מהר"ם שיק אורח חיים קעג

תשובה רל"ט בעזה"י חוסט אדר השני שנת תרל"ב לפ"ק:] החיים והשלום וכל טוב לאהובי תלמידי. הרב המאוה"ג המופלג המפורס' כש"ת מוה' זוסמאן סופר נ"י אב"ד דק"ק האלאש יע"א: אשר העיר מעלתו ני'. על הרשב"א בתשובה סי' כ"ו וסי' תקצ"ג שכ' דבלישת מצות מצוה ע"י חשו"ק מועיל עומד על גבו והקשה הא הרשב"א בחידושיו לחולין דף י"ב כתב דבשחיטה אינו מועיל עע"ג משום דלא תליא בשליחות. וא"כ ה"ה בלישת מצות עכ"ל. ובאמת בשחיטה עצמה יש לכאורה סתירה דבלשון הרשב"א בתשובה הנ"ל. כ' בשם רבו דגם בשחיטה מועיל עע"ג עיי"ש. והנלע"ד לישב דמצינו ב' כוונות לענין שחיטה אחד כוונת חתיכת סימני' לרבנן דפליגו על ר"ל דס"ל דבעינן כוונת חתיכה והשני כוונת שחיטה לשמה לענין קרבן. והנ"מ לענ"ד כוונת שחיטה. תליא רק בשוחט ולא שייך בי' שליחות כמ"ש הרשב"א בשם רבו. וא"כ לדבריו אינו מועיל עע"ג. אבל כוונת שחיטה לשם עולה ולשם חטאת וכיוצא בזה תליא דווקא בבעלים או בשלוחיהם אבל אדם אחר אינו אוסר דשא"ש וכ' התוס' ביבמות. דף פ"ב. היינו במידי דתליא במחשבה. וכן אין אדם מקדיש דשא"ש וה"נ אין אדם אחר יכול לחשוב. שיהא זה עולה או חטאת אלא בשליחות בעלים או מתורת זכי' דהוי כשליח: ובזה א"ש דהרשב"א בחולין כ' כן. לענין כוונת חתיכת סימנים: לזה שפיר כ'. דלא שייך בי' שליחות. ולכך אינו מועיל עע"ג אבל הרשב"א בתשובה איכ"ל דכוונת בשחיטה היינו היכא דבעינין לשמה כבקדשים בכה"ג דעע"ג מהני. וא"כ א"ש קושיא הנ"ל דאיך מועיל לענין לישת המצות. דמצוה דלשמה דמצות מצוה היינו שיאכל מצה זו בלילה הראשונה וזה בבעלים תליא מלתא. ושייך שליחות ומהני עע"ג לדעת הרשב"א הנ"ל אך להרמב"ם המובא בר"ן וברשב"א גיטין דף כ"ג לא מהני בגט. גדול עע"ג אלא בטופס: דבעינין. רק מדרבנן. בזה מועיל גדול עע"ג אבל בשמירת המצות. לשמה דהוא דאורייתא מכ"ש להירושלמי. שמביא הב"י בסי' תנ"ח: דעשיית המצות לשמה ילפינין מדאתקש לפסח לדעת הרמב"ם. וסייעתו בוודאי לא מהני עע"ג בדין דהוא מה"ת: אמנם סברת רבו של הרשב"א הנ"ל. צ"ע לי. דהרי אמרינן בחולין דף ל"א ע"ב בנדה שטבלה בלא כוונה אמרי' אי דאנסה חברתה וטבלה כוונה מעליא הוא. וכן אמרו שם ראי' דמועיל כוונת אחרים העע"ג מהא דשוטות דנשים אחרות מתקנות אותם וכוונת חברתה מועיל וגם התם מיירי מכוונת עשי'. ואפי"ה מועיל כוונת חברתה וצ"ע. ועפ"י הנ"ל יש לישב קצת ואין הפנאי מסכים. תשובה ר"מ עוד להנ"ל ואשר הקשית. לפי מ"ש הרמ"א בסימן תרצ"ו באם שולח מנות והלה אינו רוצה לקבל. יצא השולח. א"כ לפי מ"ש הרשב"א בתשובה סי' י"ח. דלכך אין מברכין על צדקה דדלמא לא יקבל וא"כ כאן שבכל אופן יוצא למה אין מברכין עכ"ל הנה גוף הדין של הרמ"א הנ"ל הקשה עליו הפר"ח דמנא לי' להרמ"א דין זה. ובקרבן נתנאל ספ"ק