מהר"ם שיק אבן העזר ס

מכתבו קבלתי וכבר כתבתי למעלתו שאני א"י להשיב ע"ד הלכה למעלתו כי אנכי אדם חלוש ובפרט שאינני בקו הבריאה אלא מפני שמע"כ הפציר בי עוד הפעם להשיב לו אמרתי אשיבנו בקצרה. הנה מעלתו העמיד והרחיב בעומק העיון על כל פרט ופרט בפלפול ובהלכה ע"ד האשה העלובה מ' בילא מינדיא ממאסיועץ אשת כ"ה אלימלך בר' זוסא משם שהלך בעלה מביתו ביום ד' מנחם אב ששלחו אותו לפאלינ"ע כי שם מקום למרעה הצאן ונעלם שם ולא שב לביתו וביום ג' כ"א מנחם אב הלכו אנשים לחפשו ולבקשו על הדרך שהלך האיש אלימלך הנ"ל ומצאוהו מת והכירו אותו בטב"ע ובסימנים בגופו ובמלבושיו אלא שיש על כל אחד מהן פקפוקים דהטב"ע הי' רק מצד אחד בהפנים כי הצד השני הי' כבר נימוס ונרקב גם בסימנים היה מקום לדון אם הם סימנים מובהקים או רק סימנים בינונים ועל המלבושים היו ג"כ סימנים וטב"ע ויש מקום לפלפל אי חיישינן לשאלה ועל כל אלו הענינים האריך מעלתו לפלפל על כל דבר ודבר ולבסוף הסכים מעלתו להתיר האשה ההיא מכבלי העיגון ובגוף הדין אני מסכים עם מע"כ להתיר האשה הנ"ל דמותרת לעלמא מטעם סימנים שבגופו וסימנים וטב"ע שבכוליו ובגוף הדין אשוב בקצרה

הנה בהטב"ע יש כמה פקפוקים דבמשנה סוף יבמות תנא סתמא דאין מעידין אלא על פ"פ עם החוטם והפנים מקרי לשון רבים דמשמע דבב' הצדדים בעי' ובאמת יש לי תימה למה בכה"ג מהני טב"ע הרי באהע"ז סי' י"ז סעיף כ"ח בב"ש ס"ק פ"ז כ' דאם אחד ראה או ידע מהטביעה שוב חיישינן שאומר בדדמי היכא דליכא אלא ע"א וא"כ לכאורה גם בלא נטבע אלא שאנו יודעין שאיש זה הלך בדרך הזה ובמקום הזה ומצאו איש שמכירין אותו בטב"ע שזהו למה לא ניחוש שאומר בדדמי ובאמת בש"ס חולין דף צ"ה סע"ב הביא כמה עובדות דנאבד בשר ותכלתא והתירו ע"י טב"ע ולבסוף שם דף צ"ו מביא הש"ס בשם ר' יצחק ברי' דרב משרשי' ראי' מעדים דאמרו פלוני דהאי והאי סימנא לא קטלינן לי' וע"י טב"ע קטלינן ולפי דברי הרא"ש המובא בב"ש שם דמחלק וכ' דבראה או ידע לא סמכי' אטב"ע א"כ קשה למה שם בהנך עובדא סמכו הטב"ע אע"פ שנאבד ומאי ראי' מביא מעדים הא בשנים לא חיישינן לבדדמי ושם מיירי בתרי עדים ונהי די"ל דדוקא אם נפל למקום סכנה ובאיסור א"א היא דאמרי' דחיישי' לבדדמי מ"מ צ"ע הראי' ובפרט בנידון דידן שצ"ע שהרי הלכו לבקשו על אותו הדרך עצמו שהאיש אלימלך הלך בו שסברו שימצאו אותו שם דבודאי יש לחוש לבדדמי

אלא די"ל דאדרבה היא הנותנת כמ"ש בחכ"ב סי' קל"א דבכה"ג יש סברא להקל כיון דהוא ביער ואין שיירות מצויות ולא אתחזקו שם אנשים ששוים במראה ומ"מ נראה דבעי' טב"ע גמור ובנידון הנ"ל דנראה דלא הוי תוך ג' ימים ואפילו ספק לא הוי לפי מ"ש מעלתו בעצמו שנמצא במקום קר ביער ואפ"ה הי' ריקבון וריח רע וצד אחד נימס לגמרי והוי כודאי לאחר ג' ימים ובלאחר ג' ימים לא סמכינן על ר"ת הנ"ל, וא"כ אף דיש כאן יותר מע"א ובהרבה עדים לא חיישינן לבדדמי ומסתמא לא הוי כולם קרובים כמבואר סי' י"ז סעיף כ"ח ובפוסקים שם ואין לסמוך כאן אטב"ע

