מהר"ם שיק אורח חיים קלב

עדיין. ולפי הנראה. בשוכר סתמא. דעתו על כל השבתות כמו שהביא בא"ר ס"קח מחושן משפט סי' ס' סעי' ג' בהג"ה. בקיבל עליו סתמא דעתו על כל הימים שיצטרך. ומ"ש דבח"מ סי' שי"ב לא קי"ל כן. לפענ"ד אדרבה גם מהתם ראי' לזה. דהרי גם שם סעי' ה' קי"ל בשוכר סתמא. אינו יכול להוציאו כל ימות הגשמים. הואיל ומסתמא השוכר בית לכל ימי הגשמים הוא שוכר אע"ג דלא פירש וא"כ מבוא' דסתמ' הוי כאלו פירש אלא דאין כל הסתמו' שווי' אלא נידונים לפי דרך העולם וברשב"א ור"ן בגיטין דף ע"ו ע"ב. מספקא להו באומר סתמא. ע"מ שתזון. אי לכ"ע על כל ימי חייו משמע עכ"פ כאן לפי הסכמת הפוסקים. נראה בשוכר סתמא על כל השבתות דעתו אלא דאעפי"כ יכול הגוי לחזור ולומר דעתי לא הי' לכולם והקרקע והדמים בחזקתן זה נראה טעם הרא"ש וסייעתו שכ' בשוכר סתם כ"ז שאינו חוזר מהני לכל השבתות: ואפי"ה יכול לחזור היינו מטעם הנ"ל ואפשר עוד טעמו כמ"ש הח"צ סי' ו' הנ"ל כ"ז שאינו חוזר. הוי כשכר ואיגלאי מילתא למפרע ובדרבנן י"ב: עכ"פ לפי הטעמים הנ"ל מבואר דבשוכר סתמא. אי אמרינן דהגוי יכול לחזור. ואפילו בשבת. ואין צריך להחזיר הדמי': אפילו אי יחזיק הישראל באותו שבת לא מהני ועפי"ז מיושב ולא קשה הקושיא שהביאו הא"ר והתו"ש בשם ע"ש דא"ה דבשבת שני יכול לחזור ומנ"ל לרש"י בפרק הדר להוכיח דצדוקי אינו כגוי דלמא לעולם דדינו כגוי. ואפי"ה יכול לחזור. דמיירי בשבת שני. ולהנ"ל לא קשה דאי חוזר. לא מהני חזקתו כיון שטוען שמעולם לא השכיר לשבת זה (והע"ש והא"ר והת"ש. נראה דסוברי'. דבשתיקה זו. ששותק הוי כשכירות מחדש ואחזיק בי' מהני. מיהו קשה על זה. דא"כ לא חשיב שכירות אלא מתנה וביטול וזה לא מהני בגוי דדווקא רק שכירות מהני) ועכ"פ הדרינן לדמעיקרא דלפי הנראה בשכירות שלנו מגוי אין כוונת הגוי וגם כוונות הישראל אינו. אלא לקנות לשבת וקנין בעי כוונה וא"כ בכה"ג יכול לחזור אפילו בשכר ממנו לזמן ואם אינו חוזר הקנין חל בכל שבת ושבת. בכסף שלקח מעיקרא וא"כ אם שכר המשכיר הראשון מסברא י"ל. דלא מהני. דאיך יחול הקנין עתה. וכבר אינו שלו וקולא גדולה הקיל לן הש"ע דפסק כדעת הרמב"ן. ואפשר דמיירי בשכרו בהדיא לכל הימים. אפילו לימי החול ועכ"פ די לן להקל בשכר. לאחר מטעם שכ' הלבוש וביארו התו"ש הנ"ל אבל במת או בנידון שלנו נראה דצריך לשכור מחדש: ועוד מטעם אחר אפילו נימא דלעולם אמרינן דגם בכאן שייך טעמא דרמב"ן מ"מ י"ל דהיינו בשכרו מן השר והמלך. אבל אנו ששוכרין רק משכירו ולקיטו וסומכין על דברי הש"ע שם סעי' י"ד שפסק בשם הרשב"א שאעפ"י שסילקו משכירו ולקיטו: מ"מ השכירות. עדיין עומדת וכאלו הי' שליח מהמלך וכאלו שכרו ממנו ולכאורה גוף הדין קשה. איך ס"ל להרשב"א. דשכירות שכירו ולקיטו מהני מכח שליחות דהרי מבואר בש"ס בעירובין דף ס"ד ע"א דשכירו ולקיטו מהני משום דהוא חשוב כבעלים. מדפריך שם הי' לו ה' שכירים ולקוטים מאי והשיב אם אמרו להקל יאמרו להחמיר