מהר"ם שיק אורח חיים קכג

נראה דסובר דהטעם דאין הכיפה דהיינו העליון של הכיפה חשוב משקוף. דצדדי הכיפה גם להרמב"ם בכלל מזוזות והעליון דלא חשיב משקוף טעמא דגדר דצוה"פ דהעליון מונח על הקנים דמן הצדדים ובכפה כל מה שמן הצדדים הוא שייך למזוזות והעליון של הכיפה אינו מונח ע"ג המזוזות אלא מן הצד והו"ל כמו צוה"פ שעשוי מו הצד דלא מהני: ומטעם זה נראה לפענ"ד דגם צורה המובא שם בש"צ עפ"י פרש"י במלכים גבי פתח הדביר דהוי בצורה חמישית לא מקרי צורת הפתח ג"כ שאינו מונח ברוחב ואינה מוטה על המזוזות. שמן הצדדים. אלא אחד מוסמך על חברו ואינו צוה"פ אלא ע"י החומה העליונה ומ"מ שפיר קרא לה חמישית שהרי מכל מקום הי' לה צורה חמישית והקרא מעשה אתא לאשמעינין אופן מעשהו: ובוודאי זה בכלל כיפה ולא מהני אלא מטעם קורה העליונה. אבל לעולם השלאגבוים אם אמנם אין לי ראי' מכל מקום שפיר נוכל לומר דדינו כצוה"פ וכן סומכין בק"ק פ"ב על השלאגבוים עפ"י מרן החת"ס זצ"ל אמנם תמהני דאפי הקורה זקופה ורק ע"י החבל שעושה כצורת צרוף סומכין עליהן וזה תמוה בעיני ולא זכיתי לדון בזה לפני מרן זצ"ל: תשובה קס"ח שיל"ת אור ליום ו' עש"ק פה יערגין ד' תמוז תר"ד לפק: השלום והחיים וכל טוב עד בלי דים להרב המאור הגדול המפורסם חרוץ ושנון זית רענן כש"ת מוהרר ישראל דוד ני' אב"ד בק"ק פעזונג יע"א: נועם מכתבו הגיעני ביום ה' וביקש ממני לחוות דעתי בענין צוה"פ שא"א להעמידה אצל הכותל אלא ברחוק יותר מ"ג טפחים ופחות מעשר אמות מן הכותל האיך לידיינא דיינא להאי פתחא זוטא הנשארת ומעלתו ני' פלפל בפירוש הא דאמרינין לא שביק אינש פתחא רבה וכו' ויבואר לקמן אי"ה אמנם לא אדע איך פשיטא לי' למעלתו דאי לא שביק פתחא רבה וכו' שרי. הרי הוכיח בתבואת שור בבכור שור בעירובין דף י"א דצוה"פ שרחוק מהכותל יותר מג"ט לא מהני דהוי מחיצה שהגדיים בוקעין או כמו שכ' המחהש"ק סימן שס"ג סק"ה דבעינין היכר קצת לכל הפחות וכשנתרחק אינו היכר. והביא ראי' גדולה לזה אמנם ראיתי בת"ש סי' שס"ג סק"י שהתיר בהרחיק צוה"פ מהכותל ודחה ראיותיו של התבואות שור איברא להמעיין בצדק יראה שאין הדחי' של התו"ש מספיק ואדרבה לשון הברייתא וודאי משמע. דאין במבוי פסול. רק מכח גובהה ולא ביתר מעשר או מפולש אבל בהרחיק שפיר יש לאוקמא ותו דאכתי נשאר ראיות התבו"ש מהתירוץ של התוס': אמנם לפענ"ד יש לישב ולדחות הראי' דאיכ"ל דוודאי לפי המסקנא דצוה"פ הוי כסתום ומהני אפילו ביתר מעשר וגם בפרוץ מרובה על העומד. אפי"ה הוי כסתום לגמרי ומאי לי בעומד באמצע או סמוך הא אפילו נעץ ד' קונדסין קיי"ל בסי' שס"ב סעי' י' דמהני וא"כ הוי כעומד מרובה על הפרוץ וכמ"ש כל זה התו"ש הנ"ל. אבל לפי ס"ד דקמבעי לי' אי מהני צוה"פת בגובהה. א"כ ע"כ לא חשוב לי' כסתום לגמרי וסובר ג"כ הכירא בעינין ולכך קמבעי' בגובהה עשרים אי הוי הכירא או דסבר דרק משום הכירא