מהר"ם שיק אבן העזר פד

או לא מ"מ הרי כבר כתבתי לעיל דמדברי ש"ס ופוסקים נראה דספק קרוב לו כו' הוי ספק דאורייתא ועכ"פ בנידון הנ"ל אפי' אם נימא כדעת הנוב"י הנ"ל דהיא נאמנת בדבר שאין האיש מכחישה ולא הוי אלא קדושי ע"א ולא הוי רק קדושי דרבנן וכמ"ש הנוב"י בסי' ע"ה מ"מ הרי יש ס"ס לאיסורא ואפי' אם נימא דשם אונס חד הוא מ"מ גם בזה לפי דעת האחרונים בסי' ק"י דאפי' ס"ס כי האי מן התורה מהני רק מדרבנן לא מהני וא"כ להחמיר מהני ובכל אלו הדברים יש לדון וכבר כתבתי שאני איני מורה בזה לא היתר ולא איסור. ע"כ ישאל להרבנים הגדולים ומובהקים ואם הם יסכימו להיתר ואדע טעמם אז אולי גם אני אסכים עמהם לאמטינהו שיבא מכשורא דברי ידידו הדו"ש וחותם בברכה משולשת: הק' משה שיק מברעזאווע סימן עה דין א בדין תנאי כפול שנת תר"י לפ"ק

בקדושין דף ס"א במשנה אמר ר"מ כל תנאי שאינו כתנאי ב"ג וב"ר פרש"י כל תנאי שאינו כפול כו' אבל בריטב"א כתב כל תנאי שאינו כתנאי ב"ג כו' בחמשה דברים (והא דלא כ' הריטב"א ג"כ דבעי' עוד ב' דברים א' שלא יהא מתנה עמש"ב ב' דבעינן אפשר לקיים בסופו י"ל דס"ל דהני לאו מבני גו"ר ילפינן ודלא כמ"ש התוס' בכתובות דף נ"ו ד"ה הרי אלא כמ"ש שם בגליון דהוי כמפליגה בדברים וכן היא נמי באי אפשר לקיים בסופו) והנה לכאורה הדין עם רש"י דאם נימא כהריטב"א דעל חמשה דברים אמר א"כ איך מביא ראי' שנאמר אם יעברו כו' ולכל הפחות הו"ל להביא גם הסיום של המקרא ונתתם דמיני' מוכח דבעי' תנאי קודם למעשה

ולישב דברי הריטב"א י"ל דס"ל כתוס' כתובות דף נ"ו ד"ה הרי הנ"ל דתנאי ב"ג וב"ר חידוש הוא ואין לך בו אלא חידושו וכ"כ הרא"ש בתשובה אמנם חידוש זה לכאורה לא ידענו מה הוא. ואדרבה הרי הקשו הראשונים הא בעלמא אמרינן דגילוי דעת מהני ונהי שתרצו זה בטוב טעם אבל עכ"פ אינו חידוש כל כך ונראה דבאמת ע"י היתר דבארץ כנען דגילה לן קרא דבעי' דוקא כפילא אבל גילוי דעת לא מהני משום דמעשה אלים שוב הוי חידוש למה יועיל תנאי אבל אי לא הוי כתוב בארץ כנען באמת לא הוי חשבי' לי' לחידוש ומיושב בזה קושית הפנ"י שהקשה דמאי פריך שפיר קאמר ר"ח ב"ג דאיכא למימר דנהי דצריך הוא לאומרו מ"מ אין לך בו אלא חידושו ולהנ"ל א"ש דקשיא לי' למה נקט רק אם יעברו וע"כ צ"ל מכח הכפילא מוכח דחידוש הוא וממילא אין לך בו אלא חידושו ובעי' כל דיני תנאים וכל זה אם הכפילא יתורא הוא אבל אם אינו מיותר א"כ לא מוכח כלל דחידוש הוא ולא בעי' דיני תנאי כנלפענ"ד בכוונת הריטב"א דס"ל דלפי האמת טעמא דר"מ משום דאין לך בו אלא חידושו וכמ"ש התוס' בכתובות הנ"ל

אבל רש"י נראה דלא ס"ל דהוי חידוש אלא דילפינן מיתורא ולפ"ז גם תנא קודם למעשה ילפינן משינוי דקרא וכמ"ש הר"ן. וגם הן קודם ללאו מוכח מיתורא דקרא כמבואר מלשון רש"י וכאשר יבואר לקמן אי"ה וגם הא דבעינן אפשר לקיים ע"י שליח לא ידעינן רק משינוי דקרא כמבואר בשיטה מקובצת מדצוה משה רבינו עה"ש את זה ליהושע ע"ש והא דבעי' תנאי בדבר אחר ומעשה כו' הוא מסברא מדתנאי סותר למעשה ולפי"ז מתני' דלא מייתי קרא אלא על כפילא ע"כ דכוונת אמרו כל תנאי כו' באמת עיקר הכונה רק על כפילא ושלא יקשה לך למה באמת לא נקט מתני' רק לענין כפילא כיון דבאמת בעינן גם שאר דיני תנאים לזה תי' רש"י הואיל ורחב"ג אינו חולק רק על תנאי כפול ולכך לא נקט תנא דמתני' רק לענין כפילא וא"ש

