מהר"ם שיק אבן העזר נט

חאהע"ז צידד לומר דסגי ביציאה"נ ברביעית שעה מ"מ דעת הריב"ש ועוד הרבה פוסקים דס"ל דיציה"נ היא יותר מזה וכל חד וחד לפי אומדנא שלו ואת"ל כדעת המקיל ברביעית שעה הא יש ג"כ הרבה דיעות דאפילו בדרבנן אין סומכין על סימנים בינונים וכמ"ש החכ"צ סי' כ"א ובשו"ת רע"ק איגר זצ"ל סי' ק"ז דכתב ג"כ דצ"ע אי נוכל להקיל בדרבנן בסי' בינונים וכן בספר קהלת יעקב סי' ל"ב דס"ל להחמיר ומידי ספיקא לא נפקא וא"כ הוי ס"ס לאיסורא

אמנם לדעתי דבר גדול דיבר הנוב"י בסי' מ"ג ומרן בעל חת"ס זצ"ל בחאהע"ז סימן ל"ה דאם נמצא מת אפי' למ"ד דבעלמא צריך עד שת"נ לצאת מידי איסור דאורייתא אבל בנמצא מת שם לכ"ע לא בע' שיהויי דהרי הריב"ש בסי' שע"ט כתב הטעם דלכך החמירו במים שאל"ס משום דאיכא ב' חזקות נגד הרוב וב' חזקות עדיפא מרובא ובנוב"י סי' מ"ג האריך להקשות עליו טובא וס"ל דבנפל למים שאל"ס ולא שהה שם עד כדי שת"נ אין כאן רוב למיתה והפנ"י בגיטין דף כ"ח ע"ב במשנה דהעיד ר"א בן פרטום ג' דברים הקשה דאמאי בספינה שאבדה כו' וכדפרש"י דהיינו שנטבעה ואמאי בת כהן לישראל לא תאכל בתרומה דהרי במים שאל"ס אם ניסת לא תצא וכ' התוס' הא דלא סמך מיעוטא היינו משום דהניצולים היו מיעוטא דמיעוטא ואפילו לכתחלה הי' ראוי להתיר אלא משום חומרא דא"א וא"כ בתרומה תהי' מותרת ותי' דגזרינן בתרומה משום נישואין ושוב שייכין דברי הריב"ש יעו"ש

ולדידי קשה טובא מסוגיא ערוכה ב"ב דף קל"ג דפריך אביי שם על רבה דפסק שם דקברו מוכח עליו והקשה דהרי בספינה שאבדה דרובן למיתה ואפ"ה חיישינן דשמא חי וכ"ש בחולין דרובם לחיים כו' יעו"ש וא"כ הרי מבואר בש"ס דגבי ספינה שנאבדה דנותנין עליו חומרי חיים כו' דמיירי ברובן למיתה ואיך אפשר לומר כמ"ש הפנ"י לדעת הריב"ש דלדידי' איירי בלא שהה וגם אם נימא דאיירי בשהה היכא דאם ניסת לא תצא וכמ"ש הפנ"י בשם התוס' דרק משום חומרא דא"א וקשה עוד יותר מאי פריך אביי על רבה דפסק לענין מתנת שכ"מ אמרי' דמת מחומרא דמחמירין בא"א וע"כ דאיירי בלא שהה ואפ"ה אמרו בש"ס דרובן למיתה וא"כ צע"ג על הנוב"י הנ"ל דפליג על זה וס"ל דבלא שהה אין רובן למיתה וצע"ג

ובאמת בלא"ה הדמיון של אביי קשה ומזה אמרתי להביא ראיה לדברי הריב"ש דבאמת ס"ל לאביי דמיירי בלא שהה ואפ"ה רובן למיתה והא דלא סמכו על הרוב היינו משום דאיכא ב' חזקות נגד הרוב וב' חזקות עדיפא מרוב וגם בצוואת שכ"מ בעובדא דרבה דמייתי אפילו להוציא הנכסים מחזקת יורשין הוי ג"כ תרי חזקות דמוקמי' להנותן בחזקת חי ואמרי' דהשתא הוא דמת וגם איכא חזקת ממון דיורשים וא"כ הוי ב' חזקות וזהו קושית אביי ממתני' דספינ' שנאבדה מוכח דב' חזקות עדיפו כרוב וגם מוכח מהתם דחזקת חי אע"ג דסופו למות הוי חזקה וכמו שהובא פלפול בזה בטו"ז יו"ד סי' שצ"ז וא"כ קשיא על רבה דגם בעובדא דידי' כיון דרוב חולין לחיים נשאר לו חזקת חי והשתא הוא דמת וגם חזקת ממון ואמאי פסק רבה דהוי של מקבל המתנה וא"ש קושית הש"ס אלא דשם מסיק הש"ס דרבה ס"ל כר' נתן דס"ל דאזלינן בתר השתא דחזקה דהשתא עדיפא וכסברת הטו"ז בסי' שצ"ז ביו"ד ועכ"פ מסוגיא דהתם מוכח כדברי הריב"ש דמשום ב' חזקות החמירו ולא משום חומרא דא"א וממילא איכ"ל כמ"ש הנוב"י בסי' מ"ג הנ"ל דהיכא דנמצא אדם מת ע"י טביעה ולא נודע אם הוא זה שנטבע בפנינו אזדא לי' חזקת חי דהרי ראינו דהטביעה גרמה מיתה ותלינן בודאי נטבע דאין ספק מוציא מידי ודאי כו' כנ"ל להסביר דברי הנוב"י להצילו מקושית מרן זצ"ל ולדינא גם מרן זצ"ל הסכים כן מדברי הרבה ראשונים ואחרונים וא"כ בנידון הנ"ל ג"כ אפי' בלא שהה יצאתה מאיסור חזקת א"א ומה"ת שרי' אלא מדרבנן אמרי' סמל"ח והוי כפלגא ופלגא ואם שהה איתרע גם חזקת א"א אלא מדרבנן משום חומרא דחזקת א"א ולא תצא בדיעבד כנ"ל לדעת הריב"ש

אמנם בלא"ה נראה לי דסברא זאת נכונה דאם נמצא גברא דמת ע"י טביעה ולא נשמע ולא נמצא בכל אותן המקומות שנטבע שם אדם אזלינן בתר הקרוב ולא בתר רובא דעלמא ולומר דזה אחר הוא כעין דאמרי' ב"ב דף כ"ג ע"ב ביושבת בין ההרים דל"ש שיירות וה"נ לא שכיחא טביעה שילך אדם במקום עמוק המים דלכל הפחות קורבא הוי כחזקה מדאצטריך לאשמעי' דרוב עדיף וא"כ נגד ב' חזקות איכא רוב וקרוב והקרוב מסלק החזקה א' ונשאר נגד הרוב רק חד חזקה ורובא וחזקה מה"ת רובא עדיף ובלא"ה הרי כבר תמהו האחרונים ובפרט מרן הגאון בעל חת"ס זצ"ל דאיך אפשר לחוש למיעוט ולומר שניצל ואיך אפשר לומר דניצול ולא הודיע ולא בא לביתו ובודאי רוב הניצולים הולכים או מודיעים לביתם ואיכא תרי רובא וע"כ נלפענ"ד הטעם משום דאם נימא דמת ג"כ מצוי כי ימצאוהו או על שפת או על גבי הנהר ומסתמא גם כן מבקשים אותו ואם אין מוצאין אותו מוכח עפ"י הרוב דלא מת ואלא די"ל הא דלא מצאוהו משום שהוא מן המיעוט וא"כ שוב איכא למיחוש דלא מת ורק שאירע לו איזה סיבה שלא הי' יכול לחזור או להודיע לביתו כנ"ל וא"כ זהו דוקא אם לא נמצא שם אדם שמת אבל בנמצא שפיר איכא תרי רובא דזה הוא שמת ואיכא תרי רובא נגד ב' חזקות ובכה"ג לכ"ע אפילו לא שהה הוי רק איסור דרבנן וכנ"ל הסבר טעם הפוסקים שהביא מרן זצ"ל דבנמצא אדם לכ"ע הוא רק מדרבנן

ועתה נבוא לפלפול השני דבספר בית מאיר הוכיח מדברי התוס' ביבמות דף קט"ו שכתב אהא דאמרי' בהנך ת"ח שטבעו במים שאל"ס דמיירי בהעלהו וחזינהו סימני' וכ' התוס' דמיירי בסימנים מובהקים וא"כ מוכח דגם במים בעינן סימן מובהק ביותר ומעלתו נ"י כ' דהתם קאי התוס' בודאי למ"ד סימנים דרבנן משא"כ לדידן דהוי ספק מיהו הפנ"י בגיטין דף כ"ז הוכיח מהא דאמרי' דבעי' נקב בצד אות פלוני משום דמספק' לי' אי סימנים דאוריית' או דרבנן ומזה הוכיח דאפילו בדרבנן בעי' סי' מובהק דהא מאי דחיישינן לב' יוסף ב"ש הוא רק חשש דרבנן וא"כ מוכח דאפי' אם מספק' לן לא מהני סי' אמצעי בדרבנן ועוד הוכיח מדאמרי' בבכורות דף מ"ו ע"ב לחד תי' פרצוף ופדחת פנים לחוד מהני מה"ת וחוטם בעינן רק מדרבנן ואפי' הכי תנן ביבמות דף ק"ך דאין מעידין עד שיהיו שניהם ואפי' יש סימנים בגופו דהיינו סי' בינוני ומוכח דאפי' בדרבנן לא מהני סי' בינוני יעו"ש וגם באהע"ז סי' קל"ב סעיף ד' מבואר דבמקום שיירות מצויות אפילו לא החזיקו בעינן סימן מובהק ביותר דוקא ואע"ג דאיירי בלא אחזיק וא"כ מוכח לכאורה דלא כתי' מעלתו נ"י

