מהר"ם שיק אבן העזר צה

מקום לדון ולומר דבכה"ג אפילו בתר נישואין חוששין ולכך אצטרך הטעם משום דאמרינן פריצותא בעלמא חזו בה

ושם בתוס' ד"ה ארוסה אין חוששין לה כו' והרשב"א הי' לו גירסא אחרת ברש"י עיי"ש מאי שהקשה ולפי מ"ש הראב"ד ובתמים דעים דהפי' שלא לפלוני דהקול יצא על אשה אחת דלא חזי' לפלוני מחמת קידושי קורבה א"כ איכ"ל כגירסת הרשב"א ואפי"ה א"ש ואפשר דגם בנשואה הטעם משום שלא אמר לפלוני ואי דתקשה קושית התוס' דל"ל ארוסה ונשואה נראה לישב עפ"י מ"ש לעיל דיש לומר אם אח"כ קיבלה קדושין דיש לנו לדון בזה דהוי כמו אמתלא משום חזקה דאין אשה מעיזה פני' ואפילו שלא בפני בעלה יש חזקה קצת כי היא יראה שמא יבוא הבעל והמל"מ בפ"ד מהלכות אישות דין י"ג הביא בשם מהרד"ע דיש לומר סברא לחלק לענין אשה דאין מעיזה פני' נגד בעלה ולא נגד ארוסה וא"כ זה קמ"ל דנשואה אין חוששין והטעם או משום שלא אמר לפלוני או כפרש"י לפי הגירסא כמו שהיא לפנינו משום דיצא קול נשואה זה ימים אלא דהי' הו"א דווקא נשואה משום דיש לן חזקה דאין אשה מעיזה פני' וקמ"ל אפילו ביצא קול ארוסה דאין שייך כל כך העזה וכנ"ל ואפי"ה אין חוששין כו'

ולפי מ"ש הלח"מ פ"ט מאישות בטעם ארוסה ונשואה דאין חוששין משום דלא ראינו ולא שמענו שמחת אירוסין יש לומר בעיר אחרת דאין חוששין אין הטעם משום דלא ראו שמחת אירוסין כמ"ש הלח"מ שם דמאי פיסקא אלא לרבותא נקט בעיר אחרת ר"ל אם יצא קול נשואה בעיר אחרת וא"כ אין כאן ריעותא במה שלא שמענו משמחת אירוסין והו"א דהוא כמו בגירושין שלא בעי' טפי מפלוני שמע מפלוני כו' הואיל ולא שייך בי' ה"נ בזה קמ"ל ולעולם דאפילו בקול כדינו שיצא מעיר אחרת חוששין

שם בגמרא מדאמר ר"ח עד ששמעו מפי עדים כשרים ש"מ דמבטלין קלא עיין ב"ש סי' מ"ו סק"ה דהרי"ו כתב דבעי' כשרים ולכאורה לפי מ"ש הרמב"ם דבעי' שיבואו לב"ד שנים אבל מהני אפילו שמעו מאחד וכ' הלח"מ שם הטעם דמהני בשמע מחד והבאים לב"ד בעי' ב' דצריך שיהיו שנים המעידים שראו כגון שמחת אירוסין וכיון דבעי' שנים א"כ נראה פשיטא דאין נשים נאמנות דהא קי"ל אפילו מאה נשים כחד כדאיתא בפ' האשה רבה א"כ לא מהני נשים מן הדין ולכאורה קשה בש"ס מנ"ל מדאמר ר"ח עד שישמעו מפי כשרים ש"מ דמבטלין קלא הא מן הדין בעי' שנים וכיון דבעי' שנים ממילא נשים פסולין לזה ולעולם דלא מבטלינן קלא ונראה דהא ר"ח פסק ואמר עד שישמעו מפי כשרים אפילו בגירושין דלא בעי' דברים נראים וממילא גם חד נמי כשר לפי סברת הלח"מ פרק ט' מאישות הנ"ל ואפי"ה בעי' דווקא כשרים וע"כ משום דמבטלין קלא. אבל הרמב"ם נקט אם באו שנים והיינו כשרים והרי"ו נמי שכ' דבעינין כשרים היינו בקדושין ומטעם הנ"ל וגוף ס' הרי"ו איננו בידי לעיין בו ולפי הנ"ל אותו פלוני שמענו ממנו השנים המעידים אפשר להיות אפילו אשה