והנה לכאורה נראה נפ"מ אם ילפינן דיני תנאי מכח יתורא ושינוי דקרא דאז יש מקום לומר דדוקא בתנאי דאם דתנאי ב"ג וב"ר הוי באם ובזה גלי לן קרא הני יתורים ושינויים להורות לנו דבעינן גם שאר דיני התנאים. אבל בתנאי דמעכשיו או בע"מ לדידן דהוי כאומר מעכשיו יש לומר כהגאונים והרמב"ם דלא בעינן דיני תנאי משום סברת הראב"ד וכוונתו דבתנאי דמעכשיו אינו עוקר כ"כ המעשה שהרי אם יתקיים התנאי יחול המעשה מעכשיו כמו אלו לא הי' תנאי משא"כ באם דהתנאי עוקר המעשה בכפלים אם לא יתקיים התנאי נעקר המעשה לגמרי וגם אם יתקיים התנאי מ"מ עוקר המעשה שאינו חל עד שיתקיים התנאי וא"כ באם בעי' דיני תנאי אלומים וחזקים יותר מדתנאי דמעכשיו ומ"מ וא"כ הגם דגלי לן קרא דבתנאי אם בעי' דיני תנאים עדיין יש לומר דבתנאי דמעכשיו לא שמעי' אבל אם נימא דזה דמהני תנאי הוא עצמו חידוש ואין לך בו אלא חידושו א"כ כיון דחידוש הוא גם במעכשיו י"ל דאין כח בתנאי לבטל המעשה אלא א"כ יש בו כל דיני תנאי

ועפי"ז יש לישב קושית הרשב"א והרא"ש שהקשו על שיטה זו דהרי ר"מ קאי גם על על מנת וס"ל דע"מ כאומר מעכשיו וכבר כתב כן הרמב"ם בפי' המשנה בשמעתין באמת ר"מ סובר אפי' בע"מ אלא דאנן לא קי"ל כוותי' בזה אלא דצריך טעם דממנ"פ כיון דאנן קי"ל כר"מ למה לא נפסוק כוותי' לגמרי ולהנ"ל יש לישב ר"מ דס"ל מתנה עמש"ב תנאו בטל וא"כ לפי תי' התוס' ע"כ ס"ל דחידוש הוא ולכך שפיר ס"ל דגם במעכשיו ובע"מ בעי' דיני תנאים אבל לדידן דקי"ל בזה דלא כר"מ וס"ל כר"י דבדבר שבממון תנאו קיים וא"כ לא ס"ל דחידוש הוא ואין לך בו אלא חידושו אלא ס"ל דילפינן מכח יתורא ושינויים דקרא א"כ שפיר אמרינן דדוקא באם גלי ולא במעכשיו ובזה יש לישב ג"כ מה דלא הביא הרמב"ם הדין דבעי' תנאי בדבר אחר ומעשה בדבר אחר וגם דבעינן אפשר לקיים ע"י שליח דלהנ"ל יש לומר דדוקא לר"מ דס"ל דחידוש הוא לדידי' הוא דבעינן שיהא שוה בכל הענינים משא"כ לדידן וכנ"ל

