מהר"ם שיק אבן העזר פ

דרך לעשות שליח לא אלים עשייתו עד דעביד שליח בקנין עיי"ש ולפי"ז צ"ל דס"ל. גם אם אומר אמרו בטל כיון דאין דרך למסור רק מילי לומר לאחר אינו מועיל ואפשר לומר לפי טעם זה אם מצוה כתבו ותנו כיון דעל הכתיבה שהיא אינה גמר אין דרך לעשות שליח וע"כ קפיד עליה בעצמו שהוא יכתוב ה"נ החנו הוי קפידא דגם הנתינה יהי' בעצמו ולפ"ז מדוייק הרי אלו יכתבו ויתנו דמשמע שהם בעצמם יתנו ולעולם אם פי' ואמר תנו לשליח וכדאיתא גיטין דף סג ע"ב איכ"ל דמועיל ועיין בס' ג"פ בסי' קכא ובקצה"ח סי' רמד שהביא ראי' מדף סג ע"ב הנ"ל עיי"ש

ודיעה הרביעית הוא דעת התוס' הרי"ד בקדושין ר"פ האיש מקדש דאפי' אם נותן לו דבר וחפץ ואינו צריך למסור אותו הדבר ואותו החפץ בעצמו כגון כסף קדושין מקרי מילי וא"י השליח לעשות שליח אחר וסברא זו יש להסביר ע"פ הסברא הראשונה דכל שא"צ למסור אותו דבר ואותו חפץ בעצמו עדיין אין שם שליח עליו אבל בשטר קדושין צריך למסור אותו דבר בעצמו ולפי"ז לא נראה לי מ"ש הקצה"ח סי' רמד הנזכ"ל דלפי סברא זו אם אמר כתבו ותנו כיון דא"צ למסור אותו כתב בעצמו מקרי מילי ולהנ"ל כיון דכתבו ועשאו שליחותן שפיר אמרינן דשליח עושה שליח ושיטה החמישית הוא דעת הקדוש מרדו"ש דמפורש כל מידי דא"י לעשות בע"כ מקרי מילי וכבר כתבתי לעיל מה שיש להסביר שיטתו (וסיים מרן הגאון זצוק"ל וז"ל ויותר מזה לא כתבתי כעת ונדחה השעה עד ירחיב ה' לנו עכ"ל): תשובה סט לשנה טובה יכתב ויחתם תלמודי התורני המופלג החתן מוה' יוסף קרויז מווארשאן קטן יע"א: בעזהי"ת פה חוסט יום א' פ' תצא תרל"ח לפ"ק

מכתבך קבלתי ומ"ש שקשה לך דלמה קי"ל דשלנ"ע הא אפשר דלא כיוונה אלא להשטאה בעלמא כדקי"ל בקידשה שלא בעדים או אם היא לא ראתה העדים אמרינן דלא כיוונה אלא להשטאה וכעין דקי"ל גם כן באהע"ז סי' עב והארכת בזה הרבה ובאמת הדבר פשוט ולא קשה מידי דהרי קי"ל בכמה דוכתי ובקדושין דף מט ע"ב דדברים שבלב אינם דברים, וא"כ אפי' אם האשה הי' בדעתה רק להשטאה בעלמא כיון דאיכא עדים שאומרים שנתקדשה הוי דברים שבלב ואינם דברים ולא מהני ודוקא דברים שבלב דמוכחי הוי דברים

וא"כ הא דאמרינן דבלא ראתה העדים דרק להשטאה כוונה ע"כ היינו משום דהוי דברים שבלב דמוכחי דכיון דלא ראתה העדים בודאי אין האשה שוטית כל כך להכניס עצמה לקבל ממנו קדושין שהבעל דבר יכול להכחיש אותה ואפשר לו לעגנה עי"ז וזה דוקא בקידשה בלא עדים או שהיא לא ראתה העדים אבל בקידשה ע"י ב' שלוחים בודאי אם קיבלה קדושין אפי' כוונה להשטאה הוי רק דברים שבלב דלא מוכחי וממילא הוי קדושין גמורין והוית א"א גמורה ולכך שפיר קי"ל דשליח נ"ע ואין כאן שום קושיא ואמינא לך מזלא טבא וברכה והצלחה כו': דברי רבך הדוש"ת הק' משה שיק מברעזאווע. סימן ע בעזהי"ת יערגין ב' דחנוכה תרי"ז לפ"ק יתענג על רוב שלום מעתה ועד עולם תלמודי הרב המאוה"ג החרוץ כש"ת מוה' זלמן שפיטצער מורה בעיר מלוכה וויען יע"א

מכתבו קבלתי כו' ועל אשר בדק לן באחד שיש לו אח במדה"י במדינת אמעריקא ורוצה לישא אשה ומשום חשש עיגון שמא תפול אשתו קמי' יבם רוצה לקדש על תנאי ובאו לפניו להורות להם המעשה אשר יעשו וכבר ראית והבאת דברי הספרים המדברים בזה ושאלת חכם חצי תשובה ובקשת לדעת דעתי בזה הנה אנכי תולעת ואין בי חכמה ולא דעת ואין הכרעתי מכרעת מ"מ הואיל ואדמ"ו הגאון זצ"ל בעל חת"ס עביד בי' עובדא שנת תקסא בק"ק מאטרסדארף כאשר יש בידי העתק מלשון התנאי לא אמנע לומר שלפענ"ד כן הוא נכון לדינא בפשטות והנה באח מומר כבר פסק כן בש"ע אהע"ז סימן קנז סעיף ד' בהגה"ה דרשאי לקדש על תנאי שאם תפול קמי' יבם לא יהיו קדושיו קדושין כלל והב"ח שם התיר להתנות כן אפי' באח שאינו מומר אם יש לחוש לעיגון כגון שאינו נודע מקומו איה וכיוצא בו התיר במעיל צדקה סי' ב' באלם ובתשובת שב יעקב סי' מ' בחרש ושוטה וכיוצא

והנה לפענ"ד הדין פשוט וברור דאופן התנאי המוזכר בנוב"י מהדו"ת חאהע"ז סי' נו אין בו חשש משום מתנה עמ"ש בתורה והרי סוגיא ערוכה ב"מ דף צד דמתנה ש"ח כו' דמעיקרא לא שיעבד נפשי' אבל במקדש על מנת שאין לך עלי שאר וכסות כיון דכל אשה יש לה והוא רוצה לפחות מן האישות אין אישות לחצאין וכפי הפי' שכתב התוס' בכתובות דף נו ע"ב החילוק בתנאי שאין לך שאר וכסות שאז רוצה לקדשה א"כ מצד שהוא מקדשה רוצה לגרע חקה אבל בנידון שלנו שאם יהי' לו בנים או שאר אופנים שלא תהי' צריכה ליפול קמי' יבם הוא רוצה לקדשה ואז אינו פוחת כח אישות שלה ובאופן אחר אינו מקדשה כלל ואם כן אינו מפחית כוחה אלא מקדשה על תנאי וכל הש"ס מלא מדיני קדושין על תנאי שיכול אדם לקדש אשה על תנאי שאם יתקיים התנאי יהיו קדושין ואם לא יתקיים לא יהיו קדושין ואין כאן אישות לחצאין אלא או יהי' כאן אישות או לא

ולפמ"ש הריטב"א בקדושין דף כג ע"ב במקנה לעבד ע"מ שאין לרבו רשות אפי' כפל לא מקרי תנאי וגדר תנאי דוקא אם יהי' מעשה זה או לא יהא מעשה זה ולעולם התנאי הוא ממעשה או ממקרה אשר יולד אם יהי' כן יהי' כך ואם לא יהי' לא אבל מילתא דממילא ע"מ שאין לרב רשות זה אינו תנאי אלא שיור. ולדבריו מובן היטב דבאומר ע"מ שאין לך עלי אלא שאר כסות נמי הוי רק כמשייר ושייר באישות ואין אישות לחצאין אבל מתנה ש"ח אם יולד המקרה שיהא הוא מחוייב שבועה לא יהי' שומר מעיקרא: וא"כ ה"נ בנידון שלנו אם יוולד המקרה שיהי' חירב זיקה ויבום לא תתקדש מעיקרא כל עיקר אין כאן מתנה ע"מ שכתוב בתורה אע"ג שגם באין לך עלי שאר וכסות כוונתו אם תמחול לו או לא תתבע ממנו וזה באמת טעמו של ר' יהודא דסובר דבדבר שבממון תנאו קיים וכמו שביאר באמת הרשב"א בכתובות דף נו אבל ר"מ סובר דאנן בתר לישנא דידי' אזלינן ולא מהפכינן לישנא ולפי לשונו לא תלה לא במעשה ולא במקרה וא"כ הוי רק כמשייר או כמ"ש הרשב"א ותו"י דהוי רק כמפליגה בדברים אע"ג שכפל ושילש תנאו לית בי' מיחוש דהוי רק שיור או הפלגה