וא"כ נראה עיקר התירא שנוכל לסמוך עליו הוא הסימן שבגופו כמבואר בקונטרס שלו שהי' לו על הפנים מצד ימין של הפה למעלה וסמוך להשפה העליונה גומא חלולה מעבר לעבר ונגלו השינים דרך שם ומשם, יצא סדק ארוך קצת מן הפה ולמעלה משוך קצת עם צלקת עד הפאה וגם תחת הפאה הימנית סמוך לעיקרן של השערות הי' צלקת והמראה הי' בלא"ה והסימן הזה בודאי הוא מובהק ביותר ואפילו למ"ד סימנים דרבנן מ"מ סימן כה"ג וגם הוא מצורף לסדק מצומצם המקום בודאי מועיל לכ"ע ואין שום חשש בדבר הזה

ואני אמרתי בחידושיי על קושית המפורשים דאיך נוכל למילוף איסורא מממונא וגם קושית הנוב"י דהרי סימן לא הוי אלא כרוב אבל בודאי איכא מיעוט דמתרמי כזה ואיכא חזקת איסור ומנ"ל למילף מממון מאבידה דשם ליכא חזקה נגד הרוב ואמרתי דלפי הנראה בכלל כל אבידת אחיך גם גט בכלל וע"ז כיון רש"י בב"מ דף כ"ז ע"ב ד"ה לאהדורי גט שהשליח המביא גט ואבד הגט קודם שנתנו לידה ולשון רש"י תמוה מאי דחקו דנקט שליח ונראה שכיון דגם בגט מושכחת לה ממון דהיינו בגט ע"י שליח דסתמא דמלתא נוטל שליח שכר שליחות ואם לא יתן לה הגט יפסיד השליח שכרו א"כ ודאי דגם גט בכלל אבידת אחיך וא"כ שפיר אמר לאהדורי גט בסימנים והיינו שגם גט הוא מפורש בתורה וכנ"ל וא"כ לא קשה מידי קושיות הנ"ל דאיך ילפינן איסורא מממונא דהרי לא ילפינן רק דגם גט הוא מפורש בתורה בכלל כל אבידת אחיך וכיון דמפורש בתורה עצמה אפילו רבנן לא גזרו וכטו"ז בכמה מקומות וא"כ אי ילפינן סימנים מקרא בודאי לכהפ"ח סימן מובהק עכ"פ מועיל ורק אי ילפינן סימנים מסברא משום דהוי כעדים י"ל דמה"ת אף סי' מובהק אינו מועיל אבל אי ילפינן מקרא ובפרט היכא דאיכא כמה סימנים בגופו וגם בבגדים סי' מובהקים דהסימנים לכהפ"ח מועלין לסלק החזקת איסור דא"א ואמרינן דכאן נמצא וכאן היו הבגדים מקדמת דנא ובמקום דליכא חזקת איסור בודאי לכ"ע מועיל סימן מובהק ולדעת הנוב"י מקום דליכא חזקה אפי' סי' בינוני מהני

ובחידושיי הארכתי בענינים אלו ואין להאריך בענינים האלו שכבר האריכו בזה גדולי המפרשים והאריכות הוא שלא לצורך וע"כ לדעתי האשה הזאת מותרת להנשא לעלמא ואם העדים הנ"ל הוו קרובים והוי ההיתר רק כעל פי ע"א וצריך שישבו ב"ד על ככה דברי החותם בברכה המשולשת: הק' משה שיק מברעזאווע תשובה מח בעזה"י יום ב' לסדר וירא תרל"ט לפ"ק חוסט יע"א החיים והשלום וכל טוב להרב המופלג בתורה מוהר"ר זאב וואלף הלוי נ"י

מכתבו קבלתי בשבוע העברה ושם הראה פלפולו בענין עגונה אחת ושמה פעריל אשת ר' בער פעטערזעל ע"ה ולפי עדות אנשים נהרג אצל האייזענבאן בישוב טעמעש אצל קראנען שטאט והשו"ב דשם העיד בכתב למע"כ נ"י על שמו ושם אביו מבארעמלאך ר' הירש סמוך למארגירעטין ושאר סימנים על אשתו הראשונה ועל אשתו השני' ועל הבנים והבנות שיש לו ומעלתו פלפל והעלה ומסיק דגם ע"י כתב מועיל בעדות אשה והנה הדברים ההם מבוארים כבר בתשובת הנוב"י סי' מ"ה ובתשובת אדמ"ו הגאון בעל חת"ס זצ"ל סי' מ"ד וסימן מ"ט באריכות ולזאת אני משיב רק בקצרה

