מהר"ם שיק אורח חיים קלג

זה חשוב כתפיסת יד אך לכאורה כל זה. קודם שוויתר למחול על כתר המלוכה אבל עתה שהניח כתר המלכות ואין בידו. עוד לעשות רצונם א"כ נהי דעדיין יש לו קצת כח. דמקרי לכל הפחות כשכירו ולקיטו מ"מ נגד זה הרי הגדיל המרידה. ופרקו עול. ואין שמו עוד עליהם. מ"מ נראה לפענ"ד כיון שדקדק הש"ע בסי' שפ"ב סעי' י"ח אם נשאר לו שום תפיסה מהני וא"כ כח בית המלכות לא גרע כ"כ שלא יהא נקרא שום תפיסה. ובפרט כי לא מחל כתר המלוכה אלא לטובת בן אחיו המלך החדש יר"ה: ואם לא יקבלו את זה. עדיין נשאר בכחו וא"כ שוב יש לו יד. ומטעם זה נראה לפענ"ד דא"צ שכירות מחדש אמנם הואיל והדבר רק סברא. יודיעינו דעתו הרמה בזה ואיך נהג בקהלתו דברי ידידו הדוש"ת הק' משה שיק מברעזאווע: ובאמת קשה לי על גוף השכירות של עכו"ם שנהגו שאמרו שתיקנו חכז"ל משום להרחיק את הישראל מהגוים. ולא ילמדו ממעשיהם כדאיתא ר"פ הדר. וגם ריבית מגוי אסרו חכז"ל. כדאיתא בב"מ דף ע"א מהאי טעמא. ובריבית כתבו הפוסקי' והכי קי"ל ביו"ד סי' קנ"ט דהאידנא מותר ולא שייך האי טעמא דשמא ילמד ממעשיו משום שא"א לנו בשום משא ומתן מבלעדיהם וא"כ גם שלא לדור במבואותיהם אי אפשר. וא"כ למה צריך עתה לשכור מהם רשות ואי משום דבר שבמנין צריך מנין אחר להתירו אפילו בטל הטעם לדעת הרמב"ם בפ"ב מממרים. א"כ גם בריבית נימא כן וצ"ע לחלק והרב הגאון הנ"ל השיב לי ובתוך תשובתו העיר שחקר בנימוס המלכות. ואין לו לאחר הנחת ומחילת הכתר. מלכות. שום רשות ויתרון במדינה וא"כ ליתא לסברא הנ"ל וצריך שכירות מחדש וכך עשיתי תשובה קפ"ג בעזהי"ת עש"ק ה' שבט תרל"א לפ"ק: החיים והשלום וכל טוב להרב המופלג בתורה וביראה כש"ת מוה' יחיאל מיכל קליין נ"י רב בק"ק סאקאס יע"א. מכתבו קבלתי זה איזה שבועות ושם ביקש מעלתו נ"י לחוות דעתי. בענין הלכה למעשה. אשר הי' פלוגתא בין מעלתו ובין בן תורה אחד שמעלתו נ"י צוה לאבל תוך י"ב חודש על אביו לומר בחנוכה הלל לפני העמוד וטעם מעלתו נ"י דאפילו בשבתות ויום טוב הביא בש"ע יו"ד סי' שע"ו שהוא רק מנהג ואי ליכא דעדיף מותר ובסתם אדם מי יכריע איזה עדיף ועוד דזה יותר חיוב שיהא אבל מתפלל שמקורו ממדרשים. אבל זה שלא יתפלל. הוא רק מנהג מובא בתשובת מהרי"ל. ואם המנהג ביו"ט וראש חודש דאית בהו מוסף ואקרי מועד. מנ"ל בחנוכה. זהו תוכן דברי מעלתו נ"י בזה וטעמו של מאן דפליג עלי' לא הודיענו ולא שמעתי: והנה מנהגן של ישראל תורה הוא ומנהגינו שלא יהא אבל ש"צ אומר הלל אפילו בחנוכה ואמנם לפענ"ד נראה שהוא מעיקר הדין מבואר בעירוכין דף י' ע"ב דהלל הוא השיר. שאנו מחוייבין לאמרו כשיעשה הקב"ה נס לישראל ואמרינין שם דף י"א ע"א דאין שירה אלא מתוך שמחה וטוב לבב כפרש"י שם דאין אדם שר אלא מתוך שמחה ולדעת הרמב"ן בענין המצות שורש א' ההלל אנו מחוייבין מן התורה. משום מ"ע של ושמחת בחגך בכל מיני שמחות ובש"א סי' ס"ט השיג עליו בזה שאין ההלל והשירה גורמים השמחה. אלא ההיפוך השמחה גורמת השירה ולפענ"ד שני הסברות אמיתיות: דבוודאי אין השירה באה אלא מלב שמח כפרש"י הנ"ל וממילא כבר לבו שמח קודם שאומר השירה ומ"מ השירה גורמת ג"כ השמחה. לשמוח את האחרים השומעים שעי"ז יתלהבו גם הם לשמוח: וביו"ט המצוה עלינו לשמוח ולשמח גם אחרים עמנו ושפיר איכ"ל כמ"ש הרמב"ן: ובזה יש לישב קושית הש"א מעליו דלדבריו גם נשים יתחייבו למאן דסובר דמחוייבים בשמחה. ולהנ"ל אפילו למ"ד אשה מחוייבת בשמחה אינה מחוייבת לשמוח אחרים כדמשמע פשטא דקרא וגם לא ספקה לשמח אחרים ולכך גם להרמב"ן לפי הנ"ל פטורים מההלל ואין כאן מקומו ועכ"פ אמירת הלל. צריך שתהא בשמחה בשמחת עצמו ולעורר בשמחה. לשמח גם אחרים ואנן קי"ל ביו"ד סי' שצ"א דאבל על אביו ואמו אסור בשמחה. ואסור לו לילך למקום שמחה כל י"ב חדשים וזה מכבוד אבותיו לאחר מיתה שמחוייב בכבודם שלא ילך במקום שמחה מפורסמת וא"כ בשלומא ביו"ט דק"ל במועד קטן דף י"ד ע"ב דמ"ע דשמחה. דהוי עשה דרבם לכך דוחה אבילות. ולכך ביו"ט מותר האבל לומר הלל מדינא ואינו אלא מנהג. אבל בחנוכה דאין כאן מצוה לשמוח: ואיך יהי' הוא ש"צ ויגרום לעורר שמחה. וע"כ אסור מדינא. להיות שליח ציבור לומר הלל: וראיתי ממורי הגאון זצ"ל שלא הניח לאבל להתפלל אפילו תפלת השחרית שקודם ההלל ושוב ראיתי בתשובת מהר"מ מינץ סי' מ"ג שכ' כן. להדיא דבחנוכה בפורים ובר"ח ובחו"מ נמנעים אבלים. להתפלל בבוקר משום דהלל אין אומרים אלא מתוך שמחה ומביא ראי' מא"ז ובאמת בא"ז כ' דבריו רק בבית האבל שאין אומרים הלל תוך ז'. וצריך לומר דרק לסמוך דהלל בעי' שמחה הביא כן. וגדולה מזו אמרו באבל. דלא יברך בציבור שהחיינו על נרות חנוכה וכמו שביאר בנוב"י מהדו"ת סי' קמ"ג ועכ"פ מבואר דהלל לא תליא לענין אבל. אי אקרי מועד או לא ואפי"ה אם אין אחר הראוי לומר בוודאי שרי. דהרי אפילו בשמחה קי"ל בש"ע בסי' שצ"א. דהיכא דתלי' בי' ואם לא ילך האבל לשם יתבטל שרי. והאי דליכא דעדיף מני' אם הם שווים כבר האחר עדיף שהרי האחר אינו אבל כן נראה לפענ"ד פשוט ואחתום בברכה יהי' ה' עמו כ"ד ידידו: הק' משה שיק מברעזאווע תשובה קפ"ד בעזה"י חוסט יום ו' עש"ק פ' במדבר שנת כת"ר טו"ב לפק: החיים והשלום וכל טוב לחתני הרב המאוה"ג המופלג כש"ת מוהרר יעקב סג"ל פראגיר הלוי האבדק"ק אדא יע"א: מכתבך קבלתי וע"ד הד"ת אשר כתבת. ע"ד המנהג שאומרים בשנת העיבור בר"ח בתפילת המוסף ולכפרת פשע דכ' האלי' רבה בסי' תכ"ג. דלפי הנראה הי' ראוי' לאומרו. בכל השנה כולה. ומנהג העולם לאמרו