הוא עכ"פ לפי הס"ד זו. שפיר י"ל דמסתבר דצוה"פ לא מהני רחוק מהכותל ג"ט כמו לחי וא"כ אין לתבואות שור ראי' אמנם אעפ"י שיש לדחות הראי' אין כחי לחלוק על רבינו המובהק בעל התבו"ש כי רב כוחו וכ"ש שגם הפמ"ג הסכים עמו בסי' שס"ג אמנם נראה. דאם הצוה"פ עומד מצד אחד סמוך לכותל גם התבו"ש מודה דמהני דע"כ לא שמענו לפי הראיות שהביא התבו"ש אלא אם הוא עומד מרחוק מן הב' כותלים שמשני הצדדים הוי ליה כצוה"פ העומד באמצע ובבקעה דקי"ל בסי' שס"ב סעי' י' דלא מהני אבל אם מצד אחד עומד סמוך לכותל אף דמהכותל הב' הוא רחוק אפי"ה מהני והוי בצד האחר. רק כפרצה ותליא בדין המבואר בסי' שע"ה סעי' ב' ויבואר לקמן אי"ה: עכ"פ הצוה"פ בכה"ג איכ"ל דמהני גם להתבו"ש וכ"ש שעיקר סברת התבו"ש. לפי מה שהעלה דהר' יונתן סובר דלחי אפילו הוא רחב מן הריחוק והאויר. דלא שייך אתא אווירא ומבטל אפי"ה לא מהני. א"כ סובר דה"ה לצוה"פ אמנם באמת נראה כמ"ש הא"ר כסי' שס"ג סעי' ל"ד דטעמא דהתם בעינין תיקון אחר הואיל ולחי צריך שתעמוד תוך עשר ובס' שלום ירושלים הביא ראי' גדולה מהירושלמי רפ"ק דעירובין דגם בלחי היכא דלא שייך אתי אווירא ומבטל מהני אפילו רחוק מהכותל א"כ ה"ה לצוה"פ לכך נראה להקל בכה"ג אם הוא רק מצד אחד רחוק מהכותל: ועתה נבוא לחשש שכ' מעלתו דניחוש דלמא שביק פתחא רבא וכו' ואף דקי"ל בסי' שס"ג סעי' ל"ד דלא חיישינין לזה. היינו מסתמא אבל בנ"ד שעד השתא הורגלו לילך סמוך לכותל וגם כשיש רפש וטיט אדרבה דחקו רבים והולכין סמוך לכותל ולכך יש לחוש אפילו שלא בשעת רפש וטיט כמי דחיישינין שמא יעלה הים שרטון. כל אלו דברי מעלתו ולפענ"ד נראה פשוט דגבי צוה"פ לא שייך דלמא שבקו וכו' דע"כ לא שמענו זה אלא במבוי שהכשירו בלחי וקורה ודווקא על פתח מבוי מהני לחי וקורה. וכשמבטל שם פתח מינה א"כ לא מהני הלחי ונהי דלא הוי פרצה. מ"מ הוי מבוי בלי תיקון ואסור וכמ"ש כל זה רש"י בדף י' ע"ב שם. ורבינו יהונתן שם. אבל בצוה"פ דמהני בכל מקום אפילו בלי פתח א"כ מאי בכך דמבטל שם פתח אפילו לא הוי פתח. מ"מ מהני צורת הפתח והוי כסתום. וכעומד מרובה. וא"כ אין כאן חשש דלמא שבקו וזה נראה פשוט וסברא נכונה וישרה אפילו בלי ראי': מכל מקום יש להביא ראי' מש"ס דף י"א ע"א. דקאמרינין שם דעומד מרובה על הפרוץ דומה לצוהפ"ת וכשם שזה מהני לעולם כך זה מהני דאל"כ איך מדמינין להדדי אמנם אפי' אי הוי ס"ד כדעת מעלתו דגם כאן שייך דלמא שבקו מ"מ א"ש סברת הגמרא לא שבקו פתחא רבה וכו' ומה שפקפק מעלתו דכאן לא שייך זה וכדלעיל נראה דמבואר ברש"י בעירובין דף ה' ע"א דאפילו שבקו לי' בני מבוי. רק שיש המשך מבוי סמוכה לה דלא שבקו לה מהני. ונקראת פתח גם לאותן דשבקו יעוי"ש ולפי"ז בנידון דידן אם בצד אחד סמוך לכותל הוא א"כ אותו צד בוודאי אין הולכין דרך פתח הקטן ולא שבקו פתחא רבה ואדרבה הולכים אצל צדיהם בפתח גדול דגם