מהר"ם שיק אבן העזר עט

וגם קושית המג"א והאהע"ז סי' קפט הי' מיושב מכל מקום לפי זה מתוס' ומג"א ואהע"ז מוכח דלא ס"ל כן וממילא לדידהו הי' עדיין הכרח הנ"ל מש"ס דגיטין דף כג מיהו אפשר לדחות דקושית הש"ס היא סומא מאי טעמא לא דאי ס"ד סומא לא מטעם ר"י וכנ"ל א"כ הוי לי' למתני נמי הכל כשרין לשליחות הגט חוץ מסומא אלא ע"כ דלאו ר"י הוא ולעולם לר"י סומא לא נעשה שליח

איברא דקשיא לי דאי נימא כס"ד דפרי מגדים, א"כ מאי פריך בקדושין דף מב ע"ב לר' שמעון למה לי גם אתם דלמא ר"ש ס"ל כר"י ובא למעט דתרומתו תרומה דישראל הוא ואפ"ה ממעטינן לי' מאתם דבעינן דומיא דאתם ואתם פשיטא דלר"י לא קאי על סומא דפטור מן המצות אלא ע"כ דלר"י נמי בר שליחות הוא והטעם ע"כ משום דל"ת מחוייב וכנ"ל ומוכרח כמסקנת הפמ"ג דסומא נעשה שליח ויכול לעשות שליח לכל מילי ואפי' לר"י כנלפענ"ד ומ"מ י"ל התם לר"ש דסובר בר"ה דף לג דנשים סומכות רשות וה"ה אי ממעטינן סומא מ"מ מצוה איכא ולכך מקרי ב"ב אבל לר"י דסובר אין נשים סומכות רשות איכ"ל דלא חשיב ב"ב ועיין בשאג"א סי' קד איך פסקינן אי נשים סומכות רשות או לא ובמקום אחר הארכתי בזה (וע' בחאו"ח ס' שכז): תשובה סח

על דבר הקדוש מרדו"ש המובא במרדכי ר"פ האיש מקדש דשליח קדושין א"י לעשות שליח אפי' במקדש בשטר משום דכיון דא"י לקדש בע"כ הוי רק כמילי וכבר כתבתי בחידושי מה שהקשו עליו בזה ומה שיש לישב מיהו באתי לבאר גוף הסברא למה יהי' נקרא מילי הואיל וא"י לקדש בע"כ ואכתוב את הנראה לפענ"ד די"ל עפמ"ש בחידושי למס' גיטין לישב קושית הפנ"י שם דף כט שהקשה איך אפשר לומר דשליח קבלה א"י לעשות שליח משום דהוי מילי הא תרוייהו מחד קרא ילפינן בר"פ האיש מקדש מושלח ושלחה מלמד שהוא עושה שליח כו' מלמד שהשליח עושה שליח וא"כ כשם דקאי על שליח דידי' ה"נ קאי על שליח דידה ע"ש ואמרתי גוף הסברא דמילי לא מימסרן לשליח אינו מבואר ויתבאר לקמן אי"ה

ולפי הנראה י"ל דדוקא שליח יכול לעשות שליח אם נשאר עליו שם שליחות אבל אם הוא מוסר השליחות לאחר ועי"ז נתבטל ממנו השם שליחות א"כ הוא כאיש אחר וא"י לעשות שליח ולכך אם מסר לו הגט ליתן לה והשליח עושה שליח אחר מ"מ ע"ד אותו שעה הוא הי' שליח הבעל להוליך או להניח אותו בידו למסרו לאחר דאם הוא לא יהי' שליח שהוא כמותו אזי הוי כמו טלי גיטך מעל גבי קרקע והרי בעינן שיבא הגט מיד הבעל או מיד שלוחו שהוא כמותו לידה או לשלוחו שהוא כמותו וא"כ עד אותו שעה שמוסר הגט להשליח הוא משמר ונוטל הגט בשליחות הבעל ונשאר עליו שם שליח ולכך הוא בידו לעשות מאותו שעה שליח אחר אבל אם צוה להם כתבו והם לא כתבו אלא צוו לאחר לכתוב הרי לא עשו שום שליחות ממה שצוה להם הבעל ולא היו שליח של המשלח ולכך אינם יכולים לעשות שליח וה"ה בשליח לקבלה שהרי על הליכה רקנית לא שייך שליחות ודוקא בשעת קבלה הוא נעשה שליחו ואם הוא שלח שליח אחר א"כ מעולם לא עשה שום שליחות דידי' ולא נקרא עליו שם שליח ואנן ילפינן רק דשליח עושה שליח וא"כ לא קשה קושית הפנ"י דבודאי אנן ילפינן מושלח ושלחה בין שליח דידי' ובין שליח דידה יכול השליח לעשות שליח והיינו אם הי' שליח ונשאר עליו שם שליח אבל אם לא הי' שליח בין שליח דידי' ובין שליח דידה א"י לעשות שליח שהרי לא הי' מעולם שליח ולכך גבי מילי בין לענין גט אם אמר כתבו ובין שליח דידה אפי' לקבלה מ"מ כיון דאם מוסר דבריו לא נעשה מעולם שליח ולא עשה שום שליחות א"י לעשות שליח אחר וא"ש

