מהר"ם שיק אורח חיים קכו

אם עושין הדלת רק מג' לאטין. דהיינו שמהארץ עד הלאטין התחתונה מעט פחות מג' טפחים. ושוב מהלאט התחתונה עד האמצעית פחות מעט מג"ט. ומהאמצעי עד העליונה ג"כ פחות מעט מג"ט. והג' לאטין רחבים כל כך שמשלימין הגובה הדלת עד עשרה טפחים ונעשה באופן שראוי לנעול בכה"ג שפיר מועיל ובקצת קהלות מתחכמין לעשות צוה"פ מברזל מהודר ומיופה וגם שמענו שבמקצת קהלות קובעין באמצע הצוה"פ עששית (לאנטערין) להדליקה בלילה ברחוב. כדי שלא יהא להם לאבן נגף. והמשכילים יזהירו כזוהר הרקיע. תשובה קע"ג ומה שנוהגין ההמון עם במקום שאין עירוב לטלטל ע"י קטן וקטנה. והרבה פעמים צווחתי וקראתי ערעור על זה בדרשה שאין לזה היתר ברור ואדרבה נראה דאסור לכ"ע דאפילו לדעת הרשב"א וסייעתו. דאיסור דרבנן שרי למספי לתינוק בידים. כבר כ' הרשב"א בעצמו בחידושיו יבמות קי"ד וביתר ביאור כתב כן בתשובה סי' צ"ב. דהיינו דווקא לצורך התינוק. אבל לצרכינו נהי דמשום למספי אין אסור. מ"מ אסור משום דאתי למסרך. והביא ראי' מפורשת משבת דף קל"ט. ואע"ג דבמלתא דלא קביעא לא חיישינן דלמא אתי למסרך. כ' הר"ן דאם נימא דשרי לזרוע כשותא בכרמא ע"י תינוק יהא כקבוע ועוד כ' שם הרשב"א. דאפילו בלא טעם אתי למסרך. אינו מותר אלא דווקא לצורך וא"כ היכא דאפשר להוציא מע"ש לא חשיב לצורך: ואפשר ללמד זכות על המתירין בזה"ז דסמכינן בכמה דברים: על הפוסקים דרה"ר דווקא אם ס' ריבוא עוברין שם בכל יום וכמ"ש באו"ח סי' שמ"ה סעי' ז' ובטו"ז ובמג"א שם. ובסי' ש"ג סעי' י"ח כ' דהקילו משו"ה לצאת בתכשיטין וסברת אתי למסרך נראה דשייך דווקא אם יש לחוש דיסרך להתיר גם בדאורייתא וכן כתב הרמב"ן בחידושיו למס' שבת דף ל"ט. דדלמא אתי למיזרע שאר מינים בכרם. בכה"ג היכא דיש לחוש אתי למסרך בדאורייתא חיישינן וכאן בזמן הזה דאין רה"ר מצוי. לא שייך דאתי למסרך בדאורייתא לא גזרינן דלמא אתי למסרך. והא ראי' דהתירו ליתן חלת חוץ לארץ לקטן ולא חיישינן. דלמא אתי למסרך לאכול בגדלות אפילו אם נותנין אותן חלות לצורכינו והטעם משום דבחוץ לארץ לא משכחת כלל חלה דאורייתא כעין דמחלקין ריש פרק כל הבשר בחלות חוץ לארץ. לענין גזירה לגזירה אלא דלכאורה קשה על זה. דהרי גם בתשעה באב. חששו באורח חיים סימן תקנ"ו. דלמא אתי למסרך. אע"ג דלא משכחת דאורייתא: ונראה כיון דקבלו עלי' בנדר הוי דאורייתא או דתענית בתענית מיחליף ביוה"כ ודוחק: אלא דאכתי יש לפקפק ולערער על המתירין הנותנין לתינוק אפילו הגיע לחינוך ובהגיע לחינוך. לכ"ע חייב האב לחנכו ואפילו לפי מ"ש הרשב"א ביבמות דף קי"ד. די"ל דבלאו ואזהרה איכ"ל דלא שייך חינוך אלא בעשה מכל מקום שבת איכא נמי עשה. וחייבים לחנכו ונראה דהנותנים לקטן להביא ספרים ספרי תפלה וקריאה לבית הכנסת בזה עצמו מחנכין הקטן להיות זהיר להתפלל מתוך הסידור ולקרוא בחומש ואיכא בהוצאה ובהובאה זו עצמה חינוך מצוה והיכא דיש חינוך למצוה בפרט מצוה דרבים תפלה כציבור ולחינוך מצוה. כ' התוס' בפסחים פ"ח והובא במג"א סימן שמ"ג כן בשם הרי"ף דמותר למיספי' לו בידים נהי דהר"ן בנדרים דף ל"ו פליג. וגם לא דמי לגמרי למצוה דתוס' מ"מ בדרבנן. אפשר סמכו על זה אם אין גוי שכיח. אבל שלא במקום מצוה. בוודאי אין להקל גבבתי סברות ללמד זכות על ב"י והמחמיר תבוא עליו ברכה: תשובה קע"ד בעזהי"ת פה חוסט עש"ק פ' תצא ח' אלול תרל"ד לפ"ק: כשמוע קול שופר יוחק לחיים בספר. הרב המאוה"ג המופלג מוהרר אהרן ווילהיים ני' אבדק"ק פעזונג יע"א. מכתבו מיום ב' פ' תצא קבלתי וביקש ממני לחוות דעתי. להשיב לו מיד. בענין תיקון מבוי אחת בעירו שהותה מתוקנת ע"י שראנקי"ן. עומד מאחורי המבוי והי' לנעול על ידה את המבוי ועתה עשה הנכרי הדר שם גינה. והשראנקי"ן עומד בתוך הגינה. ואי אפשר לנעול אלא אם כן פותחין הגינה ע"י מפתח מאי דקי"ל באו"ח סי' שס"ד ס"ב דבעינין ראוי לנעול ואם יש שם המתוקן לכך שם והמפתח ביד הנכרי ועל זה שאל מעלתו לפי עפר צריך לפנות משם העפר וה"נ א"כ אפשר דהמפתח של ראוי לנעול. ועוד אפשר שהמחיצה מבטל את המחיצה מחיצת הגן הגינה שהוא ביד גוי ובפרט בלילה שהוא ישן אפשר דזה הוי אינו מבטל מחיצות השראנקי"ן עכ"ל בקצרה: והנה לפיענ"ד פשוט דאין המפתח מבטל השראנקי"ן שיהא נחשב עי"ז אינו ראוי לנעול ועיין בעירובין דף ל"ד ע"ב בנתן עירובו במגדל ואבד המפתח וכו' ואם אין מחוסר לעשות מלאכה מהני העירוב אע"ג דבעינין שיהי' ראוי לאכילה ובש"ע סי' שצ"ד סעי' ג' ובמג"א שם. סק"ב באם מחוסר מלאכה גמורה. ועיין בפלפול המג"א שם. ועכ"פ מבואר דכל דבר שאינו מחוסר. אלא דבר שמותר לעשותו בשבת ויו"ט מקרי עדיין ראוי והכי נמי דווקא אם היו הדלתות שקועים בעפר שאסור לפנות העפר. ואין ראוי לטלטל בשבת מקרי אינו ראוי אבל חסרון פתיחת המפתח. ואפילו הי' צריך טרחא בזה. כמ"ש שם ואפילו נאבד המפתח. וצריך לחפש אותו מקרי ראוי וה"נ הרי אפשר בלא מלאכה האסורה בשבת לנעלה ואי משום דהגוי ישן בלילה הא אמרינין בגיטין דף ע' ע"ב דישן לאו מחוסר מעשה. וא"כ אי מטעם זה הי' נראה. דחשיב שפיר ראוי לנעול: אמנם גוף הדין של השראנקין. שיהא מתיר למבוי ויהא חשוב כדלת. שיהא ראוי לנעול הוא היתר מפוקפק ואינו נודע מקומו ומקורו של ההיתר הזה וכבר פקפק על זה בס' דברי ר"ש ואינו עתה בידי ובמקום אחר כתבתי (עיין לעיל תשובה קע"ב) שתמהתי על מקצת מקומות שנוהגין מחמת דוחק שאין הגוים מניחים לעשות צוה"פ עושין שראנקון של פץ אחד שאפשר לנעול בו אבל מן הארץ עד השראנקי"ן יותר מג' טפחים ואין השראנקי"ן גבוה עשרה ושאלתי את פי מרן הגאון בעל חת"ס זצ"ל מאין היתר