מהר"ם שיק אבן העזר עג

קונה בהלואה לפי האמת דהלואה הוי כמו שהיא בעולם אבל לר"ל מיחסרא משיכה ולא קנה במלוה אפי' במשכון דאיכ"ל דמקרי לא מיחסרא משיכה לפמ"ש הנמוק"י בב"מ דף ד' בשמעתין דהילך דבמשכון לא שייך משיכה ע"ש מ"מ בעינן משיכת הכסף

והנה בסוגיא דב"מ דף מח ע"א משמע מפשטות הסוגיא דרב סובר כר"ל מדאמר שם דוקא בלן דלא מיחסרא משיכה קונה מעות נהי דלר"י מוקמי' לה בבלן נכרי אבל פשטא דלישנא דרב לא משמע כן אלא משמע דס"ל כר"ל ולכך לדידי' שפיר קאמר הש"ס ותסברא למה במכר קנה אבל לדינא דקיי"ל דכסף קונה כר"י שפיר פסק הרמב"ם דנהי דלענין קדושין בעינן שיבא דבר חדש לידה וכמ"ש התוס' בקדושין דף מז ע"ב ד"ה לעולם והיינו מטעם הנ"ל או מקיחה קיחה או משום דגם עכשיו משועבדים נכסי' משא"כ במכר לא בעינן שתבוא מיד ליד כנלפענ"ד

ולפי מ"ש לכאורה נסתר תי' העצמות יוסף במ"ש על הא דאמרי' שם בגמרא ואלא הא דאמר ר"א התקדשי לי במנה כו' והקשה בע"י אטו גברא אגברא קא רמית ודלמא ר"א לית לי' דרב ותירץ דבלא"ה ע"כ צריך לאוקמי' הברייתא כדלעיל ע"ש ולפמ"ש דעיקר קושית הש"ס לרב לשיטתו וכן קשה לפמ"ש מרן הגאון בעל חת"ס זצ"ל בחיו"ד סי' קל"ד דעיקר הקושיא רב לשיטתו דיליף לעיל קדושי כסף מויצאה חנם אין כסף עמדה קושית הע"י וצ"ע וצ"ל דקושית הש"ס מדסתם לעיל משמע דליכא מאן דפליג והנה לפי תירץ ר"נ דאמר הונא חברין מוקי לה במילי אוחרא דמיירי במנה חסר דינר לכאורה קשה לרב דאמר ערבון רק כנגדו קונה וא"כ איך אלא בברייתא שבמכר קנה דלפמ"ש צריכין לתרץ דיהא ניחא אליבי' דרב וצ"ל שבאמת קונה רק כנגדו ואדרבה אפשר לכוון בזה לשון הברייתא שאמר שזה קנה והכוונה היינו רק כנגדו קנה: סימן סב עוד בסוגיא הנ"ל

בקדושין דף מ"ז ע"א בש"ס התקדשי לי בפקדון שיש לי בידך אם נשתייר ממנו שו"פ מקודשת. כת' הרא"ש דדוקא בלא ידעה הסכום שהי' בהפקדון ע"ש והב"ש הקשה עליו דאפילו אי ידעה מאי הוי הרי הברייתא מיירי בקבלה אחריות והיא מחוייבת לשלם הגנבה והאבדה והוי לי' כמלוה ופרוטה דהדין דמקודשת ע"ש שתי' דשמא אינה רוצית להתקדש במלוה ע"ש וזה קשה קצת דכיון דהיא מחוייבת לשלם מיד לבעל הפקדון א"כ הוי כאלו נתן לה עתה דהפוכי מטרתי למה לי בודאי אם הי' הפקדון דבר שהיא לא שכיח ושייך עיניה נתנה בו הוי א"ש אבל בסתם פקדון דבר המצוי לקנות בשוק מאי לי הן ומאי לי דמיהן

ולי נראה לפמ"ש למעלה (בסי' ס') דהדרישה כ' דהטעם דדעתה אפרוטה משום דא"א מוציא דבריו לבטלה או כטעם שכתב התוס' רי"ד לעיל דף ו' דמסתמא דעתה אמידי שהיא בעין ולא שביק מידי דבעין ויהא דעתה אמידי דאינו בעין וזה שייך בידע שהיא מלוה אבל כאן דנמצא שנגנבה אבל בשעת קדושין לא ידעה א"כ ל"ש טעם זה וממילא דעתו וגם דעתה גם אמלוה ובמלוה אינה מתקדשת כן נלפענ"ד והנה הריטב"א כתב דאפי' בידעה הסכום היא מקודשת דבכלל פקדון שיש לי בידך משמע דמקדשה במאי שהיא עתה בידה ונהי דכוונתה הי' על החפץ עצמו מ"מ הוי כדברים שבלב ואינם דברים כדאמרינן לקמן דף נא

