מהר"ם שיק אבן העזר פב

מכל מכשול ועון ולכל דייני ומורה הוראה לבני ישראל וצריך הדיין לראות הבעלי דברים וכעדים אם יש לסמוך עליהן בכל הנ"ל

והנה מדברי הפוסקים הנ"ל נראה שצריך להסמיך התנאי סמוך לביאה וכל דסמיך טפי טפי עדיף ובאמת מלשון המעצ"ד משמע דאפ' קודם ביאה בשעת קדושין יכול להתנות על כל ביאות שיבעול ומהני כמו במתנה בר"ה כל נדרים שאדור כו' מיהו נהי דזה מועיל (וכיון דנשבע בודאי אין לחוש שיבטל תנאו) מ"מ כל שיכולין להסמיך לביאה עדיף טפי כמבואר מלשון הנוב"י ובטעם נראה לפענ"ד חדא משום חשש לעז אולי יאמרו ששמעו שביטל התנאי וכשם שחששו בסדר הגט שלא להניח את הבעל לצאת חוץ אולי יאמרו שביטל המודעא ה"נ אולי יוציא לעז שביטל התנאי קודם בעילה ולכך יש להסמיך סמוך לביאה ועוד מטעם אחר שהרי לא התנה בל' התנאי שאם יבעול לשם קדושין יהי' התנאי בטל כשם שמתנה בנדר שאם ידור וישכח התנאי יהי' הנדר בטל

א"כ נהי דהתנה שלא יבעול לשם קדושין וגם נשבע ע"ז ואין לחוש שיחזור מתנאי מ"מ איכא למיחוש שמא ישכח את התנאי ולכך צריך להסמיכו תיכף להקנינים וכיון שיש ד' קנינים קדושין וחופה ויחוד וביאה סמוך לאותן קנינים אלה שלא ישנה ויעשה הקנין בכל גוונא ולכך סידר הנוב"י התנאי בשעת קדושין באריכות ואח"כ בשעת חופה וייחוד בקצרה ובשעת ביאה שוב באריכות ועתה שאין דרך לפרסם הליכה לביאה כמו שהי' מימי קדם מ"מ בלילה בעת ובשעה שדרך בני אדם הולכין לשכב קודם שכיבה והולכים בחדר בפ"ע אז יתנה התנאי שוב בשלימות לפני אותן העדים והנראה לפענ"ד כתבתי: דברי רבך הדו"ש הק' משה שיק מברעזאווע. תשובה עא החיים והשלום וכל טוב לידידי הרב הגדול המפורסם נ"י כקש"ת מוהר"ר משה כ"ץ נ"י הגאון האבדק"ק כעטשינייא דארף יע"א

מכתבו קבלתי ואשר ביקש ממני לחו"ד בענין קדושין על תנאי הנה אמת נכון הדבר שכן הסכים מרן הגאון זצ"ל בחת"ס חאה"ע סי' קי וקיא ושיבח את דברי הגאון בית מאיר בצלעות הבית סימן ו' וקודם שנדפסו דברי מרן זצ"ל וקודם רואי בצלעות הבית הנ"ל כתבתי לעיל (בתשובה הקודמת) וכוונתי בעזה"י מקצת דברים דעפ"י דין מועיל תנאי ורשאין לעשות תנאי ההוא ע' לעיל שביארתי כל פרטי הדברים ועכשיו לא באתי רק לבאר מה שהקשה פר"מ נ"י על מה שהחליט הנוב"י בחאהע"ז סימן נו שלא יקדשנה תחת החופה משום דאז א"י להאריך בפרטי התנאי ברבים להיות מילתא דתמוה ולא הורגלו בו אלא יקדשנה קודם הכניסה לחופה ע"פ תנאי המבורר כמסודר ומפורש הכל בנוב"י ותחת החופה לא יקדשנה אלא הרב יאמר כו' ותמה מעלתו נ"י כיון שקודם הכניסה אמר התנאי בפ"ע שיקדשנה על תנאי ההוא ומשביעין אותו על כך שלא יבטל ולא ימחול על התנאי אלא יהא כמפורש בכתב וא"כ שוב ראוי שיהא רשאי לקדשה תחת החופה ויאמר בקיצור שמקדשה ע"מ התנאי הכתוב ביד העדים ויהי די שיזכור עתה התנאי רק בקיצור ויהי די בגילוי דעת הזה כמו בכל מקום דאנן סהדי על תנאי סגי בגילוי דעת: ותו למה הוצרך הנוב"י דוקא תוך כדי דיבור וכן גבי ביאה יהיה די בגילוי דעת בקיצור ומעכ"ת נ"י האריך עוד בזה