שם אין רפש וטיט במקום הסמוך לכותל. א"כ כיון דהוי אצלם פתח שפיר מהני גם לאחרינא וראי' לזה. דהרי' בש"ס בעירובין דף י' ע"ב משני דלכך לא חיישינין דלמא שבקו דהרי לא מקצרי בהילוכם וקשה הא מ"מ אותם הדרים בצד הפתחא זוטא הם מקצרים בהילוכם וא"כ עדיין יש לחוש עליהם. אלא עכר"ח כיון דהצד האחר אינו מקצר בהילוך ואצלם נשאר פתח מהני גם להני הסמוכים לפתחא זוטא וזה נראה נכון וברור (אמנם מה שנסתפק מעלתו ני'. אי השתא שבקו ובעת הקיץ לא שבקו אי ניזול בתר השתא זה פשוט לפענ"ד דאין לך אלא מקומו ושעתו ומחיצה לשעה חשיב מחיצה כמבואר בסי' שס"ב וכן יש לדייק מלשון התו"ש שכתב בסימן שס"ה סק"ד. דלפעמים שבקו וכו' משמע אפילו רק לפעמים שבקו:) וא"כ לפי הנ"ל אי מצד אחד הצוה"פ סמוך לכותל מותר אמנם יש עדיין חשש שלישי והוא דבסימן שפ"ה סעי' ב' קיי"ל היכא דבקעו רבים פרצה בד' והיכא דליכא מקום הטנופת חשוב כבקעו וא"כ צריך כאן תיקון דהרי בקעו בפתחא זוטא ובאמת כ' הטו"ז שם דהיכא דמתחילה נעשה כך שרינין. אפילו בקעו. והפ"מ ח"א בסי' כ"ה השיג עליו מהש"ס דעירובין דף י' ע"ב ולפי ענ"ד יש לישב. דהנה האבן עוזר הביא בשם הירושלמי דמבוי שיש לה פתחים הרבה מצד אחד אינו צריך אלא תיקון אחד ואיכ"ל דהיינו אם מעיקרא נעשו ב' הפתחים ונעשה הלחי לצורך שניהם אבל בנפרץ בה פרצה. דמעיקרא לא נעשה לצורך שניהם והוי הלחי לענין הפרצה כלחי העומד מאליו היכא דלא סמכו עלה מבערב. וגרע מני' דליכא הכירא כלל. זה סברת הטו"ז ולפיז א"ש אי לא ניחוש דלמא שביק אבל אי ניחוש דלמא שביק א"כ לא תהא הלחי עומד בצד הפתח הגדול דלחי בפתח בעינין וכאן יתבטל השם מינה ופריך שפיר אי ס"ד חיישינין דלמא שבקו אדרבה בפתח שנעשה מעיקרא יש לחוש טפי ממה שיש לחוש היכא דנפרץ מחדש דכבר הורגלו באידך שהי' בראשונה. עיין בריטב"א שם שכתב כן: עכ"פ לדעת הטו"ז שרי והפ"מ שם הסכים בלא"ה להיתר דבפתחא זוטא לא חשיב בקעו רבים והוכיח כן מדלא משני בעירובין דף ו' דהא דמראשו בד' היינו בבקעו ואין הכרח זה כדאי לאפוקי מהב"ח והטו"ז דאיכ"ל דשם תי' לפי ס"ד אבל למסקנא דמסיק חילוק זה בין בקעו רבים באמת יש לומר כן או דאי הטעם משום בקעו א"כ מאי ארי' מראשו. הו"ל לאפלוגי גם מן הצד בין בקעו עכ"פ בין למר ובין למר שרי בנידון שלנו ולפי דברי המג"א בסי' שס"ה סק"ג נמי שרי אלא דאכתי יש לחוש ולומר דעד כאן לא התירו, אלא דלא צריכין לחוש דלמא בקעו רבים אבל היכא דחזינין דבקעו אפשר דאסור לדעת הטו"ז. אמנם לפי"ז נראה אם עושה בפתחא זוטא לחי שרי ממנ"פ. דנהי דאנו חי"ל דמבוי שלנו דין חצר יש להם כדקי"ל בסי' שס"ג סעי' כ"ו בהגהה. אבל כאן הא כתב המג"א בסק"ד שם. דבחצר אינו אוסר בקעו. וא"כ ממנ"פ כיון דכל החשש רק משום בקעו. אי דינם כחצר. אינו צריך תיקון כלל. ואי דינו כמבוי סגי בלחי: איברא דאכתי יש לחוש לדעת האבן העוזר דפליג על הטו"ז