מהר"ם שיק אבן העזר צו

ולכך שפיר הקשה לו דא"כ גם התם בנתקדשה לא תיהני מקום אמתלא אפילו אם ידעי' ששקר הוא וא"כ אמאי מותרת לחזור לראשון. ומ"ש הרמב"ם בפ"ט מאישות דאם נראה לב"ד שיש לסמוך על האמתלא כו' היינו בנתקדשה לאחר ואח"כ בא בעלה וכיוצא בזה דאנן סהדי בזה מהני אפילו לאחר עשרה ימים

שם שלחו לי' מבי רב לשמואל כו' שלח להו תצא והעמידו הדבר על בוריו כו' הספק הי' דלמא הואיל ופשטה ידה כו' הוי לי' כאמתלא ואע"ג דקי"ל דאמתלא בעי' שיצא מיד וכאן הי' לאחר מכאן מ"מ כאן דהדבר ברור לפי הס"ד דיש כאן אמתלא הוי כמו בנתקדשה לאחר דמותרת לראשון דבכה"ג לא בעינין אמתלא שיצא מיד ועפי"ז אפשר לומר דס"ל להש"ס דהאי והעמידו על בוריו לא הי' שמואל משיב בדבר שלא שאלו לו אלא שזה בא לברר טעמו ולס"ד דמיירי דאי מגלי' מילתא דקדושין לאו מעלי' הוא ע"כ היינו דווקא שנתברר אח"כ אמתלא וקמ"ל בזה דאמתלא מהני בכה"ג היכא דמבורר אפילו לאחר עשרה ימים וממילא טעמו דלכך תצא דאין כאן אמתלא דאשה מעיזה. ולמסקנא פשיטא דמברר בזה טעמו דתצא משום דאשה מעיזה ולכך אם נתברר מראשון אינה צריכה גט משני

אבל אי נימא דלפי ס"ד מיירי דאיגלי מילתא לגמרי דשקר הי' ומבטלין קלא מאי ענין זה להשאלה ששאלו אותו ודבר שלא שאלו לו לא ישיב בטרם ישמע שיש להם ספק בזה. ובזה יש לישב דברי הרמ"ה המובאים בריב"ש סי' ק"ע שכ' היכא דידעי' ונתברר שלגמרי שקר הוא גם שמואל מודה דמבטלין ובס' אבני מלואים הקשה עליו מכאן ולהנ"ל אתי שפיר דעל כרחך מפרש הש"ס דאח"כ איגלי רק אמתלא שיהא לאותו דבר שייכות עם האיבעי' ששאלו לו. (ע"כ העתק מחידושיו מימי חרפו): סי' פג

בתשובת חכ"צ סי' ג' הרבה לחלוק ולדחות דברי הגאון מוהרא"ב ז"ל המובאים שם בסי' ב' ועיין בפנ"י שהאריך ג"כ בטעמא דר' מנחם ב"י והוכיח מיבמות דף פ"ח דר' מנחם ב"י מן התורה קאמר ועיי"ש מה שהקשה על הש"ס ב"ב דף ל"א ע"ב ועל דברי החכ"צ בתשובה ג' הנ"ל וגם אנכי כתבתי זה זמן רב בסגיית תרי ותרי מזה. אבל כעת נראה לפי ענ"ד דר' מנחם בר"י סובר דברי לי אינו מועיל נגד חזקה וכקושית התוס' בד"ה הבא עליה בא"ת קאי ולא ס"ל דמאי דאשה דייקא יהא מועיל לבטל החזקה. ולכך סובר דבעינין דווקא שתהא נישאת מעיקרא דעי"ז שנישאת כבר יצאה מחזקת איסור וכדעת הגאון מוה' א"ב ז"ל שהביא החכ"צ הנ"ל והובא ג"כ בפ"י הנ"ל אמנם מדסתם ר' מנחם בר"י למילתי' משמע אפילו אם לא הי' לה חזקת א"א פליג וכמ"ש הר"ן בשמעתין דברייתא סתמא תניא דאפילו באשה שהיינו מחזיקין אותה בחזקת פנוי' ועדים באו ואמרו דנתקדשה ומת המקדש וכת הב' אומרים דנתקדשה ונתגרשה ג"כ פליג ר"מ בר"י

