מהר"ם שיק אבן העזר נח

הרוב וא"כ שפיר אמרו מה לי הוא מה לי אחר על כל אופן אנו רואין עתה שהטביעה גרמה להאיש הזה להוציאו מחזקת חי וא"כ כיון שלא ראינו שנטבע אלא זה אחרים שפיר מוקמינן בחזקת שלא נטבעו ורק זה הידוע לנו נטבע וא"כ שפיר דברינו בכה"ג שנמצא אחד מת במים ע"י טביעה וידוע שפלוני נטבע במים מצד רוב ומצד די"ת הוא המת ואשתו מותרת ואלא מצד חזקת א"א אמרינן סמוך מלח"ז מדרבנן ואסורה עדיין מדרבנן אפילו נמצא מת ואינו ניכר אם הוא הנטבע

ולכאורה לפי דעת מקצת מפורשים דסברו אפי' אי אמרי' דסימנים דרבנן מ"מ באיסורא דרבנן סמכינן אסימנים בינונים ולפי מה שביארתי לעיל דבנמצא הוי רק איסורא דרבנן היה אפשר לומר דמהני אפי' ס' בינוני ג"כ אבל באמת זה אינו דממנ"פ דהרי בפרק האשה שלום דף קט"ו אמרו בהנך א"ח דנטבעו דמיירי באסקהו לפנינו וחייזינהו לאלתר ולפי פי' הרבה מפורשים תרתי בעי טב"ע ע"ש בתוס' וברא"ש דסימנים לחודא לא מהני וא"כ לפי מאי שפרשתי למעלה דהוי רק איסור דרבנן אפ"ה בעינן תרתי א"כ מוכח דאפילו בדרבנן בעינן תרתי סימן בינונים וגם טב"ע אפ"ה היכא דיש לחוש לבדדמי תרוייהו בהדדי מהני אבל סימנים בינונים גרידא לא מהני אלא א"כ מפרש כפי' שהביא המרדכי דוי"ו של וחזיהו לאלתר הוי כואו המחלקת אי חזי' לאלתר או סימנים כן י"ל לפי שיטה זו

אמנם לפענ"ד סימן בבגדים סימן מובהק או טב"ע מובהק י"ל לכאורה דמועיל דלכאורה קשיא לי לפמ"ש דהיכא דנמצא אחד דהוי רק חשש דרבנן דחיישינן למיעוטא ואנן קי"ל כר"ה בבכורות דף כ ררובא דתליא במעשה לא חשיב רוב ומיעוט דתליא במעשה לא חיישינן לי' דתלינן שלא נעשה עוד המעשה ובחזקת שלא נעשה המעשה והצלה שאדם ניצל כשנטבע במים רבים ע"כ א"א ההצלה אלא ע"י המעשה או שיעשה לו הקב"ה נס או שיעשה הוא בעצמו פעולות לקרב עצמו אל שפת הנהר והוי הצלה תליא במעשה וא"כ למה לא ניזול בתר רוב הנטבעים ולא ניחוש למיעוטא דתליא במעשה

ואני מפרש כן דברי הש"ס ב"ב דף קנ"ג ע"ב דפריך שם אביי לרבא דאמר הרי מת וקברו מוכיח עליו מהא דנותנין חומרי חיים וחומרי מתים דהשתא ברובם למיתה חיישינן להצלה קו"ח בחולים דרובם לחיים דחיישינן להצלה והתוס' הקשו שם ואמרתי להסביר תי' התוס' עפ"י הנ"ל דאביי סבר דטעמא דרבה דנהי דרוב חולים לחיים היינו אי בדרו להו סמים כדאמרינן בחולין דרוב חולים אי בדרו להו סמים נשארו בחיים וזה תליא במעשה ולכך ס"ל לרבה הואיל וידעינן שחלה ומת לא תלינן דנעשה בריא דהוי תליא במעשה ומוקמינן בחזקת שלא נעשה מעשה ולא אמרי' מסתמא דנעשה בריא בנתיים

ומקשה לי' אביי מנטבע במים דנותנין עליו חומרי חיים וחומרי מתים הא התם הוי רוב הנטבעים למיתה ורק מיעוט לחיים צריך נמי לעשות פעולות שינצל ואפ"ה חיישינן למיעוט התלוי במעשה ולא אמרינן דמוקמינן בחזקת שלא נעשה מעשה ומסיק שם דטעמא דרבא משום דאזלינן בתר השתא כיון דהשתא מת ורוב מחים אמרי' בפ' אלו מגלחין שמת מחמת חולה אמרי' מדהשתא לפנינו חולה בודאי מעיקרא נמי הוי חולה ועכ"פ נראה דהצלת הנטבע הוי מידי דתליא במעשה

וא"כ לפי מאי דק"ל דרובא דתליא במעשה אינו מועיל אמאי ניחוש למיעוט הצלה ואפילו נימא כמו שהוכיח הראש יוסף חולין דף ט' ד"ה אסורה כו' דהתוס' ס"ל דהאי דלא אזלינן בתר רובא דתליא במעשה הוי רק מדרבנן מ"מ הכא החשש הוא רק מדרבנן וכדלעיל ומדרבנן מידי דתליא במעשה היא בחזקת שלא נעשה המעשה ואמאי ניחוש ומכ"ש לאידך פוסקים שסוברים דרובא דתליא במעשה דלא אזלינן בתרה הוא מה"ת וצ"ל כמ"ש התוס' ביבמות דף קי"ט ד"ה ור"מ כו' כיון דרגילות הוא חשוב כאינו תליא במעשה וכל זה אם לא נמצא במלבושיו אבל יש במלבושיו סימן מובהק או טב"ע מובהק אלא דניחוש לשאלה הוא תליא במעשה ובחזקת שלא נעשה מעשה ולכך א"ש שיטת המהר"מ פדוו"א דבנטבע ונמצא סימן מובהק על בגדיו שפיר יש לסמוך דהוא הוא הנטבע כנלפענ"ד

והנה עוד מטעם אחר נראה לי דיש לצדד להקל דהנה הב"ש הנ"ל בס"ק ס"ט פקפק על המהר"ל מפראג דסובר דמצרפין סימן בינוני בגוף וסימן מובהק בבגדים ולא חיישינן לשאלה ממנ"פ אי סימנין דאורייתא סמכינן אסימן בגוף ואי סי' דרבנן לא חיישינן לשאלה דלא עדיף הסימנים על הבגדים מסי' בינוני ויותר נראה בזה דהנה הביא שם הב"י דאפילו במידי דלא מושלי אינשי איכ"ל למ"ד סימנין דרבנן חיישינן ועיין שם. ולפענ"ד מסברא הזאת עצמה נ"ל די"ל כדעת מהר"ל מפראג דהרי אמרינן בגמרא בגיטין דף כ"ז בגט הנמצא דאם אמרו עדים מעולם לא חחמנו אלא על גט זה מחזירין הגט וכשר לגרש בו דלשמא כשמא ועדים כעדים לא חיישינן וכן פסקינן באהע"ז סי' קל"ב

וסימן בינוני לא גרע משמא כשמא כמ"ש התוס' בב"מ דף כ' ע"ב ד"ה איסורא מממונא דשם יב"ש הוי כסי' בינוני וע"ש ועי' הבגדים הם כמו עדים על האיש שהוא הוא ואנו דנין עליו וא"כ הא חזינן דעל שמא כשמא ועדים כעדים לא חיישינן היכא שיזדמנו ג' דברים שם הבעל דבר ושם אחד מעדים ושם השני מעדים שהם ג' דברים שניחוש שיחרמה שגם באחר יהיו סימנים כמו שיש באותו שדנין עליו דזה לא חיישינן עליו א"כ ה"נ אם יש סימן בגוף שהוא שמו כשמו ויש סי' בב' בגדיו שהם כב' עדים ואתחזק באלו הסימנים שהוא הוא הרי אמרינן בגט דשוב לא חיישינן לאחד ולכך נ"ל כיון דב"ש מודה דאפילו חיישינן לשאלה מ"מ הוי כסימן וכיון דחזינן דבגט דעל תלת סימנין לא חיישינן דאתרמי זה כזה ה"נ לא ניחוש כן נראה לכאורה לולא שלא מצאתי כן בראשונים. ומ"מ הרי כתבו כן התוס' בגיטין דף כ"ח תוס' ד"ה מצאו בחפיסה ומכירו כשר והקשו התוס' דניחוש לשאלה ותי' בחד תי' דמיירי ביודע בחפיסה ובדליסקמא אבדה כו' והיינו כיון שיודע שבזה החפיסה הי' בשעת אבידה שוב לא חיישינן שניחוש שמא אדם אחר מצאו ונתן שם גם אחר גט ועכשיו נמצא. לזה לא חיישינן אלא אמרינן כאן הי' וכאן נמצא וכמו דאמרי' בהיפוך כאן נמצא וכ"ה