והנה במעיל צדקה סי' ב' משמע דהתנאי מועיל גם מעיקרא כעין שאמרו עומד אדם בר"ה ומתנה כל נדרים שידור שיהיו בטלין כו' ע"ש ובשאר ספרים המדברים בזה לא מצאתי לתנאי ההוא ומרן הגאון זצ"ל בחת"ס סימן קיא הנ"ל הביא שהוא עבד עובדא בזה וסידר התנאים על הדרך המובא בנוב"י הכל כוותי' רק ששינה הנוסחא קצת וכתב גם כן דתחת החופה לא יקדש וטעם סידור התנאים לא ביארו והנראה לפענ"ד שורש הדברים דהנה קי"ל באהע"ז סימן לח סעיף לה דקידש ע"ת ובעל סתם או כנס סתם צריכה גט משום דשמא מחל התנאי וגבי בעל הטעם משום דאין אדם עושה בעילתו ב"ז מיהו אפי' בכינס לחודא חיישינן שמא מחל התנאי וכתב החמ"ח שם בס"ק מט דאם מתנה בשעה שמייחדים אותם לביאה שוב לא חיישי' והש"ג כ' דאפי' אם התנה בשעת ביאה עצמה חיישינן שמא בעל לשם קדושין ומחל להתנאי

מיהו אין זה שייך לנידון שלנו דכבר ביארתי בתשובה לעיל בסי' הקדום דבנידון שלנו אין לחוש לב"ז כיון דעפ"י רוב וס"ס היא אשתו הוי בעילתו בעילת מצוה וא"כ בכה"ג גם הש"ג מודה דהרי טעמו רק משום ב"ז אמרינן דחזר מתנאו משא"כ בנידון שלנו עיין לעיל שביארתי באריכות אבל כ"ז אם התנה בשעת ביאה אבל אם לא התנה אפי' אין כאן איסור ב"ז מ"מ חיישינן דמחל הואיל ושתק בפרט בדבר גדול כזה ומדשתק י"ל דמסתמא עשה כרובא דעלמא שהרי אפי' בכינס בלי בעילה דל"ש בעילת זנות ח' חיישינן וע"כ דאמרי' מדשתק ש"מ דאחיל וע"ז סובב עדיין קושית מעלתו דיהי' סגי בגילוי דעת

ונראה דהנה ר"מ סובר דהמקדש את האשה ע"מ שאין לך עלי שאר וכסות תנאו בטל ור' יהודא סובר דתנאו קיים וכתב הרשב"א בכתובות שם דטעמו של ר"י משום דסובר דכוונתו ע"מ שתמחול לו שאר וכסות וזה רשאי היא לעשות למחול לו. והנה זה שנים הקשה לי הרב המאוה"ג המנוח מוה' יעקב שלום זצ"ל מטאפלטשין דסברותיהם הפוכות דבעלמא סובר ר"מ דאין אדם מוציא דבריו לבטלה ומתקנין דבריו וא"כ ה"נ נימא מכח דאין אדם מוציא דבריו לבטלה ודאי כיוון ע"מ שאמחול ולימא דתנאו קיים ואמרתי לישב דר"מ לטעמי' דבע' ת"כ ולא אמרינן מכלל הן אתה שומע לאו ופנ"י בקדושין דף ס"ב במתני' האריך בזה וכי ס"ד דלא נשמע מכלל הן לאו ואנן סהדי בזה ובפרט שר"מ עצמו סובר כן באיסורא ולמה לא נימא גם כאן כן ותו דמסברא ראוי לן לומר שתנאי לא יוכל לבטל מעשה וכמ"ש התוס' בכתובות דף נו דלא אתי דיבור ומבטל מעשה לולא דילפינן מב"ג וב"ר ולכך דון מינה ומינה דבעי' דומיא דהתנאי אלים ומפורש בכל אופנים מכל צדדיו אבל אם אינו מפרש נהי דמכללא שמעי' מ"מ אינו אלים כמפרש ולא דמי לתנאי ב"ג וב"ר ושוב ראוי לומר לא אתי דיבור ומבטל מעשה ולכך נהי דר"מ סובר דאא"מ דבריו לבטלה ובודאי כיוון באופן המתוקן מ"מ כיון שלא פי' לא אלים לבטל המעשה ולא עדיף מכלל לאו הנשמע מהן וא"ש

