מהר"ם שיק אורח חיים קמא

מא"העזר סי' ו' הסכים לפסק הרי"מ דשיפורא גרים ובסנהדרין דף ס"ט ע"ב קאמר בפשיטות. דל תרתי שני לתלתא עיבורא. וצ"ע ודוחק לומר עפ"י הרוב קאמר. דהא עפ"י הרוב בעי' ט' חדשים) וכ' עוד שהזית רענן באמת פליג על רש"י שרצה לומר שהיו רק בני י"ב שנה ומופלא סמוך לאיש מקרי ג"כ איש בנדה דף מ"ו מוכח למאי דלא קי"ל כר"ה ומופלא לי' בי' איסור בל יחל מבואר דכל היכא דכתיב איש. היינו דווקא גדול והזית רענן כתב דאחד הי' גדול ויותר הי' נכון לישב דברי רש"י. עפ"י דעת הרמב"ן הנ"ל דמלא שבוע זאת לפי ש"ס דידן היינו שבעה שנים. דנישואי לאה היו קודם שנתמלאו שבעה שנים. וא"כ שפיר משכחת לה י"ג. וכמדומ' ששמעתי כן ממרן הגאון בעל חתם סופר זצ"ל. אמנם לרש"י לשיטתו בחומש קשיא ולר' יוחנן דס"ל בנדה דף מ"ה דתוך זמן כלאחר א"ש ואיכא למימר דהביאו שערות תוך י"ג ולאידך מ"ד איכא למימר. דס"ל כתוס' בסנהדרין דף ס"ט ע"א. בד"ה בידוע דבדורות הראשונים הי' אפשר שיעשה גדול קודם שנת י"ג. לא הי' כלל זה דדווקא בן י"ג נקרא איש ובזה יש לישב הקו' בנדה דף מ"ה וזאת לפנים בישראל. ואיכא למימר. דקאי על ר"י דסובר דתוך זמן כלאחר זמן היינו משום דזאת לפנים בישראל. דסובר שיעור י"ג הי' לפנים וא"כ לא משכחת בלוי. שיהא איש במעשה שכם. וע"כ כלאחר זמן. ורב סובר דתוך זמן הוא כלפנים וא"כ ע"כ שיעור גדלות י"ג אינו כלפנים ולכל חד צריך לומר בדבר אחד כלפנים לרב תוך זמן ולר"י הגדלות כלפנים: עכ"פ לרש"י בנזיר הנ"ל. לא מצינו פתרא אלא כתויו"ט בפ"ה דאבות משנה כ"א שהביא בשם רש"י. דהי' חצי שנה בדרך קודם שבא לסוכות וא"ש ויאושר כוחו וחילו לתורה ולעבודה ויהי ה' עמו דברי ידידו הדורש שלומו תמיד:. ה"ק משה שיק מברעזאווע: תשובה קצ"ד בעזהי"ת חשון שנת תרט"ו לפ"ק: החיים והשלום וכל טוב לידידי הרבני המופלג בתורה החרוץ מו"ה מר כי ליב קליין נ"י: מכתבו קבלתי קודם ר"ה. והואיל ולא הי' מענין המועד הנחתיו עד לאחר חג הסוכות ועתה הנני להשיבו הנה מ"ש מעלתו לישב קושיא המובא בנוב"י חלק אהע"ז סי' ע"ז במקדש בפירות שביעית הא אין שלד"ע. יפה תי' מעלתו. עפ"י דברי המקנה בקו"א באהע"ז סי' ל"ה סעי' ו' דנתינת המעות. לא בעי שליחות ומ"ש להשיג על דברי שכתבתי לו במכתבי הקודם (הוא בחלק אהע"ז) במקדש בשטר של איסור הנאה אינה מקודשת משום דאי עביד לא מהני. וכתב מעלתו. בקידושין איכ"ל דלכ"ע מהני הואיל וגילה לן קרא גבי אלמנה לכה"ג דמהני בגוף הדבר דאפשר לומר בקידושין מהני יפה כתב וכבר כ' כן בנוב"י מהדו"ת. חלק אהע"ז סי' קכ"ט בהיתר הז' אבל אין מזה השגה על דברי דזה אם האיסור מצד הקידושין. אבל במקדש באיסורי הנאה. דאז אין הקידושין האיסור אלא הא דקנה אשה ע"י איסור הנאה והוי כקנה חפץ ע"י איסור הנאה זה הוא האיסור וא"כ למ"ד דקנין באיסור לא מהני עיין ביו"ד