מיהו איכ"ל כמ"ש האחרונים דהא דמדאוריית' ל"ח לב' יב"ש היינו אי סימנים דאוריית' וא"כ הוי שמו כמו סי' וכן איכ"ל דפדחת לחוד הוי רק כמו סי' וא"כ אי סימנים לאו דאוריית' באמת שם פדחת לחודא לא מהני מה"ת ולכך גם סי' בינוני לא מהני וא"ש כיון דהוי דאורייתא מיהו עדיין הקושיא מיבמות דף קט"ו הנ"ל בתוקפה עמדה ולכאורה יש לישב קושיא זו דהרי על הש"ס גופי' תקשה קושיא זאת מאי פשט הש"ס מב' ת"ח דהשיא רבי לנשותיהם עפ"י נשים ומאי ראי' דלמא התם שאני דידעינן דנטבעו וכיון שנפל בים אמרינן בגיטין דף כ"ח בספינה שנטבעה שנותנין עליה חומרי מתים ויצא מחזקת חי ואי שהו עלי' עד בכדי שתצא נפשו מותרת מה"ת ולכך סמכינן אע"א משא"כ במעשה ע"א במלחמה וכמו שהקשה הנוב"י על הרי"ף הנ"ל כן יש להקשות על פשטות האיבעי'

וע"כ צ"ל דקים להו דלא ידעו מטביעתן רק עפ"י נשים ולא יצאו מבלי עדות הנך נשי מחזקת איסור דאוריית' ודמיא לעד א' במלחמה ושפיר פשט הגמרא וכיון דע"כ הש"ס מוקי לה למעשה דב' ת"ח בלא ידעו הטביעה אלא ע"פ נשים דאל"כ הוי מצי לתרץ בפשיטות התם נאמנות משום דרבנן אלא ודאי בלא ידעו הטביעה אלא ע"פ נשים ואיכא חשש איסור דאוריית' וא"כ שפיר הקשו התוס' מאי מתרץ דאמרו סימנים אי סימנים לאו דאוריית' והשתא יש חשש דאורייתא והכרחו לתרץ בסימנים מובהקים ולעולם כהנוב"י דבאיסור דרבנן מועיל סימן בינוני ולא קשה קושית הבית מאיר ובמקום אחר ובסוגיא דע"א במלחמה הארכתי בזה ואין כאן להאריך

ונחזור לנ"ד דיש בה הרבה צדדים להתיר כמ"ש מעלתו נ"י עוד צדדים אם תשהה האשה י"ב חודש ולא תשמע שום דבר מבעלה ויאבד שמו וזכרו (וכן נראה מדברי הרמב"ם פ"ז מהלכות נחלות ובח"ומ סי' רפ"ד ולענין אם רשאין היורשין לירד לירושה בנידון שלנו שאין כאן אלא עד א' על הטביעה לפי המבואר ברמב"ם שם ובתוס' יבמות דף קי"ו מבואר דע"פ ע"א לא מהני גבי ירושה מיהו לפי הנראה שם מדברי הרמב"ם לענין נחלות מהני סימנים בינונים מיהו לדעת שאר פוסקים לא מהני אלא באבדה ואפי' לדעת הרמב"ם בעי' שיאבד שמו דהיינו י"ב חודש כמ"ש מרן הגאון בעל חת"ס סימן ס"ה) ויסכימו ג' רבנים מובהקים להתיר גם אני מסכים ואמטינא שיבא מכשורא ויתירו אותה בב"ד של שלשה כיון דאיכא סמיכה על ע"א שראה הטביעה ובאמת תימה בעיני שלא שלח מעלתו נ"י לידי הגב"ע שגבה ע"פ ב"ד של שלשה כי הרבה פעמים תלוי בלשון העדים אלא דסמיכנא אפר"מ נ"י וחזקה על חבר שא"מ מתח"י דבר שאינו מתוקן ויהי ד' עמו וינוב בשיבה דשנים ורעננים דברי המברכו בברכה המשולשת ודורש שלומו: הק' משה שיק מברעזאווע. תשובה מז בעזהי"ת עש"ק פ' אחרי תר"לח לפ"ק חוסט יע"א. החיים והשלום וכל טוב לכבוד ידידי הרב הגדול המופלג מוה' שמואל גינצלער נ"י האבדק"ק אבער ווישווע.