מהר"ם שיק אורח חיים קלו

ע"י כתב איש לרעהו. הוי כמו אלו ישבו בהדדי. ולענין ב"ד. גז"הכ ועמדו אשר להם הריב. וכן מוכח מהתומים שם. אמנם יש עוד כלל. והוא ממשנה דעדיות סוף פרק ה' מ"ז דדווקא ששניהם אמרו כן משיקול הדעת או שהיחיד משיקול הדעת ורבים מפי השמועה: אבל בשניהם מפי השמועה. והוא שמע מרבים והם שמעו מרבים. אפי' אי פליגו בזה גופי' דהיחיד אומר שהוא שמע מרבים והם אומרים בהיפוך בזה. אין כאן אחרי רבים להטות וכל זה מבואר בראב"ד בפי' המשנה שם. תשובה קפ"ז עוד. העיר מעלתו נ"י בקונטרסו בענין חשבון השנים. דאיך אפשר לחשוב במוליד בהר"ד שהוא לשנה אחת קודם הבריאה. הרי שנות העולם לא נודע לנו אלא מימי הדורות המבוארים בקרא. א"כ עכר"ח מזמן בריאה. עד היום הוא מנין היצירה. שאנו חושבין ה' אלפים ות"ר מאות שנה. ואיך אפשר לומר דעוד שנה אחת קודם לזה. הי' מוליד בהר"ד. א"כ ניתוסף לנו על מוליד שלנו שנה אחת. ועוד אינו מכוון. אי בתשרי נברא העולם או בניסן ויש לן תוספת או מגרעת חצי שנה ומעלתו האריך עפ"י חשבונו. ואני בתומי אלך ואומר מנ"ל ששנות יצירה שאנו חושבין בו מנין שנות העולם עפ"י סדר עולם ועד עתה הוא נלקח מקרא. ממנין שנות אנשים אני אומר בהיפוך מסורת הי' בידינו מאבותינו: וקבלה היא בידינו. וע"י הקבלה אנו מבארים אח"כ הפסוק שיהא מכוון לקבלתינו. אבל אי רק מקרא יליף לה. אין להכריח בדיוק: דמנ"ל דבאותו יום עצמו שנולד האדם ודורות שאחריו. שבו ביום מתו ואדרבה אמרינן בפ"ק דר"ה: דשלשים יום כשנה חשוב שנה: ומנ"ל דאדם הוליד את שת באחד בתשרי ביום שנתמלאו לו ק"ל שנה דלמא הא דכתיב שאדם הי' בן ק"ל היינו או שהי' באותו שנה בסופו או בתחילת השנה שלאחריו. וכן בשת כשהוליד את אנוש בן ק"ה וכן ביתר הדורות ועי"ז יש למעט הרבה משנות הדורות ולמלאות שיהיו שווין וכבר האריך בס' מאור עינים בסי' מ' בקושיות כאלו. וגם מבנין ביהמ"ק שהי' בנינו בחודש השני ונחרב בחודש אב ואנו מונין לבנינו ת"י שנה. ומכח זה מפקפק שם מנין שנות יצירה וגם מוליד בהר"ד והטיבו אשר דברו לא טוב על המחבר ההוא. והכו על קדקדו הגאון מהר"ל מפראג בספרו באר הגולה והגאון מהריעב"ץ מ"מ העולה בידינו שנראה ששונת היצירה הוא מסורת בידינו מאבותינו ועל פיהם נפרש המקראות הסתומות וא"כ אין כאן קושית שהקבלה שלנו עם שנות בהר"ד. אנו מונין היום ה' אלפים. ת"ר שנה לבריאת עולם ועדיין צ"ב הקושי' הנ"ל ועיין לקמן (סי' קפ"ה) שם ביארתי ביותר ביאור: אמנם הסידור הנכון המוסכם לתורתינו הקדושה וקבלתינו נראה לפענ"ד דנתיסד כך. דהנה התוס' כתבו בר"ה דף ח' ד"ה לתקופות וכו'. להקשות בסופו איך פליגו ר"א ור"י אימתי נברא העולם. הא אפשר לברר עפ"י המוליד עיי"ש. שהניחו בצ"ע. אמנם עפ"י מ"ש התוס' בר"ה דף כ"ז ע"א בד"ה כמאן כר"א וכו' בסופו מיושב ויש להסביר דכ"ע מודים דעד היום שהוא שנת ת"ר לאלף הששי. לא הקיפה החמה כי אם ה' אלפים. ותקצ"ט פעמים עד ר"ח ניסן העבר ועוד איזה חדשים עד חודש אב שאנו כעת חיין בו. ולר"י הי' נמשך שנת ת"ר עד ר"ח ניסן הבעל אבל לר"א השנה מתחלת מתשרי והנה אנן קי"ל כדמסיק הש"ס בר"ה דף י"ב לתקופת כר"י ולשנים כר"א. והטעם הוא עפ"י התוס' הנ"ל בר"ה דף כ"ז דוודאי הבריאה היתה בניסן אמנם כמו שאנו רואין ביום ולילה דמעיקרא הי' ערב והדר בוקר. ה"נ קיי"ל שקודם זמן הקייץ שהוא בדוגמת הבוקר הי' חצי שנה קודם לו דוגמת ערב והוא כל זמן החורף בריאה מה שמובן כמו שמובן שהי' האור נברא ערב ובוקר ראשון (עכ"פ לפי מ"ש התוס' דהמחשבה היתה בתשרי. ולפי דברי הי' בריאה בלי סדורה על מכונה. כל חצי שנה) ולכך אנו מונין השנה מתשרי שאז היתה התחלת המחשבה: אמנם האדם. נברא בפועל בניסן וכשבא תשרי וחי האדם חצי שנה. כבר נמנה לו שנה שלימה. כמבואר בפרש"י בר"ה דף י"ב. וכן הדין. דבתחילת מנין וסוף שנה אמרינן מקצת שנה. ככולה כדאיתא בר"ה דף י' אבל בסוף ימיו. לא מונין מקצת שנה. ואם מת אדם בניסן תתקל"ח לב"ע. מ"מ אנו מונין לו שחי רק תתק"ל שנים ותחילת שנה וסוף מנין לא אמרינן מקצת ככולו. דוגמא שאמרו בנדה. שסוף היום עולה לה בתחלתו ואין תחילת היום עולה לה בסופו ועיין ר"ה דף י' ע"א ובתוס' שם. וא"כ אנו שמונין כעת שנת ת"ר לאלף הששי מבריאת האדם. הי' בר"ח ניסן העבר. רק שנת תקצ"ט רק ששנים מונין מתשרי שקודם ניסן ההוא. מעת שעלתה במחשבה ואז הי' המוליד בהר"ד וא"כ הכל אחד (אמנם לר"א נראה. מלשון הגמרא דף י"ב בר"ה דפליג וסובר דאדם נברא בתשרי ולכך הניחו התוס' בר"ה דף ח' הקושיא הנ"ל דאפשר לברר ע"י המוליד בקושיא עכ"פ לדידן. לפי מאי דקי"ל א"ש מנין שלנו) ועד"ז הולך מנין התורה. והוא נכון וברור בעזהי"ת. אמנם זה יש לומר לדידן או לר"י אבל לר"א. תי' זה. עדיין אינו מעלה ארוכה. ועיקר דבר זה ביארתי לקמן ביותר ביאור. בסי' שאח"ז דלאו כ"ע שווין בזה. אם אמנם שבקבלה עצמה. אין פלוגתא. מ"מ נמשך מזה פלוגתא בשנה אחת. והיינו לדעת הרמב"ן וסייעתו דקי"ל כר"א אבל לדעת התוס' הנ"ל אים למימר דלכ"ע מונין מנין שנות העולם עם שנת תהו כדלעיל ולמ"ד לא שמשו המזלות. בשנת המבול. עיין במדרש רבה פ' נח פ' ל"ב דלר"י שנת המבול. אינו נחשב למנין שנה א"כ ג"כ לא הקופו המזלות אלא ה' אלפים ותקצ"ט פעמים כדלעיל אע"ג דלדידי' הוא טפי מ"מ הקבלה הנ"ל אחת הוא: תשובה קפ"ח שיל"ת יערגען כ"ד כסלו כת"ר לפ"ק: יתענג על רוב שלום. מעתה ועד עולם. ידידי הרב המאוה"ג המפורסם החרוץ מוה' ישראל דוד נ"י אב"ד דק"ק פעזונג יע"א: מכתבו וגם קונטרסו על התורה. על איזה סדרות. קבלתי וכו' ועל אשר ביקש ממני לחוות דעתי בזה. לא יכולתי לומר נואש לדבריו ובאתי באיזה הערות. וזה יצא ראשונה. מעלתו נ"י הניח ליסוד מוסד דלכ"ע החשבון שאנו מחשבין בשנה הזאת תר"כ: לאלף הששי הוא עם שנת תהו