דמגילה כ' להביא ראי' לדין זה מנדרים דף ס"ג דאמרינן שם דיכול לומר. זה הוא כבודי. והרני כאלו התקבלתי וכ' הרשב"א דבקיום המעשה. דיכול לקבל ולחזור יכול נמי לומר הרני כאלו התקבלתי דהפוכי מתרתי למה לי. וא"כ ה"נ עיי"ש. ולכאורה קשה דבב"ק דף ק"ט מבואר לענין גזילה ונשבע דבעי' לקיים השבת הגזילה לרע"ק דקי"ל כוותי'. לא מהני מחילה. ונראה מבואר שם. דאפילו באומר הרני כאלו התקבלתי מ"מ לא מהני אע"ג דמצי לחזור וליתן ותו דהנה בגיטין דף ע"ד ע"ב. פריך מהא דנדרים. על הא דבתנאי שתתן לי מאתים זוז בגט דלא מהני מחילה ומשני בגט לצעורי קמכוון ובנדר משום רווחא ולא אצטרך משמע דלא צריך וליכא נדר כלל מיהו זה יש ליישב דלא אצטרך י"ל. דהיינו כמו שכתב הרשב"א. דיכול לחזור וליתן: וא"כ אדרבה בזה מיושב קושיא הנ"ל. דבכל מצוה דאמרינן בר"ה דף כ"ח. דמצות לאו ליהנות ניתנו ופרש"י שהם כעול. ולשון עול לאו דווקא אלא חיוב על העושה. וכ"ש בהשבת גזילה. דבא לנתוקי הלאו דהוי ניתק לעשה. דבוודאי בעי' מעשה וא"כ מאי מועיל דהוי כקיבל. הרי הוא לא נתן ולא ניתק העשה. אבל במשלוח מנות שהוא שלח והמקבל הוי כאלו קיבל שפיר כ' הקרבן נתנאל לדעת הרמ"א דבכה"ג יצא ידי מצוה וכיון שרק באומר התקבלתי שוב א"א לו לברך דשמא לא ירצה לקבל משום תיגרא. או סבה אחרת ולא קשה קושיא הנ"ל אמנם לשון הרמ"א דסתם למילתי'. משמע דלעולם יצא אפילו באינו מקבל משום תיגרא. והטעם נראה לי. דמשום דכתיב משלוח מנות. מוכח דרק על השליחות קפיד קרא והטעמים כדאיתא בביצה דף ט"ז ע"א. דהנותן מתנה לתינוק צריך להודיעו וכו' ופרש"י שעי"ז יתרבה החיבה והריעות. והאהבה. ולכך סגי בשלוח דבזה מתרבה האהבה. ומראה חיבתו לחברו ובזה הוא מקיים המצוה אפילו אם חברו לא יקבל מחמת תיגרא או מטעם אחר ולפי"ז לכאורה עמדה הקושיא: אך באמת כבר כ' המג"א בריש סימן תרצ"ב סק"א הואיל והוא דבר השייך בכל יום אין מברכין וכוונתו נראה ע"ד שאמרו בפסחים דף קט"ו. מרור אחר שמילא כרסו ממנו. איך יברך ה"נ כיון שנוהג בכל עת. ואין בו חיוב איך יברך עתה על זה ומדברי המג"א ראי'. למ"ש דעת הרמ"א. דאל"כ אין מובן. לקושי' דיברך הא כבר כ' הרשב"א דלמא לא יקבל ובפמ"ג שם כ' באמת כן. ולא זכיתי להבין כוונתו. עכ"פ מדברי המג"א האלו נראה ראי' לפירוש שכתבתי אני ברמ"א והנראה לפענ"ד כתבתי ובמקום אחר (עיין לקמן תשובה שמ"ב) כתבתי אי מועיל לענין רבית וגזילה מחילה לקיים מ"ע ולפימ"ש עתה. מבואר דאינו מועיל דברי רבך הדוש"ת: הק' משה שיק מברעזאווע: תשובה רמ"א שיל"ת חוסט יום ה' י' ניסן תרל"ב לפ"ק: החיים והשלום וכל טוב להרב המופלא ומופלג בתורה כש"ת מוה' יחיאל מיכל קליין רב בק"ק סאקאס והגליל: מכתבו קבלתי. ואין העת פנוי להשיב כי טרידנא טובא. לזאת באתי רק בקצירת אומר ע"ד שאלתו אשה חולנית בחלל הגוף. שצוו עליה הרופאים שלא לאכול פת מחמשת המינים. אלא פת הנעשה מטערקישען ווייץ הנקרא טענגירע. וכבר התחילה הקוהר בר"ח ניסן. אי רשאית לאכול בפסח. ג"כ מפת הנ"ל וכ' מעלתו אע"ג שחולי בחלל הגוף מקרי סכנה מ"מ מה שהתחילה ולא המתינה איכ"ל דלא חשיב כסכנה. ושלא במקום סכנה. מצדד מעלתו נ"י סברות לכאן ולכאן ולדעתי הנה אם החולה ההוא הוא סכנה אין אני יודע. וצריך לשאול בזה פי הרופאים. ואי הוי סכנה. לא אמרינן דהוי' לי' להמתין כדאיתא באו"ח סי' שכ"ח סעי' י"ח אמנם נידון אם אין בו סכנה. מ"מ הוי חולי כל הגוף. ונראה לפענ"ד פשוט דמותר: לא מבעי' לפי מ"ש מעלתו דאפשר לה ללוש במי פירות בחלב נראה וודאי דשרי לחולה שהרי עיקר איסיר דמיני קטניות הוא משום אחלופי או חשש פת אחר וקי"ל סי' תס"ב סע' ד'. דבמי פירות אסור ללוש ואפי"ה במקום חולי התיר שם. אלא אפילו אי אפשר במי פירות ואפשר בחלוטה במים רותחין טובא נמי עדיף דהרי קי"ל דחלוט אינו מחמיץ. ואף דאנן לא בקיאין בחליטה מסתפק המג"א לענין דיעבד. אלא אפילו א"א נמי בחלוטה. או אף אם נימא דלענין חשש קטניות לא חלקו. מ"מ בדבר שאיסורו משום מנהג אדעתא דהכי במקום חולי לא הנהיגו לאסור וכיוצא בזה מצינו בכמה דוכתי במג"א בסי' תקפ"א ס"ק י"ב ובדג"מ ביו"ד סי' רי"ד בש"ך ס"קב ישב דברי המג"א כיון שאינו רוצה לבטל המנהג רק עתה כשיש מיחוש אדעתא דהכי לא הנהיגו ואפילו לענין ט"ב באו"ח סי' תקנ"ד דעת הרמב"ן דבמקום חולי שאב"ס לא גזרו ובאו"ח סי' תצ"ו התירו יום טוב שני במקום מקצת חולי ובחולי כל הגוף אמרי' באו"ח בסי' שכ"ח סעי' י"ז: התיר בשבת שבות ואף דהמג"א בסי' תצ"ו. הביא בשם או"ה הואיל ואפשר למחר לא התירו. אפשר דהיינו באינו חולה חולי כל הגוף ובמג"א סי' שכ"ח ס"קנג פלפל. אי בכה"ג הוי חשש דאורייתא: ונהי דיש לומר דמידי דאכילה שאני כדאיתא ביו"ד סי' קנ"ה. לאסור אפילו דרבנן. מ"מ התלוי במנהג שרי וכן כ' בפשיטו' הפנ"י בפסחים דף כ"ה. דלמ"ד ערלה אסור רק מהלכות מדינה: דהיינו מנהג שרי לחולה שאב"ס וגדולה מזו התיר מרן זצ"ל בחת"ס חלק או"ח סי' קכ"א בשעת הדחק לעשות פת מקטניות. ובחלק יו"ד סי' ע"ג התיר לחולה אחר שעה. משאכל בשר לשתות מי חלב. ובכל טעמי' הנ"ל נראה אם אפשר ללוש במי פירות. או בחלוטה יעשה ואם א"א וחולי כל הגוף. רשאים לעשות בכלים בפני עצמן ולהשגיח שלא יתערב ויעשה הפת משונה משאר מצות. ובענין כזית מצה בב' לילות הראשונות של פסח אם אין סכנה מחוייבת לאכול וכל הדברים האלה הוא אם הרופא אומר שהוא צריכה לעשות כל זה תיכף ומיד בלי איחור ועיכוב ויהי' רפואה לה הנראה לפענ"ד כתבתי: תשובה רמ"ב עוד להנ"ל: ואשר ביקש ממני להודיעו בענין השניפטאבאק שהעול' אינם נזהרי' רק המדקדקים. שואפים רק הגעלבין שניפטאבאק הנה