מהר"ם שיק אבן העזר צד

יש לומר דרבותא אשמעי' כיון דבקדושין מיירי שיש רגלים בדבר א"כ כבר יצאה מחזקת פנוי' וכמש"ל ואמרי' דמסתבר יותר שהי' קרוב לה אפי"ה מהני אם רק יצא הקול שהי' ספק קרוב לה קרוב לו ולא בעי' שיצא אח"כ קול כי בוודאי הי' קרוב לו וכדעת הרב המגיד לקמן לענין מקום אמתלא אלא דזו היא אמתלא. ובגט דנקט איש פלו' גירש על תנאי יש לומר לפי מ"ש הראב"ד ז"ל בתמים דעים דאם יצא הקול איש פלוני גירש על תנאי ולא אמרו דלא ידענו אם נתקיים התנאי הוי רק מקום אמתלא ודבריו אינם מובנים דא"כ קשיא לרבה בר"ה דסובר בעי' אמתלא ממש. ותו דהרי כיון דיצא קול שגירש על תנאי הוי כאלו אמרו בפירוש ולא ידענו אם נתקיים דאל"כ אמאי הוציאו הקול דעל תנאי הי' ולא לחנם הוציאו הקול

ונראה דהנה הבדק הבית כ' בסי' ו' על מ"ש הטור דיצא הקול שנתקדשה ונתגרשה מיד דרבותא קמ"ל דאפי' בנתקדשה ונתגרשה מיד שאין דרך לעשות קדושין וגירושין בהדי הדדי אפי"ה חיישינן עיי"ש וסברא זו אתיא שפיר אם לא יצא קול שנתקדשה ונתגרשה על תנאי אבל בכה"ג שהי' על תנאי אין זה דבר רחוק משום דיש לומר שקדשה ודעתו לילך למקום סכנה וכיוצא בחשש זה והוא מגרשה על תנאי ואע"ג דהי' אפשר לו לקדש על תנאי ולא יצטרך לגרושין מ"מ דלמא הוא או היא יש להם טעם שאינם רוצים בקדושין על תנאי היא משום כתובה וגם הוא משום שרוצה בקדושין (ושלא יהא תנאי בקדושין) וא"כ קמ"ל דאע"ג דהוי בכה"ג ואין בהקול ריעותא כל כך אפי"ה מהני אמתלא וא"כ שפיר איכ"ל כהראב"ד בתמים דעים דעל תנאי הוי רק מקום אמתלא ולא קשה דלמאי נפ"מ יצא הקול שגירש על תנאי זה אינו דאיכ"ל דלכך יצא זה הקול כדי שלא יהא הדבר רחוק דאיך שייך שיקדש ויגרש מיד וכל זה אי הפי' דיצא בפעם אחד מיד אבל לרבה בר"ה דאמתלא מהני מכאן ועד עשרה ימים א"כ לא יצא קול מקודשת ומגורשת בפעם אחת ואינו דבר רחוק וא"כ למאי יצא הקול שנתגרשה על תנאי אלא וודאי הכוונה שאינם יודעים אי נתקיים וא"כ הוי אמתלא ממש

ועפי"ז יש לישב מאי דקשה לכאורה לרב זביד דמקום אמתלא מהני א"כ מאי משני הש"ס שם דהפי' ובלבד שלא יהא שם מקום אמתלא מ"מ הא דמפרש איזה אמתלא מפרש אמתלא ממש ואי נימא דהפירוש איזה אמתלא מה שאנו מפרשין בו המקום אמתלא מ"מ קשה דהו"ל למתני גם מהו מקום אמתלא. ותו לפי מ"ש הה"מ דבעי' שיצא דווקא אח"כ דבוודאי קרוב לו הי' א"כ במתני' דתנן זרק ספק קרוב לה לא קאי על מקום אמתלא. אבל לדברי הראב"ד בתמים דעים הנ"ל א"ש דלענין גירש נקט מקום אמתלא תנאי ושוב לענין קדושין דנקט אמתלא ממש נראה דבאמת י"ל דמכאן הכריח הטור והש"ע בסי' ו' שכ' דאמתלא מהני לסתור קול קדושין וגירושין והקשה שם הב"ש בס"ק י"א דמנ"ל דאמתלא מהני לסתור קול קדושין כיון דשוב קול גירושין מחזקו עיי"ש