זה. שאין לו שום שורש. בגמרא בפוסקים וש"ע ומרן זצ"ל השיב לי ג"כ שאינו יודע שום שורש רק שאולי למדו כן מלשון הרשב"א. המובא בב"י סי' שס"ד (ובאמת גם משם אין שום ראי' וסמך ככתוב בתשובה הנ"ל) ולכך ההיתר הזה. הוא מפוקפק ואעפי"כ. כיון שנהגו כן במקצת קהלות וחזותא לדעת מרן הגאון זצ"ל. שהניח להם מנהגם. שיהא מועיל שראנקין כעין שמועיל קורה וצ"ל הכוונה. כיון שחוסם העוברין ואין לו רשות הרבים. וסגי בלחי או קורה וקימ"ל דקורה משום הכירא. א"כ כ"ש. ששראנקין אע"ג שלא נעשה כקורה שתקנו חכז"ל. מ"מ מהני להכירא מכח ק"ו דאם קורה של מעלה. הוי היכר. כ"ש קורה שיוכל לחסום העוברין. וא"כ הא דנידון דידן. שהשראנקין עומד בגינה ואין היכר כלל למבוי לא מבפנים ולא מבחוץ ועומד ברשות בפ"ע. נראה לפענ"ד פשוט דאינו מועיל: ואפילו בלחי דמהני בשביל מחיצה קי"ל סי' שס"ג סעי' ט' וכן בסעי' י"ב דבעינין שיהי' היכר ג"כ וכיוצא בזה כ' המחצה"ש סק"ה. בלחי הרחוק מדופן הכותל ומכ"ש בשראנקין כדלעיל ועכר"ח בוודאי השראנקי"ן שעומד דינו כרשות בפ"ע. ואיין לו שייכות כלל למבוי. אינו יכול להתיר לטלטל במבוי. כן נראה לפענ"ד שצריך המבוי הזאת להיות מתוקן כראוי. או בצוה"פ ואם אי אפשר לפעול כזאת. אצל שרי המקום ישתדלו אצל הגוי. להעמיד השראנקין חוץ לגינה כדי שיהא מותר מדינא. וטוב לעשות השראנקי"ן כעין דלת. דהיינו מג' לאטי"ן ( וכמבואר לעיל בתשובה קע"ב) ויהי' ראוי לנעול בו כדלת ואם המבוי רחבה. אפשר שיעשה השראנקי"ן ע"י צירים. שיהא אפשר לכופלן זו ע"ג זו שכשיתפשט יהי' דלת אחת ארוכה ואם הגוי מקפיד על ההידור יכול לעשותה נאה ומהודר. זהו עצתי ומעלתו ני' יתאמץ בזה וה' יגמור בעדו. ואחתום בברכת השנים ויהי ה' עמו. ויברך אותו ויכתב ויחתם לאלתר לחיים טובים דברי ידידו הד"ש: ה"ק משה שיק מברעזאווע תשובה קע"ה יתענג על רוב שלום. הרבני המופלג בתורה. כבוד שמו תפארתו. מו"ה אייזק ראזנבליא ני' מכתבו קבלתי ועל אשר ביקש ממני לחוות דעתי במה שיש לו ויכוח עם הרב דמתא ני' שבית הכנסת שבקהלתכם הוא מחוץ לעיר ולפעמים שמתקלקל העירוב בשבת והרב מתיר לטלטל בתוך העיר שהוא מוקפת חומה על סמך עירובי חצרות המונח בבית הכנסת אע"ג דאין רשאין לטלטל אם נתקלקל הצוה"פ מן הבהכנ"ס לעיר מ"מ סומך הרב ני' על המג"א סוס"י שס"ה סקט"ו דהואיל והותרה הותרה ומעלתו כ' דע"כ כוונת המג"א להתיר רק בחצרות הסמוכות לבית שיש בו עירוב ולטלטל דרך כותל ע"ג אבל היכא דיש הפסק כרמלית לא דאל"כ דברי המג"א סותרין אהדדי עם מ"ש בסי' שנ"ה סק"ט דהיכא דיש הפסק כרמלית לא אמרינין הואיל והותרה הותרה וכן כ' הטו"ז סי' שס"ד סק"ג וסי' שצ"ד סק"ג עכ"ל בקצרה: ולכאורה הו"א ראי' למעלתו דהרי קי"ל בסי' שצ"ד. דבין השמשות קונה עירוב וגם קי"ל דכל דבר שהוא משום