סי' ר"ל ובחו"מ סי' ר"ח בסמ"ע. גם כאן לא מהני הקנין. ולא קנתה היא החפץ וממילא אינה מקודשת: ומה שהעיר מעלתו נ"י על דברי העט"ז. באו"ח סי' תל"ד. שכ' ועכ"פ אשה אינה יכולה לעשות שליח דאצלה ממועט דאין שלוחה כמותה. גבי הפרה דכתיב אישה יקימנה ואין לדברים אלו הבנה כלל: זהו באמת דבר תימה. ואין לדברים אלו הבנה כלל לכאורה. והנראה לפי ענ"ד בעזהי"ת לישב דבריו דהנה אשה בבית בעלה אי יכולה לבטל בשל בעלה. בלי ציווי של הבעל. נראה דתליא בפלוגתא. אי שליח יכול לבטל דבסוף סי' תל"ד. מוכח דאשה שבטלה. בלי רשות בעלה מהני ונראה דבזה אין הטעם משום דזכין לאדם שלא בפניו וכמו דאמרינין בסוסי' תמ"ג דאם לא באו הבעלים. יוכל השומר למכור החמץ בלי דעתם. דא"כ מ"ש אשתו דנקט אפילו אחר נמי ועכר"ח דמטעם שליחות. אתי עלה דאשתו מסתמא הוי כאלו מינה אותה אפטרופס. לפקוח בשלו לטובתו ולהנאתו וכ"ש אם הוא בדרך ומניח אשתו בביתו הוו מסתמא כאלו מינה אותה אפיטרופסת. ואע"ג דבסי' תל"ו סקי"ד כתב המג"א דאין לסמוך על אשה שלא מינה אותה היינו לכתחילה אין לסמוך על האי. דמסתמא מינה אותה. אבל בדיעבד סמכינין על זה כיון שכן הדרך והמנהג: והנה הר"ן פ"ק דפסחים הביא בשם בעל העיטור דיכול לבטל ע"י שליח והביא ראי' מדאצטרך קרא למעט גבי הפרה. דאין שליחות. מכלל דבעלמא יש שליחות ולכאורה קשיא אדרבה מהתם מוכח דאין שליחות דמהרי"ט בתשובה סי' קכ"ז כ' דאין אדם יכול לעשות שליח להקדיש שור משווריו. והנוב"י מהדו"ת חלק יו"ד סי' קמ"ז הקשה עליו דנעלם ממנו סוגיא ערוכה. דאצטרך למעט גבי הפרה מאישה יקימנה. ואישה יפירנה. מכלל דבעלמא אפילו במילי יש שליחות. ואיך כ' מהרי"ט דכל כה"ג חשיב רק מילי ולא מימסרן לשליח. ולפענ"ד לא קשה מידי. דמהרי"ט סובר דמהתם ילפינן לכל התורה דוודאי לולא דגילתה התורה בהפרה דאין שליחות. הו"א דאפילו במילי יש שליחות אבל השתא דגלי קרא. דבהפרה אין שליחות וכיון דבכל התורה יש שליחות למה נימא דגזיה"כ הוא כאן לומר דאין שליחות. מסתבר לומר יותר דבהפרה היינו טעמא דאין שליחות משום דמילי הוא. ולא מימסרן לשליח. וילפינן מהתם לכל התורה כולה דבמידי דמילי א"א למשוי שליח שוב מצאתי רמז מזה. בתשובת אדמ"ו הגאון בעל חת"ס זצ"ל סי' שכ"א וכיון שרן דמהפרה ילפינן. דבמילי לא מצי למיעבד שליח. א"כ אדרבה. יש למילף דאין יכולין לעשות שליח לבטל: ונראה לישב עפ"י מה שראיתי בפמ"ג סי' תל"ד. שכ' דאיכ"ל. הואיל ובדיבורו דביטל מתעביד מעשה חשוב כמעשה כמו ממיר ולכאורה דבריו תמוהין שהרי המרי"ט כתב. דאין יכול לעשות שליח להקדיש והקדש הרי ג"כ בדיבורו מתעביד מעשה. ונראה לישב דבריו עפ"י מ"ש השמ"ק בב"מ דף מ"ג. דפיגול אע"ג דבדיבורו מתעביד מעשה. הואיל ואיתא במחשבה. לא מקרי בדיבורו. מתעביד מעשה וכיוצא בזה אמרינן בסנהדרין דף ס"ה דעדים זוממין לא מקרי בדיבורו אתעביד מעשה הואיל וישנו בראיי'. וכ"ש לגי' הרי"ף שם הואיל וישנם באיה עיי"ש. וא"כ ה"נ הקדש איתא במחשבה כדאיתא בשבועות דף כ"ו ע"ב מקרא דכל נדיב לב עולות. וא"כ כיון דאיתא במחשבה. לא חשיב מעשה אבל ביטל. ע"כ סובר בעל העיטור. דבעינן דווקא שיאמר בפה. וכמ"ש הב"ח שם בסוף סי' תל"ד דבעל העיטור לטעמי'. דסובר דמברכין על הביטול וא"כ ע"כ סובר דביטול אינו במחשב' דעל מחשבה אין מברכין וליתא בשליחות. וכיון דסובר דבעינן דיבור שפיר איכ"ל כהפמ"ג דחשיב כמעשה כאלו ממנה שליח לעשות מעשה. וכמו אשה שמינתה שליח לקבלה אע"ג דבשעת מינוי אינו נותנת לידו שום דבר. מ"מ כיון דהיא ממנה אותו לקבל להיות מעשה נעשה על ידו חשיב כמעשה. ה"ה הכא: ועפי"ז יש לישב ג"כ מה שהקשיתי. דבעהע"ט איכ"ל דס"ל דהפרה איתא ומועיל תפילו במחשבה. וכדעת הרא"ם המובא ברא"ש בפירושיו למס' נדרים דף ע"ח ע"ב ד"ה קיים בלבו וכו' וכן קיום מהני בלב וכיון דמהני בלב לא חשיב מעשה. אלא מילי. ואפי"ה אצטרך למעוטי משליחות ומהתם ילפינן דלמילי א"א למשוי שליח ומדאצטרך התם קרא. מוכח בעלמא היכא דעדיף מני' כגון היכא דבדיבורו מתעביד מעשה. דאינו מועיל במחשבה שפיר מהני שליחות: וא"כ בביטול דלא מהני לדידי' במחשבה. ובעי דיבור. שפיר יליף מהפרה. דמועיל שליחות. אמנם כל זה אם השליח עושה. ומבטל בעצמו אבל אם השליח רוצה לעשות שליח אחר שוב מקרי מילי וכמו דחשבו בשליח לקבלה באהע"ז סי' ל"ו סעי' ה' ובסי' ל"ה בסעי' ו' בהג"ה. חשיב גם כסף מילי עיי"ש וא"כ כיון דחשיב מילי דאיגלי מלתא למפרע דהראשון לא הי' שליח. רק על מילי. ילפינן מהפרה דלח מצי למשוי שליח. א"כ בכה"ג אינו יכול השליח לעשות שליח אחר וא"ש: ועפי"ז א"ש כוונת דברי העט"ז הנ"ל מעיקרא כ' דאינו יכול לעשות שליח ודלא כבעל העיטור ושוב כ' ועכ"פ וכו'. ר"ל אפילו אי נימא דנסמוך על בעל העיטור דחשיב לביטול כמעשה. וכסברת הפמ"ג מכל מקום אשה ר"ל אשה בבית בעלה ובנכסי בעלה אינה יכולה לעשות שליח. דהיא עצמה נחשבת רק כשליח. כמ"ש לעיל וא"כ אם לא תבטל בעצמה. אלא תעשה שליח. הוי היא רק כשליח למילי וזה ממועט מהפרה וזה שכ' העט"ז ואצלה ממועט שאין שליחה כמותה מהפרה והיינו מטעם הנ"ל שהיא חשובה רק כאלו נעשית שליח למילי. ולמילי ילפינן מהפרה. דאין שליח. כן נראה לפענ"ד נכון מאוד בעזהי"ת: וכל זה כתבתי לישב דברי העט"ז ולפרש דבריו. וכן הביאו בספר חמד משה וגם בספר מקור חיים דבריו להלכה אמנם באמת הש"ע. לפי הנראה מדבריו בב"י דאיהו סובר דהא דאין עושין שליח להפקיר היינו מטעם שהפקר מהני רק משום נדר. ובנדר אין יכולין לעשות שליח עיי"ש. ומזה מבואר דאיהו סובר. דלמילי נמי עושין שליח ואפי"ה ס"ל. דבנדר אין עושין שליח. וצריך טעם לזה מ"ש נדר מכל התורה כולה. וגם תלה הפקר בנדר ותלה תניא בדלא תניא ובאמת גם בדברי הר"ן בפ"ק דפסחים