ונראה לי עוד דהנה לכאורה קשה לפי מאי שפי' הרמב"ן לקמן ברב אשי דדווקא קלא דאתחזק כבר פעם אחד בב"ד הוא דלא מבטלין והסברא נראה דהואיל ואזדקקו ב"ד לכך. יאמרו דקמו רבנן במילתא וחששו ואפילו לבתר שנתברר הדבר ששקר הוא מ"מ הלעז ישאר אבל מנ"ל לומר דאפילו בתחילה אם נשמע קול מפי נשים דניחוש להקול וכמו דהדין דקודם דאתחזק דאי אתו עדים ומתברר שהוא שקר מבטלין קלא לפי' הרמב"ן הנ"ל, ה"נ בוודאי הדין אם שמעו אז מפי נשים א"כ מנ"ל להש"ס לומר מדאמר ר"ח עד שישמעו מפי כשרים ש"מ דמבטלין קלא דלמא דווקא קודם שהוחזק בב"ד אבל לאחר שהוחזק בב"ד מנ"ל. ואפשר דעדיין לא הוי ס"ל הא דרב אשי לקמן דדווקא בתר דאתחזק לא מבטלין קלא וס"ל השתא דאין לחלק בזה

ולפי מאי שראיתי בקונטרס מאדמ"ו הגאון ני' דמפרש דב' לשונות של רש"י חדא נינהו וסוף דינא כתחילת דינא דאם יצא הקול מתחילה מפי נשים וכן אם נודע שהקול הוא שקר ולא נשאר הקול אלא בפי נשים הלועזות כל זה הוא בכלל מבטלין קלא. ולפי"ז יש לפרש ר"ח דאמר עד שישמעו מפי כשרים נמי כוונתו דלעולם צריך שישמע מפי כשרים בין בתחילה ובין בסוף ומזה שפיר הוכיח הש"ס דס"ל מבטלין קלא דאי אין מבטלין אפילו אח"כ נודע ששקר הוא ורק הקול נשאר עדיין בפי נשים הוי חיישינין לי' בתר דאתחזק (יש כאן איזה כי אינו מובן) וא"כ עכ"פ מיושב דברי רי"ו דאע"ג דפסק דלא מבטלינן קלא בתר דאתחזק פסק דבעי' שישמעו מפי כשרים דבתר דאתחזק שאני דיאמרו קמו רבנן במילתא. וא"ש

ובדברינו אלה יש להסביר דברי הר"ח המובאים ברא"ש דמפרש אתרוותא נינהו דבנהרדעא לא היו מוציאין קול אם לא דקו בי' היינו משום דקשיא לי' דהרי דווקא בתר דאתחזק הקול אז חיישינין אפילו נודע ששקר ונשאר עדיין הקול בפי נשים כמו שהבאתי בשם אדמ"ו הגאון נ"י לעיל אבל בלא אתחזק לא חיישינין אם נודע אח"כ ששקר הוא אע"ג שנשאר עדיין הקול בפי נשים ואמאי בתחילה חיישינין דשמא אמת הוא ולמה לא ניחוש גם עתה הרי עוד הקול בפי נשים עתה וצ"ל דס"ל דטעמא דקול הוא רק משום לעז בעלמא ולכך מסיק אתרוותא נינהו ובנהרדעא דייקו ולכך גם קודם דאתחזק לא מבטלין קלא מפי נשים אבל בסורא ובעלמא לא חיישינין לקול יוצא מפי נשים אלא בתר דאתחזק וכנ"ל. ולכך לקמן בהא דשלחו מבי רב לשמואל דיצא קול מראשון כו' דמיירי ע"כ באתחזק האי קלא אין חילוק בין סורא לנהרדעא ולעולם לשמואל לא מבטלין קלא ופריך לקמן שפיר והא אתרא דשמואל לא מבטלין כו' ולא קשה קו' הקרבן נתנאל מלקמן על ר"ח ע"ש כי להנ"ל א"ש

