מהר"ם שיק אורח חיים קמג

שמלמדין אותו. ואומר כן. בוודאי הוא אומר ע"ד הגדול המלמדו: דהרי אפילו גט מועיל בחש"ו. בגדול עומד ע"ג ומלמדו ומזהירו: כדאיתא בגיטין דף כ"ג ע"א. ואע"ג דהרמב"ם בפ"ג מגירושין. ובאהע"ז סי' קכ"ג: לא פסק כן דמהני וע"כ הוא רק מטעם חומרא. אולי לא ילמדנו כראוי. כמ"ש הקרבן נתנאל בגיטין דף כ"ג. דאל"כ נגזור תופס אטו תורף וכקושית הר"ן שם עיי"ש. ועכ"פ נראה. דבכה"ג גם לשיטת רש"י מועיל וא"ש וראי' לזה. מדברי תוס' עירובין דף ל"א ע"ב ד"ה כאן וכו' דמוקי להא דאמרינן בפסחים דף ד' דקטן נאמן בבדיקת חמץ היינו בבית שלו ובחמץ שלו. וקשה איך אמרינן ע"ז מדאורייתא בביטול בעלמא סגי בקטן. וע"כ מוכח דקטן ביטולו ביטול מטעמא דלעיל בין אי ביטול משום הפקר ובין אי ביטול מכח תשביתו: ונראה לפענ"ד. דתנאי אינו מועיל בהפקר דהיינו שיפקרנו. ע"מ שלא יזכה בו פלוני או פלוני. דבשלמא אצל גירושין. איכ"ל דבאומר ע"מ שלא תנשאי לפלוני. לא חשיב שיור אלא שמתנה עמה והיא משתעבדת לי' שלא תבעלי לפלוני. אע"ג שהוא מותרת אליו אבל כאן בהפקר שהוא לכ"ע עם מי מתנה: וע"כ שהוא רק שיור. ועיין בריטב"א קידושין דף כ"ג ע"ב שביאר שכל תנאי שאינו שיעשה מעשה. או שלא יעשה הוא רק שיור יעיי"ש. ובלא"ה נראה. דכה"ג דמי למאי דאמרינן ביו"ד בסי' ס"א. סעי' כ"ט באומר שמוכר לו בהמה. ע"מ שהמתנות שלו התנאי בטל ומעשה קיים או משום דהוי מתנה עמ"ש בתורה. או משום דהתנאי סותר המעשה וה"נ כיון דהפקר בעינן. לכ"ע אם מתנה. ע"מ שלא יזכה בו פלוני סותר התנאי למעשה. והוי תנאי ומעשה בדבר אחד. או שמתנה ע"מ שכ' בתורה דהרי ילפינן משמטה דבהפקר בעינן שיהא הפקר לכל. ותנאי בטל ומעשה קיים ועיי"ש בש"ך ובפליתי ומטעם זה לא קשה מ"ש על ר' ישמעאל בר"י בב"מ דף ל' ע"ב דהוי לי' להפקיר על תנאי דזה אינו מועיל גבי הפקר מטעם דלעיל. אפילו למאן דס"ל דבגט מועיל ע"מ שלא תבעלי לפלוני ועיין ברא"ש ר"פ המגרש בזה כן נראה לפענ"ד תשובה קצ"ו בעזה"י יום ג' לסדר בהר תרל"ח לפ"ק חוסט יע"א: החיים והשלום. וכל טוב לתלמידי האברך המופלג בתורה כש"ת מוה' שמואל דוד כהנא נ"י: אם אמנם שאין אני משיב אלא בדבר המוכרח מ"מ כיון שכתבת: שזה יוכל להביא הפסד לישראל והתורה חסה על ממונם של ישראל. ע"כ הנני משיב לך דעתי בזה ראשון על מה ששאלת: שאחד שכח למכור שדהו הנזרע. שנזרע תוך ג' ימים סמוך לפסח: והעולם נוהגין למכור השדות שנזרע בתוכן. בתוך ג' ימים קודם לפסח. כמו שאר חמץ וזה ששכח שואל מה דינו. וכתבת כיון דלפי דברי המג"א סי' תל"ו סעי' א' ס"קח שאם בשעת שנתן התבואה לבור לא הי' שם חמץ. אינו זקוק לבער וה"נ בשעת שזרע לא הי' חמץ. ובלא"ה הרשב"א בתשובה סי' ע' כ' דהחטים הצמחים אינם חמץ גמור אלא עיפוש בעלמא. וא"כ אין ראי' לאסור בכל זה עד כאן דבריך. הנה