מהר"ם שיק אבן העזר סג

דרבנן וחיישינן יישינן דאתרמויי אתרמי דחיישינן למחזי חזי ולא אבד שום דבר אלא ראה ושמע זה מחברו וכמ"ש הר"ן בחולין דף ע"ט רע"ב ואי חזא זה אצל חברו אין נפ"מ בין סי' מובהק ביותר לסי' בינוני דדוקא גבי המעידין על מת דלא שייך למחזי חזא אלא חשש איתרמויי אתרמי יש חילוק דבמובהק ביותר לא חיישינן לאתרמויי אתרמי אבל גבי אבידה דיש עוד חשש דמחזי חזא למ"ד סי' דרבנן לא מהני סי' מובהק ביותר אבל אם יש עדים שוב מועיל סי' מובהק

ועפי"ז יש לקיים גם דברי הב"י שהתחלנו בו שכ' דלמ"ד סי' דרבנן מוקמי' הברייתא בגוונא אחרינא ולא מוכח דמועיל סברא דכיס לא מושלי אינשי דאיכ"ל דמיירי דיש סי' בינוני בגט וגם סימן בכיס וארנקי וכיון דלא מושלי אינשי הוי לי' כסימן בינוני ומצטרף (ולפי דעת רש"י המובא ברמב"ן וברשב"א בגיטין דף כ"ז דתרתי בעי' טב"ע וסי' בינוני ואמרתי דרש"י סובר דאפי' יש לו מיגו מ"מ אמרי' דאמר בדדמי ול"ש מיגו וכיון דלכל הפחות יש לו טב"ע קצת דאל"כ לא שייך לומר דאמר בדדמי ומקצת טב"ע לא גרע מסי' בינוני ומצטרף עם סי' בינוני דכיס)

ויש להמתיק הדברים ביותר די"ל דסברת הנוב"י הנ"ל דמצטרפין ב' סימנים לסי' מובהק שורשו מדברי רבא בלישנא בתרא דס"ל דפליגו אי שומא הוי סי' מובהק וטעם ר"א מהבאי דחשיב לי' לסי' מובהק נראה כמ"ש רש"י דכיון דפרט הסימן באיזה אבר ומקום הוי ג"כ סי' והוי כב' סימנים ות"ק סובר דוקא אם צמצם המקום הוי סי' מובהק דאז חשיב כסימן מקום וגם סי' השומא וכיון דרבא חידש ואשמועינן זה לכך לדידי' לא קשה מברייתא משום דמוקמינן לי' בכה"ג בצירוף ב' דברים לאהדדי וכדלעיל כן יש לפרש דברי הב"י

והנה הב"ש שם הקשה על דעת הב"י הנ"ל דהב"י בעצמו לא פסק כן בסי' קל"ב וסמך על הא דלא מושלי אינשי ותי' דהתם כיון שהוא בפנינו ולא אמר ש"מ לא משאיל אלא דלפ"ז קשה מאי פריך הש"ס וכן הקשה הבית מאיר וכ' שזה כוונת הב"ש ולפענ"ד דכבר כ' הב"ש בסי' קל"ב סק"ז בשם הב"ח דאם לא אמר שיודע שלא השאיל לא סמכינן עלי' והטעם ע"כ משום דאמרינן דשכח ושמא שכח חיישינן והנה כל מלתא דתמוה מדכר דכירי וסמכי' ע"ז ביו"ד סי' ד' ולכך בדבר דלא מושלי אם נימא דתרוייהו אתרמי דהשואל מ"מ הו"ל מילתא דתמוה ומדכר דכירי ול"ח שמא שכח א"כ י"ל דזה כוונת הש"ס וכוונת הש"ע בסי' קל"ב משא"כ לענין מת שפיר חיישינן דשמא השאיל זה איכ"ל בכוונת הב"ש

אמנם קושית הב"ש נלפענ"ד לישב בדרך אחר דהרי החכ"צ בתשובה סימן קל"ד כתב כדעת המהר"ל מפראג ולא מטעמי' אלא משום דהו"ל שאלה דיחיד והקשה ע"ז דא"כ מאי פריך הש"ס מגט התם שאני דהוי שאלה דיחיד ולא חיישינן ותי' דבגט אפשר חיישינן וזה התי' קשה והבית מאיר פקפק עליו עוד דדוקא בנפילה דנ"ש ומזהיר זהיר אמרינן דלנפילה דחד לא חיישינן משא"כ בשאלה וא"כ במידי דלא מושלי אינשי ולא שכיח נהי דלמ"ד סימנים דרבנן חיישינן דלמא אתרמי ושאל מ"מ כיון דהוי מלתא דלא שכיחא ושוב אמרי' לשאלה דחד ל"ח לכ"ע

וא"כ א"ש דברי הב"י דלקמן בסי' קל"ב דהוי שאלה דחד ולכך שפיר סמכי' על סברא דלא מושלי אינשי ועי"ז אמרי' דלא חיישינן לכהפ"ח לנפילה דחד משא"כ בסי' י"ז דהוי נפילה ושאלה דרבים י"ל דאפילו במידי דלא מושלי אינשי חיישינן וא"ש ועד"ז יש לישב ג"כ סברת החכ"צ הנ"ל ויתבאר לקמן בסמוך אי"ה ועכ"פ נהי דתרצנו וישבנו דעת הב"י וסייעתו מ"מ פשטות הסוגיא לא משמע כן וכדלעיל ומסתבר כדעת הפוסקים דבמידי דלא משאלי סמכינן אטב"ע וסימן מובהק דכלים

והנה דעת התוס' ביבמות דף ק"כ דלתי' בתרא דכלים בחוורי וסומקי אמרי' דלא חיישינן לשאלה ומזה דן ופסק המהר"ל מפראג הובא בב"ש הנ"ל דהה"ד למ"ד דרבנן דאינו מוכרח דחיישינן לשאלה לא חיישינן לשאלה לדידי' ולפענ"ד קשה הדבר דנראה לפענ"ד לכאורה מוכרח דגם לתי' אבע"א דכליו בחוורי וסומקי חיישי' לשאלה וכמ"ש והכריח הב"ח בתשובה ס' פ"ו בדברים מוכרחים מהש"ס דב"מ דף כ"ז דהגירסא שם קושיא אלא הא דתניא מצאו קשור בכיס וארנקי פריך לבתר דתירץ ואבע"א כליו בחוורי וסומקי ע"ש

ולפענ"ד עוד הכרח דלכאורה גם לשון הש"ס ואי ס"ד חיישינן לשאלה ניחוש לשאלה מאי אי ס"ד דנקט הרי האמת כן ולכך נלפענ"ד עפמ"ש הנוב"י מהדו"ק חאהע"ז סי' ל"ב מהא דאצטריך קרא דמהדרי' חמור בסימני אוכף מוכח ע"כ דלולא דגלי קרא הו"א דלא מהדרינן משום דחיישינן לשאלה וא"כ נהי דגלי קרא דמהדרינן ול"ח לשאלה דרשי' ורבינין רק מאי דמסתבר טפי דהיינו חמור בסי' אוכף דהוי מידי דלא משאלי אינשי וא"כ מידי דמשאלי אינשי נשאר הסברא החיצונה דחיישינן לשאלה וזה כוונת הש"ס דאע"ג דמשני ואבע"א דכלים בחוורי וסומקי ואינו מוכח דחיישי' לשאלה אדרבה י"ל דהרי לפי תי' הש"ס הזה הוא זו ואצ"ל זו דכיון דאשמעי' בגוף לא מהני סימן גרוע מכ"ש בכלים ולמה לי' דנקט כלים וע"כ דבא לאשמעי' כלים דומיא דגוף בסימנים גרועים לא מהני אבל סימני טבעיים ובינונים מהני לכל הפחות בכלים דלא משאלי

ויותר פשוט דקמ"ל דכלים דומיא דגוף דסימנים בינונים לעולם מהנים בכלים דל"ח לשאלה וכמ"ש התוס' ביבמות דף ק"כ ומ"מ מוכח מדאצטריך חמור גבי אבידה דמחזירין אבידה בסי' אוכף דל"ח לשאלה משום דלא משאלי אינשי ומינה דבמידי דמשאלי נשאר הסברא החיצונה דחיישינן לשאלה דכיון דבא הקרא לסתור הסברא חיצונה לא אמרינן דוקא לגמרי אלא במה דמסתבר לן טפי וא"כ זה הוא כוונת הש"ס ואי ס"ד דחיישינן לשאלה אפילו במה דלא משאלי אינשי כגון אוכף אצטריך קרא וממילא בעלמא נשאר הסברא החיצונה דחיישינן לשאלה וקשיא מקשור בכיס וא"ש

ועפי"ז יש לישב ב' הסוגיות והשינוי שביניהם דבשלמא כאן בסוגיא דב"מ דמביא מעיקרא דרש דרבא דהתורה כתבה חמור לגלות זה ומינה מוכח דבעלמא חיישינן לשאלה מדדרש רבא חמור עם סימני אוכף וא"כ לרבא קשה אפילו אי תי' ואבע"א דכליו בחוורי וסומקי מ"מ מוכח מיני' דס"ל חיישינן לשאלה ולכך אע"ג דמביא מעיקרא חי' ואבע"א יש להקשות כן אבל ביבמות דלא מייתי ממרא דרבא ולא הביא דאצטריך קרא ע"ז וא"כ לאבע"א שוב אינו מוכרח דחיישי' לשאלה במתני' דאין מעידין על סימני הגוף וכלים וגם מברייתא דחמור בסימני אוכף מהדרינן כיון דאינו מבואר דאצטרך קרא ע"ז ואיכ"ל דמסברא אמר כן וקרא אצטריך דמהדרינן חמור בסימני מרדעת ואפי' במידי דמשאלי נמי אין חוששין ולהאריך ולהביא דברי רבא דשמעתין לא הוי ניחא לש"ס ולכך לפי תי' הואבע"א לא קשה והוכרח להביא הקושיא של מצאו קשור קודם האבע"א משא"כ בשמעתין דכבר הביא דבריו ומיני' קא סליק ואזיל דאצטרך קרא לחמור בסי' אוכף וממילא מוכח דחמור בסי' מרדעת מה"ת חיישינן לשאלה ופריך שפיר אלא הא דתניא מצאו קשור בכיס ואי ס"ד דאצטריך חמור דמחזירין בסי' אוכף א"כ בעלמא נשאר סברא החיצונה וא"כ ניחוש לשאלה

ועפ"י האמור נראה לי לקיים שיטת המהר"ל מפראג וסייעתו הנ"ל דלכאורה קשה עלי' איך פסק דלתי' האבע"א ל"ח לשאלה הרי הוכחות הב"ח הנ"ל הוא כראי מוצק דמש"ס דב"מ מוכח דאפי' להאבע"א חיישינן לשאלה וכמו שהוכחתי לעיל מקרא דחמור בסימני אוכף והנראה לפענ"ד לישב דבריו ולא מטעמי' אלא דכך הוא הסגנון דמש"ס דיבמות מוכח דאם אינו מוכרח לומר דחיישי' לשאלה בודאי ל"ח ומינה דאפילו אם מוכרח מכח חמור דחיישינן לשאלה מ"מ אמרינן רק מאי דהוכרח וממילא אמרי' למ"ד סימנין דאוריית' אי אפ"ה חוששין לשאלה, ע"כ דשאלה הוי מלתא דשכיחא וממילא דאפי' לשאלה דיחיד חיישינן וכמ"ש לעיל בשם הב"מ

אבל אי סימנים דרבנן אמרי' נהי דמוכח דחיישינן לשאלה מכח חמור מ"מ אמרי' דהוי כמו סי' בינוני אלא דאין זה מועיל וחיישי' אולי אתרמויי אתרמי דשאל וא"כ איכ"ל דל"ש להשאיל דהרי בשאלה לא אמרי' טפי ממאי דמוכח וא"כ כיון דסגי אם נימא דשאלה הוי מלתא דלא שכיחא לא אמרינן טפי וכיון שכן דשאלה לא שכיח ל"ח לשאלה דיחיד וא"כ אם יש סי' בינוני בגוף וסי' מובהק בבגדיו אי חיישינן לשאלה מוכרחין לומר דלאיש דאית לי' ג"כ סימן זה דהוי שאלה ליחיד ול"ח וא"ש דינו דמהר"ל ולא מטעמי' אלא מטעם החכ"צ הנ"ל

וכן יש לקיים דברי המהר"ל מפראג הנ"ל ע"פ דברי המ"ב הנ"ל דמצרפין ב' סימנים בינונים וגם כן ע"ד הנ"ל דאי סימנים דאורייתא ואפ"ה חיישינן לשאלה ע"כ דשאלה לא הוי כסי' בינוני וא"כ אפי' הוי תרי לא מצטרפין משא"כ למ"ד סי' דרבנן הוי שאלה רק כסי' בינוני ומצטרף והכל ע"ד הנ"ל וא"ש

ועפי"ז יש לישב ג"כ קושית החכ"צ דמאי פריך ממצאו קשור דהא התם הוי שאלה דיחיד דאיכ"ל דקושית הש"ס לפמ"ש לעיל לדעת הב"י קאי למ"ד סי' דאורייתא והוי שאלה חשש גמור וגרע מסימן והוי שכיח ואז אפילו לשאלה דיחיד חיישינן אבל החכ"צ קאי לדינא דסי' דרבנן ואיכ"ל דל"ח לשאלה אלא דהוי כסי' בינוני ואתרמויי אתרמי א"כ שאלה לא שכיחא ושוב יש לחלק בין שאלה דיחיד לשאלה דרבים וא"ש

ועפי"ז הדעת נוטה לפענ"ד כדעת המהר"ל מפראג דאם יש סימנים בינונים בגופו וסי' מובהק בבגדיו יש להתיר וע"פ האמור עכ"פ אפשר לקיים דברי הב"י הנ"ל דס"ל למ"ד סי' דרבנן איכ"ל דלא מועיל אפילו מידי דלא משאלי אנשי והא דמצאו קשור בכיס מהני היינו משום דהוי שאלה דיחיד ולמ"ד סי' דרבנן כבר אמרנו דלדידי' שאלה לא שכיחא ואז לא אמרינן שאלה דיחיד אמנם י"ל דמסברא איכ"ל ק"ו דאם סימנים דאורייתא דאז שאלה שכיחא ואפ"ה מידי דלא מושלי אנשי מועיל מכ"ש למ"ד סי' דרבנן דאז איכ"ל דשאלה לא שכיחא ואפ"ה אמרי' דחוששין אבל אם נצטרף עם זה עוד דהוי