מהר"ם שיק אורח חיים קכה

דאינו רה"ר אבל רה"י נמי לא הוי. אלא כרמלית וכן פירש על בקעה הנשנה שם במשנה ז' וקושית מעלתו מחזקת ג' קושיות א' איך פירש דשבילי בית גלגל הוי כרמלית דבעירובין דף כ"ב ע"ב מבואר דמקרי רה"י. ב' למה פי' על בקעה דהוי כרמלית שזה כתירץ עולא בשבת דף ו' ולמה לא פי' כתירוץ רב אשי דמיירי בקרקף והג' דלר' אשי גופי' קשיא. דלא רצה לתרץ כעולא משום דרה"י קתני הא שם במשנה תנן האסטוונית רה"י לשבת. ורה"ר לטומאה ואיסטוונית לכ"ע אינו אלא כרמלית וא"כ ע"כ רה"י לאו דווקא וא"כ גם בבקעה נפרש כן. זה תוכן דברי מעלתו נ"י. וקושיא האחרונה כתבתי כבר בחידושי למס' שבת ליישב שם: וכעת אמינא בעזהי"ת. הנה בוודאי מבואר בעירובין דשבילי בית גלגל הם רשה"י כיון דהם תל המתלקט עשרה מתוך ד' אמרינן גוד אסיק מחיצתא והוי רה"י. מיהו היינו לרבנן. דלא אתו רבים ומבטלו מחיצתא וה"ה לר' יהודא. אי נימא דהיכא דלא ניחא להילוך לא אתי רבים מבטלו מחיצתא ומודה ר"י בכה"ג: וא"כ יש כאן מחיצות גמורות אמנם אי נימא דלר"י רבים מבטלי מחיצתא. אפילו בלא ניחא להילוך ואפי"ה שבילי בית גלגל אינם רה"ר משום דלא מסרם יהושע לרבים והוי של יחיד א"כ מבואר בעירובין דף צ"ד ע"א גבי כותל חצר שנפרצה דמקום שהוא של יחיד. אם אין לו מחיצותא רבים בוקעין בו אפי"ה לא חשיב אלא כרמלית. וא"כ כיון דרבים מבטלו מחיצתא. של שבילי בית גלגל. וא"כ אפילו הוא של יחיד מ"מ הוי כמקום של יחיד בלי מחיצות והוי כרמלית. וא"כ דברי הרע"ב נכונים לפי המסקנא דנהי דשם בעירובין הוי בעי דלא איפשטא מכל מקום כבר כתבו התוס' שם. ד"ה תל וכו' דרבה לא שמע הא דר"י וא"כ לר"י שם ס"ל דרבים מבטלים מחיצות אפילו בתל ומעלות ומורדות לפי מ"ש התוס' שם בד"ה ודלמא וכו' דגבי מחיצות שאינה עשוי' בידי אדם גם רבנן מודים דרבים מבטלו מחיצות. וא"כ בין לרבנן ובין לר"י ע"כ שבילי בית גלגל דמיירי שרבים מהלכין ומצויין שם דאל"כ לא הוי רה"ר. לענין טומאה א"כ מבטלו מחיצה והוי כאלו אין כאן מחיצה ואפי"ה לא חשיב רה"ר הואיל והמקום הוא של יחיד והוי כבקעה וכיון דאין כאן מחיצה עכר"ח לא הוי רה"י גמורה אלא בקעה. וא"כ אינה אלא כרמלית וכן מצאתי בריטב"א בעירובין שם. דלפי המסקנא הוי כרמלית. וא"כ א"ש דברי הרע"ב ומכוונים גבי שבילי בית גלגל: וממילא כיון דגבי שבילי בית גלגל. אע"ג דתנן רה"י לשבת. עכר"ח למסקנא שם הפירוש דאינו רה"ר. אלא כרמלית: א"כ ליתא להוכחת רב אשי. מדתנן רה"י. דהא גם כאן תנן רה"י. ואפי"ה אינה אלא כרמלית. ולכך מפרשינן כפשוטו דגם גבי בקעה. הפירוש דהוי כרמלית. ור' אשי ע"כ כרבה ס"ל בעירובין שם דלא פשיטא לי'. דלר"י רבים מבטלו מחיצתא וא"כ אפשר דהוי רה"י גמורה ולכך סובר גם לענין בקעה יש לפרש רה"י ממש. ולכך לדינא דקי"ל כר' יוחנן שפיר פסק כעולא (ועל קושיא השלישית נראה דבוודאי ר' אשי סובר. דוודאי מצינו כיוצא בזה היכא דאין התנא בא לאשמעינן אלא אגב גררא נקט לה. לא דייק כולי האי והנה תי' עולא צריך ביאור הואיל ואינו רה"ר. קרא לה רה"י וכי ראוי לתנא לעשות כזה. וכי כעורה הוא למקרי אינו רה"ר וצריך לומר דכאן דאין כוונת התנא על דין שבת. רק אגב גררא נקטי' בדדך רבותא אף ע"ג דלענין שבת אינו רה"ר. אפי"ה לענין טומאה דינו כרה"ר. וא"כ ס"ל לרב אשי דזה איכא למימר באידך מתני' שם אבל מאי דתנן גבי בקעה בימות הגשמים רה"י לכאן ולכאן. משמע דבא לאשמעינן גם לענין שבת דמקרי רה"י ושם לא ניחא לי' לפרש כן דנימא דרה"י היינו כרמלית ועוד יש לפרש דאסטוונית שהוא מקום גבוה נהי דסתמא דמלתא אינה גבוה עשרה טפחים ולכך אמרינן בסתמא דמלתא דהוי כרמלית אבל אם הוא גבוה עשרה בוודאי הוא רה"י וא"כ מתני' דטהרות. דבא לאשמעי' רבותא. דאע"ג דלענין שבת לא חשיב כרה"ר לענין טומאה חשיב כרה"ר. איכא למימר דבאמת כוונתו אפילו אסטוונית שהוא גבוה עשרה, והוי רה"י ואפי"ה לענין טומאה הוי כרה"ר): ועפ"י האמור לפרש שם בעירובין דלמסקנא מתניתן ר"י ולדעת התוס' אפילו לרבנן רבים מבטלין מחיצתא ואפילו במקום שהוא של יחיד רק הואיל והוא של יחיד א"א שיהא רשות הרבים. לפי שאם רוצה יכול למנוע הליכתם ואינו דומיא דדגלי המדבר. גם גבי מבואות שהם מפולשים לבורות היינו בורות של יחיד. דלפי הנ"ל הוי אצטרך לפרש גבי חצר שרבים נכנסים. וכו' דמאי דקאמר רה"י לשבת היינו כרמלית וזה דחיקא לי' ובבורות אפילו אי נימא דבבורות מיירי בשל יחיד. וא"כ אין הבורות נחשבים לרה"ר אפילו אי רבים מבטלים מחיצות. מכל מקום המבוי אינו סתום. כיון דרבים מבטלים מחיצות והוי כמבוי מבואר דלא קשה קושית התוס' בעירובין שם דאמאי לא תירץ מפולש. וצ"ע על התוס' מאי קשיא להו. וצ"ל שהתוס' ס"ל דהואיל והמקום ההוא של יחיד. ויכול למנוע את הרבים. און הליכתם חשוב לבטל המחיצה ולפי"ז לפי שיטת התוס' כיון דבכה"ג דהוא של יחיד אין כח לרבים לבטל מחיצתא. לא ס"ל כשיטת הרע"ב. אלא גם למסקנא שבילי בית גלגל רה"י גמורה לשבת, והרע"ב מפרש כמו שכתבתי. וכמ"ש הריטב"א הנ"ל. דלענין ביטול אין נ"מ דלעולם רבים מבטלין לי'. ומכל מקום אינה רה"ר הואיל והוא של יחיד: עכ"פ לפי האמור יש פלוגתא בזה ולישנא דר"י מעלות ומורדו' אין חייבין עליהן משום רה"ר. משמע חיוב הוא דליכא משום רה"ר אבל רה"י לא הוי. וזה ראי' גדולה לפי' הרע"ב והריטב"א ואע"ג דלכאורה אין נפ"מ בזה לדידן. כיון דקי"ל כרבנן. ולרבנן לעולם לא מבטלו מחיצתא. אמנם לפי מ"ש התוס' לעיל ד"ה דלמא וכו' דמחיצה שאינו נעשה בידי אדם גם רבנן מודו דמבטלו א"כ יש גם לדידן נפ"מ בזה אמנם נראה דהרמב"ם פליג על דברי התוס'. דהרמב"ם לא הביא דין דמתניתן. דשבילי בית גלגל רה"י לשבת. ורה"ר לטומאה וטעמא בעי למה הביא שאר הבבות בפ"כ משאר אבות הטומאה. ודין זה לא הביא ונראה טעמו. דס"ל כתי' הש"ס דעירובין שם דמשום דמסרן ליחיד הוי רה"י והיינו לר"י אבל לרבנן לא אצטרך לאשמעינן כקושית הש"ס. ובשלמא אינך דמשני הש"ס דגם לרבנן לטומאה אצטרך. לכך הביאן הרמב"ם אבל על שבילי