שם ע"ב בתוס' ד"ה אלא כו' וי"ל דרשב"א מיירי שלא שלח בו יד כו' והקשה המהרש"א דלמה נקט הת"ק אע"פ שנשתייר שו"פ לינקוט רבותא טפי אפי' כולו כאן אינה מקודשת לת"ק כיון דלהוצאה ניתנה ע"ש ויש לישב עפמ"ש לעיל (בריש סימן נח) ע"פ דברי הב"ח בחו"מ סי' צ"ו שכ' דבלוקח סחורה כ"ז שהיא בעין היא כאפותיקו והוי כמשכון ובקידש במלוה שיש עליה משכון דעת התוס' לעיל דף י"ט דאפי' בלא החזיר לה המשכון דמקודשת דהוי כמלוה בעין ואפ"ה ס"ל לרב דאפי' בכה"ג אינה מקודשת דמלוה להוצאה ניתנה ולא בא עכשיו הנאה לידה וכמו שביאר הרמב"ם וכמו שכתבתי לעיל (ריש סי' נ"ח ונ"ט) ולפי זה יש לחלק בין הגיע זמן הפרעון והמלוה עדיין בעין אי הוי אז אפותיקו ועומד לגבות ואי כגבוי דמי וא"כ הפוכי מטרתי ל"ל איכ"ל דגם לרב יוכל לקדש בו אשה וא"כ בכה"ג אינה מילתא דפסיקא דבכה"ג הוי כבא לידה דבר חדש דמי ולכך נקט הת"ק דוקא במלוה דלא נשתייר כולו אלא שו"פ דאפילו אי הפרוטה חשיב כעומד לגבות מ"מ לא הוי כמלוה ופרוטה דהיא בעין ממש משא"כ לרשב"א ושפיר נקט בדוקא

בתוס' ד"ה אלא הא דאמר ר"ה כו'. אבל להתחייב באונסין כו' כדאיתא בפ' השואל כו' לכאורה קשה בפשיטות הוי מצי התוס' להביא ראי' דהרי ר"ה סובר ב"מ דף מג ע"א בהנותן מעות לשולחני מותרין דישתמש בהן דהדין אפי' אם לא שימש חייב באונסין ע"ש וצ"ע

בש"ס שם לעולם במלוה דאחרים והכא במלוה בשטר ובמלוה בע"פ קא מיפלגי כו' הנה הרמב"ן בחידושיו לב"ב דף עז בשמעתין דאותיות נקנות במסירה הקשה מכאן על דעת הרי"ף וסייעתו שכ' דלכך ס"ל לשמואל שט"ח שמכרו דיוכל למחלו הוא מטעם דמכירות שטרות דרבנן והקשה א"כ איך אמרינן כאן לר"מ דמקודשת לחד לישנא דתרוייהו ס"ל כשמואל אלא דפליגו אי סמכה דעתה והקשה כיון דס"ל כשמואל א"כ ס"ל דמכירת שטרות דרבנן ואיך אמרינן דמקודשת דמשמע דמה"ת מקודשת ע"ש ודבריו תמוהים וכבר הקשו עליו דהא גם במלוה ע"פ פליגו ואמרינן דפליגו במעמ"ש וזה ודאי לכ"ע רק מדרבנן כמבואר בפ"ק דגיטין דף יג ואפ"ה אמרי' דמקודשת אע"ג דהוי רק מדרבנן ובחי' לסוגיא דאותיות נקנות במסירה כתבתי ב' ישובים לזה ע"ש

ויש לישב עוד ע"פ מאי שהקשה הפנ"י בגיטין דף יג ע"ב דרצה מתחלה לומר הטעם משום דהוי כאלו אמר משתעבדנא לך ולכל מאן דאתי מחמתך והקשה ע"ז אלא מעתה הקנה לנולדים מאי הא הוי לדבר שלא בא לעולם ואמר ר"ה דלא קנה וכ' התוס' דהקושיא רק לר"ה אבל לר"נ מועיל אפי' לדבר שלב"ל אם אמר לכשיהי' בעולם ולא קשה קושית הש"ס והקשה הפנ"י הא אנן קי"ל כר"נ וא"כ מועיל בשאומר לכשיהי' בעולם וא"כ לדידי' שפיר איכ"ל דמעמ"ש מדינא קונה משום דהוי כאומר משתעבדנא לך כו' והניח בצ"ע ע"ש וכן יש להקשות לשיטה המובא בחו"מ סי' ר"ג סעיף במקנה דבר שאין חל עליו קנין חלופין עם דבר שנקנה בחצופין אמרינן מיגו דחייל ונקנה האי נקנה נמי אידך והסמ"ע שם כתב דלענין דבר שלב"ל לא מהני מיגו אבל השעה"מ הביא דעה דס"ל דגם בדשלב"ל אמרינן כן וא"כ עמדה קושיא זו לשיטה הזאת אמאי קי"ל דמעמד"ש הוי כהלכתא בל"ט

מיהו לדעת הרמב"ן לפי מאי שהביא הר"ן שם ס"ל דאפי' באומר משעבדנא לך כו' אינו מועיל משום דתליא בפלוגתא דברירה ואנן קי"ל דאין ברירה ולפיכך אינו מועיל אפי' באומר משתעבדנא לך ולכך לדידן דקי"ל אין ברירה א"ש דחשיב מעמ"ש כהלכתא בלא טעמא וא"כ שם דקאי לרב דס"ל בביצה לח ע"ב דיש ברירה ולדידי' שפיר אמרו דאי אמר משתעבדנא לך כו' הי' מועיל מדינא אבל לדידן דקי"ל אין ברירה שפיר אמרינן דהוי מלתא בלא טעמא משום דקי"ל בדאורייתא אין ברירה

ונהי דהר"ן שם בגיטין השיג על הרמב"ן בזה הרי הפנ"י לא הקשה לכ"ע כן אלא לפי' התוס' וסייעתם ואינהו אפשר דס"ל כדעת הרמב"ן ועפ"ז א"ש דהרמב"ן לשיסתו כיון דס"ל דזה תליא בברירה וגם הרי אנן קי"ל כר"נ ואפי' לדשב"ל מועיל לכשיבוא בעולם אלא דאנן דקי"ל אין ברירה הו"ל קנין מעמ"ש רק דרבנן אבל ר"מ לשיטתי' דס"ל בריש כל הגט ועוד בכמה דוכתי דיש ברירה וממילא לדידי' איכ"ל דמעמ"ש מועיל מה"ת ושפיר קאמר ר"מ דמקודשת אפי' מה"ת ולכך שפיר קשיא לי' להרמב"ן לדעת האומרים דמחילה מועיל רק משום דמכש"ט דרבנן א"כ איך נקט מקודשת

והפנ"י בשמעתין כתב דזה גופי' אי מכש"ט מועיל מן התורה י"ל דתליא בפלוגתא דרבי ורבנן דלרבי דס"ל דאותיות נקנות במסירה ס"ל דמועיל מכש"ט מה"ת ע"ש ולפמ"ש וביארתי היטיב בקונטרס לסוגיא דאותיות נקנות במסירה טעמא דרבי משום דס"ל דשטר אפסרא דארעא הוא וכדאמרינן לעיל קדושין דף כז ע"ב בעשר שדות והחזיק באחד הוי כמחזיק באפסר ושיעבוד הכתוב בשטר הוי כאפסר ומובן יותר דברי הפנ"י ולדבריו יש לישב קושית הפר"ח ביו"ד סי' פד על הרמב"ם דפסק דאין פודין בשטרות ועבדים וקרקעות ובעלמא פסק הרמב"ם דדרשינן בריבוי ומיעוט ובפ"א בשבועות דף ד' אמרינן מאן דדריש בריבויא ומיעוט ממעטינן רק שטרות ע"ש ותי' הפליתי שם דלרבי מכש"ט דאורייתא משום דס"ל ביבמות דף צ"ג אדם מקנה דשלב"ל וחוב הוי דשלב"ל ולכך לדידי' מכש"ט מה"ת ואיכא לאוקמא המיעוט על מכש"ט. משא"כ לדידן אפי' אי דרשינן רובא ומיעוט לא צריך קרא על שטרות כיון דאין המכירה מה"ת וכמו שהקשו התוס' שם בשבועות וע"כ בא למעט רק קרקע וממילא אימעוט נמי עבדים דכקרקעי דמי כן תי' הפליתי ועל זה פקפקתי בחדושי שם דמאי ענין חוב לדשלב"ל וכמו שהקשיתי נמי לעיל (סי' ס') על לשון הרמב"ן במלחמות בב"ק אבל לפמ"ש הפנ"י וכפי שהסברתי תי' א"ש כעין תי' הפליתי על הרמב"ם דרבי לטעמי' דסובר מכש"ט דאורייתא וכנ"ל

שם בדף מ"ח תוס' ד"ה המוכר שטר כו' התוס' כאן הוכיחו דבמעמ"ש א"י למחול ובב"ק דף פט פלפלו התוס' בזה ובכתובות דף יט בתוס' ע"ש ואני אמרתי בחי' למס' ב"ק לישב קושיא זו דהנה התוס' בכתובות הקשו הא איתא בכתובות דף פו דס"ל לאמימר דמאן דדאין דינא דגרמי מגבי בי' דמי שטרא מעליא וא"כ למה לא תסמוך דעתה ע"ש ולפמ"ש שם השמ"ק דמדברי אמימר מסוף ב"ק דף קטו