מהר"ם שיק אורח חיים קכח

נעשה טפלים לבית שהניחו בו העירוב יש לומר דהיינו דקבעו הקדמונים להניח העירוב בביהכ"נ. אע"ג שפקפקו על זה בב"י בסי' שס"ו. משום דראוי דשאר בתים יהיו טפלים לביהכנ"ס ולא שיהא הבהכנ"ס נמשך אחר שאר בתים. ועוד מטעם אחר דנראה כמו אם מקפיד על הפת. ואינו נותן ממנו לאחרים. לא מהני העירוב. כמו דקי"ל בסי' שס"ו סעי' ה' וה"נ אם מקפיד על הבית ואינו מניח לשמש בו בני קהלתו לא מהני ואיך יניחו העירוב בבית דעלמא. דמסתמא מקפידין ואין מניחין לשמש בביתם. האחרים ולכך קבעו להניחו בביהכנ"ס דהוא מקום שימוש לכלם. כן נראה לפענ"ד נכון. ואחתום בברכה ידידו הדו"ש: הק' משה שיק מברעזאווע: תשובה קע"ו החיים והשלום וכל טוב להרב המופלג המאוה"ג מו"ה משה פאללאק סג"ל אבדק"ק באניהאד בקהל היראים יע"א: מכתבו קבלתי בשבוע העבר ואם אמנם קשה עלי. מצד רפיון ראיית עיני אפי"ה חשתי להשיב על שאלתו אשר שאל ממני ע"ד עירובי חצרות שאחרי שנחלקו לב' כתות ולהם ב' בתי כנסיות איך יהיו נוהגין עתה בעירובי חצרות שהדיין דשם אמר: שאם לא יניחו עירובם בבהכנ"ס הגדולה. אין עירובם עירוב ומעלתו לא חש לדבריו. מצד ב' טעמים הא' שהקימחא דפסחא שלהן וגם המצות אינם בחזקת משומר כראוי דאין ראוי לבר ישראל לאכול ממנו וממילא אין עירובם עירוב. הב' מצד שהכת ההוא חיללו הבית הכנסת הישנה ועשו ממנה קאהר (טעמפעל) שיהל שאסור לילך לבן ישראל לשם מצד הדין וגם מצד תורת נדר שקבלו על עצמם. לאסור עליהם עכ"ל בקצרה. והנה גוף הדין כבר האריך בזה החכ"צ סי' קי"ב שכ' שאסור להניח עירוב בכל בהכנ"ס וביהכנ"ס בפני עצמו. ושיש בזה משום ברכה לבטלה. וגם שאין עירובם עירוב. ואסורים להוציא ולהכניס וכאלו לא ערבו בשותפות כלל כדאיתא בעירובין דף נ"ט ופסקו כן בש"ע סי' שס"ו דהחולק עירובו אין עירובו עירוב עיי"ש. ומשום זה אין בדברי הדיין שום ממש. דאפילו אם יניחו העירוב בבית הכנסת שלהם. ג"כ אינו מועיל. לפי דברי החכ"צ אמנם גוף הדין של החכ"צ יש לדון עליו חדא הרי כ' הב"י בשם ר' יהונתן דהא דהחולק עירובו אין עירובו עירוב. היינו באם אינם רוצים: שיערב חלק אחד בחברו מזה נראה שאם אין מקפידין בזה עירובם עירוב וא"כ במקום שיש ב' בתי כנסיות וכל אחד מניח עירובו ואין האחת מקפדת על חברתה שכל בהכנ"ס מזכים עירובם. לכל בני העיר העירוב וודאי מועיל. אלא שהשני עושה ברכה לבטלה: אמנם מדברי הב"י נראה. דפליג על זה וס"ל דבכל ענין החולק עירובו אין עירובו עירוב ומבואר בחכם צבי דאפילו במזכה לכל בני העיר וצווח על המנהג. שנהגו בהאמבורג. לערב בכל ביהכנ"ס וביהכנ"ס בפ"ע איברא דלפענ"ד המנהג הוא מיוסד עפ"י הדין. שהרי הב"י והרמ"א הביאו בסי' שס"ו סעי' ג' דהמנהג בזה"ז להניח העירוב בבית הכנסת ורבים דחקו בזה הב"י והד"מ: אמנם באבן העוזר שם האריך וביאר שמצד הדין אנו