הנה כבר מבואר שם הסכמת האחרונים שגם בכתב מועיל אלא שמרן הגאון בעל חת"ס מצריך שלא במקום עיגון שהכתב יהי' מקויים וכבר כ' מרן זצ"ל שם שאם כותב על הבי דואר להעיד והעד השיב ג"כ על הבי דואר דהוי כמו מקויים כי עיקר החשש שמא זייפו החמשה נשים השונאות אותה ומטעם זה ג"כ מובן מדוע הביא הרא"ש והרי"ף ראיה להיתר דסומכין על כתב מפ' מי שאחזו דהתם נודע מי כתבו ואין חשש זיוף שם כלל ומה שהעיר מרן הגאון בעל חת"ס זצוקלה"ה בסי' מ"ט דאיכ"ל דב' קולא לא מקילינן אפשר לומר דזה אינו כיון דהתרי קולות הם מחד טעמא ומלתא דעל"ג לא משקרי אינשי ואשה דייקא ומינסבא הוי רק כחד קולא ועוד כיון דעד מפי עד ג"כ כשר והרואה מפי כתב הוא עצמו נעשה עד מפי עד ובזה מיושב הקושיא מגיטין דף ה' ע"א שהוכיח המהרש"א מדברי התוס' ד"ה אילימא חרש דהוכיח משם דאין לקיים מתוך הכתב דהתם עד מפי עד אינו נאמן ולפי הנ"ל בודאי לפי מסקנת הפוסקים מועיל בעדות אשה עדות מפי המכתב וקיום כדלעיל

אלא שתמוה בעיני שבעדות של השו"ב ר' ישראל מאיר מישוב טעמעש לא נזכר כלל שנקבר שם אלא שמעיד על הנהרג שכך הי' שמו ואפשר דכוונתו על איש שנהרג ע"פ עדות והקול שהובא במכתבו ועל העדות האלו פקפק מעלתו שג' מן העדים שקבלו הב"ד בקראנעשטאט הם מחללי שבתות בפרהסיא ושאר עבירות חמורות וא' מהם שאינו מחלל שבתות וכ' מעלתו דאולי לא שייך בי' הכלל שאמרו מדעל"ג לא משקרי כיון דנצטרף עם השלשה עדים הנ"ל ואולי הוא סמך עליהן ואם יתבדה ויתברר שלא מת אין לו בושה כ"כ אך הפקפוק הזה אינו דהרי קי"ל דעד מפי עד ג"כ כשר ואפילו מת עד הראשון ומבואר בפוסקים דגם אין סברא שעי"ז הוא מעיד בדבר שהוא ספק לו כיון שמסתמא גם הוא יודע שאותן ג' הם מחללי שבתות בפרהסיא ואינם נאמנים וכמאן דליתנייהו הם

וגוף הסברא שהעד יסמוך על אחרים איננה סברא דא"כ מאי הקשו במכות דף ו' על הקרא דעיפי שנים או שלשה עדים יקום דבר אם מתקיים בשנים למה פרט שלשה כו' ואי הנ"ל א"כ איכ"ל דג' גרוע דאפשר דאחד סמך על חבריו אלא ודאי כיון שבא להעיד בודאי ראה וידע מעצמו ולא סמך על עדים אחרים ולכאורה בלא"ה הרי אמרינן בשבועות דף ל' סע"ב מנין לעד שיודע בחבירו שהוא גזלן שלא יצטרף עמו ת"ל מדבר שקר תרחק והרמב"ם בפ"ד מהלכות עדות הלכה א' יליף זאת דעד הכשר לא יצטרף עם הרשע שנאמר אל תשת ידך עם רשע ע"ש וכן הוא בחו"מ רסי' ל"ד ואפילו הוא יודע שהגזלן מעיד עדות אמת אפ"ה אסור לו להצטרף עמו ועיין בתומים שם רסי' ל"ד באורים ועכ"פ זה הכשר שנצטרף לג' הפסולים וסבר שעי"ז יקבלו עדות א"כ הוא ג"כ רשע שעבר על לאו דאל תשת ידך עם רשע ואפשר דלוקין ע"ז למ"ד סנהדרין דף ס"ד ע"ב דעקימת שפתיו הוי מעשה ובמעשה המועיל אמרינן דלוקין ובלאו דאית בי' מלקות נפסל בעדות וא"כ גם עדות הכשר אינו מועיל כלום כי בלאו דאית בי' מלקות אז העדות שלו הוא פסול: