מהר"ם שיק אורח חיים קל

אסרו עליהם להכניס לביהכנ"ס. וא"כ כיון דאחד מוסיף על חברו. הוי כשני שטרות דהשני מוסיף על הראשון ואינו מבטל את הראשון כמבואר בכתובות דף מ"ד. וא"כ ה"נ נשארו הב' עירובין בתוקפן לכל בני העיר וגם להאנשים שיש להם חלק בבהכנ"ס שהם כשותפיו ויכולין להכניס ולהוציא מביתם. ומחצריה' לביהכנ"ס. ומבהכנ"ס להם. והכל כרשות אחד ואפילו בלי סברתי דלעיל צריכין אנו לומר כן. כמבואר באהעו"ז וא"כ אם הי' באמת כשיטת רש"י שהביא האהעו"ז מוסכמת אליבא דכ"ע. הי' יכולין אפילו לברך וכיון שהוא פלוגתא ולכך יש להניח בלא ברכה זה הי' כוונתי שם בקצרה. והנראה לפענ"ד כתבתי. ועתה נבוא לעיין בקושיא שהקשה מעלתו לפי הנראה לפענ"ד השכירות מקום ששוכרין בכל מקום. אחד או שנים מהקהל. בשביל כל הקהל. כדי להתיר הטלטול בשבת בין שפרשו ששוכרין כדי להתיר או ששכרו סתמא כדאיתא בסי' שפ"ב. והנה כל הקהל לאחר שהניחו את העירוב. ונעשו שותפין ע"י העירוב אז חל הקנין של שכירות מקום. דכל זמן שאינם שותפין אי אפשר להקנין לחול לפי מ"ש התוס' בב"מ דף ע"א ע"ב ד"ה בשלמא. דהיכא דהגוי מזכה מעותיו לשליח שעשאו ישראל האחר אינו מועיל. משום דהשליח המקנה לחברו צריך שיהי' ג"כ השליח של המקנה שהוא גוי ואין גוי עושה שליח וה"נ הא דמועיל כאן אחד ששוכר הרשות מהגוי אי הוי רק כשליח של כל הקהל לא הי' מועיל כיון דצריך להיות גם שליח של הגוי אלא משום דכל הקהל שותפין וכל שאחד עושה הוי כאלו עשו כלם א"כ שפיר מועיל. דקנו וזכו כל הקהל. בשכירות המקום ההוא. או דבאמת לא זכו בו הקהל. כיון דצריך להיות גם שלוחו של הגוי ולא זכה בו אלא השוכר בעצמו אלא כיון שעשו אח"כ עירוב. הרי כולם הם שותפין לאותו האיש. שפיר רשאין לטלטל ועכ"פ לפי הנ"ל דווקא על ידי העירוב וה שיתוף וגמר תועלת השכירות המקום לכל הקהל. וא"ש דצריכין בוודאי לברך על העירוב השיתוף בתיקון חכמים. כן נראה לפיענ"ד וממילא ישראל המחלל שבת בפרהסיא. ואין עירובו מועיל לשיתוף עם הקהל והוא נשאר נבדל מהקהל ישראל ואין לו חלק בשכירות המקום והוא כגוי וכיון דשכרו המקום שפיר רשאין לטלטל כנ"ל לענ"ד ואחתום בברכה ידידו הדוש"ת: הק' משה שיק מברעזאווע: תשובה ק"פ בעזה"י עש"ק פ' בראשית תרל"ח לפ"ק: יצוה. ה' את הברכה. וההצלחה להבחור המופלא ומופלג חרוץ ושנון מוה' ישעי' זילברשטיין ני" מכתבו קבלתי כמה קונטריסים שאין בכחי לחולשת עיני לקרותם ואפי"ה מפני הכבוד אמרתי להשיב לו על מקצת הדברים הנה בגוף הדבר של פסק החכ"צ בתשובה סי' קי"ב הסכימו האחרונים דבקהלה שיש שם ב' כיתות וב' בתי כנסיות ומניחין בכל ביהכנ"ס עירוב בפ"ע דאין רשאין לברך ויעיין בדברי שערי תשובה או"ח סימן שס"ו. והחכ"צ אוסר לעשות ב' עירובין. אפילו בלא ברכה. וכבר כתבתי למר אביו הגאון ני' דעתי. דטוב לעשות ב' עירובין. ואין כאן משום חולק עירובו כיון דכל אחד מזכה לכל בני הקהלה: ומוסיף לכלול גם לאותן שיש להם מקומות באותו ביהכנ"ס. והמה דרים מחוץ לעיר. ואין עירוב אחד מבטל חברו אדרבה כל אחד מוסיף. ועי"ז הם מותרין להוציא מביהכנ"ס למקומן. ולהכניס ממקומן לביהכנ"ס וממילא אין אנו צריכין לומר ולחלק. דאם אדם אחד מזכה לכלם מהני אפילו חלקו העירוב. דכאן לא חלקו כלל: ומעלתו האריך בפלפול זה להקשות ולתרץ. על דברי רש"י בעירובין דף ע"א ע"א ד"ה אמר רב בכלי אחד שמדברי רש"י משמע דבכה"ג שקנו בשותפות בעלמא גרע והקשה א"כ לא הי' צורך לומר דלעיל מיירי ב"ה במלאוה ואייתר וכו' לפענ"ד דברי רש"י נכונים ומדוקדקים. עיין שם בתוס' ע"ב ד"ה ר"א בן תודאי שכתבו דהאי אין ברירה לא הוי כעין ברירה דעלמא ולפי מ"ש הר"ן ריש פרק השותפין בטעמא דאין ברירה. דאין הקנין חל על הספק והר"ת בספר הישר ר"פ כל הגט הסביר ג"כ. כיוצא בזה דהוי כדבר שלא בא לעולם ור"מ לטעמי' ולפי הסברא ההוא: בוודאי מובן הא דהכא כיון דאין ברירה ולא חל הקנין עדיין. א"כ כל זמן שלא חלקו אין לו שום קנין. לכל אחד ואחד מהשותפין ושפיר כ' רש"י. דלכך אליבא דר"א ב"ת דכיון דס"ל דאין ברירה וממילא אין לו שום קנין באותו יין. רק דהוי כשיתוף במעות דלא מהני. וא"כ ממילא גם לת"ק דס"ל דמהני כיון דיש ברירה ויתברר הדבר לבסוף מקנה מיד היין לפי חלקו שיביא אח"כ א"כ בוודאי צריך שיהי' היין בכלי אחד דאל"כ אפשר שיביא חלקו מן הכלי השנית ויתברר שלא שיתף כלל עם חביריו. ולכך א"ש דברי רש"י דבית הילל מודו ואפילו במלאוה ואייתר. לא מהני הכי דדלמא יתברר שאין לו אלא במה שבכלי האחרון. אלא משום דמתני' סתמא קתני וכדמשמע לקמן בגמרא דגם אי בא בלגינו וזה בא בלגינו ועירבו יחד. וזה ג"כ בכלל מתניתן מי שהוא שותף לחברו אפי"ה אמרינין דבעינין דווקא בכלי אחת. וא"כ קשיא מהא דב"ה וע"ז פרש"י עוד טעם משום דב"ה מיירי היכא דמלאוה ואייתר ועכ"פ לפי זה שפיר איכ"ל דהחכם צבי ס"ל דאין חילוק בין אם נותן כל אחד עירובו בפ"ע או אחד מזכה לכלם כמ"ש. דאין שום זכר לחילוק זה דנימא הואיל ויש לו חלק בכל כלי וכלי. והא מועיל ולא חילקו הפוסקים בזה וכן מסתבר. לפיענ"ד דהרי צריך שיערב כל אחד וליתן חלק להעירוב וגם מצד הלשון. אמרינין לעיל דף מ"ט ע"א דבעינין עירוב כשמו דהיינו שיערבו בכלי אחד: וכן משמע מדפריך שם תרתי למה לי ומאי קושיא דלמא אשמעינין בחולק עירובו. אפילו במזכה וכו' וע"כ דגם זה נשמע, ממימרא דשמואל דאמר עירוב שמו דבעינין דווקא שיהא מעורב ולכך נראה דלהחכם צבי. אפילו במזכה אינו מועיל ובאמת שכ' לעיל. דהא דאמרינין בעירובין דף ע"א ע"ב דאם כל אחד מביא לגינו גם ר"א ב"ת מודה. ק' הא אמרינין ביומא דף נ"ה ע"ב דר"י סובר דלא הוי שופרות לקיני חובה. ופריך