מחוייבים. להניח את העירוב בביהכנ"ס דווקא ואם הניחו בבית אחר את העירוב: והשיתוף המבואות נהי דאין ביהכנ"ס אוסר עליהן משום שאינו בית דירה אבל מכל מקום אסור להוציא ולהכניס מבתיהם לביהכנ"ס דשם אלא א"כ הניחו העירוב שם בביהכנ"ס והבית שמניחין בו את העירוב אין מחוייב ליתן חלק בעירוב ואפי"ה הוי כמערב עמהם. ושפיר יכולין להוציא מהביהכנ"ס לחצרות ומבואות ע"י עירוב זה. יעוי"ש שהאריך מאוד: וא"כ לפי דבריו אם יש בתי כנסיות מרובים בעיר אחת. מה יועיל עירוב ביהכנ"ס זה לשאר בתי כנסיות הרי נשאר האיסור בשאר בתי כנסיות להוציא מהם ולהכניס בהם והרב אבן העוזר אתא עלה משום דיש גם לבני הכפרים ואנשים שמחוץ לעיר חלק בביהכנ"ס ובכרך בלא"ה יש לחוש דהרי קי"ל באו"ח סי' קנ"ג דבהכנ"ס של כרכים אינה נמכרת דיש לכולי עלמא חלק בה וא"כ נראה דהמנהג שצווח עלה החכ"צ בהאמבורג הוא נכון ומיוסד עפ"י דין תורה: וגם מ"ש החכ"צ דבכה"ג מלבד דהוי ברכה לבטלה אלא דגם לא יועיל העירוב ואסור לטלטל וכל אחד אוסר על חברו נראה לפי הנ"ל דליתא. דהרי בעירובין דף מ"ט אמר שמואל החולק עירובו אינו עירוב מטעם דמקפידין ובני אדם כנ"ל אינם מקפידין ומאי ס"ד דגם בכה"ג אינו מועיל א"כ מאי פריך שמואל מאי קמ"ל הרי טובא קמ"ל דאפילו בזיכה העירוב אינו מועיל ואין שייך לומר דעירוב הב' מבטל הראשון דהרי אמרינין בכתובות דף מ"ד בשני החיים שטרות היוצאין ביום אחד דאם הוסיף בשני אינו מבטל את הראשון ושניהם כדקאי קאי וה"נ הרי הוסיף העירוב השני להתיר הטלטול מביהכנ"ס השני ואין האחד מבטל את חברו. ותו אמרינין בתרומות פ"ג משנה ג' השותפין שתרמו זה אחר זה. אין השני מבטל את הראשון וא"כ ה"נ אין השני מבטל את הראשון. וא"כ נראה המנהג שבהאמבורג שצווח עליו החכ"צ הוא נכון. ואפשר דמכל מקום לענין ברכה אין לברך על השני' שהרי האבן העוזר כתב לדעת רש"י וסייעתו מה שכתב. אבל התוס' וסייעתם פליגו א"כ לענין ברכה איכא למימר כהחכ"צ דאין לברך דאיכא ספק לא תשא כל זה נ"ל בנידון החכ"צ ועתה נבוא לנידון דמעלתו דמעלתו כ' דאין מועיל העירוב. של הקאהר שיהל להכשרים משום דאסור להם לילך לשם ואי אפשר לומר שהוא מקום דירתם. או מדינא או משום נדר. ואי משום הא לא ארי'. הרי קיימ"ל דמערבין לנזיר ביין ולישראל בתרומה דאע"ג דלא חזי לדידהו חזי לאחרינא ובנדר אפשר למתשל עלי' וא"כ משום אפשר למתשל עלה משום נדר איכ"ל דמועיל ואי משום איסור מדינא. כבר כתבתי וביררתי דהא דאסור לילך שם היינו להתפלל או בשעת תפלתם. משום דנטפל לעוברי עבירה אבל לילך לאותו בית. כדי להביא את העירוב. או כדי לעשותו קפנדריא אין בזה איסור א"כ שפיר יכולין להביא את העירוב להם ולא דמי להא דכתב הפמ"ג סוסי' שס"ו אמנם מצד חשש הראשון. ומצד שאינם שומרים את הקמחא דפסחא אף שיש לחוש הרי אינו אלא ספק (ואפשר דהוי