אמנם גוף הסברא הנ"ל דהרמב"ם סובר דבתנאי דע"מ ובמעכשיו ל"ב דיני תנאי לדידן ורק ר"מ סובר דגם בהנך בעי' דיני תנאי יש לומר דתליא בפלוגתא דהנה הרשב"א והר"ן הקשו עוד על שיטה זאת מהירושלמי דשמעתין דאמר בבני גד אמרינן דכבר היתה נתונה בידם א"כ מוכח דגם במעכשיו בעי' דיני תנאי ע"ש בדבריהם ולפענ"ד י"ל דהנה בודאי מדכתיב ונחתם מוכח דלא נתן בידם מיד. ומ"מ הרי כתיב בנו לכם ערים לטפכם וא"כ הרי נתן להם כל ארץ הגלעד לתשמושם ולפירותיהם וא"כ איכ"ל דהירושלמי לשיטתו דסתם ירושלמי הוא ר"י והרי ר"י ס"ל בגיטין סו"פ השולח דק"פ כקנין הג"ד וא"כ שפיר אמר דכבר היתה נתונה בידם אבל לדידן דקי"ל ק"פ לאו כקהג"ד ע"כ דס"ל דלא הי' נתונה בידם עד אחר שקיימו התנאי דהק"פ שהי' בידם הרי הוא לאו כקנין הגוף ולפי"ז למאן דאמר דק"פ כקהג"ד, א"כ מוכח דאפי' במעכשיו בעינן דיני תנאי משא"כ לדידן דלאו כקהג"ד שפיר יש להוכיח ולומר דרק באם בעינן כל דיני תנאים הללו משא"כ במעכשיו ובע"מ. וא"כ לר"מ דשמעינן לי' בגיטין דף מ"ח ע"א דסובר דק"פ כקהג"ר וא"כ בבני גד הוי נתונה מעכשיו וא"כ שפיר מוכח לדידי' דאפי' בע"מ ובמעכשיו נמי בעינן דיני תנאי משא"כ לדידן

ולפי"ז אפי' אי אמרינן כפרש"י לקמן דגם מאן דפליג על ר"מ מודה דבעינן תנאי קודם למעשה מ"מ יש נפ"מ דלר"מ לטעמי' אפי' במעכשיו בע' כו' משא"כ לרחב"ג או לר"י וק"ל. ולפי"ז יש לישב קושית התוס' על רש"י שהקשו מב"מ דף צ"ד שם מאן שמעת לי' דאית לי' האי סברא דבעי' תנאי קודם למעשה ר"מ כו' והרי לדעת רש"י גם רבנן מודו ולהנ"ל י"ל הרי מתני' שם דתנן כל תנאי שיש מעשה בתחילתו משמע אפי' בתנאי דמעכשיו וע"מ וזה דוקא לר"מ לטעמי' אבל לר"י לטעמי' במעכשיו וע"מ בודאי לא בעינן דיני תנאי וכדלעיל: דין ב

הנה המל"מ בפ"ו מה' אישות כתב דאי אמרינן דבמעכשיו לא בעי' דיני תנאי דהה"ד בתנאי דלשעבר נמי לא בעי' דהרי חל ג"כ במעכשיו ומאי שהקשו מסוטה דמאי פריך לר"מ חנקי מבעי' ל' הא בתנאי דלשעבר מודה אכתוב בזה לקמן אי"ה אמנם לפי הנ"ל בלא"ה לא קשה מידי דלקמן קאי לר"מ לשיטתי' דאפי' במעכשיו וא"כ ממילא דהה"ד בתנאי דלשעבר בעי' נמי דיני תנאים ושפיר פריך הש"ס לר"מ לשיטתי'

אמנם מאי דקשיא לי ע"ז דלפ"ז הא ס"ל לר"י בגיטין דף מ"ו ע"ב במגרש אשתו משום איילנות דלא בעי' כפילות התנאי אינו מוכרח דהוא משום דס"ל דמכלל לאו אתה שומע הן אלא טעמא דר"י משום דבמעכשיו ל"ב דיני תנאי ובזה מתרצים המפורשים דעת הרמב"ם דפסק כר"י אע"ג דפסק דבעי' תנאי כפול ועכ"פ קשה איך הוכיחו בנדרים דף י"א דלר"י אמרי' מכלל הן נשמע לאו ולכך לר"י לחולין מהני ולהנ"ל קשה וכן בב"מ דף צ"ד דקאמר הש"ס מאן שמעת כו' וכת' השמ"ק דשמעינן לי' לר"י דאית לי' מהאי דאיילנות וקשה דלמא איילנות שאני דהוי תנאי דלשעבר ומיהו זה י"ל עפ"י מ"ש לעיל דמדנקט במשנה כל תנאי במשמעות הלשון של המשנה גם תנאי דלשעבר ודמעכשיו וכנ"ל אבל מהא דנדרים קשה וצ"ע לכאורה

ויש מקום לישב ולומר דלסברא הנ"ל באמת בנדרים הנ"ל לא כוונו על ר"י דאיילנות אלא על ר"י דשבועות גבי אל יכך דמבואר ברשב"א דבתוספתא גרסי' ר"י ולפי מסקנא דגרסינן איפוך ולפי"ז הגירסא ר"י מחייב וא"כ מוכח דר"י סובר דאמרינן מכלל לאו אתה שומע הן וע"ז הי' כוונת הש"ס בנדרים ומיושב בזה גם דברי הרשב"א התמוהים שכתב בשבועות דף ל"ו דלכך לא פריך דרבנן אדרבנן משום דאיכא למימר דר"י באמת ס"ל דבעינן ת"כ ותמה עליו השהע"מ