מהר"ם שיק אורח חיים קכט

תשובה קע"ח בעזה"י עש"ק פ' במדבר תרל"ד פה חוסט יע"א: החיים והשלום. וכל טוב לכבוד הרב המאוה"ג המופלג. מוה' משה פאללאק סג"ל. אבדק"ק באניהאד יע"א: מכתבו קבלתי ואם אמנם אין אני אומר קבלו דעתי והבוחר יבחר ואין דרכי להשיב. לעשות סנגוריא לדברי בכל זה היות כתב מעלתו בתימה. שכמדומה לו שהסופר טעה. לכך אמרתי. לשנות הדברים בקצרה הנה כבר הארכתי בתשובה הקודמת. והבאתי דברי החכ"צ בסי' קי"ב ולפי דבריו. א"א לטלטל בעיר שהניחו ב' עירובין בב' בתי כנסיות ומלבד שעשה ברכה לבטלה אבל נתבטלו. ג"כ כל העירובים והוי כאלו לא ערבו כלל. כיון דחלקו עירובם ואין עירובם עירוב. וא"כ מבואר דלא מהני. ומ"ש מעלתו נ"י. דאפשר להניח העירוב על תנאי דאם לא יצאו בעירוב הקהל. יצאו בעירובם זה לא מהני דהרי הקהל יצאו בעירוב'. שהרי בביהכנ"ס שלהם. הוא מקום דירתם ופתם. ורק לכת היראים לא מהני. וא"כ הוי כחולק עירובו דלא מהני כלל ואסור לטלטל: וע"ז אמרתי ב' סברות דאפשר דמהני הא' כתבתי עפ"י דעת האבן עוזר. סי' שס"ו. דס"ל דצריך ליתן העירוב דווקא בביהכנ"ס דאל"כ לא יהיו רשאים לטלטל מביהכנ"ס לבתיהם ולא מבתיהם לביהכנ"ס הואיל ויש בני אדם שדרים מחוץ לעיר לפעמי' ויש להם מקומות בביהכנ"ס ואלו אינם יכולים לערב. ואוסרים על כל בני ביהכנ"ס ולכך צריך להניח העירוב. בביהכנ"ס. וכתב מעלתו לפי מ"ש הנוב"י מהדו"ת סי' ל"ט בשם הריטב"א. דמי שאינו יכול לערב. אינו אוסר נדחו דברי אבן העוזר דאין לחוש על מי שדר בכפר. דמי שאינו יכול לערב. אינו אוסר ונראה לפענ"ד. דגוף הסברא של הריטב"א קשה להבין. דלמה לא יאסור הואיל ואינו יכול לערב דמכל מקום. הא יש גם לו רשות וצריך לומר כיון דבשבת אינו יכול לעשות שם כרצונו איקלש כוחו נגד האחרים שיכולים לערב וכאלו ביטל כוחו נגדם. וכל זה אם לא הי' שום תקנה אבל אם יש שום תקנה דהיינו שיניחו העירוב. בביהכנ"ס. דאז גם לו יש תקנה וכאלו יכול לערב. וממילא אוסר אם לא יתנו העירוב בביהכנ"ס ושפיר כ' האבן עוזר. דצריכין ליתן העירוב בביהכנ"ס כדי שאם יזדמן שיהי' לאחד שמחוץ לעירוב חלק בביהכנ"ס ויאסור עליהם ודבריו נכונים ואפילו לסברת הריטב"א. ובלא"ה הרי האבעוה"ז הוכיח. ובירר דבריו ג"כ שם. דהדין תליא בפלוגתא. אלא שכ' דמנהג ישראל הם כדעת רש"י שהביא שם ובאמת האהעו"ז לשיטתו. לפי מ"ש סי' שס"ה: דאפילו אם אינו יכול להביא את העירוב אצלו. מ"מ מועיל לו העירוב. משום דאין שבות ביה"ש והאחרוני' סמכו על הדיעה שבסי' שמ"ה: דבזה"ז אין רה"ר לנו א"כ אפילו הדרים בחוץ לעיר יכולים לערב ואפילו לדעת הריטב"א. דמי שאין יכול לערב אינו אוסר. אפי"ה הדרים אשר המה מחוץ לעיר אוסרים. שהרי יכולים לערב לפי שיטתם ואנו המזכים את העירוב אינם מזכים אלא להדרים בעיר הזאת והטעם דאנו נוהגין לומר לכל הדרים וכו' אפשר משום דהדרים מחוץ לעיר לפעמים אין להם לזכות ולא מועיל להם להזיקא א"כ אפשר לחוש לדעת מקצת פוסקים דקני את וחמור דלא קנה כלל. לפי הפלפול שהביאו הראשונים. והר"ן בקידושין דף נ"א באומר כלכם מקודשת. דאם אינו חל על אחת נתבטל בכולו וכיון שכן. א"ש דברי האבן העוזר גם לדעת הריטב"א והנוב"י דפליג על האבהעו"ז בתשובה סי' מ'. והמעיין שם יראה דראיית אבהעו"ז דתליא בפלוגתא דבסי' שע"ב סעי' ט"ו היא נכונה ולדעת המחבר מועיל בעירוב ובעירוב אזלינן להקל והאבהע"ז לשיטתו א"ש דבריו דלעיל כנ"ל עיקר. אלא שכתבתי עוד טעם אחר להקל. דאיכ"ל דהעירוב שהונח בביהכנ"ס של החדשים. אפשר דמועיל ג"כ ואע"ג דיפה כ' מעלתו דאין רשאין לילך לביהכנ"ס שלהם כתבתי דדווקא המכוון להתפלל בעת התפלה. דאז נראה כנטפל לעוברי עבירה. אבל בעירובין דף ל"א אמרינן דאפילו יכול לילך לשם באהל זרוק ובכיוצא בו מקרי הוא ועירובו במקום אחד ומועיל לו העירוב. א"כ ה"נ הא אפשר לו להפסיק בינו ובינם ובלא"ה לדעת הרמ"א בסימן שע"ב סעי' ט"ו הנ"ל שהביא דעת הרא"ש. אפילו אי רק ארי' דאיסורא רביע עלה. אינו מבטל הפתח ונראה דה"נ אינו מבטל הדירה ומקרי מקום דירתו ומעלתו צווח על הטעם השני שכתבתי שם על מה שכתב מעלתו. דאפילו אין איסור הרי הקהל קבלו עליהם שלא לילך לשם והוי כנדר ע"ד רבים. וע"ז כתבתי באגרתי דאפי"ה יש להקל כמ"ש מערבין לנזיר ביין משום דאפשר למיתשל עלי' והקשה מעלתו דהא ביו"ד סי' רי"ד קימ"ל דלקבלת רבים עלי' אינו מועיל התרה: והאמת אתו. ויעויין פר"ח או"ח בסי' תצ"ו. חילוק הראשין שנראה דתליא בפלוגתא אבל אני הארכתי במקום אחר. וכתבתי דלקבלת הקהל אינו מועיל התרה. אבל מועיל מנין אחר להתירו. דלא עדיף מגזירת או תקנת חכז"ל ואפילו לדעת הרמב"ם בפ"ב מממרים דתקנה שעשו חכז"ל. משום סייג. אפילו אלי' הנביא אינו יכול לבטל. היינו אם רוצים לבטל לגמרי. אבל להתיר במקום מצוה או כיוצא בו במקום שאין לחוש לסייג וגדר גם הרמב"ם מודה. ודבר זה צריך אריכות גדול. וכבר הארכתי בזה במקום אחר. ועל זה אמרתי כיון דאפשר להתיר איכ"ל. דהוי כמו דמערבין לנזיר ביין ואחתום בברכה המשולשת דברי ידידו הדורש שלומו: ה"ק משה שיק מברעזאווע: תשובה קע"ט בעזהי"ת עש"ק פ' בראשית שנת רוח קדשך לפ"ק: החיים והשלום וכל טוב לאהובי ידידי הרב הגאון הגדול המפורסם כש"ת מוה' דוד ליב זילבערשטיין האבדק"ק טרעבעשוו יע"א: מכתבו קבלתי. ומה שהעיר מעלתו על המנהג שנוהגין כדי להתיר הטלטול במבואות. לשכור הרשות מן האדון העיר. ואם יש במבואות האלו. ישראל שמומר לחלל שבתות בפרהסיא. ולא מהני חלקו בעירוב. כנכרי וצ"ל דסמכינן על השכירות מהאדון כמו דמהני בעכו"ם. וא"כ לדעת האומרים בסי' ש"פ. דשכירות מישראל נמי מהני. א"כ האיך מברכין על עירובי חצרות. כיון דיש שכירות מהשר וצ"ל דאין דעתינו לשכור רשות הישראל בשכירו' שנתן להשר ורשות זה המחלל שבתות. אף דמתחלה הי' שומר שבתות עכשו זוכין למפרע משעת נתינת השכירות וצע"ג עכ"ל ולשון זה מגומגם ולא הבנתי אותם ולא באתי להשיב. אלא לפי מ"ש עוד באותו אגרת. להשיג עלי במ"ש להרב דק"ק באניהאד ני'. לישב המנהג דמערבין בעיר שיש בה בתי כנסיות הרבה ונוהגין לערב בכל בהכנ"ס ובהכנ"ס בפ"ע. והגאון בעל חכ"צ בתשובה סי' קי"ב. צווח על זה דאין לערב בביה"כ השני. וכ"ש דאין לברך דהוי ברכה לבטלה. ואני אמרתי ליישב (בתשובה קע"ו) דהמנהג נתייסד עפ"י דברי האבן העוזר שם. אלא דאין לברך שתי פעמים. כמו שביארתי בתשובה הנ"ל. ומעלתו נ"י הקשה. דאינו מובן תירוצי, וממנ"פ אי מועיל העירוב. שעשה לביהכנ"ס האחר לבני העיר. שיכולים לטלטל בכל העיר. וא"כ זה העושין העירוב זהו רק בשביל תוכה של ביהכנ"ס זה וממנ"פ מה הועילו דהרי אותם שדרים בעיר אחרת. אינם נותנים לעירוב ובעיר האחרת אינם יכולים לזכות ובאותו העיר בלא"ה מועיל העירוב של ביהכנ"ס הראשון. עכ"ל בקצרה: ואני לא אדע מה כל החרדה הזאת עלי. הרי כל דברי מבוארים. בדברי אבן העוזר סי' שס"ו ולא באתי רק לברר קצת. דבעיר שיש ב' בתי כנסיות שמניחין ב' עירובין ובכל עירוב זוכין כל בני העיר. הדרין שם וכיון שעירבו לכל בני העיר לכאורה ראוי לומר שהעירוב האחרון מבטל את העירוב הראשון כמו דאמרינין בב' שטרות דשטר האחרון מבטל שטר הראשון. אמנם להאבן עוזר הנ"ל נשארו שניהם בתוקפן והטעם. דאם לא היו עושים רק עירוב אחד. נהי דהיו רשאים לטלטל בכל המבואות והחצרות מ"מ הי' אסור להכניס מביתם ומחצרותיהם לביהכנ"ס כיון דיש בבהכנ"ס אנשים מחוץ לעיר שלא עירבו והוא רשות בפ"ע. וממילא אסור להכניס מהמבואות לביהכנ"ס אבל אם מניחין עירוב גם בביהכנ"ס השני וקי"ל דהבית שהניחו בו את העירוב א"צ ליתן לעירוב. ואני הסברתי גוף הדבר דקשה לכאורה. הרי אמרינין בעירובין דף מ"ט דעירוב בעי' שיהא בהדדי. וחולק עירוב אינו כלום והרי הבית דירה שהניחו בו העירוב. הוא מוחלק מן העירוב עצמו שהרי אין חלק בהעירוב ואינו מעורב עמהם: וצ"ל כיון דהבית. הוא משמר ומחזיק העירוב בטובת הנאה זו עצמה בעבור השמירה ששומר את העירוב ע"י כותלי הבית. החלק הזה יש לו לבעל הבית דירה בהעירוב עצמו. ויד שומר כיד בעליו וא"כ גם לבעל בית הדירה. שהניחו בו את העירוב יש לו חלק בעירוב עצמו ואפילו אם הבעלים דרים מחוץ לעיר מ"מ יש להם חלק בהעירוב ע"י שהעירוב משומר ועומד בבית שלהם וממילא מועיל דגם הבהכנ"ס הוא כרשות כל המבואות שהמה שייכים להשותפין של כל העיר ושל כל האנשים שיש להם מקומות בביהכנ"ס. ורשאין להכניס מהמבואות וחצרות לבתים שלהם ולביהכנ"ס ח"כ כל עירוב מוסיף העירוב הראשון מוסיף. שע"י נעשו שותפין כל בני העיר וגם אנשים שאינם דרים בעיר. חלא שיש להם חלק באותו בהכנ"ס ג"כ נעשו כשותפין. אף אם גם המה דרים מחוץ לעיר. ואין להם חלק בבהכנ"ס הראשון ולא