ונראה דמלשון הטוש"ע נראה דדווקא אמתלא ממש מהני אבל לא מקום אמתלא וזה הכריח מדנקט לענין קדושין אמתלא ממש אע"ג דלא בעי' רק מקום אמתלא וע"כ דקאי אקול מקודשת ומגורשת ויצא עם קול קדושין אמתלא דזרק בספק ואע"ג דקול גירושין מחזקו מ"מ כיון דיצא אמתלא ממש מהני משא"כ מקום אמתלא לא הי' מהני בזה. ואע"ג דהטור לא ס"ל כדעת התמים דעים הנ"ל מ"מ יש לקיים זה דנקט אמתלא ממש דמהני אפילו בקול מקודשת ומגורשת ולפי הנ' ע"כ אי ס"ל כר' זביד דמקום אמתלא מהני צריכין אנו לומר דלא כרבה בר ר"ה דאל"כ הוי תנאי אמתלא ממש ולא מפרש מתני' כלל מקום אמתלא ועפי"ז מיושבים דברי הרי"ף שכ' מדקי"ל כרב זביד ש"מ דליתא לדרבה בר"ה ולכאורה לא שייכים בהדי הדדי ולהנ"ל א"ש

ושם בגמרא והא אמר ר"א כל קלא דבתר נישואין לא חיישינן לי' הנה התוס' ביבמות דף צ"ב ד"ה קלא הביאו בשם י"מ דהיינו דווקא אם יצא הקול בתר נישואין אקמי' נישואין והקשו מלעיל דף פ"א והה"ד דקשה נמי מהכא עיי"ש ולכאורה לא הבלתי קושית התוס' כיון דלשיטת י"מ הנ"ל אמרי' מסתמא מידק דייק וע"ז סמכין להתיר וא"כ הה"ד הכא לפי הקול דנתגרשה והיא יושבת עתה תחתיו והן הן עידי יחוד כו' ובתורת קדושין וא"כ לפי הקול הי' עתה קדושין חדשים ובוודאי לא הי' נשאה והכא דשניהם אומרים ברי לנו שלא הי' גירושין אין לנו דיוק גדול מזה ואין נראה לי לחלק ולומר דכיון שהיתה פעם אחת אשתו ולבו גס בה שהרי לפי דברי הי"מ ר"א נמי מילתא פסיקא אמר דכל קלא בתר נישואין אפילו הוציאו קול זה על אשה שהיתה כבר אשתו וגירשה והחזירה והוציאו קול בתר נישואין אקמי נישואין שניים נמי אין חוששין דכללא אמר

גם אין נראה לפרש כוונת התוס' דהקשו כיון דסברא היא דמידק דייק א"כ הקול שקר גם לשני לא ניחוש דאם זה הי' כוונתם (קושייתם) ולכך הקשו אלעיל דף פ"א א"כ יש לישב דהי"מ ס"ל דבקול יש ב' חששות כדלעיל ומשום לעז לא מפקי' היכא דנישאת בהיתר רק היכא דאיכא חשש גמור ולכך בתר נישואין דמידק והוא שקר ואין כאן רק חשש לעז לא מפקי' משא"כ לשני אסורה משום לעז ואפשר דתוס' ס"ל משום חשש לעז אין ראוי לצאת משני כיון דלא חששו אלעז בראשון היכא ניחוש לשני וכמ"ש הפנ"י לקמן בשמעתין ומ"ש שם דתלינין דהראשון גירשה שיחול הגט סמוך למיתה זה קשה דא"כ שוב תהי' אסורה לישב תחת הראשון משום גט ישן כדאיתא לעיל דף ע"ג במשנה לא תתיחד עמו. וע"כ דלא גירשה כלל וא"כ גם לשני תהי' מותרת וצריך לי עיון בזה (שוב ראיתי בקונטרס אדמ"ו הגאון ני' שהקשה זה על הפנ"י)

שם בגמרא מקודשת ומגורשת הרי זו מגורשת דקול ושוברו עמו הראב"ד פי' דיצא הקול מיד בפעם אחת ולדבריו כ' הב"ש בסי' ו' סק"י דאסורה אפילו לזה שיצא עליו קול שנתקדשה לו אם הוא כהן והקשה בס' בית מאיר אי לא חשבי' זה לקלא דבתר אירוסין א"כ למה הוצרך הש"ס לפרש דקול ושוברו להתיר לעלמא דלמא הפי' כדמעיקרא ולאוסרה לאותו כהן שנתקדשה לו. ויש לישב דקול קדושין כבר כ' התוס' דמושכחת לה בב' גוונא או נרות דולקת ואז אפילו מפי נשים מהני לחד גירסא לקמן בשמעתין וקול שני דפלוני שמע מפלוני וכיון דמסקינן דהפי' במשנה דיצא קול מקודשת ומגורשת בפעם אחת א"כ משמע דאותן שהוציאו לקול קדושין הוציאו נמי את קול הגירושין וא"כ אי דווקא בקדושין נאמנות א"כ קול מגורשת לא מהני אלא דכבר כ' הרשב"א לקמן דאיכ"ל דלענין שיהי' שובר לא בעי' דבר ברור אלא קול בני אדם מסיחין. דלבטל קול הקילו כמו דמהני אמתלא ולפי מ"ש לעיל גם הראב"ד סובר כן

ולכן הוכרח הש"ס לומר דהוי קול ושוברו עמו ולהקל ולא להחמיר דאז שפיר איכ"ל דמהני אפילו אם אותן נשים שהוציאו קול קדושין הוציאו קול גירושין. או משום דבמשנה נקט דמהני אמתלא בגירושין וקדושין ותרתי ל"ל ולכך פי' הראב"ד דברישא הפירוש ובלבד שלא יהא אמתלא דאם יש אמתלא אמרי' להחמיר דקול מגורשת אינו שובר לקול קדושין כפירוש הראב"ד דלעיל ואצטרך סיפא לאשמעי' דמהני אמתלא בקדושין להקל וכל זה אי הפירוש ברישא מקודשת ומגורשת הוי קול ושיברו להקל וא"כ אם יש שם אמתלא הוא להחמיר ובעי' תרתי משא"כ אי נימא כקושית הבית מאיר א"כ תרתי אמתלא ל"ל

שם דף פ"ט יצא שם מזנה בעיר הנה הב"ח בקו"א סי' ו' פירש דמיירי בלא אתחזק וכן הביא בשם הפרישה ולדבריהם צריך ביאור מאי קמ"ל הא כל קלא דלא אתחזק לא חיישינן ואפשר משום דהו"א דלכהונה מעלה עשו וכמו שפי' רש"י בכתובות דף כ"ו ע"א ד"ה ואחתיני' כו' שמעלה הוא לכהונה וכמו שפי' השמ"ק שם דהכוונה בלא אתחזק ומעלה עשו לענין כהונה וא"כ גם כאן היו חוששין. ורק משום זה לא חיישינין כדאמרי' פריצותא בעלמא הוא דחזי' ועפי"ז יש נמי לישב מ"ש הרשב"א לפרש נשואה וארוסה אין חוששין דמיירי רק בקול הברה וא"כ פשיטא דקמ"ל דאפי' לכהונה אין חוששין

והנה רש"י דנקט ביצא עלי' שם מזנה היינו לעבד ולכותי ולא פי' אי הוחזק אי לא ולקמן בד"ה בעולה אין חוששין פי' הואיל ואין כאן דברים הנראין כו' משמע דאם הי' קול גמור היינו חוששין וצריך לומר בעולה שאני אם היו דברים הנראין א"כ הי' קול ברור לא שייך לומר דרק פריצות חזו בה משא"כ ביצא קול מזנה איכ"ל דהכוונה דראו דברי פריצות ואפילו בקלא דאתחזק וכן פי' הלח"מ דמיירי באתחזק ואפי"ה תלינין בדברי פריצות וכן פי' הריטב"א בכתובות דף ל"ו והשמ"ק הביא שם בשם רבינו האי לפרש באופן אחר

ולכאורה קשה תיפוק לי' דהוי לי' קלא דבתר נישואין ואפשר דס"ל כפי' הי"מ בתוס' יבמות דף צ"ב ואפשר עוד לפי מ"ש המהרש"א לעיל בתוס' ד"ה לא חיישינן כו' דהטעם הוא משום בנים וא"כ אפשר ביצא קול מזנה מנכרי ועבד והרי עבד ונכרי הבא על בת ישראל הולד כשר ולדעת הרמב"ם הובא בב"ש סי' ד' ס"ק ב' אפילו פגום לא הוי יש