ולפי תי' זה י"ל דה"ה בנטבע במלבושים אלו וידעינן דבמלבושים אלו נטבע ועתה נמצא במלבושים אלו וניחוש דביני וביני יצא והשאילו לאחר ואותו אחר הוא לזה לא חיישינן לפי תירץ זה ולפי סברת הב"י הנ"ל דאפילו במידי דלא מושלי אינשי חיישינן לשאלה אי אמרי' סי' דרבנן וכבר הקשו המפרשים א"כ איך אפשר לפרש הקרא דכתיב באבידה על חמור דדרשינן מיני' דמהדרינן חמור בסימני אוכף. אמנם חי' דלפי תירוץ הנ"ל דהיכא דנאבד באותו חפיסה לא חיישינן לשאלה וה"נ משכחת לה שיש עדים שנאבד באותו אוכף ואח"כ נמצא וי"ל מהר"מ פדווא הנ"ל מיירי בכה"ג ולכך שפיר כתב אם מכירין הבגדים בסימן מובהק ובתשובה עצמו כתב אפי' אם הכירו בט"ע נוכל לסמוך עליו שהוא הוא ולא חיישינן לשאלה

וע"כ בנידון דידן אם הכירו כבר או אם עדיין לא נתברר ויתברר דיכירו הבגדים או ע"י סימנים מובהקים ביותר או ע"י טב"ע גמור ואפילו למאן דחייש בבגדים ג"כ ביודעי הטביעה לבדדמי מ"מ הא אמרינן ביבמות דף קט"ו דאי איכא סימנים בינונים וגם טב"ע לא חיישינן שוב לבדדמי שיתרמה בבגדים שנשתנה לבגדים שהיו בהם סי' בינוני וה"נ אם המער"ק חשיב רק סי' בינוני מכל מקום אם יש שם טב"ע גמור איכ"ל דמהני אליבא דכ"ע וע"כ אם יסכים לכל הפחות עוד רב גדול לשריותא דהאי איתתא אחר שיתבררו הדברים שכ' לעיל בהגדת עדות אמטינא שיבא מכשורא ולצרף כל סברות שכ' מעלתו נ"י וגם סברת רבינו אלי' שהביא מרן להתיר האשה ע"י ב"ד של ג' כמו כל אשה הניתרת ע"י ע"א: דברי ידידו הדוש"ת הק' משה שיק מברעזאווע. תשובה מו שנת תרל"ז לפ"ק פה חוסט יע"א החיים והשלום וכ"ט לכבוד הרב הגאון הגדול המפורסם מוה' אברהם יצחק וויינבערגער נ"י האב"ד ור"מ דק"ק קליין ווארדיין יע"א

מכתבו קבלתי ובו ביקש ממני לחוו"ד בענין עגונה אחת ומעשה שהיה כך היה שני אנשים מכפר מאנדיק א' שמו ר' מענדיל והשני שמו ר' שמואל שהלכו לרחוץ בר"ח תמוז בהמים הנקרא טהיי"ז ור' מענדיל בא למקום עמוק ולא הי' יכול לשוט ולשוב ור' שמואל לא היה יכול להצילו ועומד שם אחר שנעלם ר' מענדיל מעינו כמו חצי שעה ולא ראהו עוד וחזר לביתו וביום כ"א לחודש מנחם אב נמצא איש אחד רחוק משם לערך פרסה והביאוהו למקומו ואמרו שאר אנשים שיש להם סי' בגופו שאצבע השני של אצבעות רגליו ימין ושמאל היו משונים ונראים ככף כפופה וגם הצפורן של אצבע אגודל ביד הימין הי' משונה מאוד ואחד אמר שיש לו היכר גם בשערו שהי' מגלח בעצמו ומכיר הגילוח וגם שהכירו אותו בטב"ע גופו כי תואר פניו נשחת ודעת כבוד מעכ"ת נ"י נוטה להתיר ולסמוך על מ"ש בספר דברי חיים להגאון מסאנץ זצוקלה"ה בדף נ"ה ע"ב סי' מ"ט דהעלה לדינא דשיעור יציאת נפש סגי ברביעית שעה שדעת מקצת תשובות בקונטרס עגונות סי' רמ"ז ולא בעינן שיעור כדי שתצא נפשו ונהי דאנן לא קי"ל כן אבל לכהפ"ח יש לצרף שיעור רביעית שעה דהוי יציאת הנפש וא"כ מה"ת מותרת ואין כאן חשש דאורייתא וא"כ בדרבנן יש לסמוך על סימנים בינונים כדעת הפנים מאירות ותשובות פ"י ועוד גיבב איזה סברות להתיר לפמ"ש בתקע"ג סי' ל"ה יעו"ש העתקתי לשונו בקצרה

ולפענ"ד דעל כל סברות הנ"ל קשה להתיר דהא יש כאן ס"ס לאיסורא דנהי דגם מרן הגאון בעל חת"ס זצ"ל סי' ס"ה