בית גלגל דלא משני כן ע"כ ס"ל לש"ס. דלענין טומאה לא נשנה אלא לענין שבת. וכמ"ש התוס' בעירובין שם. וא"כ לכך לא הביא הרמב"ם דין זה. כיון דלרבנן לא אצטרך וא"כ אם נימא דגם הרמב"ם סובר כתוס' הנ"ל ד"ה דלמא וכו' א"כ גם לרבנן אצטרך במחיצה שאינה נעשית בידי אדם. ובלא"ה דברי התוס' קשים טובא מסוגיא דהתם עצמו דקאמר אי נימא רבנן. השתא היכא דניחא תשמושיתי' אמרו רבנן דרבים לא מבטלו. כ"ש היכא דלא ניחא וכו' וקשה הא כאן מיירי בנעשית מאליו ואיכ"ל דבכה"ג עדיף ומבטלו רבים מחיצתא: וכן בכל הסוגיא שם משמע דאפילו בתל במחיצות הנעשית מאליו לרבנן לא מבטלו רבים מחיצות ואפילו לפי מה שהביא בס' תוספת שבת בסי' שס"ג ס"ק בשם הכנסת יחזקאל. לפרש דברי תוס' דדווקא בקרקף יתר מבית סאתים. בכה"ג דווקא רבים מבטלו קשה מכל מקום. כיון שיש סברא דהיכא דנעשו המחיצות מאליהן אינם חשובים כולי האי. א"כ אצטרך לאשמעי' גם לרבנן ומאי קושיא: וגם דברי המג"א בסי' שס"ג ס"קמ שכ' דכוונת התוס' דווקא ס' ריבוא לא משמע כן בשמעתין. דאם יש הו"א לחלק בזה. א"כ גם לר"י י"ל כן ומאי פשיט לי' ממתניתן דטהרות דמבואות המפולשות לבורות דאין רבים מבטלים ורצה להכריח דהטעם משום דלא ניחא להילוך דלמא הטעם משום דאין ס' ריבוא בוקעין בו. דסתמא דמלתא במבואות אין ס' ריבוא בוקעין בו וגם בריטב"א בעירובין שם מבואר דלא כתוס' דאפילו במחיצו' דנעשין מאליהן אין רבים מבטנים מחיצה לרבנן. ועל קושית התוס' תירץ בענין אחר. דלפי האמת בעינן שיהא ניכר שהוא במחיצות ודברי התוס' צריכין עיון. והחכ"צ בסי' ל"ז הביא דברי התוס' בפשיטות כאלו אין עליהם חולק: תשובה קע"ב במקצת מקומות נוהגין מחמת דוחק שאין הגוים מניחין לעשות צוה"פ. עושין שראנקין של עץ א' שאפשר לנעול בו אבל מן הארץ עד השראנק יותר מג' טפחים. ואין השראנק גבוה עשרה. ומעולם תמהני על זה מהיכן יצא היתר זה שאין לו שורש בפוסקים ושו"ע. ובגמרא. שאין לו תיקון אלא או לחי או קורה במבוי שאינו רחב יותר מעשר ואם רחבה יותר מעשר בעינן צוה"פ או דלתות. מעצים הגבוהים מן הארץ עשרה טפחים הראוים לנעול ואפילו אינם נעולות וכן בס' דברי הר"ש נמצא שתמה על המתירין בשראנקין הנ"ל. ופעם אחד זכיתי לשאול את פי מרן הגאון בעל חת"ס זצ"ל בזה ואמר ג"כ שאין לזה שורש ואולי למדו כן מלשון הרשב"א המובא בב"י סי' שס"ד. שהסביר שאין צריך דלתות מב' צדדים דהואיל ויש דלתים בלילה החוסמין שם העוברים משמע בחיסום העוברים סגי ושראנקין הנ"ל אם הוא נעול ג"כ חוסם העוברים ואני לא אבין שגם מלשון זה אין שום סמך וראי' דנהי דע"י חיסום העוברים אין דינו כרה"ר. וכבר אינה נתונה לרבים מכל מקום אכתי גם מבוי דאינה רשות הרבים בעינין תיקון א' מהנפרטים למעלה וא"כ מלבד השראנקין בעינין לחי או קורה או צוה"פ ומה יועיל השראנקין. לכך בוודאי אין להתיר במבוי ע"י שראנקין: ובהיותי בק"ק יערגין ולא רצה שרי העיר להסכים להעמיד צוה"פ עשינו כעין דלת. הראוי לנעול בלילה ואפילו