מהר"ם שיק אורח חיים קנו

שנתפטמה כל ימיה לא הוי זוז"ג. דהבהמה לא דמי לקרקע. כדמוכח מלשון רש"י בע"ז דף מ"ט הנ"ל. ולכך שפיר סתם הש"ך. דבכל איסור הנאה. אם נתפטמה אסורה. אבל באיסור אכילה דאוסר הרמ"א ג"כ בזה נראה כש"ך ולרמ"א אפשר דאינו אוסר. אלא משום מיאוס או משום דאית בי' טבע רע ומזיק להאוכל וכמו דפסק ביו"ד סי' פ"א. שלא להניק תינוק מן הנכריית. האוכלת דברים אסורים: ועכ"פ לפי הנ"ל בנידון שלנו ג"כ בבהמה שאוכלת חמץ בפסח שאסור בהנאה ואפילו חמץ של נכרי. אסור בהנאה לישראל וא"כ באה החלב מאיה"נ ואין לו היתר אלא משום זוז"ג ובמקו"א אחר כתבתי (עיין לעיל תשובה ר"ט) דבדבר דעפרן אסור. אפשר אפילו בזוז"ג אינו מותר. דהרי כ' הר"ן בתשובה סי' ע' היכא דחזותא מלתא וכו' וכיוצא בזה. דהאיסור עצמו נעשה חלב מ"מ הא דלעיל בפרה שנתפטמה מוכח כיון דנשתנה לדבר המותר. וא"כ אין זו אותו דבר שהי' כבר והי' מן הדין להיות מותר. אלא שדבר איסור גרם לו וא"כ שוב הוי איסורו. רק משום גרם כדלעיל. ולכך אפילו להש"ע באו"ח סי' תמ"ה דפוסק גבי חמץ דגחלן ועפרן אסור אפילו אם אכלתו בהמה. גם שחת וכיוצא בזה. שאין המאכל של איסור. והחלב בא משני הגורמים איכ"ל דתליא בפלוגתא דזוז"ג ושרי' אמנם גם ההיתר הזה עדיין קשה דהרי כ' המג"א באו"ח סי' תקמ"ה ס"קו דגבי חמץ זוז"ג אסור דזוז"ג משהו מיהו איכא וחמץ אסור במשהו ונהי דדברי המג"א קשים. דהא שם מיירי בע"פ. כבר ביארו זאת המפורשים דס"ל להמג"א דבכה"ג דאינו חוזר לאיסורו לשנה הבאה. לכ"ע אסור משום דשיל"מ וא"כ עדיין קשה איך התיר הפמ"ג הנ"ל. החלב משום זוז"ג. מיהו נראה. דהפמ"ג לשיטתו. דהשיג שם על המג"א וכ' דאפילו נימא דאסור במשהו. מ"מ בגחלן ועפרן דאיסורן רק מדרבנן. כמ"ש בח"י. ובמקו"ח סי' תמ"ה ואין לו אלא הנאה בעלמא איך יהא חמיר לאוסרו במשהו דהרי הראב"ד כ'. והובא בר"ן ע"ז דף ע"ד. לענין הנאה לא אמרינן דאסור במשהו. ונהי דפליגו עלי' כמ"ש הר"ן שם. מ"מ היינו בדבר מאכיל אבל בדבר דלא שייך בי' רק הנאה נראה דשפיר איכ"ל כהראב"ד עיי"ש. מיהו דלפי מ"ש הפי' בהמג"א דס"ל בכה"ג דגחלים דהוי כחרכו לפני זמנו. ואינו חוזר לאיסורו לשנה הבאה איכ"ל דלכ"ע לא בטל משום דבר שיל"מ: ולא משום חומרא דחמץ וא"כ לא שייך סברת הראב"ד ודבר שיל"מ אפי' בדבר הנאה אינו בטל. ואע"ג דטעם דשיל"מ שייך דווקא במב"מ. מ"מ הא כתבו התוס' בביצה דף ל"ט דגבי מים ומלח כיון דזה דרכו שצריך זה לזה הוי כמו מב"מ לענין דשיל"מ וא"כ ה"נ גבי אבוקה וגחלת. דהפת נאפת יפה שפיר כ' המג"א דהוי במשהו ואסור בזוז"ג וא"כ עדיין יש לדון דגבי חלב לא מהני זוז"ג לדעת המג"א משום דחמץ במשהו: מיהו עדיין קשה על המג"א דהא מקלי קלי איסורא והיכא דמקלי קלי אפילו בדבר שיל"מ בטל ועוד דבסי' תס"ז פסק הרמ"א בתרנגולת דאיכא למתלי דהחטה כמעוכל אינו אוסר. ואמאי הא מעוכל הוי כשרוף ובסימן תמ"ה פסקינן דגם עפר אסור אפילו מעוכל יאסור וע"כ דעפר אינו אוסר במשהו. אלא די"ל דבסי' תס"ז מיירי במין בשא"מ מכל מקים לפי ענ"ד כיון דגוף החמץ: לדידן לא מקרי דשיל"מ אע"ג דגחלן ואפרן דהם כמשהו כנ"ל משום זוז"ג וזה אינו חוזר לאיסורו לשנה הבאה. אפי"ה א"א שיהא נקרא דשיל"מ. שלא יהא הטפל חמור מן העיקר דאל"כ נימא בכל תערובות ביותר מששים במב"מ אפילו בע"פ יהא אסור משום דשיל"מ דבכה"ג אינו חוזר לאיסורו לשנה הבאה ואלא ע"כ דבתר עיקר הדבר אזלינן א"כ לכאורה קשה להבין דברי המג"א הנ"ל. מיהו אפילו לפי דברי המג"א י"ל כאן להקל דהרי כבר כתבתי למעלה. דהחלב באה גם מחלב ודם ואברים כמבו' בש"ס וכדקי"ל ביו"ד: וא"כ בלא"ה הוי תערובות ואינו נודע ומבואר אם רוב בא מן המאכל או מן החלב והדם ואינך וא"כ הוי ספיקא והוי רק ספק משהו וקי"ל ספק משהו מותר. וא"כ שפיר כ' האחרונים להתיר חלב מן בהמה שאוכלת חמץ בפסח. אם גם אוכלת דברים אחרים המותרים:. אמנם כיון דהיתר הנ"ל משום זוז"ג דהוי כביטול. נהי דלכתחילה אסור זוז"ג מ"מ כיון שכבר נעשה הזוז"ג והקנין לא חשיב לכתחילה כדקי"ל ביו"ד סי' קכ"ב סעי' ו' לענין נטילה א"כ בדיעבד שרי מיהו הא אתי שפיר בגוי שמאכיל לבהמתו חמץ שהגוי אינו עושה איסור אבל ישראל חשוד שמפטם לבהמותיו בחמץ. והרי קי"ל ביו"ד סי' צ"ט סעי' ה' דהמבטל איסור לכתחילה. אסור לו ולמי שנתבטל בשבילו אפילו בדרבנן. כיון שיש לו עיקר מה"ת ומקלי קלי לא שייך כאן דהרי המאכל נשתנה לחלב ונולד בתערובת ועיין בפמ"ג ביו"ד סי' י"ד צידד לומר דאינו בטל. משום דתחילת ביאתו בתערובת ואסור למכרו ונהי שכ' הש"ך דהיינו דווקא אם הישראל נותן לו יותר מן הגוי זה שייך באיסור אכילה אבל באיסור הנאה הרי בין לישראל ובין לגוי בא לו הנאה ע"י שביטלו ואסור לו להמבטל ולמי שנתבטל בשבילו מדין קנס כיון דאסור לו למכרו. בוודאי אין רשאי הישראל לקנותו דהוא מסייע ועוד יותר ממסייע דע"י שניהם נגמר האיסור ולכך בנידון הנ"ל נראה לי דאסור לישראל כשר לקנות ממנו וכן מבוא' בש"ת סוסי' תמ"ח שהביא כן בשם ספר בית אפרים שמן הגוי מותר ומישראל אסור. וס' בית אפרים אינו בידי לעיין בו. ועכ"פ לדעתי גם על פי מ"ש לעיל נראה כן לדינא: תשובה רי"ג עוד להנ"ל ואשר שאלת ממני עוד. ע"ד היין שמתקנין אותו בגליצערין שהוא חלב טאסטולירט ובו מתקנין היין והוא מטעמים להיין ומשביחו מאוד הגם שיש ספק ואפשר דבטל במיעוטו לפי הדרך והשיעור שרגילין ליתן ביין. ונהי שביין כשר בוודאי אסור משום מבטל איסור לכתחילה מ"מ ביי"נ שמוכרין לגוי לכאורה הי' מותר. אלא שמספקא לי' למעלתו הואיל בעוה"ר. בדורותינו במקומות הרבה הישראלים אינם נזהרים מסתם יינם ולכך אם מתקנין סתם יינם בחלב הנ"ל. הוי כגורם לישראל עוד איסור. זהו הספק שלך הנה אמת הדבר שכל דבר שמרגישין טעמו אפילו יותר מס' בהיתר. אינו בטל. וגם הטו"ז ביו"ד סי' צ"ח מספקא לי'. אי שומן הוי כמלתא דעבידא לטעמי' ולא בטל. והפרמ"ג שם הביא בשם בית לחם יהודה. אות כ"ב פלוגתא בזה דחידושי הגרשוני אוסר ובלא"ה לדעת הרשב"א המובא במג"א סי' תמ"ב סס'"קא. שכל שעיקר עשייתו כך אינו בטל וא"כ בוודאי נראה. דאינו בטל: ולענין למכור לגוי בדבר שיש לחוש שמא יחזור וימכרנו לישראל מבואר במשנה בחולין דף צ"ב דאסור לשליח לגוי ירך חתיכה שמא יחזור וימכרנה לישראל וכ' שם הרשב"א בחידושיו דקמ"ל דהו"א דאין לנו לחוש כמו אלפני דלפני. וכמו שצידדו התוס' בע"ז דף ט"ו ע"ב ד"ה לנכרי קמ"ל כיון דהוא דבר הרגיל ושכיח שיחזור וימכרנה שפיר חיישינן ובע"ז דף ס"ה ע"ב מבואר דגם בדרבנן חיישינן שמא יחזור וימכרנה לישראל גבי האי כרי דנפל עלה יי"נ וא"כ במקומות ששכיח ביין הנ"ל. שיש בו חשש שיחזור וימכרנו לישראל חשוד על יי"נ איכ"ל דאסור מיהו אם גם שאר מוכרי יין גוים או חשודים. שג"כ מסחר שלהן ביין והם ג"כ מתקנין יין באופן הנ"ל. אפילו אם הישראל לא ימכור להם. הרי יכולים לקנות במקום אחר. ולא הוי כתרי עוברי דנהרא ובישראל אי אסור משום מסעי' ידי עוברי עבירה. מבואר ביו"ד סי' קנ"א סעי' א' בהג"הה ב' דעות בזה ושהמנהג כהמקילין. וכ' שם הש"ך בס"קו דישראל מומר. אין אנו מצווין להפרישו. ובדגול מרבבה שם כתב דלאו דווקא מומר אלא כל העושה עבירה במזיד. ובפתחי תשובה שם הביא בשם תשובת חו"י סי' קפ"ה. ג"כ בנידון כזה להתיר למכור לגוי נבלות וטרפות אע"פ שאשתו מומרת. והוא יאכילנה מן הטרפות: וא"כ בכה"ג בנידון הנ"ל אם גם גוים או ישראל חשוד מתקנין היין בחלב הנ"ל. נראה דאין לחוש. וגדולה מזו אמרי' ברפ"ה דמע"ש דהלעיטהו לרשע וימות. ופסקו הרמב"ם פ"ט מה' מע"ש ובפ"ג דדמאי מ"ה אמר ר"י אין אנו אחראין לרמאין וכ' שם התוי"ט דגם ת"ק מודה לזה. ומכ"ש שיש לנו לומר בנידון הנ"ל דאין לנו לחוש על זה ועיין בש"ך יו"ד סי' צ"ח ס"קכט. דביותר מששים הוי רק מדרבנן ובפמ"ג בש"ך שם הביא פלוגתא בזה ועכ"פ היכא שגם אחרים מוכרין יין כזה לגוים. בוודאי יש לסמוך על דעות המתירין ביו"ד סי' קנ"א הנ"ל הנראה לענ"ד כתבתי ומ"ש. לישב דברי הרשב"א בפ"ק דשבת דף ז' הוא דבר נכון. ובכיוצא בזה ראיתי כתוב בחידושי מרן הגאון בעל חת"ס למס' שבת ויהי ד' עמך ויברך אותך ואת ביתך ויאושר כוחך וחילך לתורה ולעבודה דברי הדורש שלומך: ה"ק משה שיק מברעזאווע תשובה רי"ד שמעתי להקשות משמי' דהרבני המופלג מוה' קויפמאן נ"י ממט"ד על דברי מהרי"ו באו"ח סי' תל"ד הובא ברמ"א שם שכ' דלא יבטל קוד אלא ישרוף כדי לעשות המצוה בשלו. והקשה הנ"ל לפי דברי הר"ן בריש פסחים דביטול מהני מטעם הפקר. אע"ג דבעלמא הפקר כה"ג לא מהני בחמץ מהני הואיל ואינו ברשותו וכו' עיי"ש ולפי"ז אפילו ביטול מקודם השריפה אין הביטול שהוא במקום הפקר חל. אלא בשעת איסורו וכ"כ הנוב"י חלק א' סי' י"ט: וא"כ כששורף קודם איסורו שפיר עדיין הוא שלו וקיים המצות שרפה בשלו זהו תוכן הקושיא. ולפום רהיטא אמרתי שמהרי"ו