר דאוקי היין אחזקת היתר ובפרט דהוי רק ספק משהה. איסור דרבנן: ובזה נראה ליתן טעם. לדברי הרמ"א שכ' בסי' תס"ז. סעי' י"ב בספק משהו בפסח. אם נתערב מן חותו תערובות לשאר אוכלין מותרין משום חזקת היתר ובלא"ה מבואר שם דיש אומרים דספק משהו מותר. ולא גזרו בספק. כן נראה לפענ"ד לישב קושית מעכ"ת נ"י מ"מ לדינא בוודאי נראה. דצריך להריק היין קודם הפסח לכלים שאין בהם חשש כלל חדא אפילו נימא דהוי חזקה. הרי לדעת המג"א בסימן תל"ז סעי' ב'. לפי מש המחהש"ק שם דהיכא דאיכא רק חזקה. צריך לברר וה"ה דצריך לתקן עיי"ש. ואין רשאין נסמוך לכתחילה אחזקה ועוד לפי מאי דקי"ל. בסי' תנ"א סעי' י"ז דנוהגין כדיעה דלבית שאור ולבית חרוסת אפילו במתכות אינו מועיל הגעלה לכתחילה וא"כ בנידון הנ"ל יש לו בליעה מי"ש. וגם בדבר חריף קיי"ל ריחא מלתא וכיון דאינו מועיל הגעלה וודאי יש לחוש דעדיין יש שם בליעה מי"ש ולכך צריך לערות קודם הפסח מן אותו החביות כנ"ל. ואע"ג דבנידון הנ"ל ידעינן דיש ס' נגד הבליעה מ"מ אפשר דפולט מעט מעט כיון דלא מהני לי' הגעלה. איכ"ל דה"ה דלח מועיל מה שעמד בו היין כל זמן ההוא: והרי אפילו לרמ"א. בסי' תנ"א בס"ק כ"א דהביא דעת המרדכי וסייעתו. כ' רק דבדיעבד שרי והמג"א שם בס"קמ ושאר אחרונים פסקו כתה"ד דאין לסמוך על טעם ראשון. אלא מצד נותן טלפ"ג התירו בכה"ג. וכבר כ' המג"א שם ושאר פוסקים דבי"ש לא שייך נטלפ"ג. וא"כ בנד"ד וודאי דצריך לערותן לתוך כלי של פסח שאין בהם שום חשש וגם נראה מלשון הרמ"א דמתיר בדיעבד דווקא אבל לכתחילה משמע דאסור משום דהוי כמבטל איסור לכתחילה א"כ נראה דגם בנידון זה שנותנין י"ש בספוג ומדליקין ומשליכין אותן לחביות לסלק הריח. ועושין כן לכתחילה. אע"ג שאפשר שהיין ההוא יצטרכו אותו גם לפסח שלא כדין עושין והוי כמבטל איסור לכתחילה. אע"ג דאין מכוונין הוי כפסיק רישא וכו' כן נראה לפי ענ"ד לדינא ומה שהעיר מעלתו נ"י בדברי הש"ך סי' קל"ז ס"קיו ופלפל בדבריו אני כתבתי שם בצדו עי' בסי' קכ"א סעי' ה'. דמשם נראה ראיתו דכל שהוא בקבע יש לחוש. כן נראה לפע"ד ואחתום בברכה המשולשת. ה' יברך אותו ואת כל ביתו כאות נפשו. ונפש אבי חרגו הדורש שלומו תמיד: הק' משה שיק מברעזאווע תשובה רמ"ט בעזה"י עש"ק פ' בשלח תרל"ח לפ"ק פה חוסט יע"א: החיים והשלום וכל טוב לאהובי תלמידי הרבני המופלא ומופלג חרוץ ושנון כש"ת מוה' יעקב שלום סופר נ"י: מכתבך קבלתי ואשר שאלתני בחורים שבביתם אינם אוכלים מאווזות התמוו וית וכשנוסעים אל הישיבה או במקום אחר כיי"א ב אין מוחין בידם במה שאוכלין שם