ועפי"ז ס"ל להקדוש מרדו"ש הנ"ל דהא דאיכ"ל דשליח הבעל לענין אם נעשה שליח להולכה יוכל לעשות שליח אחר היינו בגט דיכול לגרש בע"כ א"כ מיד נעשה שליח אבל בקדושין דתליא ברצונו וא"כ בשעת התחלת שליחות הבעל דהיינו בשעה שנותן כסף או שטר לשליחו לקדש בו אשה עדיין אינו יכול לחול עליו שם שליח דאולי לא תרצה לקבל והוי כמו המקדש אשה ע"מ שירצה אבא דאמרינן בגיטין דף כה דלמ"ד אין ברירה אין הקדושין חלין למפרע וה"נ אין השליחות חל למפרע ואינו חל עליו שום שליחות אלא מכאן ואילך בשעת מסירת הקדושין ומזה מוכח דטלי קדושין מע"ג קרקע מועיל וא"כ כיון דלא נקרא עליו שם שליחות עד שעת מסירת הקדושין ואם עשה שליח אחר מעולם לא עשה שום שליחות ולא מקרי שליח ולא שייך בי' שליח עושה שליח ולכך א"י לעשות שליח אחר זהו מה שנ"ל סברת הקדוש מרדו"ש הנ"ל

ועכ"פ לפי הנ"ל דטעם מילי דלא מימסרן לשליח דאם מוסר הדברים מעולם לא עשה שום שליחות ולא נקרא עליו שם שליח וז"ש, אם לא אמר אמרו אבל אם אמר אמרו וא"כ ע"ז עצמו עשאו שליח לאמירה ולדברים אלו וגם באמירה זו מקיים השליחות איכ"ל דנעשה שליח ויכול לעשות שליח אחר ולמאן דס"ל אומר אמרו פסול או משום פסול שלא לשמה כדעת הרמב"ן אשר יובא לקמן ויתבאר לקמן אי"ה או דילפינן ממקום אחר דעל מילי א"י לעשות שליח

והנה בגוף הפי' של מילי לא מימסרן לשליח מצינו הרבה פירושים למ"ד דאומר אמרו בטל משמע דס"ל דעל מילי א"י לעשות שליח אפי' שליח ראשון וכדעת הפוסקים המובאים בר"ן פ"ק דפסחים דא"י לבטל או להפקיר ע"י שליח וכן כתב הרמב"ן ב"ב פ' יש נוחלין דא"י לישבע או לידור ע"י שליח וטעם סברת אלו נראו דילפו לה מקרא דאישה יקימנו ואישה יפירנו דילפי' מיני' ר' יאשי' דא"י להפר ע"י שליח ובאמת לר' יהונתן דס"ל גם התם שליחו של אדם כמותו גם לענין דיבור יכול לעשות שליח אומר אמרו כשר ואפ"ה איכ"ל דס"ל מילי לא מימסרן לשליח וכפרש"י לעיל גיטין דף כט דאין כח במילי להיות לחזור ולהמסר ונהי דשליח ראשון אפשר לעשות גם על מילי אבל השליח אין יכול לעשות שליח אחר ולא ידענא מנא לן זה

אמנם לפמ"ש לעיל א"ש דיליף לה ממשמעות ושלח ושלחה דשליח עו"ש ונראה דמטעם זה שינה רש"י ז"ל לשונו דבדף כט בגיטין פרש"י משום דאין כח במילי להיות לחזור ולהמסר לשליח ובגיטין ע"ג פרש"י דאין דרך לעשות שליח למילי היינו משום דבדף כט קאי אי אומר אמרו כשר אבל בדף עג דקאי דאומר אמרו נמי פסול שפיר פרש"י משום דאין דרך ויש לפרש דמכח זה הוי רק כאסמכתא ולא מועיל כמו כל דבר דאין דרכו לקנות דאינו מועיל קנין בו וזה ג"כ איכ"ל או דזה טעמו של ר' יוסי דלא ס"ל עשאן ב"ד משום דאין דרך למימסר מילי ועפ"ז אם היא עושה שליח לקבלה ג"כ אין השליח יכול לעשות שליח וכדלעיל

ולפי הנ"ל למ"ד אומר אמרו פסול מה"ת פסול דא"א לעשות שליח על מילי מן התורה אמנם לפמ"ש הרמב"ן דבממנה שליח פסול משום לשמה ואפ"ה כ' הר"ן צ"ל טעמו משום מילי לא מימסרן דאל"כ הוי כמו ממנה בפניו ולפי"ז יש לדון לפמ"ש התוס' בעירובין דף יג ע"א ד"ה אבל כו' בחד תי' דסתמא פסול רק מדרבנן וברייתא דתנא לקמן גיטין דף ע"ג עד שישמעו את קולו שיאמר לסופר היינו מדרבנן ולפ"ז דרק פסיל דרבנן הוי לכאורה קשיא מאי פריך על שמואל דאי כתבו כתב ידם מ"מ הוי כתב הגט אומר אמרו ומר' חסדא שמעי' דפליג ר"י גם באומר אמרו הא לפי התוס' הוי רק הפסול מדרבנן וגם בלא דברי הרמב"ן על דברי התוס' בחר תירץ בעירובין הנ"ל קשיא וכיון דהוי פסול דרבנן הא אמרינן גיטין פו ע"ב דבפסול דרבנן לא תצא ואפי' לרב דס"ל לקמן דתצא היינו בלית לה בנים אבל באית לה בנים לא תצא וא"כ מאי פריך הא משום אומר אמרו לא תצא

ונראה לפי מ"ש התוס' בגיטין דף ס"ו ע"ב בד"ה הא כתב דגם לר"מ בכתיבת הגט אע"ג דמצאו באשפה כשר אפי"ה אם שינה בטל מה"ת ולפי מאי שהסביר הפנ"י אפילו באומר אמרו מקרי שינה עיי"ש, וא"כ א"ש דכיון דאומר אמרו פסול ומילי לא מימסרן לשליח פסול מן התורה ופריך שפיר. ובזה מיושב קושית הרא"ה על הרמב"ן דס"ל דהטעם משום לשמה א"כ למה לי הטעם משום מילי ומנ"ל דהטעם משום מילי לא מימסרן ולהנ"ל אי ס"ל מילי מימסרן ואפ"ה פסול משום דלא הוי לשמה א"כ לא הוי לר"מ בכתיבה ולר"א בחתימה פסול מה"ת ולקמן משמע בברייתא דפסול מה"ת ולכך קאמר הטעם משום מילי לא מימסרן

מיהו אכתי קשיא על דברי התוס' בעירובין דף יג הנז"ל שכ' דברייתא דגיטין דף עב ע"א דתניא כתב הסופר לשמה דפסול רק מדרבנן וע"כ לפי הנ"ל היינו בלא שינה וא"כ מאי לא מבעי' קאמר דאפי' לקמן הברייתא לא מבעי' בלא ציוה הבעל כלל הא אדרבה בלא צוה הבעל פסול רק מדרבנן ובציוה ושינה הרי הוא פסול מה"ת ועיין בפ"י בגיטין דף עב וצ"ע

אמנם דעת המרדכי בשמעתין דאפי' אם מצוה לעדים לעשות מעשה כל שאינו גמר מעשה מקרי מילי וסבירא לי' כפי' הראשון דמילי לא מימסרן לשליח היינו להיות חוזרין ונמסרין אבל לשליח ראשון שפיר נוכל למסור אפי' מילי ואפי"ה ס"ל דשליח קבלה דאשה יכולה לעשות שליח אחר משום דקבלה גמר מעשה עיי"ש ולפי"ז לא ידעתי מנ"ל וטעם לדין הזה למה לא יכול בכה"ג לעשות שליח שליח מה לי גמר מעשה או אינו גמר מעשה ואפשר דס"ל כטעם דרש"י לקמן דף מא דאין דרך למסור לשליח מילי ואיכ"ל דהיינו מטעם שמא שכרה עדים דאינו נאמן כמו דמסיק דדיבורא עבדי ותליא בגמר הדבר וכיון דאין דרך לעשות לא מועיל והוי כאסמכתא

ולפי"ז אפשר להבין מ"ש הרשב"א ר"פ האיש מקדש די"א ע"י קנין שליח יכול לעשות שליח דלהנ"ל דהטעם הואיל ואין