מהר"ם שיק אורח חיים קלח

כוותי' נגד ר"א וצ"ע ולפי מאי דפשיטא לי' לרמב"ן. דזה תליא. חדא באידך. יש לדחות תי' מעלתו נ"י על רש"י. דהרי התוס' בר"ה דף י"א כ' דלפי מאי דמשמע בש"ס. דבתשרי נימול אברהם. הא דכתיב למועד הזה בשנה האחרת קשה. ותי' דאתי' כר' יהושע ולפי"ז תלי בהדדי. דלר"י יש לומר. דבתשרי ביו"כ נימול אברהם. ולמועד הזה היינו יום טוב ראשון לשנה האחרת. היינו משום. דבניסן מתחיל השנה האחרת. אמנם לר"א. ע"כ מדכתיב בשנה האחרת מוכח דמועד היינו זמן ובפסח נימול וא"כ רש"י דמפרש בפ' וירא למועד בשנה אחרת. דמועד היינו זמן. א"כ היינו כר"א: וא"כ נימול אברהם בפסח והלידה הי' בתשרי וקשיא לי' לרש"י. איך פי' בעצם היום. היינו ביום שנתמלא שנתו ועכ"פ דברי הרמב"ן צריכין לי עיון: אמנם גוף תי' התוס' שכתבו דמאן דאמר בתשרי נולדו. וביו"כ נימול אברהם אבינו סובר ע"כ כר"י וזה תימה לומר כן שהרי בפרקי דר"א. אמר דביו"כ נימול וקשיא ר"א לשיטתו ולי הי' נראה לישב דהרי הרמב"ן בפ' כי תשא הוכיח דשנות האדם. אינם נמנין לפי שנות עולם. אלא מיום הולדו חשבי' וחולק שם על רש"י ז"ל וכו'. והטורי אבן בר"ה דף י' ע"ב מדהכריח שם מנח דיום אחד בשנה חשוב שנה מוכח דקודם מתן תורה. היו מונים שנות האדם לשנות העולם. ולי נראה דהתם שאני דכל אותן שמנה התורה את שנותיהם הוא כדי למנות על ידיהן שנות עולם. אבל בעלמא. איכ"ל אפילו קודם מ"ת. היו מונין מיום הלידה: ודברי רש"י לכאורה סותרין אהדדי דבפ' כי תשא. פרש"י דשנות האדם נמנין לפי שנות העולם. וכאן בפ' לך לך פרש"י בעצם היום הזה שהיינו ביום שמלאו ימיו צ"ט שנים ובפ' וירא פרש"י פסח הי'. וא"כ אי אפשר שנתמלאו אז ימיו למנין שנות העולם. וע"כ היינו מיום הולדו מעל"ע וא"כ דברי רש"י ז"ל סותרין עצמם וצ"ע: ואפשר לישב בצדיקים שהקב"ה ממלא שנותיהם של צדיקים. מיום ליום כדאיתא בר"ה דף י"א וגם רש"י מודה לדעת רמב"ן ועכ"פ לפי"ז נראה דא"ש מאי דס"ל בפרקי דר"א דביו"כ נימול אברהם. וכן ס"ל לש"ס דידן. וא"כ לפי פרש"י בתורה. אז נתמלא ימי שנותיו צ"ט שנים. ולכך אמר לו הקב"ה למועד הזה לשנה אחרת. והואיל ויש לפניו ב' מועדים מקודם סוכות ואח"כ שסח וכדי להודיעו ולברר הלשון. וכיון דעל פסח קאמר למועד הזה ובשנה האחרת. דהיינו יו"ט הראשון שיהא בשנה האחרת. היינו למנין שנותיו של אברהם אבינו ובזה א"ש. מה שפקפקו התוס' שם בר"ה דלפי ש"ס דידן ופרקי דר"א דנימול ביוה"כ: ולמועד היינו יו"ט ראשון וא"כ היינו סוכות אמנם כיון דקיל"ן דדווקא שלשים יום בשנה חשוב שנה. א"כ בסוכות לא הי' עדיי' כשנה האחרת ולכך נאמר לו במועד הזה בשנה האחרת ובפ' וירא. אמר הקב"ה שוב סתם למועד דהיינו מועד הידוע וא"ש: ומ"ש. עוד על הרמב"ן. שפי' בפ' בא דישראל הי' יותר בגלות שלשים שנה דלפי"ז חולק על הקבלה. כבר אמרו בזה והובא בצמח דוד שהרמב"ן לא חלק חלילה על מנין שנים ולפי מ"ש לעיל (בסי' קפ"ח) בשם הכוזרי דמנין שנות עולם הוא קבלה הלמ"מס ורק שנים הפרטי'. אנו ילפינין מן הקרא א"כ הרמב"ן מודה. דב' אלפים ותמ"ח הי' יציאת מצרים בשנות העולם. אלא שסובר שהשנים של בני אדם. העשרים דורות מאדם ועד אברהם. ומאברהם עד יציאת מצרים היו שנים מקוטעות ואפילו תרתי מקצת שנה ככולו מונין לפעמים כדאמרינין בריש ר"ה. וא"כ אפשר להוציא שנים כנגד ל' שנים שהוסיפו אבל לכ"ע מנין שנות היצירה מקובל ואין בו מחלוקת: ומ"ש עוד בפ' וירא מדכתיב וה' פקד ו' מוסיף על ענין ראשון. משמע שהי' אחר מעשה אבימלך ברש"י בב"ק דף צ"ב: דייק בהיפוך מדלא כתיב ויפקוד אלא וה' פקד. משמע דפקד כבר ויליף מזה דהמתפלל על חברו דהוא נענה תחילה יעויי"ש: ושם אמרו דכתיב כאשר אמר דהיינו כאשר אמר אברהם על אבימלך ובלא"ה אין לומר אין מוקדם ומאוחר בתורה דכל התורה הוא כסדר אלא א"כ מוכרח או מבואר בהדיא כמ"ש הרמב"ן בפ' קרח. ובשאר דוכתי ומ"ש עוד להשיג על הרמב"ן שכ' שנתישב אחר העקידה בבאר שבע. וכ' מעלתו נ"י הרי ג' שנים אחר העקידה. ששלח עבדו ליקח אשה השביע לעבדו שלא יקח אשה לבנו מבנות הכנעני אשר אנכי יושב בקרבו עכ"ל. הנה בוודאי באר שבע א"י הי' שהרי יצחק דר בבאר שבע. ורש"י בפ' תולדות בפסוק. אל תרד מצרימה: שאתה עולה תמימה ואין ח"ל כדאי לך. וכן מבואר ביהושע: בנחלת א"י וא"כ הרי הקב"ה כרת ברית לאברהם. ליתן לו רק ארץ הכנעני וע"כ שגם ארץ פלשתים נתייחס לו והוי גם כנעניים. דרים שם או מלך פלשתים הי' תחת ממשלתו: מ"ש. עור ראי' דרבקה נולד אז בשעת עקידה מדכתיב הנה הוא דבר שאינו מתקיים דמלת הן או הנה. אנו מוצאין בכל דבר שבא לעורר את האדם כמ"ש הן האדם הי' כאחד וכו'. ונאמר הנה נתתי לכם את כל עשב וכו' וגם כאן בא לעורר עבור הזיווג וכפרש"י או שבא לעורר ע"ד חידוש. וכפי' הרמב"ן שגם מלכה נפקדה לזקנתה. ועכ"פ אין לחזק דיעה שהיתה בת ג' שנים מלשון הנה ילדה מלכה והדעה הזאת היא למדה מסמיכת הפרשה או מהא שהמתין יצחק כ' שנה ואברהם רק עשר שנים כמו שהקשה הש"ס ביבמות דף ס"ד ע"א וכ' התוס' שבאמת דעות חלוקות בזה. וכ"כ ביבמות דף ס"א ע"ב: תשובה ק"צ מ"ש בפ' חיי' שרה להקשות על מה שאמרו ביבמות דף ס"א. דנערה בתולה ממעט קטנה. אע"ג דכתיב נער חסר ה': ובכתובות דף מ"ד הכריח ר"ל דנער חסר ה' גם קטנה במשמע ועוד הקשה דהו"ל להוכיח דנער חסר קטנה במשמע. מדכתוב גבי דינה ויאהב את הנער ולפי חשבון השנים היתה אז קטנה כבר אמרתי לו פא"פ דיש לישב. עפ"י דברי הרמב"ם בפ"ט ממלכים דשיעורין לא נאמרו לב"נ ושנות הגדלות. כ' הרא"ש בתשובה. דהן משיעורין ונאמר' הלממ"ס' ולפי"ז אצל ב"נ גם קטן כגדול הוא ומיהו כבר כתב מרן זצ"ל בחס"ת חיו"ד סימן שי"ז דקטן שאין לו דעת. בוודאי אצל גוי ג"כ פטור וע"כ ממה שנאמר בדינה דמספרה התורה המעשה שהי' עושה שכם שהי' ב"נ ושלא יהא כפיתוי קטנה אויס אמר ויאהב את הנער וידבר על לבה ואצל ב"נ באמת כיון שיש לה דעת היא גדולה וראוי' לקרוא בשם נערה. אבל מה שנאמר אצל רבקה והנער טובת מראה בתולה הוא לשון התורה ובדין תורה. לא נקראת גדולה עד י"ב שנה. ונהי דר"ל סובר דנער חסר מקרי קטנה היינו לחכמים אבל כבר מבואר בכתובות דף מ'. דר"מ פליג על זה. וכמ"ש התוס' בכתובות דף מ"ד ע"ב ד"ה. הא כל מקום וכו' דר"מ ס"ל בכל מקום נער חסר ה' ג"כ גדולה ואתיא האי ברייתא דיבמות דף ס"א ע"ב דנער גדולה כר"מ ואדרבה בזה מובן מ"ש התוס' דמדרשות חלוקות הן דפליגו בפלוגתא דר"מ ורבנן. וא"ש ג"כ מ"ש מעלתו נ"י דכ' דקימ"ל כמ"ד ג' שנים וכיון דאנן קי"ל כרבנן דר"מ. כמ"ש הרמב"ם בפ"א מנערה. דיש לקטנה קנס א"כ איכא למימר כתנא דסדר עולם וא"ש מיהו יש לישב עוד קושיתו מדינה בת יעקב. עפ"י דברי התוס' בסנהדרין דף ס"ט ד"ה בידוע דבדורות הראשונים היו ממהרים להביא שערות. והי' זמן הגדלות קודם. וא"כ א"ש דאין ראי' מדינה וכבר אמרתי גם זה למעלתו נ"י פא"פ ובזה אפשר לישב ג"כ קושית התוס' ביבמות דף ס"א ע"ב ד"ה וכן וכו' בסדר דרבקה בת ג' שנים היתה. ואיכ"ל שאצלה הקדימה הגדלות שהרי ממעשיה ומחכמתה. עם אליעזר עבד אברהם נראה שכבר הגיעה לפלגות ראובן. ובלא"ה לפי מ"ש הרא"ש בסוף גיטין בשם ר"ח. אם קטן באמת הגיע לפלגות ראובן ראוי שיקרא גדול גם לדידן. אלא דהלממ"ס משום לא פלוג נאמר. וגם שאין לנו כח להבחין זה אבל על רבקה. הרי העידה התורה שהיא הגיעה לפלגות וא"ש: ומ"ש. עוד בפ' חיי שרה בשם קטורה דעפ"י פרש"י. דנקראת קטורה. על שם שקשרה פתחה. וא"כ הוי לשון תרגום. וקשיא לי' למעלתו נ"י דבמגילה דף ט' אמרינן. תרגום שכתבו מקרא מאי הוא כגון יגר שהדותא הו"ל להביא שם קטורה דהיא קודם שפי' קשורה ותמהני וכי לא ראה אלא מקצת דברי רש"י שהרי כתב עוד על שם שנאים מעשיה כקטורת ושקשרה פתחה וכו' וא"כ אי אפשר לכתוב תחת קטורה קשורה דאז לא הי' כתוב שמה רק במקצת ופשיטא דפסול ובלא"ה אנן לא קי"ל כדברי מ"ד זה דרש"י נמשך אחר אגדה בב"ר דפלגשים בלי י' כתיב. והיתה רק חדא אבל אנן קי"ל כמסורה. דפלגשים בי' כתיב והיו ב' אחת הגר ואחת קטורה וכך ס"ל לש"ס דידן: והנה מכח קושיא הנ"ל רצה מעלתו נ"י לומר. דעיר שנקרא על שם מעשה ומקרה. כגון ניישטאט וכ' תחתיו עיר חדשה אין כאן שינוי ולכך ביגר סהדותא. אין שינוי שם משא"כ בקטורה אלו דבריו בקצרה. ול"נ פשוט דאם אין נקרא העיר. עיר חדשה. לא אצל ישראלים ולא אצל גוים וכולם קורין אותה בשם אחר. איש איש בלשונו. נייא שטאט או נאווע מעסטא. אם כ' עיר חדשה הוי שינוי השם דשם נייא שטאט מצד עצמה הוא תואר ענין העיר אבל ע"י שהונח השם הזה להעיר ההוא ויודעין ומכירין אותה בו הוא שם העצם שלה. שהרי שם נקרא לצורך שע"י השם מכירין את הדבר וכל מקום שמזכירין אותו שם הוא וא"כ אם כתב תחת נייא שטאט עיר חדשה. נהי דכתב הענין אבל לא כתב שם העצם: וראי' מאהע"ח סי' קכ"ט סעי' י"ז. דשם היוצא עפש והכל