ואפילו למ"ד בתשרי נברא העולם מ"מ בכ"ה אלול כבר התחילה הבריאה וקי"ל יום אחד בשנה. חשוב שנה אלו דבריו בקצרה ולשון זה אינו מכוון. דאנן לא קי"ל יום א' בשנה חשוב שנה. אלא קי"ל כר"א בר"ה דף י' דשלשים יום בשנה חשובים שנה. וכמו שכתב הרמב"ם בפ"א ממעשה הקרבנות דין י"ד. והכי קי"ל ביו"ד סי' רצ"ד ובאהע"ז סי' קנ"ה סעי' י"ב וכתב הטורי אבן בר"ה שם להוכיח מהאי דאהע"ז. דאפילו מקצת יום ככלו לא אמרינן ובעינן דווקא למד יום שלמים. וכדאיתא נמי בנדה דף מ"ז ע"ב דברי ר"י בן כיפר משום ר"א: ומטעם זה נדחה מה שהוכיח בתשו' נוב"י מהדו"ת חאו"ח סי' פ"ד. דלענין קלוטה לא אמרינן מקצת יום ככולו. דאל"כ למה בעינן מ"ד תסגי במ"ג ולימא. יום י"ד עולה לכאן ולכאן וע"כ דזה אינו דלענין שלשים יום בעינן. דווקא שלשים יום שלמים ובאמת קשה לי הרי הא דשלשים יום בשנה חשוב שנה ילפינן שם מדיום אחד בחודש חשוב חודש והתם משמע אפילו מקצת היום. דהא לר"מ דיליף יום אחד בשנה חשוב שנה ס"ל אפילו מקצת כדמשני התם. דיום ל'. עולה לכאן ולכאן וע"כ דס"ל. דאחד לחודש ביום הראשון אפילו מקצת היום ככולו א"כ גם לר"א מוכח מכאן לכל הפחות דגם בשלשים אמרינין מקצת היום ככלו וצ"ע ובטורי אבן הקשה הא גם חודש חסר מכ"ט: הוא מנוי בחדשי השנה ונימא תפסת מועט תפסת. מיהו זהו מיושב עפ"י מה שכתבו התוס' בסוכה דף ה' ע"ב ד"ה תפסת כו' שהטעם הואיל ואם תפסת המרובה אומרים לו הביא ראי' משא"כ המיעוט בכלל המרובה וא"כ כאן הוי בהיפוך השלשים הוא הוודאי מועיל. משא"כ החסר. הוא ספק אבל מה שהקשיתי הוא קושיא לאמת: ודוחק לומר דבזה גופי' פליגו. ר"א סובר בא' לחודש לאחר שכבר עבר יום אחד. שלשון באחד. משמע באותו יום. ותו דאנן אמרינן ימים אתה מונה לחדשים. ולא שעות וצ"ע (כיון דמנויי שנים הם חדשים ואם נימא מקצתו ככולו צריך לומר מקצת חודש ככולו ואין לזה שיעור ואפילו יום אחד הוי מקצת חודש וזה כבר נתמעט מדחדש למנויו גם שנה למנוייו וכיון שלא אמרינין מקצת חודש ככולו א"כ בעינין כולו). עכ"פ לדידן קי"ל דדווקא למד יום שלמים. חשובים כשנה. וא"כ אי ס"ל כר"א דבתשרי נברא העולם אין אנו מונין שנה של תהו. ובלא"ה גם לר"א מצינו בנדה דף מ"ז ע"ב הנ"ל. ובר"ש בפ"א דפרה מ"ב דס"ל למד יום בשנה חשובים שנה. ואפשר דהתם הגירסא ר' אלעזר שהוא ר' אלעזר. בן שמוע. שהי' בימי' דר"מ בר פלוגתי'. עכ"פ לדידן לא ק"ל כן. וכן מצאתי וראיתי ברמב"ם בפ"י משמטה דין ב'. וכמ"ש הכ"מ: דהתחלת שמטה למנין שאנו מונין בשנת תק"ג לאלף השלישי הוא מלבד השנה של תהו. ותו דהרי הדבר מוכח מקרא. דהרי מימי אדם אנו מתחילין למנות. והוא נברא בר"ה בשנה שני' של שנת תהו וא"כ למ"ד בתשרי נברא העולם ע"כ מתחיל המנין משנה מיום שנברא אדם וא"כ לא ידעתי. מנ"ל למעלתו ני' לומר דשנת תהו בכלל (וגם בספרו חזון למועד כתב כן ותמהני) וכל זה למ"ד בתשרי נברא