גוף הדין כבר כ' מרן הגאון בחת"ס בחאו"ח סי' ק"ד שלפי דברי מרן חת"ס זצ"ל מכירות השדות עם הזריעות אשר בתוכן. הוא באמת רק חומרא: ושורש הדברים. דבוודאי קי"ל דדווקא לאחר י"ד ימים. דוודאי אז קולטת השרשים ושמעתי מפי מרן זצ"ל בח"ס לישב דברי הש"ך סי' רצ"ג. שנהי דדווקא בב' שבועות יש חזקה שנקלט הזרע אבל בג' ימים יש ג"כ ספק. אי נקלט הזרע. או לא: ואפשי פלוגתא לא מפשינן ומועיל הספק הזה לצרף עם ספק אחר דשמא התבואה הוא משנה העבר. ועיקר האיסור. אינו משום בל יראה אלא משום דהוי גידולי איסור הנאה. קיימ"ל דאסורין ולפי ענ"ד דנהי דכ' הרשב"א הנ"ל דהוא רק עיפוש דהיינו שבא לכלל גידול ולקליטה אבל מתחלה. כיון שהוא מונח במקום לח ורטוב ועי"ז נתחמץ החטה קודם העיפוש וממילא כיון שהוא נעשה חמץ בפסח אפילו אם נתעפש אח"כ ומצמיח בפסח מ"מ הוי לי' גידולי איסורי הנאה ויהיו הגידולים מהם אסורין ואע"ג דהוא בעצמו אינו אלא גורם לזה. מ"מ הוי כמבטל איסור לכתחילה דקי"ל המבטל איסור לכתחילה אסור להמבטל. ולמי שנתבטל בשבילו. אפילו באיסור דרבנן. ולכך צריכין לכתחילה. למכור השדה עם כל מה שבתוכו לגוי. ואם אין. מוכר לגוי הגידולים אסורין ואתי שפיר: ולפי זה אין זה שייכות וענין לדברי רשב"א ומג"א הנ"ל דשם מיירי לענין איסור בל יראה ולענין שיהא חמץ שעבר עליו הפסח. ובכה"ג כ' המג"א דאין חייב לבער אבל כאן. שהוא עצמו גרם החימוץ. שעי"ז יגדלו הצמחים בוודאי אסור לכתחילה. אם נתחמץ בפסח. כמו כל מבטל איסור לכתחילה. אלא א"כ מוכרו לגוי. וחמצו של גוי. אינו אסור בהנאה. ולא הוי גידולי איסור הנאה. זהו נראה הטעם למכור השדות עם הזריעות שבתוכן. וכל זה כדי שלא יהא מבטל איסור לכתחילה ובמבטל איסור לכתחילה קי"ל ביו"ד סי' צ"ט. דבשוגג מותר. ולכך בנידון הנ"ל דמכר כל השדות. אלא ששכח אחת מהן למכור. בוודאי הוי כשוגג ומותר אפילו למי שנתבטל בשבילו כן נראה לע"ד. דעיקר איסור הזריעו' לא מבעי' תוך ג' ימים ואפשר אפילו קודם כפי מ"ש לעיל. בשם מרן הגאון זצ"ל בעל חת"ס דאין ברור יום הקליטה אם אינו גם קודם י"ד ימים. וכשם שקליטה אינו ברור כך נראה לפיענ"ד פשוט דגם איזה יום נתחמץ בארץ אינו ברור. וכמו דקי"ל בסי' תל"ג דאין לזרוק זרעים לעופות תוך שלשים יום במקום לח. משום חשש חימוץ. וה"ה הכא הי' לן לחוש גם קודם י"ד. אלא דשם אינו זורק להצמיח ואפי' אם יצמחו כבר נתעפשו ונרקבו משא"כ כאן. דעשה כדי להצמיח וקודם הצמיחה הוא נעשה מחומץ. ולכך אסור לכתחילה משום ספק איסור דאף ספק איסור אין מבטלין ואפילו ספק דרבנן. אין עושין לכתחילה כדי לבטל. ואפילו ס"ס אין עושין בידים משום מבטל איסור לכתחילה ועיין במג"א סי' תס"ד. ולכך בשוגג דלא שייך מבטל איסור מותר וכדלעיל כן נראה לדעתי: תשובה קצ"ז עוד להנ"ל ומה ששאלת באחד שמפרנס את עצמו מפרות שחולבת חלב. ובפסח לא הי' לאיש הנ"ל כלים חדשים רק ישנים והיינו סתם כלים מודחים ומנוקים יפה והנה השאלה מתחלקת בשני אופנים א' אם הורק החלב מיד מן הכלי והב' אם עמדה שם בכלים אלו מעל"ע והנה בריש סי' תנ"א מבואר דצריך להצניע הכלים של חמץ במקום שלא יבוא שם אדם ובמג"א שם מתרעם על המנהג העולם שמניחים כלים של חמץ במקוב גבוה בפסח ויישב קצת כיון דבפסח אינם בני יומן כבר ובסי' תמ"ז יש דעות דנוטלפ"ל מותר בפסח ולכך סומכין העולם שמניחין הכלים במקום גבוה ובסוף סי' ת"נ סעי' ז' בהגה"ה דיש אומרים דמותר להחם חמין בכלי חמץ. בפסח וכן נוהגין ובמג"א שם תמה. דמ"ש מהא דקי"ל בסי' תמ"ד דתבשיל שנמצא בו חטה אסור בהנאה ואפילו למכור לגוי ומכ"ש שלא ירחוץ בו וגם ביו"ד סי' צ"ד מתיר ליתן בקדירת של בו"ח פירות יבשים והיש"ש אוסר ליתן דבר לח. אפילו צונן דלמא ישכח: ויניח אותו שם מעל"ע ויהי' כבוש: ולפענ"ד. עיקר ההיתר כאן. משום דמסתם הכלי אינו בן יומו. וכמ"ש המג"א בריש סי' תנ"א דהוי נטל"פ ולדעת הרא"ה הבליעה בתוך הכלי נעשה פגום ומכ"ש כשיוצאת לחוץ לתוך המאכל ולכך לא חשש הרמ"א כאן. ליתן שם אפילו דבר לח כיון דבפסח שלא כדרך הנאתן לדעת הרבה פוסקים מותר בהנאה משא"כ בבשר בחלב וגם משו"ה לא קשה מסימן תמ"ז דאוסר בנמצא חטה אפילו למכור לגוי: דהכל נאסר מן המשהו. משא"כ הכא דהוי פגום. מסתמא והיכא דפגום. כשבאה לתוך המאכל או המשקה. הוי כסרוחה מעיקרא. ולכ"ע לא אמרינין חנ"נ לענין נתינת טעם ומכ"ש לענין משהו זהו נראה הטעם. שהקילו בזה טפי. ולכך ג"כ לא אסרו בלח משום חשש כבוש דהיינו לאחר מעל"ע. ואז כבר יהי' לפגם הטעם וכשבא למאכל כבר נסרח וכ' המג"א ריש סי' תנ"א דלכך אין מנהג העולם להצניע הכלי חמץ וזהו הטעם. של היש מתירין כן נראה לי: וא"כ בנידון הנ"ל בוודאי אם לא עמדה החלב. בתוך הכלי חמץ מעל"ע. נהי דלכתחילה וודאי ראוי להצניע הכלי חמץ מ"מ בדעיבד ובשעת הדחק שאין לו לפרנס את עצמו אלא על דרך זה ושעת הדחק כדיעבד דמי אבל אם עמד בתוכו מעל"ע ונכבש בו ויצא מן הכלי חמץ וא"כ לדידן דקי"ל נוטלפ"ג אסור בפסח דהוי כמשהו דאסור בפסח מכל מקום לאחר הפסח. אם עבר ושהה מבואר בססי' תמ"ז. סעי' י"ב דבדיעבד. אם השהה חמץ נוקשה עד לאחר הפסח דמותר ובוודאי כל כיוצא בזה דאינו אסור אלא מדרבנן מותר בדיעבד אלא שבמג"א שם מתיר אפילו באכילה והחק יעקב מתיר רק בהנאה וה"ה הכא ולכך אם הוא הפסד מרובה או לעני בדבר חשוב יש להקל בדיעבד והנראה לפענ"ד כתבתי (ולדעת הטור בריש סימן תמ"ב מובא במג"א שם. היכא דהוי רק איסור משהו מותרין להשהותו ובזמן מועט קי"ל בעלמא דל"ח לתקלה ולכך לדעתי הקילו להחם חמין לחוף ראשו ולא חששו לתקלה) דברי רבך הדורש שלומך החותם בברכה המשולשת הכותב בחיפזון רב: הק' משה שיק מברעזאווע: