מהר"ם שיק אבן העזר צג

סי' פ"ב עוד העתיק מחידושיו בסוגיא דאמתלא

בגיטין דף פ"ח ב' משנה. יצא שמה בעיר כו' מגורשת ה"ז מגורשת עיין רשב"א ור"ן לקמן דהכריח הש"ס דע"כ מיירי ביושבת תחת בעלה דאל"כ היינו רישא עיי"ש ולכאורה קשה לי הא בלא"ה מתני' רבותא קמ"ל דאי תנן גבי קדושין דחוששין לקול הו"א דווקא בקדושין דאין הקול רק נגד חזקת פנוי' דאינה חשיבה חזקה דעומדת לינשא וכמו שכתבו הראשונים בכתובות דף ע"ה בשמעתין דמומין לכך איצטרך לאשמעי' גם בגירושין אע"ג דהקול מוציאה מחזקה אלימתא מ"מ חיישינין לקול. וביותר קשה לדעת הרמב"ם ז"ל בפ"ט מה' אישות דאפילו בפלוני שמע מפלוני בעי' שיעידו העדים הבאים לפנינו שראו שמחת אירוסין דברים הנראים ותוס' בכתובות דף כ"ג ד"ה תרווייהו כו' כ' דאם ראינו רגלים לדבר איתרע חזקתה. וא"כ ה"נ כיון דברישא יש רגלים לדבר איתרע חזקתה ולכך חיישינין לקול וא"כ אצטרך לאשמעי' בסיפא בגירושין אע"ג דאין כאן רגלים לדבר ויש לה חזקה מ"מ מהני קול

ואין לומר דכוונת הרשב"א דליתני מגורשת וממילא נדע דין דמקודשת ואע"ג דלעולם דרך התנא לשנות לא זו אף זו מ"מ כאן הואיל ופרקין בגירושין איירי אי לא בא התנא לאשמעי' שום חידוש לא הי' לי' לשנות דין הקדושין כלל דז"א דהרי באמת גם ברישא רבותא קמ"ל דאע"ג דהיא פשטה אח"כ ידה וקיבלה קדושין מאחר אפי"ה תצא משני ול"א חזקה דאין אשה מעיזה פניה כו' ותיהני חזקה זו לכל הפחות לשוו' ספק ויהי' כאמתלא דמהני ואע"ג דר"ה וכ"ש לשמואל לקמן דף פ"ט ע"ב אין זה חזקה כל כך דאינה מעיזה שלא בפניו מ"מ הו"א דתיהני כמו אמתלא קמ"ל דמסתמא מיירי מתני' בכל גווני אפי' ביצא עלי' קול קדושין באופן שהיא צריכה לידע כגון שקבלה קדושין וא"כ גם רישא רבותא קמ"ל וא"כ עמדה קושי' הרשב"א והר"ן (שוב ראיתי בחידושי מאדמ"ו הגאון ני' שכוונתי בזה לדעתו ושמחתי ואדמ"ו ני' תי' בזה כיון דבין ברישא ובין בסיפא יש מעלה וריעותא יש מקום ללמוד חדא מאידך)

וראיתי בס' אבני מלואים בסי' מ"ו שהקשה על הרמב"ם פי"ו מסנהדרין דין ו' דפסק דע"א נאמן לומר על אשה שהיא גרושה וא"כ מאי רבותא דקול כיון דע"א נאמן ממילא א"צ להעיד בב"ד ועד מפי עד נאמן וא"כ בפלוני שמע מפלוני מן הדין צריכין לחוש יעויי"ש ולא הבנתי קושיתו דהרי מתני' מיירי אפילו מכחשת את הקול וע"א בהכחשה לאו כלום הוא כמבואר ברמב"ם עצמו שם אלא דמכאן קשה לי על הנוב"י באהע"ז תשו' נ"ד דיליף מסוטה דהיכא דיש רגלים לדבר ע"א נאמן אפילו בדבר שבערוה ואי מדמה לה לסוטה א"כ אפי' במכחשת אותו ילפינין משם א"כ לפי מ"ש הרמב"ם דאפילו בפלוני שמע מפלוני בעי' שמחת אירוסין א"כ הוי רגלים לדבר ומן הדין יהי' ע"א נאמן אפילו בהכחשה לפי סברת הנוב"י הנ"ל ונשאר קושית האבני מלואים דמאי רבותא דקול ומזה נראה דאין למילף מרגלים לדבר דסוטה דקינוי וסתירה דמוכח טובא ולדברי הנוב"י שם צ"ע

ויש לישב קצת דהנה הב"ח בסי' מ"ו הביא ראי' ממתני' לדברי מהר"ל מפראג דאם באו עדים ואמרו פלוני שמע כו' ולא הי' קול הברה לא מהני מדנקט במתני' יצא שמה בעיר מקודשת מוכרח דבעי' נמי קול הברה ולפי המ"ד לקמן דלא מבטלינין קלא אין להכריח זה דיש לומר דמתני' בא לאשמעי' דמקודשת דחיישינין לקול ולא מהני ביטול כמו במקודשת גמורה וזה שייך דווקא ביצא קול הברה אבל אי רק באו עדים לב"ד ואמרו שמענו מפלוני כו' פשיטא דמבטלין ולכך הוכרח במשנה לאשמעי' ביצא שמה בעיר דאז לא מבטלי' קלא וא"כ יש לישב גם הנך קושית דלעיל כיון דידעינין שהוא שקר רק מחשש לעז בעלמא אין סברא לחלק בין רישא לסיפא וגם לא שייך לומר תיפוק לי' משום דע"א מהני. אלא דעדיין לא עלתה ארוכה בזה דוודאי מתני' גם בלא נתבטל מיירי וגם בלא נתבטל מהני אמתלא ותולין להקל וא"כ קשה על הנוב"י וכנ"ל

ועפ"י מ"ש דמתני' מיירי נמי אפילו בנודע ששקר הוא יש לישב קושית מהרש"א לקמן שהקשה דלמא תצא משני' ומאי פריך ואסרינן לה אגברא דהרי רב אשי אמר לקמן דכל קלא דלא אתחזק לא חיישינין וכ' הרמב"ן והר"ן דקמ"ל דאם ניסת עד שלא אתחזק שוב אין בודקין אחריו א"כ בקלא דבתר נישואין לא מחזקינין לי' כלל וא"כ הוי בלא"ה קלא דלא אתחזק ולא חיישינין לי' כלל אפילו לשני ולעיל מיירי כגון שהחזיקו לקול דהרי אותם ששלחו לשמואל לא ידעו הדין אם תצא כדפרש"י לעיל וא"כ מיושב קושית המהרש"א בפשיטות. אלא דזה אינו מוכרח כלל דמ"מ גם אחר נישואין מושכחת לה דאתחזק בב"ד וכגון שבאו העדים ממילא כמ"ש הב"ש בסי' מ"ו ס"ק כ"א

והנראה בזה דהנה הר"ן והרמב"ן כ' עוד בהא דרב אשי דאמר דבעי' דאתחזק קלא הכוונה דאם לא אתחזק ובאו עדים וביטלו הקול שאמרו ששקר הוא מבטלין וטעמא בעי למה דווקא באתחזק כיון דהוא משום חשד ורינון וצ"ל דע"י דאתחזק בב"ד אמרי' קמו רבנן במילתי' ואמת הוא ויגרם, ע"י הלע"ז וא"כ אפשר דזה דווקא אם הזדקקו הב"ד עצמם להחזיק הקול ולבררו אז שפיר יש לחוש רלרינון וללעז יותר משא"כ אי אתחזק ממילא שבאו עדים לב"ד הוי לענין ביטול קלא כאלו לא אתחזק דלא שייך קמו רבנן במילתא ושפיר מבטלין. וא"כ פריך הש"ס מרב אשי דס"ל לא מבטלין קלא והפי' במשנה כנ"ל דיצא שמה כו' לא מבטלין וקשיא הא אמר רב אשי קלא דבתר נישואין לא חיישינין וא"כ לא מבררין לי' והוי קלא דלא אתחזק ואפילו תימא דאתחזק ממילא א"כ שוב הרי כיון דלא אזדקקו לי' בי"ד לענין לבטולי קלא הוי לי' כלא אתחזק כיון דלא עשו מעשה ופריך שפיר