שם ונברר ד' זוזי. ונשדו במיא והנך נשתרו וקשה הא שם. כל אחד ואחד מחוייבים בד' זוזי ונותנים לתוך שופר ובכה"ג לא שייך ברירה לומר דוודאי זוזי דידי' שקל ושדו למיא כמ"ש התוס' יו"ט פ"ו מדמאי משנה ד' עיי"ש וקושיא זו שמעתי ממרן הגאון בעל חת"ס זצ"ל ותי' כיון דנותנן לשופר הוי כאלו נותן אדעתא דהכי שיהא לכלם חלק בכל הד' זוזים וכבר פסקו להיות אלו דווקא שלו אלא כל מי שיקח משם יהא מבורר דזה הוא שלו. וא"כ ק' ג"כ בעירובין נימא. דאפילו זה בא בלגינו וזה בא בלגינו כיון דנותנין בכלי אחד והפקירו את שלהם אדעתא דהכי דמאי שיקח כל אחד לבסוף. יהי' שלו מצד ברירה וצ"ע לכאורה: ואפשר לחלק דדווקא בקרבן אמרינין כן משום דאיכא קפידא: או כיון דמעיקרא הי' שלהם. ולא הוי שותפים במעות גם ר"א כן תודאי מודה ועכ"פ לפי הנ"ל היכא דעשו שותפות לקנות עירוב במעות. לכ"ע בעינין בכלי אחד ולא מהני אפילו מלאוה ואייתר דנהי דאנן מספקא לן אי יש ברירה או אין ברירה ובדרבנן אמרינין לקולא אבל הכא ממנ"פ אי אמרינין יש ברירה כבר כ' דאפילו במלאוה ואייתר לא מהני ואי א"ב לר"א ב"ת אפילו בכלי אחד לא מהני ולא מצינו דרבנן פליגו עלי' אלא משום דס"ל יש ברירה א"כ ממנ"פ לא מהני ולדינא צריך עיון. ובנידון שלנו כבר כתבתי דהא שעושין עירוב בכל בתי כנסיות. זה לא שייך כלל לפלפול הזה אי חולק עירובי מהני או לא כן נראה לפענ"ד: ומ"ש מעלתו דלכך יש לעשות עירוב בכל בתי כנסיות. וגם לברך. כדי שלא יסברו התינוקת דאין מניחין עירוב כלל. וזה תימה. וכי אנו רשאין לעשות ברכה. מה שלא תיקנו חכז"ל מכ"ש בדבר שהוא רח משום מראית העין. ונהי בדבר שתקנו חכז"ל אפילו רק משום מראית העין מברכין כמו דקי"ל ביו"ד סי' י"ט לענין שחיטת שליל וכיוצא בזה וגם על זה הקשו. היכן מצינו. ומתרץ מלא תסור אבל מה דלא תקנו חכמים. אין שום הו"א לברך משום זה ואפילו אם תקנו לאחר התלמוד איזה דבר. אין לברך. ועיין בטו"ז באו"ח סוסי' מ"ו והנראה לפענ"ד כתבתי. ובזה אסיים בברכה המשולשת הדו"ש ה"ק משה שיק מברעזאווע: תשובה קפ"ט יצו ה' את הברכה להבחור המופלא ומופלג בתורה חרוץ ושנון כש"ת כ"ה ישעי' זילבערשטיין נ"י: אתמול קבלתי מכתבו ושנה שוב בסברתו דמשום שלא להשתכח תורת עירוב להתינוקת יש לברך אפילו בכה"ג שיש ב' כתות וכבר הניחו כת הא' עירוב בביהכנ"ס שלהם. אף שמועיל לכל בני העיר אלא שאין רוצין לסמוך עליהן. סבירא לי' דיש להניח. גם בביהכנ"ס השני. ולברך משום שלא להשתכח וכו' וכבר כתבתי שזה תימה בעיני וקשה לומר כן מיהו אפילו הי' סברא ברורה הוא תימה מי שירצה לסמוך על סברא בדבר שהחכ"צ בתשובה סימן קי"ב אוסר וסובר דהוי ברכה לבטלה ובמקור ברוך המובא בשע"ת סי' שס"ו הביא ג"כ לברך משום סברא דלא תשתכח: וכ' שם השע"ת שאין לסמוך על זה. ובגיטין דף י"ט