ובזה מובן היטיב החילוק בין לשון הירושלמי ס"פ השוכר את הפועלים באומר אם מתי לא תיזקק ליבום הרי את מקודשת לבין לשון מהר"י ברונא שפסקו בש"ע אהע"ז סי' קח סעיף ד' בהגה"ה שאם תיפול לפני מומר ליבום לא תתקדש שנתקשה בלשון זה במעיל צדקה סימן ב' דלשון זה משמע דאע"ג דיהי' באופן שתצטרך ליבום אפ"ה הוא משייר שיור זה ולכך אפי' כפל ואמר ואם תזקק ליבום לא תהא מקודשת כיון שזה דבר שאי אפשר שתהי' מקודשת ויהיו האופנים שע"פ דין תורה היא צריכה ליבום דהיינו שיש לו אח ואין לו בנים ואפ"ה לא תזקק ליבום זה דבר שא"א והתנה בדבר שאי אפשר ולכך הוי רק הפלגה וכן לפי סברת הריטב"א הנ"ל הוי שיור ואינו כלום אבל בלשון מהר"י ברונ"א שפסקו בד"מ סי' קנז שפיר תלה במקרה אם תפול לא תתקדש ואם לא תפול תתקדש ואין כאן שיור וגם הוי דבר שאפשר ולכך שפיר מועיל התנאי וכן מבואר להדיא ברשב"א כתובות דף נ"ו בטעם הירושלמי באם מת לא תהא זקוקה ליבום היא משום דהוא דבר שאינו בידו למחול והוי דבר שא"א לקיים והוי כהפליגה בדברים (וראיתי שבס' בית מאיר בסופו בצלעות הבית סימן ו' כ' ג"כ כן ולא העיר שכ"כ הרשב"א)

ולזה ג"כ כיוון הב"ח באהע"ז סימן קנז במ"ש דבירושלמי רוצה שתתקדש לו ולא תהי' זקוקה אפי' כפל והנוב"י תמה בזה מה שייך כפל והוא רוצה שתתקדש ולפענ"ד פשוט כוונת הב"ח לפי לשון הירושלמי אין קרוי מתנה ע"מ שכ"ב במה שאמר וכפל אם תזקוק לא תתקדש שזה אין עקירה כיון שלא חלו הקדושין מעיקרא אלא בחלק ההן שאם לא תהי' זקוקה תתקדש שרוצה שתתקדש ולא תהיה זקוקה דמשמע הלשון אפי' יהיה המקרה שלא יה' לה בנים ויהי' לו אם לא תזקק זהו מתנה עמש"ב ודבר שא"א ובטל או משום דהוי רק הפלגה או משום דהוי כשיור וכדלעיל אבל בל' התנאי של הב"ח שאמר אם לא תפול קמי' יבם וכ"ש אם מפרט כמ"ש הנוב"י דאם יהי' לו בנים או לא יהי' לו אחים תתקדש בחלק ההן אין כאן עקירה ובחלק הלאו שאם לא יהי' לו בנים לא תתקדש בודאי אין עקירה שאין מתנה עמש"ב אלא שמתנה שלא תתקדש והנה דברי הב"ח אמת ונכון הדבר והאחרונים נתחבטו בו

וכיון שנתברר שעפ"י הסברא התנאי נכון נראה ג"כ שהראי' שהביא התה"ד בסי' רכג מהש"ס דב"ק דף קיא נכון מדקאמר אלא מעתה נפלה לפני מוכה שחין כו' נימא אדעתא דהכי לא קידשה נפשה ובתשובת מעיל צדקה סימן ב' האריך וכתב דהתם לאו מטעם תנאי אלא משום מקח טעות אתאי' עלה ולפענ"ד א"א לומר משום מקח טעות כיון שאין מום בגוף המקח כדקי"ל בחו"מ סי' רלב וגם מיתה נולד אח"כ וכן הוא מבואר בהדיא בשמ"ק בשם הרא"ש לבאר דקושית הש"ס אינו מובן דכי אם קנה בהמה ועתה אחר כך יאמר