וכ"ש לפי ס"ד זו דמגורשת היינו לאסור וא"כ בעי' קול ברור פלוני שמע מפלוני וא"כ קשיא הא דלעיל למה לי יצא שמה בעיר וע"כ לאשמעי' אפילו בנודע שהוא שקר וא"כ קשיא כנ"ל אבל למסקנא דהפי' במשנה מקודשת ומגורשת כבר כ' הרשב"א דאיכ"ל דאפילו לא הי' קול ברור דמהני להיות שובר לקול מקודשת. ומקודשת נמי מיירי בנשים שמחות לקראתה וא"כ מוכרח למינקט יצא שמה בעיר ואין הכרח לומר דלא מבטלין קלא

בש"ס שם ובלבד שלא יהא שם אמתלא הקשה הרב החריף מו"ה מיכל קיצע ני' לפי מסקנת הש"ס דמקודשת ומגורשת היינו קול ושוברו עמו א"כ לרבה בר"ה דאמתלא מהני אפילו עד עשרה ימים א"כ קשה תרתי אמתלא למה לי ואפילו לפי' הרמב"ן דשובר מהני מכאן כיון דלדידי' אמתלא ג"כ מהני אפילו עד עשרה ימים. ולי נראה דמכאן יצא להרמב"ם מ"ש בפ"ט מאישות דין כ"ג גבי אמתלא שואלין אותה וסומכין עליה. ובפ"י מגירושין דין כ' כ' סתם דמקודשת ומגורשת מותרת לגמרי וא"כ אצטרך גם לרבה בר ר"ה תרתי דגבי מקודשת ומגורשת לא בעי' לשאול אותה וסומכין להתיר מצד דקול אסור וקול שרי ובלבד שלא יהא שם אמתלא דאם יש שם אמתלא אז סומכין על דבריה ונראה מדברי הרמב"ם דאפילו אם היא מכחשת לגמרי את הקול אפי"ה סומכין על דבריה היכא דיצא הקול עם אמתלא ואפשר דמהימנינין לה מטעם מגו שוב ראיתי בקונטרס אדמ"ו הגאון ני' שכ' לישב קו' זו בכמה אופנים

והנה הראב"ד מפרש האי ובלבד שלא יהא שם אמתלא. היינו דאם יצא הקול מגורשת עם אמתלא לא מהני לשבור כח הקול דמקודשת ועיין בר"ן מה שהקשה עליו. ולכאורה הי' אפשר לומר דהטעם משום דהוי תרתי קולי דסתרו אהדדי דאם תבוא לישא לכהן לאחר מיתת הראשון או אם הראשון הוא כהן נאמר דלא נתקיים התנאי ולישראל אם תרצה להנשא נאמר דנתקיים התנאי ולכך אמרי' תרווייהו לחומרא כדקי"ל ביו"ד בסי' קצ"ב בב' נשים שנתעסקו בדם כסלע ובסי' קי"א לענין ב' קדירות של אדם אחד. אבל באמת זה אינו דהרי מבואר בש"ע סי' ו' דחיישינין לקול קדושין לעלמא ואין חוששין לקול גירושין לכהן

ע"כ נראה דסברת הראב"ד דלעולם אין לנו להוציאה מחזקתה היכא דאפשר למתלי ולכך תלי' באמתלא להקל משא"כ כאן אי נימא נתגרשה ונתקיים התנאי אנו מוציאין אותה מחזקתה דמותרת לכהונה ולכך אמרי' דלא נתקיים ועדיין הוא בחזקה קמייתא לענין שאם ימית בעלה תהי' מותרת לכהן ואע"ג דמוציאין אותה מחזקת פנוי'. זה כבר נעשה מכח קול דמקודשת ותו דכבר כתבתי לעיל דחזקת פנוי' אינה חזקה כל כך דעומדת היא לישא לאיש ולכך טוב יותר להפקיעה מחזקת פנוי' מלהפקיע מחזקת מותרת לכהונה זהו הנראה לפי ענ"ד בכוונת הראב"ד וטעמו

ושם איזה הוא אמתלא גירש איש פלוני את אשתו על תנאי כו' הא דלא נקט נמי בקדושין אמתלא שהי' על תנאי