רק ששה חדשים וכ' הפמ"ג שם דקושיתו דאנן אמרינין רק עד ר"ח ניסן. והי' ראוי לאומרו גם אח"כ ומזה נראה דהפמ"ג מפרש קושית הא"ר דגם אח"כ ראוי לאמרו ואנו אין נוהגין כן. וזה תימה בעיניך דלפי דעתך קושית הא"ר הוא לאומרו מניסן עד ניסן. דהרי ניסן ראש לחדשים עכ"ל ואני תמה על תמיהתך שהרי אמרו בר"ה דף י"ב דחכמי ישראל מונין למבול כר"א. ולתקופה כר"י. וביאר רש"י ז"ל הטעם. וז"ל רש"י בד"ה חכמי וכו' מונין שנות נח ובריאת העולם. ושנות דורות כר"א ע"כ דבאמת אנן קי"ל כר"י אלא אפי"ה מונין למבול ולבריאת העולם ולשנות הדורות כר"א משום דתשרי ר"ה לשנים עיי"ש ברש"י: וזה גופי' תימה וטעמא בעי. למה תשרי ר"ה לשנים כיון דבניסן נברא העולם ותוס' כתבו הטעם משום דאז עלה במחשבה כן כ' בר"ה פ' ראוה ב"ד. ונראה לפענ"ד הביאור שיש ב' הנהגות. הנהגות הטבעיית והנהגות ההשגחה כמ"ש הבעל עקידה. והנהגה הטבעיית הוא ע"י הבריאה. והנהגה ההשגחיות הוא ע"י התורה. וע"י ישראל המקיימים התורה ועיקר קיום התורה. הוא בגוף ובנפש. דהיינו במחשבה ובשכל שהרבה מצות שא"א לקיימם אלא במחשבה והיינו דאמר קרא בראשית ברא אלקים. ומפרש התרגום בחכמתא. וזה הוא כדי שלא יטעו דהעולם כמנהגו נוהג ולכך הסכימו ישראל. שלא למנות השנים מניסן שבוא נברא העולם. שעי"ז יטעו לומר דהעולם כמנהגו נוהג ובאמת כי העולם נוהג בההנהגה השגחיית. ולכך קבע הקב"ה בר"ה את יום הדין. על כל השנה ומרומז ג"כ בתורה בפסוק. עיני ה' אלקיך בה מרשית בלא א' עד אחרית השנה דמרומז שם תי' תשרי כמובא בספרים. שאז הוא עת רצון לסליחה ומחילה וכמו שדרשו על פסוק דרשו ה' בהמצאו: עכ"פ השי"ת קבע מנין השנים עפ"י הנהגה השגחיית. לדעת חכמי ישראל המאמינים בזה והחדשים והתקופה שהם מעת הבריאה. והנהגה הטבעיית וכאלו אנו בני ישראל נבראו אז מחדש. ע"י הנהגה ההשגחיית מיציאת מצרים ועכ"פ מבואר דהשנים אנו מונין מתשרי ואז נגמר הגז"ד על כל השנה וביום ההוא תלויים כל הענינים של כל השנה והוא ענין המעמיד של כל השנה והכל הולך בתר המעמיד ועכ"פ מ"ש הא"ר דהי' ראוי לאמרו כל השנה הכוונה עד תשרי שאז צופה ומביט הקב"ה. כל הענינים עד השנה הבאה: והנה ב' הנהגות דלעיל כם כחולקים ומתנגדים זה לזה לפעמים כשם שמתנגדים שנות החמה עם שנות הלבנה ושלא יסתרו זה לזה ושלא יפול שנת הלבנה ניסן דידי' בחורף ולא יהא השנה דוגמת שהי' בעת הבריאה. שנבראו חמה ולבנה בניסן כפרש"י שם. וכדי שתהא השוואה ביניהם החדשים של החורף ובפרט חודש העיבור הוא העושה השלום בין החמה והלבנה דהיינו חדשי חשון וכסליו באו להשלים ע"י שלפעמים הם חסרין ופעמים שלמים ופעמים כסדרן. וחודש העיבור שהוא סוף זמן החורף. וא"כ התחלת החורף וסופו באים לעשות שלום. בין החמה וההלבנה