שם ע"ב אמר רבה בר"ה אמתלא שאמרו אפילו מכאן ועד עשרה ימים ור"ז אמר במקום אמתלא כו' ופי' הרי"ף ז"ל דר"ז ורבה פליגו ועיין ברמב"ן מה שפי' בזה ועיין במ"ש לעיל במתני' לישב. ויש לפרש ולומר עוד דהנה הא דאמרו לעיל נשואה אין חוששין פרש"י לעיל משום דיצא הקול זה ימים נעשה המעשה והטעם דלא חיישינין לקול כזה י"ל משום דהקול נגד חזקה דהשתא דהית' מוחזקת בחזקת פנוי' ונגד זה לא מהני משא"כ אי יצא הקול דעתה נתקדשה דחזקת פנוי' אינה חזקה כולי האי. ואפילו בנתגרשה מ"מ החזקה שהיתה בחזקת מותרת לכהן אינה חזקה אלימתא כולי האי כחזקה שהי' מחזיקינין לה עד עתה בחזקת א"א וכמ"ש הנוב"י במהדו"ק סי' נ"ד וי"ל עוד טעם דהואיל ולא יצא הקול עד עתה אלא וודאי שיש דברים בגו ובוודאי אינו אמת

אלא דלפי"ז גם באמתלא שיצא מכאן ועד עשרה ימים לא תיהני ונימא מדלא יצא מיד בוודאי אינו אמת וכמו דס"ל להרמב"ם באמת בפ"ט מה' אישות הטעם דלכך לא מהני מכאן ועד עשרה ימים ואין לומר דרבה בר"ה מיירי בידעי' ע"י עדים מאמתלא זו דהרי המשמעות דהם פליגו באמתלא דתנא במשנתינו והרי שם מיירי אפילו ביצא רק קול אמתלא. ונראה דרבה לא ס"ל דטעמא דאין חוששין בנשואה היא משום דלא יצא הקול מקודם דמצד זה לא מבטלין קול כיון דלא יצא האמתלא בפירוש וכל כמה דלא יצא דבר מה בפירוש לבטל הקול לא מבטלי' לי' עי"ז ה"נ לא מבטלי' האמתלא שיצא מכאן עד עשרה ימים ע"י סברא זו מדלא יצא קודם. אבל לר"ז דס"ל דע"י מקום אמתלא נמי מבטלין קלא ה"נ די"ל דע"י הכרח זה מדלא יצא קודם מבטלין ולכך נשואה זה ימים אין חוששין וה"נ מטעם זה ראוי לומר לנו דלא חיישינין על אמתלא שיצא עד עשרה ימים דהמקום אמתלא מדלא יצא מיד מבטל להאמתלא וא"כ א"ש דברי הרי"ף דרבה ור"ז פליגו ולר"ז לא מהני אמתלא מכאן ועד עשרה ימים

ואפשר לישב בזה דבר הרמב"ם בפ"ט מאישות דין כ"ד דכ' דאם נראין הדברים לב"ד סומכין על האמתלא כו' ופי' שם הה"מ ע"ד שפי' הרמב"ן ולפי"ז קשה דהרמב"ם לא הביא דמקום אמתלא לחודא מהני לענין דלא תצא ולהנ"ל א"ש דזהו עצמו דאמתלא לא מהני מכאן ועד עשרה ימים הוא מטעם דמקום אמתלא מהני לבטל הקול של אמתלא. אלא שאין נראה לפרש כן ברמב"ם דא"כ אם נתברר ע"י עדים האמתלא מכאן ועד עשרה ימים מהני ולא משמע כן אלא כוונת הרמב"ם נראה משום דאתחזק כבר הקול לזה לא מהני אמתלא וכמ"ש הר"ן לעיל במתניתן וא"כ עדיין תיקשה מדוע לא הביא הרמב"ם דמקום אמתלא מהני ויש לישב דהרמב"ם שהביא בפ"י מגירושין דין ו' בנתקדשה ואח"כ בא בעלה דמהני מטעם דיאמרו תנאי הי' בקדושין והיינו משום דיש מקום אמתלא וכמ"ש הגאון מוה' פייבש בתשובת נוב"י סי' ס"ה ומשם ידעינין לה דהדין דלא תצא במקום אמתלא

שם א"ל ר"כ לר"פ ואת לא תסברא והא תנן כו' ולכאורה קשה דלמא כגון התם דידעינין דהקול הוא שקר דלא היו קדושין שניים קדושין כלל אלא דניחוש ללעז גם ר"פ מודה דמהני מקום אמתלא ורק במתני' דיש לחוש שמא אמת הקול שם י"ל דבעי' אמתלא ממש ונראה דמכאן ראי' למ"ש לעיל דהמשנה מיירי אפילו דידעינין דהקול הוא שקר אפי"ה חיישינין ולא מבטלין קלא לר"פ אפילו אם יש מקום אמתלא כל זמן שלא יצא אמתלא ממש