מהר"ם שיק אורח חיים קז

מ"מ חלילה לאסור לאחרים וכמ"ש הנוב"י הנ"ל כן נראה לפענ"ד נכון: תשובה קמ"ה החיים והשלום להאברך הרבני המופלא בתורה המופלג והחריץ מוה' אהרן שמואל נ"י: מכתבו קבלתי והנה וולד שנולד בשבת סמוך לצאה"כ. ולא נודע אם כבר הי' ביה"ש. כבר דינו אמור בא"ר סי' של"א ס"קב שם הביא בשם הרדב"ז דאינו נימולי ביומו. ולא חשבינן זה לס"ס. ס' אין עדיין בה"ש. ואת"ל הוא בה"ש שמא בין השמשות גופי'. יום הוא ויש להביא ראי' לזה דכיוצא בזה דייק הב"ח בסי' רס"א והובא במג"א ס"קא שם דאפילו ספק ביה"ש לא מקרי ס"ס: ואפילו לעשר את הוודאי אסור. וכ"ש בנידון שלנו והטעם כ' שם בס' תוס' שבת ובפמ"ג משום דהוי ספק חסרון ידיעה ולא מקרי ספק עיי"ש. ולכאורה י"ל דבפשיטות ממקומו הוא מוכרע דהרי ר' יוחנן אמר בשבת דף ל"ה סוף ע"א דהלכה כר"י לענין שבת. והלכה כר' יוסי לענין תרומה וא"כ מספקא לי אי קי"ל כרי יהודה או כר' יוסי וא"כ בלא"ה כל בה"ש הוי ס"ס ספק אם הוא בה"ש וס' יום. וע"כ דכה"ג לא מקרי ס"ס. ושם א"ל הטעם משום חסרון ידיעה. דכבר כ' התוס' שבת בסי' רס"א. כיון דספק הוא לכל העולם שפיר מקרי ספק ואפי"ה לא חשיב ס"ס. וע"כ משום דשם אונס חד הוא וכמ"ש בשלום ירושלים ס"פ ר"א דמילה וא"כ נפשט ס' הנ"ל. וגם מוכח דלאו מטעם שכ' הפמ"ג באו"ח סי' של"א ס"קב במג"א. משום דאוקמה בחזקת מעוברת. השתא היא דילדה. אמרינן כן. דהרי כאן נודע לנו הזמן. שנולד רביעית שעה קודם הלילה והספק הוא רק על הדין ולא שייך חזקת מעוברת אמנם אפילו אם מספקא לן על הזמן. אם נולד חצי שעה קודם צאה"כ או רק רביעית שעה קודם צאה"כ וגם נודע לו זמן צאה"כ הוא למשל בשעה ו' וא"כ הספק הוא רק על הלידה. אם הי' קודם או מאוחר. אפי"ה לפענ"ד דברי הפרמ"ג קשים. הנה בוודאי מ"ש בשלום ירושלים שם אינו מובן שכ' דנגד זה איכא חזקת יום. שהרי על הזמן אין ספק לן ונודע למשל שבשעה ו' הוא לילה. ורביעית שעה קודם הוא ביה"ש. וקודם לזה הוי וודאי יום אלא שאנו מסופקין. אם נולד באותו רביעית שעה. או קודם ואיך נילך בתר חזקת הזמן. ואם מיירי השלום ירושלים דנודע לן שנולד רביעית שעה קודם שעה ו'. אלא שמספקא לן אימתי צאה"כ א"כ אז שייך חזקת יום ונימא דכל דנוכל לאחר ולומר בזמן מאוחר הוא צאה"כ ונוקי היום על חזקתו אז שוב לא שייך חזקת מעוברת (ובאמת אפילו בכה"ג נראה לפענ"ד דלא שייך חזקת יום. דהרי ידענו דביום יש שעות ורגעים שהם יום. וגם יש שעות ורגעים שהם לילה וכל שעה וכל רגע הוא בפ"ע ואם מספקא לן אי גם אותו רגע הוא יום. לא שייך לומר דאוקי אחזקה. דכל רגע הוא זמן בפני עצמו. ועליו אנו מסופקי' אם הוא מהשעות והרגעי' שהם יום. או מהשעות ורגעים שהם לילה: ועל דרך זה הסברתי וישבתי במקום אחר דברי הר"ן ר"פ יוה"כ. דכ' דבין השמשות מקרי איקבע איסורא והיינו מטעם הנ"ל: דכל הזמן כאלו מונח לפנינו ויש בו מיום ויש בו מלילה. ואנו מסופקים רק על הרגעים אלו. אם אלו הרגעים הם משל יום. או מהלילה ומקרי איקבע עכ"פ חזקת היום לא הבנתי בשום אופן) אמנם גוף דברי הפמ"ג לא הבנתי דלכאורה קשה לי דאי נימא אוקי אחזקה. א"כ מדוע אמרו בירושלמי רפ"ג דיומא ורפ"ב דר"ה דע"א נאמן לומר דנולד בשבת למול אותו בשבת דהא קי"ל דע"א אינו נאמן נגד החזקה כדקי"ל ביו"ד סי' קכ"ז ולכאורה א"ל כמ"ש הפ"י ריש חולין. ובקידושין דף ס"ג דאפילו נגד חזקה אם החזקה איתרע. ע"א נאמן וה"נ איתרע חזקתו אמנם התוס' בכמה דוכתי בגיטין ב' ע"ב בתוס' ד"ה ע"א נאמן שכ' דנאמן כל אדם על השחיטה משום דבידו ולא כ' כהפנ"י דאיתרע חזקתו. משא"כ בעלמא וע"כ דתוס' לא ס"ל סברת הפ"י הנ"ל והתוס' בעצמם: כ' בב"מ דף ק' פ"א ד"ה הא מני וכו' סברא זו. דאיכא חזקת מעוברת וכו' וא"כ קשיא למה ע"א נאמן לומר שנולד בשבת. כדי למולו בשבת ובאמת בלישנא דירושלמי משמע משום דהוי מלתא דעבידא לאגלויי נאמן. כשם שמתרץ שם לכך נאמן ע"א לומר האיר המזרח אבל הדבר קשה מאי עבידא לגלויי שייך בזה ובלא"ה כל דברי הירושלמי תמוהין למה לא יהא ע"א נאמן ואפילו תימא משום דאתחזק בחזקת מעוברת וגם האיר המזרח תאמר דמקרי נגד חזקת לילה. ואע"ג שכתבתי למעלה. דלא מסתבר לומר כן איכ"ל דמ"מ הכהן הי' בחזקת איסור לעבוד עבודה ומסופק. אם כבר פסק זמן איסורו. ומקרי שפיר אתחזק: אבל שם קאמר דנאמן לומר דנולד במ"ש כדי לטלטלו בשבת עיי"ש בפי' קרבן העדה. וזה בוודאי קשיא. דהא בכה"ג אדרבה חזקת מעוברת מסייע לע"א לומר דנולד במו"ש. מיהו גם זה יש לישב עפ"י מ"ש לעיל דהיכא דנודע לן הזמן מתי נולד אלא שמספקא ל אם באותו הזמן עדיין יום הוא דאז לא שייך חזקת מעוברת. אדרבה שייך חזקת היום ואפי"ה ע"א נאמן ויהי' לפי"ז ראי' דלא כסברתי דלעיל. דגם כה"ג מקרי אתחזיק מ"מ קשיא אמאי נאמן ולכאורה הי' אפשר לומר דהירושלמי סובר כמ"ד דאפילו נגד חזקה נמי ע"א נאמן דהרשב"א ביבמות פ"ז כ' דתליא בתרי לישנא עיי"ש. אבל בירושלמי משמע דטעמא דנאמן משום דעל"ג. וזה לא הבנתי האיך על"ג ולכך נראה לפענ"ד כמו דאמרי' בקידושין דף ע"ט ביומא דמשלם שית. לא אמרינן השתא היא דבגרה משום דבאותו יום עביד להשתנות. וחזקה דמעיקרא לא מקרי חזקה. וא"כ ה"נ כיון דמשלם ימי הריון וכ"ש אם האשה כורעת לילד. שוב אין כאן חזקה ולא אמרינן השתא היא דילד'. והא דכתבו התוס' בב"מ דף ק'. דאמרינן חזקת מעוברת היינו בלא נודע לן שכרעה ללדת. אבל בכרעה לילד בוודאי לא גרע מיומא דמשלם שית ולית כאן חזקה דמעיקרא. כן נראה לפענ"ד: ונראה דהירושלמי הנ"ל פליג על זה. מדאתי עלה משום מילתא דעל"ג ונראה אדרבה מירושלמי מדאמר גם במו"ש נאמן דנולד וקשה הא לזה וודאי אין חזקה. ולמה לי משום דהוי גלויי מלתא. ולכך נראה דהירושלמי סובר דהוי כמו יומא דמישלם שית וס"ל לרב בקידושין שם. דאמרינן מדהשתא בגרה גם מעיקרא נמי בגרה ולכך קמ"ל דע"א נאמן לומר דנולד בשבת ר"ל אם הספק ביום ו' אם נולד בו או בשבת נאמן נגד חזקה דהשתא. וכן נאמן אם הספק במ"ש נאמן לענין לטלטל. אע"ג דאיכא נגד ב' חזקות. חזקה דהשתא. וחזקת לא כלו חדשיו. אפי"ה נאמן דהוי רק גלויי מלתא ושוב ראיתי שמרן זצ"ל בחת"ס חאו"ח סי' פ' כ'. דמשעת הקשותה בלדתה הולד נולד ואתאי נולד ואתאי כמו מקוה. ואמרינן מדהשתא נולד מעיקרא נמי וכו' ולא שייך חזקה דמעיקרא אלא דהשתא. ומטעם דחשיב להירושלמי רק גלויי מלתא בעלמא כיון דמסתם נודע הדבר אז בשעת לידה ואין כאן רק גלויי מלתא. וכעין שכ' הרמב"ן והר"ן ר"פ בא סימן לענין בדיקת שערות. דכל כה"ג הוי רק גלוי מלתא וכדאמרינן בהחולץ דאשתמודעינהו דאחוה דמיתנא הוא מועיל אפילו עפ"י קרוב ואשה. דהוי רק גלויי מלתא ולזה כיון הירושלמי. מעיקרא אמר גבי האיר המזרח דאפשר לגלות הדבר. ופריך דלמא אדהכי והכי האיר ואין כאן עבידא לגלויי. ומשני חכימו מילתא והוי רק גלויי מלתא. ומטעם זה מסיים הירושלמי. דגם ע"א נאמן לומר נולד בשבת ואינך ובאמת תמהני למה לא הביא הרמב"ם והש"ע דע"א נאמן על זה. ועכ"פ הדין דין אמת. דכל דמסתפק לן אם נולד ביה"ש. אין מלין אותו באותו היום וכ"ש בשבת. כן נראה לי: תשובה קמ"ט בעזה"י יום ו' עש"ק לסדר וישב תרל"ז לפ"ק חוסט יע"א החיים והשלום וכל טוב להרב המופלג בתורה וביראה כש"ת מוה' משה סופר יושב בשבת תחכמוני בקהל ברעזאוויץ: מכתבו קבלתי וראיתי שאין בו צורך שעה ולזאת אשתהה עד היום. הנה מעלתו נ"י העיר על המדרש תנחומא בפ' וירא על פסוק המכסה אני מאברהם וכו' ילמדינו רבינו מי שנולד לו ב' בנים א' בע"ש וא' בשבת ושכח ומל את של ע"ש בשבת או את של שבת בע"ש. מהו שיהא חייב עכ"ל והקשה מעלתו מאי שייכות יש להשאלה למקרא הזה. והשנית מה דאשמעינן אם מל של שבת בע"ש חייב. מה התחייבות יש בזה ואם כוונתו דמתחילה מל את של שבת בע"ש. ואח"כ מל את של ע"ש בשבת. אז חייב. הא זה כש"כ מהרישא. דהא ברישא מיירי שיש לו תינוק למול בשבת. וא' בע"ש ושכח ומל את של ע"ש בשבת. ואז הרי טעה בדבר מצוה. ועשה מצוה. שהוא טעה על התינוק של ע"ש שהוא של שבת. ומל אותו בשבת. וא"כ טעה בדבר מצוה. ואעפ"כ חייב: מכ"ש בהסיפא דכבר מל את של שבת בערב שבת ואז אין עליו עוד שום חיוב למול בשבת. והוא מל בשבת את של ע"ש וא"כ לא טעה בדבר מצוה. כי אין עליו בשבת שום מצוה. וא"כ כ"ש שהוא חייב: ולפענ"ד. נראה בוודאי דעת בעל המדרש הזה קאי לר"א דס"ל בשבת קל"ז דטעה בדבר מצוה אפילו עשה מצוה חייב. עיי"ש הטעם ואין זה חידוש דדרך המדרש להביא דברים אף שהם שלא אליבא דהלכתא. לפי הצורך אליו לבאר דברי האגדה. ולכך אין למדין הלכה מן המדרש. ולא קשה אלא קושיא שני' דאמאי נקט מל של שבת בע"ש דחייב במכ"ש כדלעיל ולפיענ"ד אפשר לומר