והנה הרשב"א בגיטין דף עו הקשה למה בטל התנאי אם לא כפלו הא לא גרע עכ"פ הגילוי מילתא ותי' דאדרבה כיון שלא חש לומר התנאי בבירור גילה דעתו דלא חש על קיום התנאי ע"ש והנה קנין אישות הוא בקדושין ובידה והקדושין והביאה הם מעשים משא"כ כניסתו לחופה ויחוד אינם מעשים גמורים וא"כ מיושב קושיתו היטב דבשלמא אם המעשה מצד עצמו מוכיח שהוא ע"ת אפי' אם בעינן גם גילוי מלתא עיקר הוכחה מצד המעשה והמעשה מבטל מעשה וסגי בלי תנאי כפול אבל כאן בנידון שלנו דהמעשה אינו מוכיח התנאי אלא דיבורו וע"י שבועתו אנן סהדי ויודעין התנאי א"כ לא יכול הדיבור לבטל המעשה אפי' אם כי ע"י דיבורו אנן סהדי לא עדיף מן מכלל הן כו' ולא מצי לבטל בזה המעשה קדושין ולכך דוקא בשעת מעשה הקדושין עצמם דומיא דב"ג וב"ר צריכין לפרש התנאי תכ"ד דאז אלים ויש בו כח לבטל מעשה הקדושין וכן בשעת מעשה הביאה משא"כ החופה והיחוד סגי לבטל בדיבור דאתא דבר שאין בו מעשה ומבטל דבר שאין בו מעשה ולכך בחופה ויחוד כ' הנוב"י התנאי רק בקיצור ובגילוי מילתא בעלמא כן נראה לפענ"ד נכון

ומטעם זה כתב הנוב"י לומר התנאי האחרון בשעת קנין האישות בשעת ביאה וכתב בשעה שהם במטה אמנם מל' ונוסחא שכתב מרן זצ"ל משמע דבשעה שהם הולכין לחדר המיוחד להם לשכוב אז יאמר התנאי לפני העדים ואם אמנם לפי מה שביארתי היה נראה כדעת הנוב"י. ומ"מ נראה לי כדברי ומשמעות מרן הגאון זצ"ל והיינו כמ"ש הח"מ סי' לה ס"ק כט הנ"ל דבשעת יחוד יאמר ומועיל ודרכיה דרכי נועם כתיב וכשם שעדות יחוד הוי כעדות ביאה והוי הכשר מצוה והכשר מצוה כמצוה אפי' לענין ברכה וכמ"ש בתה"ד סימן קג הובא בטו"ז סי' תרעג סק"ט ומקרא בעידנא לענין לדחות לאו ה"נ מהני וסגי בזה ותו דלפי הנ"ל לדעת הגאונים וסיעתם דבמעכשיו לא בעי' דיני תנאי א"כ ה"נ לא בעינן דוקא תכ"ד וסגי בהזכרת התנאי בשעת יחוד לביאה כנלבענ"ד: ידידו הדו"ש הק' משה שיק מברעזאווע תשובה עב בעזה"י יום ו' עש"ק כי תשא תרל"ז לפ"ק פה חוסט. את חג המצות יחוג בדיצות. ידידי הרב הגדול המופלג בתורה וביראה כש"ת מוה' פייבל פלויט נ"י אבדק"ק שיראן יע"א

מכתבו בא לכאן ואז נחליתי ולא הי' ביכולתי לקרותו ועדיין אני חלוש בט"י מ"מ אתמול התאמצתי וראיתי מה שכתב מעלתו נ"י לחוות דעתי בענין קדושין על תנאי וכבר האריך בנוב"י בסימן נו ומרן בעל חת"ס זצ"ל בסי' קי וקיא כמו שראה מעלתו נ"י ורק שביקש ממני לפי שהנוב"י כתב שבשעת ביאה יחזור ויתנה לפני העדים וזה דבר שקשה לעשות ודרכיה דרכי נועם כתיב ומרן בעל חת"ס זצ"ל לא כ' אלא שיחזור התנאי בשעת יחוד ובאמת כבר פליגו