ובאמת לכאורה דברי הר"ן תמוהים ואינם מובנים לי וכבר הארכתי בזה בקונטרס המיוחד לסוגי' זאת דסוף סוף כיון דכלם מודים דנתקדשה א"כ הרי היא בחזקת אשת איש וצריך לומר דהר"ן סובר כיון דאנן לא היינו יודעים ולא היינו מחזיקין אותה לאשת איש לא מקרי חזקת אשת איש. ולכאורה משמע דהר"ן סובר כמ"ש הנוב"י מהד"ק חאהע"ז בתקע"ג סי' ל"א אליבא דב"ש דסובר דכל שלא הי' ניכר ונודע לנו הוי חזקה שאינה מבוררת עיי"ש והנוב"י השיג ע"ז וכ' דאע"ג דלא נודע לדידן מ"מ הרי שם במקומו נודע והוחזק בכך. וא"כ בנידון הזה דבשום מקום לא הוחזקה איכ"ל דגם הנוב"י מודה דלא חשיב חזקת א"א ואדרבה הרי אמרי' בכתובות דף כ"ד ע"ב גדולה חזקה כו' וביאר התב"ש סי' י"ח דאפילו אי לא ידעינין שורש החזקה ולא ידעינין אם אמת וברור הוא מה שהוחזק. מ"מ כיון דהוחזק הוחזק דגדולה חזקה וא"כ שפיר כ' הר"ן דהיכא דהיתה בחזקת פנוי' אפילו אם באו עדים ואמרו שנתקדשה ונתגרשה ועדים אחרים מכחישים ואומרים נתקדשה ומת המקדש לא חשבי' לה לתרווייהו בחזקת א"א זהו הנראה לי בכוונת הר"ן

וכיון שכן דהברייתא מיירי אפילו בכה"ג וא"כ הרי בכה"ג אין כאן חזקת איסור א"א ואפי"ה סובר ר' מנחם בר"י דאינו מועיל ברי לי. וע"כ דס"ל דמדרבנן אינו מועיל ברי לי אפילו בלית חזקת איסור א"א וא"כ שוב קשיא אמאי אם היתה בחזקת א"א ובאו עדים ואמרו מת ונישאת ואח"כ באו עדים ואמרו לא מת דאמרנו למעלה דע"י הנישואין אזדא לה חזקת א"א וקשה אכתי אמאי מועיל ברי לי הרי כבר הוכחנו מדסתם מוכח דס"ל לר"מ ב"י אפילו בליכא חזקת איסור אינו מועיל ברי לי ואמאי מועיל בנישאת ואח"כ באו עדים וע"כ צ"ל חדא מתרתי או דלעולם היכא דאיכא חזקת א"א ס"ל דמן התורה אינו מועיל ברי לי ומזה הטעם אפי' בליכא חזקת א"א אינו מועיל מדרבנן ברי לי משום דגזרינין היכא דליכא חזקת א"א אטו היכא דאיכא חזקת א"א. ומ"מ בנישאת ואח"כ באו עדים ס"ל לרמב"י דלא תצא ואפילו בהי' לה חזקת א"א והיינו משום זילותא דבי דינא כן הוכיח הש"ס ב"ב דף ל"א

אבל למסקנא דמסיק שם דאיכ"ל דלזילותא דבי דינא לא חיישינין צריך לומר דטעמא דר' מנחם בר"י הוא משום דסובר דאפילו באין כאן חזקת א"א תצא ואין מועיל ברי שלהם והטעם הוא משום קנס הואיל ועבר על דרבנן שאמרו לכתחילה לא תינשא ולכך ממילא בנישאת ואח"כ באו עדים דלא עבר אדרבנן ולכך לא תצא. ואפי"ה שפיר הוכיחו ביבמות דף פ"ח דר' מנחם ב"י סובר דמן התורה אינו מועיל ברי לי. והיינו בגוונא דאיכא חזקת אשת איש לפי מ"ש לעיל משום דחזינין דר' מנחם ב"י כפל דבריו והאריך בלשונו בהא דאמר תצא ושוב אמר אימתי והרי הי' יכול לקצר דבריו ולומר אם באו עדים ואח"כ ניסת תצא ומדסתם מעיקרא משמע אפילו אם לא עבר במזיד ולא שייך למקנסי' אפי"ה תצא והיינו ע"כ בכה"ג דאיכא חזקת א"א ומן התורה הדין דתצא כמבואר ביבמות פ"ח הנ"ל. כן נראה לפי ענ"ד הק' משה שיק מברעזאווע: סי' פד

