מהר"ם שיק אורח חיים קסח

חמץ דמקנים מקום מסויים. ממנ"פ אם המקום הוא דאעד"א. למה לי' למכתב. ואם אינו ד"א על ד"א. וא"כ אינו אלא הודאה:. ונהי דבשטרות מהני. אבל במכירת חמץ הכריח המקו"ח בסי' תמ"ח. דלא מהני הודאה. ולכך כל המוסיף גורע. אלא מקנה סתם אגב קרקע: והנה אם הי' מקנה לו חמצו אג"ק בע"פ בלי שטר אלא בכסף ג"כ הי' סגי לפי מה שנוהגין ששוכרין לו המקום. ושכירות נקנה בכסף. בלי שטר אפי' במקום שמקנין בשטר כדאיתא בחו"מ סי' קצ"ד וקצ"ה אפילו בגוי אמנם ע"ז יש פקפוק א'. דהטו"ז בחו"מ סי' קצ"ד כ' דבגוי אפילו בשכירות. בעינין דווקא שטר ותו בוודאי אם הי' אומר אג"ק הי' מהני. אבל רובא דעלמא. לאו בני תורה נינהו ואינם יודעים מאג"ק ומעות לחודא לדעת רוב הפוסקים. אינו קונה מטלטלין. ועוד הי' חשש. מכח האחריות. דנהי דעפ"י הדין. הגוי מחוייב באחריות מ"מ אם לא יהא לו שטר קרוב שלא יזכה הישראל בדין ערכאות. כיון שהגוי אינו משלם רק נותן ערבון. וכבר כתבנו דבדיניהם לא פסיקא דין דערבון. וא"כ לא גרע מאחריות אלם ונהי כיון דשכר לו החדר. הו"ל חמצו של גוי בביתו של גוי. וקיבל עליו אחריות חש"ג בביתו של גוי שרי לדעת ר"ת. מ"מ אנן לא קי"ל כוותי'. בסי' ת"מ. גבי ייחד לו מקום וה"נ כייחד לו מקום דמי. ולכך כותבין שטר אבל עדיין הי' סגי בשטר רא י'. אמנם זה. אם הי' אומר אגב קרקע אבל כיון דרובא דעלמא אינם יודעים מדין אג"ק ואם נימא דבמסירת השטר שנכתב בו אג"ק חשיב כאמירת אג"ק גם זה אינו דנהי דבח"מ סי' מ"ה סעי' ג' קי"ל. אפילו אינו מבין מהני היינו היכא דהשטר יקנה או ישתעבד אבל היכא דבעינין אמירה לא שמענו ומסתמא צריך שיבין כדקי"ל באהע"ז סי' קל"ו: וכ"ש בנידון שלנו. דאם נימא דקונה בכסף א"כ שכירות המקום קנה מיד בשעת לקיחות הערבון. ומטלטלין לא קנה עד שימסור לו השטר כי לאו בכל עת קוראים הבעלים לפניו וא"כ קנין המקום הוא קודם קנין המטלטלין דמסתמא נותן מעיקרא הערבון. ואח"כ נותן השטר ואיך יקנה באג"ק וגם עדיין הי' לחוש לדברי הטו"ז בסי' קצ"ד דגם בשכירות מגוי בענין שטר מיהו זה יש לישב. כיון דמטעם לא סמכא דעתי' אתאינין עלי' א"כ סגי בשטר ראי' ואדרבה בזה יש לישב קושית הטו"ז שם דכבר כ' הר"ן בקידושין דף כ"ז דבגוי בעינין דווקא שטר קנין. דאל"כ לא חשיב הפקר וע"ז כתב הרשב"ם הטעם דמיירי במקום שקונים בשטר אבל מצד טעם הרשב"א הי' די בשטר ראי' ולכך בשכירות או מתנה שיקנה בכסף. דלא שייך טעם הרשב"ם קונה בכסף ולא בעי' רק שטר ראי' מ"מ מצד הטעמים הראשונים. בעינין שיהי' שטר קנין: ונהי אם היו צבורין הי' אפשר דמהני לדעת אחרונים מטעם חצר ומה שהקשה מעלתו הא כ' הש"ך בסימן ר"ב סק"ג דלא אמרינין חצרו וקנינו באים כאחד לא ק"מ דהש"ך לא קאמר. אלא דמשום חצר אין הקנין מיד באותו רגע שקונה הקרקע ונפ"מ אם רוצה שיקנה מיד. כגון אם מת ועיין ברש"י בגיטין דף מ"ד ע"ב ד"ה ולא ידענא וכו' מ"ש ג"כ נפ"מ בכה"ג ועוד י"ל. סברת הש"ך משום דהוי לי' ככור בשלשים אני