כעין ס"ס ספק אם אית בי' חימוץ וספק שמא כאבן העוזר אליבא דרש"י לעיל.) ואכתי איכא חשש ברכה לבטלה ותו דנראה דלא גרע מקמח הנמכר בשוק: דבשעת הדחק יוצאין בה כדאיתא באו"ח סי' תנ"ג סעי' ד'. מכל מקום מידי ספיקא לא נפקא ולכך נראה דבנידון שלו דלדעת החכ"צ אינו מועיל ואסור לטלטל לכל המבואות מכל מקום לפי מ"ש לעיל מועיל העירוב. של הבהכנ"ס להתיר בטלטול אבל מ"מ אין לברך. אלא להניח העירוב בלא ברכה. והנראה לפי ענ"ד כתבתי: תשובה קע"ז ועל דבר שאלתו אשר ביקש ממני לחוות דעתי בענין בית החיים אם טוב יותר ליקח מקום מיוחד לכת יראי ה' בפ"ע או שישתדלו ליחד להם מקום בפ"ע בבית החיים הישנה שנקברו בו צדיקים ואבותיהם. הנה בוודאי יש מעלה גדולה לקיים ולהעמיד בית קבר אבותיו ובנחמי' קאפיטל ב' נאמר שאמר למלך איך לא יהי' פני רעים. ועירי ובית קברות אבותי חרבים וכו'. ואם יסתלקו כת היראים מן הבית החיים ותשאר ביד החדשים ויעשו שם מה שלבם חפץ כאלו קברות אבותם חרב. ולא ניחא להו להצדיקים שיעשו שם כמו שעושים החדשים. וגם אם יסתלקו מהם. וישאר ביד פריצי עמינו. הוי כאלו מחלו להם. בית קברות אבותיה' ואמרינן בבבא בתרא. פרק יש נוחלין. דלא ניחא לצדיק להיות נקבר. בקבר שאינו שלו. ואף אם בחוזר ביובל אמרינן שם דאין נכון שיהא הצדיק קבור בקבר שאינו שלו והכא אם ימחלו אע"ג דאין יאוש לקרקע. הא מחילה מועלת ועוד דאפילו לפנות המת מקברו מותר. משום דניחא לי' לאדם להיות קבור בקברי אבותיו כדאיתא ביו"ד בסי' שס"ג. דנוח לו לאדם לקבור בבית קברי אבותיו ויעויין שם בב"י ומסתמא כשם שנוח לו להיות קבור אצל אבותיו: וודאי דכן נמי ניחא לאבותיו שיקברו זרעו אצלו וזה לאות לאמת תחיית המתים שיעמדו עם כל השייכים להם: ולכך אם אפשר להשתדל שיבטיחו בכתב המועיל ומקויים שאינם רשאין לשנות שום דבר. עד עולם שתהא הכל עפ"י דין השו"ע שלא יהא חשש. שיקברו צדיק אצל רשע אז וודאי טוב ויפה לדעתי להשתדל בזה. להיות להם מקום בביה"ק הישנה. מקום קברות אבותיהם אמנם דרכי החדשים. בהרבה קהלות שכל הכתבי' והקיומים ומחוזקים. לא מהני ולא סגי להו ומתגברים ביד רמה. לעשות בשרירות לבם. כל מה שלבם חפץ. לזה בוודאי טוב יותר להשתדל לקנות מקום בפ"ע ובוודאי שאם יש לחוש שימשכו בניהם אחריהם היינו אחרי החדשים ודאי ניחא להצדיקים ששוכבים שם שלא ישארו בניהם אחריהם. במקום שיש לחוש לאמשוכי ולקלקולא ואל תקרב אל פתח ביתה כתיב במינות וא"כ בנידון שאלתו. אני מבחוץ. ואתם מעלתו נ"י ושאר יחידי סגולה המתיקו סוד להתבונן היטב. על מה יש לחוש להדברים הנ"ל או שאין לחוש וה' יהי' עמכם. שלא תצא תקלה מתחת ידכם. וחפץ ה' בידכם יצליח. ואתם אישי בני ישראל חזקו ואמצו. לעמוד בפרץ להקים ולהרים קרן התורה והיראה. וה' יגמור בעדכם לטובה. דברי החותם בברכה המשולשת: הק' משה שיק מברעזאווע