מהר"ם שיק אורח חיים קעה

בזה. שכ' דלענין משהו לית כאן חזקה וגם זה אינו מובן. ונהי. מאי דקשיא הא בשעת תחילת הוייתו הי' בלי חטים ושעורין נראה דזה לא חשיב חזקה דהרי הרשב"א והרמב"ן והר"ן ריש נדה. הקשו למה אמרי' בנגע באחד בלילה. דכל הטומאות כשעת מציאתן. וע"כ דלא ס"ל כהתוס'. דכל הטומאות כשעת מציאתן רק לחומרא דקדשים נאמרה ולכך קשיא להו ותי' דהתם ליכא חזקה וזה צ"ע. הרי פעם אחד הי' חי: וצ"ל דס"ל דהרי טעם החזקה. הוא דאמרינן דכל דבר הוא כאשר הי' כל זמן שלא נודע לן שנשתנה מחזקי' ליה שהוא עדיין כמו שחי' אבל אי ידענו דנשתנה בדבר אחד הרי ידעינן דלא נשאר כמו שהיה. שוב פסקה החזקה. וא"כ אם מצא אדם מושכב מונח כמו גולם ישן ונרדם ואינו נודע. אם מת באמת או הוא חי רק שהוא ישן ונרדם ליכא לאוקמי' אחזקתו שהי' חי פעם אחד. שהרי במעמד ההוא ועל אופן כזה. לא ידענו לו חזקת חי ואפילו נימא דאפי"ה רוב המונחים על אופן זה. ואינם נקברים בארץ הם חיים וקיימים מ"מ כיון דהשתא נמצא מת. הרי איתרע רובא:. וכמו שכ' היש"ש בפ"ק דחולין סי' כ'. דהואיל וחזינן השתא שאינו מן הרוב א"א לומר דעד עתה הי' מן הרוב עיי"ש. ולכך ה"ה. באדם שנמצא מושכב בלילה ולמחר מצאו מת. ליכא למימר דבלילה וודאי הי' חי מטעם רוב דהרי חזינן שיצא מן הרוב. דרוב בני אדם אשר רק ישנים על מטותם אינם נמצאים מתים בבוקר. ומטעם חזקה ליכא למימר דהרי במעמד כזה מושכב ולא רפרף באבר: לא הוחזק מעולם להיות חי. לכך אמרו כל הטומאות כשעת מציאתן וכן יש לומר גבי קופה בנדה דף ד' וכאן גבי חטה שנמצאת: ומ"מ נהי דחזקה דמעיקרא ליכא חזקה הבאה מכח רוב איכא דהרי החזקנו המים בתורת משומרים. וכשרים לפסח. וכמו דאמרי' ביו"ד סי' פ"א. דקי"ל דהשתא הוא דאתרע ואע"ג דלית לפרה חזקה מ"מ חזקה הבאה מכח רוב אמרינן. וה"נ כאן ועדיין לא הבנתי תי' המ"ב ומטעם זה גם אי נימא דכוונת המ"ב כמ"ש המקו"ח והנוב"י הנ"ל דלא מחזקי' חזקה ממקום למקום. ג"כ אינו מובן דמ"מ חזקה הבא מכח רוב איכא: ונראה דלכאורה קשה דהרי אמרו בפסחים דף ז' ע"א במקום שאין השווקים מתכבדים. לא אזלינן בתר בתרא אלא אדרבה. אזלינן בתר רובא דהשתא כפרש"י שם. וכמ"ש נמי הצל"ח דמדמה לשאר רובא דעלמא. וא"כ גם כאן נתלה ברוב הימים. או רוב השעות ולא נימא ברגע אחרונה נעשה. ונראה בספק טריפות ומומין שנעשה באיזה מן השעות. ולא נפרש הדבר ממקומו וכבר כ' המג"א באו"ח סי' דש"ם דהזמן חשיב כקבוע וא"כ כיון דהזמן קבוע. ובאחת מן השעות שבזמן נולד ספק טריפה ולא נודע באיזה הרי נולד הספק במקום הקביעות וכמו נתערבו חניות זה בזה. ואמרינן קבוע כמע"מ. והוי ספק השקול ולכך שפיר יש לאוקמי' על החזקה הבאה מכח רוב ואמרי' השתא הוא דנעשה. אבל שרץ או חטה שפירש ממקום אחר לכאן. ונפרש לכאן מן השמוש וההתעסקות והמציאות. שהי' באותו מקום. ולא נודע באיזה יום ובאיזה שעה אז אזלינן בתר רובא דשתא ורוב הזמן: וא"כ אתי שפיר דבוודאי אם סננו המים בפסח ובדקו הכלי שנתנו בו המים שידענו. שלא הי' מקודם הפסח. אם בפסח לא שמשו בחטים כאן וע"כ מקרה הוא שקרה. פעם אחד שבא החטה לכאן. אני מסופק אם גם בכה"ג שייך לומר דנתלה ברוב הזמן משום דיותר מסתבר. שברוב הזמן קרה מקרה כזה. ממה שנאמר שקרה. כן רק ברגע האחרונה. ואע"ג דאיכא חזקה דמעיקר' רובא וחזקה רובא עדיף ולכל הפחות י"ל דנימא סמוך מיעוטא לחזקה. והוי פלגא ופלגא. ושאני טריפות דנולד הספק בהזמן עצמו או דלמא כיון דמקרה אין לו טעם לתלות בזמן שלא הזמן הולידה זאת. ולא אזלינן בכה"ג בתר רוב הזמן. עכ"פ דברי המ"ב נכונים. לכל הפחות אם לא נודע ולא בדקו הכלי והמים. ולפי"ז יש לקיים דברי הנ"ל דכל זה שייך מזמן לזמן. אבל אם הספק על המקוה אי במקום הזה או זה לית כאן רוב. והוי ספק השקול ומוק' אחזקה דמעיקרא. ואמרינן במקום הזה נפל וא"כ איכ"ל דר"נ וכ"ה אינו חזקה ובש"מ בכתובות שם. הביא ג"כ סברות בזה לומר דכ"נ וכ"ה אינו חזקה: ונבוא לנידון שלנו דיש בזה דעות וסברות חלוקות. אי כ"ל וכ"ה הוי חזקה בפ"ע והנה מהרשב"א נראה לכאורה. ראי' דס"ל כ"ר וכ"ה. לא הוי חזקה דהנה המג"א בסי' תס"ז ס"קכח. הקשה על הרמ"א במה שהביא בשם הרשב"א עיי"ש. והנראה לפענ"ד דהרשב"א לטעמי'. דכ' בפ"ק דנדה דדווקא בנגע באחד בלילה דהספק אם הי' כלל טומאה בעולם. אמרינן כל הטומאות כשעת מציאתן. אבל אם הי' בעולם אלא שהספק. אם בא לכאן. ואימתי בא הוי כספק ביאה ואמרינן השתא באה. ואף שדברי הרשב"א קשים. וכתבתי בזה. בחי' למס' נדה. מכל מקום הרשב"א לשיטתו: לכאורה קשה. דלכאורה דבריו סותרין. למ"ש שם סעי' י"א. דחיישי' שם דהחטה בא למפרע. וצ"ל דהנה כבר כ' הר"ן בחי' ריש נדה דאם הספק על טומאה למפרע. לא מקרי ריעותא אפילו יש כאן ריעותא מ"מ למפרע לא הי' ריעותא וכל זה אם אנו רוצין לטמא למפרע אבל אם נידון להכשירו מכאן ואילך כבר כ' הרשב"א בחולין דף י' בשם הרבינו יונה. והביאו בפ"ח. ובתבו"ש ביו"ד סי' כ"ט. דבדבר דאיתרע לא סמכינן אחזקה. ולכך גבי עיסה. שנמצאת בו וכו'. כיון דאיתרע מכאן ואילך חוששין: וכבר כ' הבכור שור בחולין דף י'. דאפילו לרבינו יונה דווקא באותו דבר עצמו. שנמצא בו הריעותא חוששין: אבל החלב דלא איתרע מותרת. ואמרינן השתא איתרע ולכך ס"ל לרשב"א. דאם נמצא חטה במים שמלגו בהן התרנגולת. דנהי דהמים איתרע. התרנגולת לא איתרע. לפיכך סובר הרשב"א דהתרנגולת מוקמינן לה בחזקת כשרות דמעיקרא ומביא הרשב"א ראי' ממומין דאין מחזיקין ממקום למקום וס"ל דאין זה חזקה אלא שאין מחזיקין ריעות' ממקום למקום והוא הדין או כ"ש שאין מחזיקין ריעותא ממים לתרנגולת. זהו נראה דעת הרשב"א כפי מה שהבין בו הרמ"א אמנם הרמ"א דפסק בסעי' י"א דחוששין נראה דאין טעמו משום דעת הרבי' יונה משום דאיתרע החזקה דמדברי רמ"א ביו"ד סי' נון סעי' א' נראה דלא ס"ל כרבינו יונה אלא אפילו במאי דאיתרעו סמכינין על חזקה דמעיקרא ואפילו להש"ך שם סק"ג מ"מ במקום הפסד מרובה. קי"ל דלא כרבינו יונה וסמכינן על חזקה דאיתרע וא"כ הא דפסקינן בסעי' י"א דחוששין למפרע היינו מטעם שכ' המג"א בשם המ"ב בס"קיח דלית כאן חזקה כלל. וא"כ כיון דליכא כאן חזקה הוי כמו הוגלד פי המכה. ביו"ד סי' פ"א דלמ"ד דס"ל: דחזקה דמעיקרא לא הוי חזקה אפילו בחלב במידי דלא איתרע חיישינן. וה"נ כיון דס"ל לרמ"א דהטעם משום דלית כאן חזקה. ולכך שפיר חוששין אפילו במידי דלית בי' ריעותא. ושפיר כ' המג"א בס"קיו. דאם נמצא חטה על מצה הנשארת ביד המחלק העיסות. חוששין על כלם והמקו"ח השיג והקשה עליו. דהרי הנשארים לית בהם ריעותא: ולהנ"ל, א"ש דלהרמ"א לשיטתו. ולפימ"ש המג"א בשם המ"ב: א"ש פסק דידי' וכל זה באותו מקום דהוי מזמן לזמן. וכבר כתבנו לרמ"א לדיעה הראשונה בסעי' י"ב. לפימ"ש המ"ב ס"ל דלית כאן חזקה. אבל ממקום למקום דהס' באיזה מקום. כבר אמרנו דנשארת החזקה. אפילו באותו דבר דאיתרע מ"מ כיון דאיכ' חזקה ס"ל להרמ"א ביו"ד סי' נון ולהש"ך שם ס"קג. דכמקום הפ"מ סומכין על החזקה ולכך שפיר פסק המג"א בס"קכה. דאם טלטלוהו ממקום למקום דמותרת והמקו"ח הקשה עליו. הא איתרע ולא קשה כולי האי דאיכ"ל דהמג"א ס"ל כהרמ"א ביו"ד סי' נון. או מיירי בהפ"מ. וכל זה אנו צריכין לדחוק אם נימא דגם המג"א סובר. דכ"נ וכ"ה אינו חזקה כמ"ש להרשב"א: אבל אם נימא דס"ל להמג"א דכ"נ וכ"ה הוי חזקה. א"כ בפשיטות. לא הבנתי השגות המקו"ח. דמאי קשיא לי' הא איתרע אותו דבר בעצמו וכו' ומאי קושיא בשלמא אם החזקה איתרע לא אזלינן בתרה אבל כאן חזקת כאן נמצא הא לא איתרע ונהי דהחפץ איתרע אבל החזקה לא איתרע אדרבה אי אמרינן כאן הי' אין כאן ריעותא ולכך שפיר כ' המג"א דאם טלטלו אותו ממקום למקום תלינן דהשתא נפל. ולא קשה קושית המקו"ח מ"מ לדינא בזה. השיג הפמ"ג עליו דהרמב"ם פסק כר' יוחנן. דאפילו ממקום למקום מחזקינן ריעותא. וא"כ יש לחוש לדברי הרמב"ם בזה ואחתום בברכה המשולשת. דברי ידידו הדוד"ש: הק' משה שיק מברעזאווע תשובה רמ"ו שיל"ת חוסט ט' טבת תרל"ב לפ"ק: החיים והשלום וכל טוב להרב המופלג כבוד שמו תפארתו. מוה' מרדכי נ"י קארן פיין מורה לעדת שלומי אמוני בני ישראל בקהל שטיינמאנגער יע"א: מכתבו קבלתי ובו נשאלתי הלכה למעשה. סוחר אחד שעשה יין כשר. ומיד לאחר הבצירה נתן בתוכו צוקער להמתיקו אם רשאין לשתותו בפסח לכל הפחות לאחר שיסננו אותו קודם הפסח. כי בצוקער שלנו אין בו חמץ ואינו אסור. אלא משום חומרא ובכה ג בתערובות איכ"ל דשרי עכ"ל בקיצור וכתב שכן נוהגין בכל סביבות שלהן. וגם באייזינשטאט מימים קדמונים. נוהגין היתר לשתות יין כזה בפסח. והנראה לפענ"ד בעזה"י. הנה אמת הדבר שכ' כל האחרונים שבצוקער שלנו אין בו חשש תערובות חמץ. וכ' הברכ"י בסי' תמ"ז דמ"מ ירא שמים יזהר. דידוע שהאומנים טובלין פתן