מוכר לך. דכל זמן שאין הכל לא קנה כלל. משא"כ בנידון שלנו או שאר נפ"מ לענין מתנה מוקדמת ע"ז אמר דלא קנה מיד אבל בוודאי קונה לו חצרו לאחר מכאן אע"ג דמונח לו מכבר ודווקא לענין גט. לא מהני חצרו הבאה לו לאחר מכאן. אבל לענין קנין קונה ולכך בחמץ. דאינו ממתין עד רגע האחרון. שפיר נקנה לו המקום שקנה או שכר. לאחר שכירתו: ב הנה כבר כתבתי למעלה. דשטרא דידן שטרי קנין הם והשטר מכירות חמץ הנהוג עתה. שכותבין שהלוקח קנה אג"ק כל חמצו של פלוני הוא שטר קנין. ומעלתו האריך להשיג ולחלק בין כותבין נתתי לקנה אמנם לא ידעתי מדוע העלים עיניו מדברי הנאמרים במכתבי שהבאתי ראי' מסי' רמ"ה סעי' א'. דלאו דווקא נתתי ולא מטעם שכתב מעלתו ני'. דנתתי לחיזוק ז"א. דגם קנה הוא לחיזוק אלא מטעם שאמרו בקידושין דף ט' ע"א: דשטר קנין בעינין שיכתוב המוכר שמקנה להלוקח וא"כ לשון קנה איכ"ל דלא הקנה לו המוכר ולכך הבאתי ראי' מסי' רמ"ה דמהני אפילו הרי הוא שלו וכעת עלה בלבי דאולי יש לדחות ראי' זו לפי מה שאמרו ר"פ השולח. ופסקו הרמב"ם רפ"ד מזכי' גבי הרי היא בטלה וכמו שביאר הלח"מ שם דהרי הוא לישנא דלהבא משמע וא"כ איכ"ל. דלכך מהני. דהרי הוא שלו הפי' הוא דיהא שלו. אבל קנה לא מהני אבל האמת יורה דרכו דמסימן רמ"ה ומסי' קצ"א תסתיים שמעתתא. דמסי' רמ"ה מוכח דאע"ג דאינו כותב לשון שמקנה לו אלא כאלו הוא ממילא שלו מהני ומסימן קצ"א מוכח דאין חילוק. בין לישנא דלשעבר ללהבא. ותו הרי הטור באה"ע סי' קמ"א כ' דדווקא הרי הוא כחרס מפרשינין יהא כחרס. אבל הרי הוא פסול כיון דאפשר לפרש כפשוטו. לא מפרשינין דיהא פסול וא"כ ה"נ בהרי הוא שלו דאפשר לפרש כפשוטו לא מפרשינין דיהא שלו: ועוד הרי ביאר התומים בסי' מ"ח סק"ב. בשט"ח שכותבין שטר ללוה אעפ"י שאין המלוה עמו וכותבין שלוה. אע"ג דעדיין לא לוה. וביאר דהכוונה כשימסרנו לידו יהא לוה בו. וה"נ בהנך שטרות הכוונה כשימסרנו יהא קנוי ומסירת השטר וקנייתו באים כאחד ושייך שפיר לשון שקנה ומעלתו האריך דמדברי הר"ן מוכח דשטר הודאה לא מהני לקנין אמנם תמהני עליו איך לא ראה דברי הד"מ בסי' קצ"א שהביא דברי הר"ן ויראה שביאר כוונתו: אם פי' בהדיא שלא יקנה בשטר זה אז לא חשיב שטר קנין. אמנם על הטור עצמו ג"כ קשה לי טובא הרי הר"ן בקידושין וכו' הביא ראי' מברייתא דגיטין דף מ' דנתתי שדה פ' לפלוני דשטרא דידן שטרי קנין הן והטור פסק כברייתא הזאת בסי' רמ"ה ואפי"ה פסק בסי' קצ"א. דשטרי דידן לאו שטרי קנין הן. וא"כ דבריו סותרין אהדדי וצ"ע טובא ואפשר לומר דמחלק בין כ"י. או הודאת עדים דבכ"י שכותב נתתי איכ"ל כיון דמוסר לו את השטר בזה הוא נותן והיינו נתתי והוי קנין אבל במוסר דבריו אלו לעדים והן כותבין. זכרון עדות שפלוני הודה כן לפניהם שנתן לפלוני בכה"ג הוי שטר ראי' וחילוק זה עדיין צ"ע ולפי חילוק זה שטרי מכירות חמץ דידן. שהוא ח"י המוכר גם להטור מהני: ובלא"ה, קשה לי על הטור איך פסק אפילו מוסר לו בלא עדים. מהני לקנות. הרי הרא"ש פרק המגרש סי'. ז'. ופ"ק סי' י"א. כ' דקי"ל כר"א דע"מ כרתי. ואפילו בשטר מכר ומתנה בעי' ע"מ ונהי שהש"ך בסי' מ"ב סק"ב. הכריח מהתוס' פ"ק דגיטין ד'. דלא בעי' ע"מ בשטר קנין והתומים שם כ' דתליא בפלוגתא. מ"מ קשה איך סתם הטור דלא כדברי אביו הרא"ש ז"ל ובסי' נ"א פסק כוותי' בזה דע"מ גם בשאר שטרות דווקא ונראה לפענ"ד דהטור מפרש כוונת הרא"ש דגם הוא ס"ל דבממון לא בעי' ע"מ דמסירתו הוי כהודאה והוי כמאה עדים אלא דקשה איך אפשר לחשוב המסירה כהודאה. כיון דקי"ל דבעינין ע"מ ויכול לערער שלא מסר בע"מ א"כ לא חשוב הודאה. אך לאחר שתיקנו ע"ח מפני תיקון העולם. ופי' הרא"ש. עי"ז מחזיקין שבוודאי נמסר כדינו וא"כ לא יהא נאמן לערער ושפיר נוכל שוב לומר דמסירתו כהודאה. והוי כמאה עדים וא"כ הא דכתב הרא"ש דבעינין ע"מ היינו מן הדין קודם תקנה. אבל עתה שפיר י"ל כהטור ותוס' דאפילו בינו לבינו מהני. כן נראה לפענ"ד עכ"פ הדרן להנ"ל דשטרי דידן מהני לכל הפחות לרוב הפוסקים גם לשטר קנין. ולענין מכירת חמץ כבר כתבתי. לצאת ידי כל החששות. נראה דבעי' שטר קנין: וזה. נראה דעת הגאון מוה' נתן אדלער זצ"ל שראיתי כתוב משמו שכ' דשטר מכירות חמץ. בעי' שיהא דווקא כתוב בלשון הקודש. ואם כותב בלשון לע"ז לא יחתום שמו אלא ימסרנו בעדי מסירה והדבר תמוה מאוד הלוא הלכה פסוקה בש"ס ובחו"מ סי' מ"ב וסי' ס"ח. דכל הלשונות כשרין בשטרות ותו למה לא יחתום אמנם נראה כוונתו נהי דכל הלשונות כשרין. מ"מ צריך שיכתוב כדיני דישראל וקי"ל דצריך שיחזור מענינו של שטר בשיטה אחרונה או שיכתוב הכל שריר וקים ונהי דקי"ל רי"ס מ"ד דאם לא החזיר כשר. אלא שאין למדין משיטה אחרונה. מ"מ לענין איסור בל יראה חשש גם לאינך פוסקים המובאים ברמ"א שם דפוסלין כל השטר ולכך אפילו אם יהיו ע"מ פסול דלא נעשה כתיקון חכז"ל וככתוב בדבר שיוכל לזייף ואפילו אם יחזור בשטה אחרונה או כתוב שריר וקים. בלשון לע"ז. מ"מ כיון דבלשון לע"ז לא רגילי למכתב הכי. א"כ אין לסמוך על הכתיבה וכעין שכ' הש"ך בסי' מ"ד סקי"ב וי"ג וי"ד ועיין בתומים שם סק"ג. ולכך כ' דלא יחתום שמו. והיכא דלא חתמו סהדי ולא שמו לא התקין כלל דאין כאן שטה אחרונה ויכול לכתוב ולזייף כל מה שירצה. וע"כ דכשר רק ע"י ע"מ. אבל לולא חשש זה גם הוא הי' מודה דעדיף לכתוב בלשון לעז. כדי שיבין הגוי: ועפי"ז אפשר להבין. למה התיר אדמ"ו הגאון בעל חת"ס זצ"ל לכתוב בלשון לע"ז ותיקנו כן דזה עדיף טפי ואי משום חזרת השטר או שריר וקים י"ל כיון דכעת הדרך בשטרות לע"ז שמסיימין בזמנו של שטר וזה הדבר חצריך לכתוב א"כ כיון שזה סיומו זהו הוי כמו שריר וקים. ושפיר מהני שטרי לע"ז דידן. בין לקנין ובין לראי' וא"כ בחמץ ביודע ואומר אג"ק אי בעי' בכסף יקנה ואי בעי' בשטר תליא בכוונתו. ועיין ריב"ש סימן שמ"ט. שבשני קנינים אין אחד מבטל חברו לומר דגלי דעתו. דהאי לא ניחא לי'. דאיכא למימר לאלם וליפות כחו עשה ב' קנינים. ע"ש לחלק בין האי דב"מ דמדנפל עלי גלי דעתי' וכו' וכל