מבואר דטעמייהו משום דחשיב כבעלים. עיין בפרש"י שם. ונראה בוודאי בש"ס שם. דמיירי שהאדון לא הי' רוצה להשכיר אי אפשר לומר מטעם שליח וע"כ טעמו דחשוב כבעלים. וע"ז פריך שפיר שם בעירובין וכיון שהטעם משום דחשבינן לשכירו כבעלים והגוי כמאן דליתא. דאין דירתו דירה: מן הדין וצריכין רק מקצת כוחו ממנו ולכך ס"ל לי"א בסעי' י"ב: דמהני נמי העירוב של השכיר. ואפילו לדיעה הראשונה נראה דסובר דחשיב השכיר כבעלים ואפי"ה בעינן דווקא שכירות ולא סגי בעירוב. דלעירוב בעינן דירה או מקום פיתא או מקום לינה. וכמ"ש בריטב"א עירובין שם. עכ"פ לכ"ע בכה"ג מהני דחשבינן להו כבעלים: אלא דס"ל להרשב"א דהיכא דלא גילה האדון דעתו מהני מכח שליחות. ואפשר שראייתו מדפריך אביי לר"י דווקא התם. הי' לו ה' שכירים מאי והרי קושיא זו בלא"ה קשה. ועכר"ח דבלא זה. הו"א דשכירו מהני מכח שליח. ולכך פסק הרשב"א. דשכירו חשוב כשלוחו בזה ומהני כאלו שכרו מהאדון. אפילו לאחר מיתת וסילוק השכיר. וכל זה אם לא מיחה האדון אבל במקום שאין האדון רוצה להשכיר ושוכרים רק משכירו ולקיטו פשוט לפענ"ד דגם הרשב"א מודה. נהי דמהני השכירות משכירו ולקיטו מיהו היינו רק מטעם דחשבינן לי' כבעלים וא"כ זה מהני דווקא בחיי השכיר וכל זמן שלא נסתלק ושוב מצאתי כן בתשובת חכ"צ בסי' ו' שכתב כן מסברא. ובזה מובן דשכירות משכירו ולקיטו דמהני בגוי בע"כ אינו משום דנוכל לשכור ממנו בעכר"ח. אלא דשוכרין ממנו המקצת כח שחשוב הוא כבעלים ברשות האדון:. ונהי שעדיין דירת נכרי לא השכיר מ"מ מהני. דדירת גוי לא חשיב דירה. ובעינן רק מקצת כח: וכל זה בגוי אבל בישראל דאמרינן בעירובין דף פ' ובש"ע סי' שס"ז. דמערבת אשתו אפילו בעכר"ח דבעל ועל כרחך היינו משום דיכולין לערב בעל כרחו דבעל. אם יש רק מקצת רצון אשתו דשם אין לומר הטעם דאשתו חשיב כבעל דהרי אכתי איכא דירת הבעל ותאסור. ועכר"ח דיכולין לערב בעכרח"ו דידי'. הואיל ורגיל ובזה מיושב קושית המג"א סוסי' שס"ז ס"קה. על הרא"ש דשפיר יש חילוק דבגוי אין שוכרין בעכר"ח והא דמהני בשכירו הוא משום דחשיב כבעליו משא"כ בעירוב האשה: מהני כאילו עירוב הבעל. וא"כ עכר"ח מערבין בעכר"ח וא"ש. ועכ"פ הדרינן לדמעיקרא. דהא דמהני אף אם נסתלק מלהיות שכירו היינו דווקא. אם אין האדון מוחה: וא"כ כשחוזר האדון ואינו רוצה בשכירות. לא יכול השליח לחוב לו בעכר"ח ומכ"ש שאין האדון צריך להחזיר לו הדמים. שנתן לשכירו. שהרי הוא לא צוה לו ליתן לו ואפילו בשליחו כל זמן שלא אמר לו שלח על ידו. אינו מחוייב באחריותו כדאיתא בב"מ דף צ"ח ע"ב. ובב"ק דף ק"ד. וא"כ יכול לחזור מבלי מחזיר את הדמים וא"כ כשנתן או השכיר לאחר. נימא בכה"ג דנתבטלה השירות לכ"ע. וגרע מאלו שכרו מהאדון עצמו שהרי כל הטעם של הלבוש והתוס"ש הוא משום דצריך להחזיר הדמים. הו"ל כאלו התנה עם השני. אבל בכה"ג. מהיכי תיתי נימא דהוי כאלו התנה. ויש לומר סברא. דאדרבה זה עדיף כיון דבשוכר משכירו לא היו הבעלים צריכין להחזיר הדמים א"כ א"א שכוונתו להשכיר רק לשבתות דבמה יקנה בשבת הבאה. דהא דמהני לשכור על לאחר שלשים היינו משום דהכסף שנתן לו עדיין הוא כבעין הואיל ויצטרך להחזיר וכמ"ש הב"ש ר"ס מ"ם. אבל כאן שא"ל להחזיר. ע"כ כוונתו להשכיר. גם על ימות החול. ואינו יכול לחזור ומהני ממנ"פ אמנם עדיין יש לומר. דמכל מקום. הגוי יכול לטעון כיון שלא פרשו לו איהו לא השכיר אלא לשבתות. ויכול לחזור כמו בסתם: אמנם אם השכיר של ראשון ששכר ממנו. הוא עתה גם שכירו של השני יש לדון אי מהני כיון דאמרו חכז"ל להקל. ולא להחמיר ומהני בשכירו ולקיטו משום ב' טעמים. אי משום דחשיב כבעלים או משום שליחו כמ"ש ואם כן בכה"ג יש לומר דמהני מכח דחשיב לי' כבעלים וראיתי בחכ"צ סי' ו' כ' כן. בשיגרת לישנא דמבואר שם. דפשיטא לי'. דאם גם אצל השני. הוא שכיר או לקוט מהני ולי הדבר ספק לכאורה. דאיך יכול להשכיר זה. שעדיין אין לו כח עליו. וכאלו משכיר דבר שא"ב ואי נימא. שעתה משכירו במה יקנו. ואין זה רק ביטול. ומ"מ יש לומר כיון דממילא קאתי וסמכינן עלה. דמיא קצת לדין המבואר בחו"מ סי' רי"א סעי' א' בהגהה וגם אפשר לומר דדמיא להא דאמרינן בב"מ דף ט"ז ע"א בחזר ולקחה מן הגזלן דקנה הלוקח דמשום הכי טרח למיקם בהימנותא והואיל וסומכין דעתו. מהני אפילו בדבר שאינו ברשותו עדיין. מ"מ הדבר ספק וצ"ע. כי לא מצאנו כלל בשכירים ולקוטים שיוכלו להשכיר על זמן ידוע. כי לעולם חשוב אצלו. כמו דבר שלא בא לעולם ואם מהני הוא רק מטעם שהוא כשליחו של האדון אבל היכא דלא שייך זה. נראה דלא שייך כלל שכירות לזמן ידוע שכירו ולקיטו. וא"כ הדרינן לנידון דידן דלפי"ז צריך בנידון דידן שכירות מחדש: אמנם לאחר העיון נראה לי דנהי דאם מחל המלכות על מלכותו אין לו תפיסת יד עוד בו מ"מ אפילו אינו מלך כל בית המלכות יש להם כח בכל מדינת המלכות. ליתן חפציהם וצרכיהם: בבית כל אחד. מאנשי המלכות וכל אחד חלק ממנהיגי המלכות. ולא גרע מעבדי המלך ומשכירו ולקיטו וא"כ עדיין נוכל לשכור ממנו אף עתה. ומכ"ש שאינו בטל מה ששכרנו ממנו מכבר כן נראה לפענ"ד מסברא. אע"ג שאין אני בקי בחוקי ונימוסי המלכות. כן נראה לי מסברא נכון. ולפי"ז אין צריך לשכור מחדש. אמנם עדיין יש להסתפק. כי מעת שהרימו אנשי אונגארין את ידם במלך זה איזה חדשים. והם אתו בריב ומלחמה אני מסתפק אי מהני שכירות וזה הי' פשוט אצלי כיון שגדולי ושרי מדינות אונגארין. עדיין אומרים כי הם אינם מורדים בהמלך. ושמו עליהם ורק האנשים אשר אתו הם יסבבו את כל עול ורק הנותן להם מאתו חפשי וחירות הם משחיתים וא"כ עדיין רשותו עליהם. ועוד כיון שאם ירצה לוותר להם. ולעשות רצונם. הוא שר ומלכם בלי ערעור: וא"כ לא גרע. מהא דקימ"ל בש"ע סי' שפ"ב סעי' י"ח שאם יש כח למשכיר לסלק להשוכר. יכולין לשכור מהמשכיר. אע"ג דבעלמא. היכא דמחוסר ממון. לא אמרינן הואיל. כמ"ש הר''ן בפרק כל שעה בשמעתין דהרהינו א"כ כ"ש כאן שבידו לוותר כל