מהר"ם שיק אורח חיים קכב

אמנם לדעת התוס' בסנהדרין דף ס"ה שיטה אחרת בזה ולדידהו ג"כ חזר הש"ס מן הסברא דמגדף הוא משום דישנה בלב. אלא שס"ל. דכל עקימת שפתיו לא הוי מעשה. אלא א"כ אי מתעביד מעשה על ידו שעל ידי הקול הבהמה נחסמת וכן ע"י העדים דעל ידי עדותן נעשה מעשה ולכך אצטרך שם דאיתא בראיי' בעדים אבל בעלמא תליא הדבר אם נעשה ע"י הדיבור מעשה חייב ואם אינו נעשה מעשה. ע"י הדיבור לא נקרא הדיבור מעשה ולפי"ז באומר אלי אתה לכאורה לא נעשה ע"י הדיבור מעשה א"כ לא יהא נחשב למעשה. וא"כ דברי התוס' אלו סותרין למ"ש בדף ס"ג ואפשר לישב דמושכחת לה בעבו"ז של ישראל דאינה נאסרת אלא משעה שנעבדה וכיון דבאומר אלי אתה חייב מיתה והוי עבודה ונאסרת העבו"ז בהנאה ע"י האמירה זו. ושפיר מקרי דנעשה מעשה עלידי הדיבור כן נראה לי ליישב דברי התוס'. וזה נראה שהוא ג"כ שיטת בעל ס' החינוך שסובר דאם לפעמים אינו נעשה מעשה אפילו בעושה מעשה נמי פטור. וכעין דס"ל להר"ן הנ"ל לענין חטאת ובשבת דף קנ"ד דאמרינין לענין מחמר דאם חימר בשוגג בוודאי אינו חייב חטאת משום דאינו מעשה ולענין מלקות בא המיעוט מן אתה דמיותר עיי"ש ולכאורה מוכח שיטת הר"ן הנ"ל ואפשר לישב גם דברי התוס' הנ"ל דנהי: דאם נעשה ע"י אמירתו מעשה חשיב להתוס' היינו אם אינו צריך סיוע לדבר אחר אבל אם צריך סיוע לגמור המעשה ע"י ד"א. הוי רק כגרמא. ולכך במחמר. אע"ג דמתעביד עי"ז מעשה דהבהמה עושית מעשה. מ"מ הוא רק גורם ולא מקרי עשייתו ולכך כחטאת דכתיב בי' עשיי' בוודאי פטור. אבל לענין מלקות דאנו ילפינין מלאו דחסימה יש לדון שם. דבחסימה ע"י הקול הבהמה חוסמת פיה ה"נ אם הבהמה עושית על פיו. יש לחייב. ויש לחלק בחסימה א"צ מעשה חדש. אלא שוא"ת. משא"כ במחמר לכך אצטרך קרא: וכל זה לפי' הש"ס בסנהדרין דף ס"ה. אבל כבר כתבו התוס' סנהדרין דבכריתות לא ס"ל כן. דתליא אם בדיבורו איתעביד מעשה. אלא לפי פרש"י תליא בדבר שעיקר העבירה בלב. והדיבור הוא רק לגלות מה שיש ברוע לבו. אז הדיבור לא חשיב מעשה: ולכן מגדף ועובד עבו"ז בדיבור באומר אלי אתה. לא חשיב מעשה: אבל אם משתחוה לע"ז וכיוצא דפ"י הסיוע אפילו מכוין לבזויי לעבו"ז חייב דהוא הנקרא מעשה ולכך הקשה שם מעדים. דעיקר עבירה הוא עפ"י אמירתם. שנאמר על פ"י שנים עדים. ולא תליא כלל במחשבה. וכל כי האי בין מתעביד מעשה על ידו ובין לא מתעביד מעשה ע"י מקרי מעשה. ולכך פריך מעדים. ומשני עדים שאני דמקור העדות עפ"י הראי' הוא: ואני אמרתי ליישב במה שפקפקו הראשונים על פירש"י דמאי נפ"מ דבראי' תליא מלתא ואמרתי דאפשר דלשון ראי' הכוונה על קיום הדבר כמ"ש הרמב"ן בפ' בראשית בפסוק וירא ה' כי טוב' וכדמצינו בגמ' רואה אני את דברי אדמון וכיון שקודם שנחקרו יכולון לחזור מדבריהם ועיקור החיוב ההוא על שלא חזרו והניחו דבריהן בלא מעשה. יהי' איך שיהי' לפי גירסת הש"ס בכריתות דף ג' ע"כ מוכרחין אנו לומר כפרש"י וכ"כ בספר ערוך לנר בכריתות שם. א"כ רש"י לפי הסוגיא דהתם א"ש ואחתום בברכה המשולשת. דברי ידידו הדורש שלומו. ה"ק משה שיק מברעזאווע: תשובה קס"ז הנה מבואר ברמב"ם פי"ו משבת דין י"ט ובש"ע סי' שס"ב סעי' י"א דבעינין שיהי' קנה מכאן וקנה מכאן וקנה ע"ג והקנים שמן הצדדים צריכין שיהי' גבוהין י' טפחים דבעינין שיעור מחיצה ואין מחיצה פחות מעשרה ואין חילוק בזה אם רחב ד' או לא דהרי אם אינו רחב ד' לדעת י"א בסי' שס"ג סעי' כ"ח אין צריך תיקון כלל ולענין מזוזה יש מחלוקת לדעת רש"י ורשב"א בענין רוחב הפתח ד' והרמב"ם לא ס"ל כן אבל לענין הכשר מבוי בשבת לכ"ע אם אין בו ד' טפחים פשוט דמהני צוה"פ דלא גרע מלחי דהקנה שמן הצדדים הוי לכל הפחות לחי דמהני בפחות מ"ד טפחים. כדמוכח בעירובין דף י"ב פ"א ודף י"ג שם גבי דרב אחלי אבל גובה בעינין י' טפחים. ומ"ש הרמב"ם בפי"ז דין י"ד דצוה"פ מהני. אפילו במבוי שפחות מעשרה. כבר ביאר בס' אבן העוזר סי' שס"ג סעי' כ"ו. דכוונתו עכר"ח שצורות הפתח הוא גבוה עשרה. וגם המבוי מבחוץ עכר"ח גבוה עשרה. וכן מוכח מדברי הרמב"ם בפי' המשנה. ריש עירובין דף י"ד במשנה דלחיים שאמרו וכן יש להוכיח מדברי התוס' עירובין דף י"א ע"א בד"ה איפכא וכו' שהקשו תיפוק לי' דמהני לה צוה"פ מתורת לחי ואי נימא דבצה"פ הרחב ד' לא בעי' שיהי' גבוה עשרה א"כ הא נ"מ שפיר אם אין הקנה שמן הצדדים גבוה עשרה. והקנה שעל גביהן גבוה מעשרים אמה. דהא קי"ל דא"צ ליגע. וא"כ משום צוה"פ מהני משא"כ משום לחי ומדברי התוס' אלו הוכיח התבו"ש שם והסכים עמו הפמ"ג סי' שס"ג (ואני כתבתי בזה במקום אחר) דבעי' שיהא צוה"פ סמוך לכותל ולא יהא רחוק מהכותל ג"ט וא"כ בשלא"ג בוי"ם השכיח אצל המכסים. אם אין הרגלים גבוהים עשרה. פשוט דלא מהני ומ"ש בש"צ במכתב ע"ו הרב הגאון האבדק"ק אלטונא ני' מלשון הש"ס העירובין דף י"ו ע"ב גבי כיפה. כבר הובא שם במכתב ע"ח. בשם הרב הגאון מו"ה אברהם בונגא זצ"ל אבדק"ק וו"ב יע"א דברי הריטב"א בעירובין שם דמבואר. דאין משם ראי' וכן אם השלאגבוים רחוק מהכותל ג"ט. תליא בדברי התבו"ש הנ"ל. ועיין בתוספת שבת סי' שס"ג סק"י אמנם אם השלאגבוים יש לו רגלים גבוהים י' נראה דמהני נהי דעומד באלכסון אם הקורה אשר מלמעלה נטוי' על גבי עמודים ואינה נטוי' מן הצד נראה דמהני דזהו גדר צוה"פ שיהי' הקורה אשר ע"ג הקנים נטוי' ברוחב רה"ר וכמ"ש הרמב"ם בפי' המשנה ריש עירובין. ומה לי אם עומד בשוה. או באלכסון ולכאורה הי' אפשר להביא ראי' מדברי הירושלמי פ"ק דעירובין הלכה א'. בקורה שהוא בצד א' למעלה מעשרים. ובצד א' למטה דלולא שהיא למעלה מעשרים מהני. א"כ חזינין דקורה משופע מהני וא"כ גם צוה"פ איכא למימר דמהני מיהו י"ל דמקורה אין ראי'. דבדבר הרחב טפח אמרינין חבוט רמי והוי כמלמטה ורק משום דהוא למעלה מעשרים פסול. עיין בסוכה דף כ"ב ובעירובין דף ט' ע"א בתוספת ד"ה שאין וכו': ולפי"ז אם השלאגבוים הוא רחב טפח. לכ"ע איכ"ל חבוט רמי. והוי כמלמטה והן שווין ומהני אמנם אפילו אינה רחב טפח נראה דמהני עפ"י דברי הרא"ם המובא במג"א סי' שס"ב סקי"ח וכבר הביא זה שם בשומר ציון. אלא דקשה על זה מ"ש דכיפה לא חשיב משקוף כדמוכח בעירובין דף י"א ע"ב ומדברי הרמב"ם בהלכות מזוזה פ"ו ובזה נתחבטו שם: ולפי ענ"ד לכ"ע הכיפה לא חשוב משקוף ורק הכיפה מהני. הואיל ולמעלה מהכיפה יש כותל שוה וכמ"ש הרי"ף וביאר הריטב"א וכן נראה מלשון רש"י בעירובין ולכך הוכיח שם בעירובין. דהמשקוף א"צ ליגע וכן מוכרח עכר"ח ברייתא דעיגול מיירי ביש עוד כותל למעלה ממנו. דאל"כ לא שייך חוקקין להשלים. והא טעמא דר"מ משום חוקקין וא"כ כיון דמיירי ביש כותל למעלה ממנו. א"כ הא דמודים ביש ברגלים י' נמי בכה"ג מיירי דיש כותל למעלה ממנו וא"כ יש לפרש כפירוש הרי"ף והריטב"א. ומנ"ל להקל אפילו אין כותל למעלה ממנו ואע"ג דלשון הרמב"ם והטור בסי' רפ"ז ביו"ד כ' דעשי' כקשת אין הכוונה דאין שם כותל. אדרבה מדנקט לשון בית דפתח שלה עשוי' כקשת והרי בחצר נמי חייב במזוזה ומאי בית דנקט. אלא וודאי דנקט בית לרמז דמיירי בכדרך בית דלמעלה מהפתח איבא חומה שוה. ולכך אמרינין דמהני דהמשקוף העליון חשיב כמשקוף על גבי המזוזות וא"צ ליגע ואין שום חולק בזה: אלא דבזה פליגו. דרש"י סובר דלעולם מהני אפילו במזוזה עגולה אבל הרמב"ם סובר דהטעם דמהני. כדאמרי' גוד אסיק מחיצתא וכאלו המזוזות קאי עד למעלה וס"ל כמו דאמרינין בעירובין דף פ"ט עמוד א' ושם דף צ"ב דלרב דווקא היכא דמנכר מחיצתא אמרינן גוד אסיק וקי"ל כרב וא"כ ה"נ דווקא במנכרי מזוזות אמרינין גוד אסיק ומהני המשקוף העליון ומטעם זה א"ש דאיכ"ל דגם הרמב"ם מודה דגם מזוזות עגולות חשובין מזוזות. אלא דלא אמרינין גוד אסיק דהיינו דהקורה העליונה יהא מהני אלא אם מכירין אותן. ורש"י סובר אפילו בכה"ג אמרינין דהחומה השוה מהני ולפי"ז א"ש לשון הרמב"ם שנתקשה הב"י והכ"מ והטו"ז שכ' בהלכות מזוזה דאם אין הרגלים דהיינו מזוזות גבוהים עשרה. פטור ממזוזה משום דאין לו משקוף ות"ל משום דאינו גבוה עשרה ותו הא כמו ברישא חשיב משקוף. ג"כ והא נחשב משקוף. מה שבשמי קורה אמנם להנ"ל משום אינו גבוה עשרה לא פסול דעיגול מה שבצדדים מצטרף אבל א"כ לא אמרינין גוד אסיק ולא מהני הקורה העליון ולכך פסולה משום אין לה משקוף: אמנם הטעם למה הכיפה לא חשיב משקוף בפרט לפי מ"ש למעלה דגם צוה"פ באלכסון חשיב צוה"פ יש בזה ב' טעמים רש"י סובר דמסתמא הפליון של הכיפה. אינו רחב ד' טפחים דמה שבצדדים של הכיפה הכל קרואה מזוזה. כיון שבא מן הצד ורק החלק העליון שבא ברוחב וזה סתמא לא רחב ד' וזה י"ל לרש"י דס"ל דפתח שיעורו ברוחב ד' ולפי"ז לרש"י באמת אם הי' הקשת והכיפה רחב הרבה הי' מהני אפילו אין חומה למעלה ממנה אמנם להרמב"ם דלא ס"ל טעם דרחב ד'.