הנה בסי' מ"ז סעי' ד' כ' המחבר אמרה היא מעצמה נתקדשתי כו' אם נותנת אמתלאה לדבריה נאמנת והוא מש"ס כתובות דף כ"ב ע"א והביא המנחת יעקב בסי' קפ"ה ביו"ד מכאן ראי' דאפילו באמרה לפני רבים נאמנת ליתן אמתלא ושלא כהטו"ז שלמד מדברי מהר"ל מפרא"ג דבאומרת בפני רבים טמאה אני לא מועיל אמתלא ולי נראה דאינו מוכרח דהרי המעשה שהביאו חכז"ל לראי' מאשה שאמרה לבני אדם שרצו לקדשה. מקודשת אני דמועיל אמתלא ואי נימא דהא דאמרה א"א אני מיירי באומרת כן בפני רבים מנ"ל ראי' מזה דאפילו להמנח"י: ראי' אין כאן דדלמא יש חילוק אלא וודאי גם הא דא"א אני לא מיירי שאמרה כן ברבים אלא בפני האנשים שהיתה צריכה לומר כן ונהי דחברא חברא אית לי' ונודע עי"ז לרבים אבל היא לא כיוונה לומר כן ברבים ומהר"ל מיירי באמרה בכוונה לרבים דומיא דלבשה בגדי נדותיה כן נראה לפי ענ"ד

והנה אי ע"א הנאמן באיסורין לאסור נאמן לסתור דבריו ע"י אמתלא הנה נראה מבואר מש"ס כתובות דאפילו במקום שנאמן מתורת עד אחד כיון דלא העיד כן בב"ד בדרישה וחקירה יוכל לומר אמתלא וכ"כ בחוות דעת סי' קפ"ה ובהפלא"ה בכתובות במקומו דנהי דלפי הנראה דאשה שאמרה א"א, אני אינה נאמנת מתורת עדות דאין דבר שבערוה פחות מב' אלא משום דשווי' נפשה חתיכה דאיסורא וכדאיתא בקדושין דף ס"ג ע"ב ואע"ג דבעל שאמר גרשתי כו' נאמן משום דבידו לגרשה היינו בידו ממש משא"כ קדושין דלמא אין רוצין בה וכמו שכ' התוס' כאן בכתובות וכדאיתא נמי בקדושין דף ס"ד ע"ב ודברי הפלא"ה שמשמע דנאמנת מתורת עדות לא הבנתי מ"מ באשה שאמרה טמאה אני היא נאמנת מתורת עדות דע"א נאמן באיסורין. ולהרבה פוסקים ילפינין מנדה דע"א נאמן ואפי"ה מסקינין כאן בכתובות דנאמנת באמתלא

וראי' לזה מדברי תשובת הר"ן סי' מ"ז והובא באהע"ז סי' י"ז בח"מ ובב"ש ס"ק כ"ג דאפילו בב"ד כל זמן שלא נחקר עדותו יכול לומר ששיקר וכ"ש אמתלא וב"ב דף קכ"ז ע"ב באב שאמר על בנו שהוא עבדו נאמן לחזור ולומר שהוא בנו ומשמש לו כעבד קא אמר. מיהו זה עדיף מאמתלא דהוי כמפרש דבריו. ובספר פלס חיים פ"ק דגיטין דף ב' ע"ב ראיתי שדחק עצמו לומר דהיכא דנאמן בתורת עדות אינו מועיל אמתלא ודחק עצמו לומר דבאומרת טמאה אני לא הוי כעדות עיי"ש ולא נראה כן ועיין בטו"ז בסי' צ"ח ס"ק ב' שכ' דהיכא דע"א נאמן באיסורין לאו בתורת עדות אלא הוי כגילוי מילתא דכך הוא חוץ ומלבד לענין שבועה דאינו מצד גילוי אלא מצד חצי עדות חייב שבועה עיי"ש ובזה מובן דכיון דרק מתורת גילוי מלתא הוא כיון שחוזר ונותן אמתלא שוב אין כאן גילוי מלתא יותר: