מהר"ם שיק אבן העזר נז

תשובה מה בעזהי"ת יום ו' דברים תרל"ו לפ"ק פה חוסט יע"א ברכה והצלחה ששון ושמחה ישיג בימי אנחה. הרב הגדול המופלג בתורה וביראה כש"ת מוה' זכרי' שפירא נ"י האבדק"ק ווראנין יע"א

מכתבו קבלתי ובו נשאלתי ע"ד המאורע בגליל שלו שאיש אחד שמו ר' משה גרין מכפר דשעפאוו נאבד ועפ"י דברי הגוי העגלה נטבעת באמצע המים שנשברה העגלה וקפץ לתוך המים ונטבע ופעם אחת צף למעלה מבלי שום תנועה בידיו או ברגליו ואחר זה נטבע כעופרת במים אדירים וזה המעשה הי' בי"ז באדר וביום כ"א אייר נשמע שבכפר טשמערנא ראו אדם צף שם ע"פ הנהר והלכו לשם יהודים והוציאוהו מהמים ונשמע קול לאמר שזהו ורבים אמרו שהכירו אותו בתואר גופו ופניו ושערו ושלחו אחרי אשתו ואחיו ושאל מעלתו אותם אם יש להם איזה סימנים בגופו ובבגדיו ואמרו שהאצבע הקטנה אשר בידו הימנית נשבר ונתרפא והיה קצת עקום והכתונח גם המכנסיים הלבנים הם גימערקט באותיות מ ג. והוועסטא כשהלך מביתו הים גרין געשטרייפט ההויזען שהיו עליו הי' של צמר פעפיהר פארבע. שטיפעל עם שנאלען והי' לו חולי השבר רח"ל והי' עליו חגורה בראך גארטיל ושלח מעלתו ני' לשם אנשים למקום שהמת הי' מונח ומצאו כל הסימנים הנ"ל אחד מהם לא נעדר רק הכתונת היה קרוע והמכנסיים מצאו עליהן אותיות הנ"ל והביאו לו גם כן מביתו והכירו הכל כי זה כמו הפשתן הזה והיו עליהן ג"כ האותיות מ. ג וכתב מעלתו שמזה אינו רוצה לדבר במה שאמרו שהכירו אותו בתואר גופו ובשערות כי א"י אם ראו אותו מיד בשעה שהעלהו מן המים וגם כיון ששמעו שנטבע יש לחוש שמא אמרו בדדמי

אלא שצידד מעלתו להתיר האשה אשת ר' משה גרין הנ"ל א' די"ל אע"ג דריב"ש בסי' שע"ט כ' דאע"ג דרוב הנטבעים למיתה מ"מ כיון דיש ב' חזקות נגד הרוב חזקת חי וחזקת א"א ומעלתו פלפל בקושית נוב"י בתקע"ג סימן מ"ג אפ"ה י"ל דהתם שהו בכדי שתצא נפשם דנהי דלריב"ש בסי' רע"ז צריך ג' שעות ובמהרי"ט חאהע"ז סי' כ"ו כתב דזה שיעור גדול וסגי בשעות קטנות וכ' מעלתו דאיכ"ל דאצבע עקום דצמצמו שהיא אצבע הקטן שביד ימין מקרי סי' מובהק וכמ"ש הרד"ך בסי' י"ד המובא בב"ש ואפילו נימא דהוי רק סי' אמצעי מ"מ יש לסמוך על דברי מהר"ל מפראג המובא בב"ש סי' י"ז ס"ק ס"ט ואפילו בסימן בינוני בגוף וניכר במלבושיו הוי סימן מובהק ולא חיישי' לשאלה ועל החכ"צ סי' קל"ד דכ' בכה"ג דהוי כמו נפילה דיחיד ואין חוששין לשאלה דיחיד וגם לסמוך על סברת מהרי"ט דבנמצאו כל בגדיו לא חיישינן לשאלה ולגזילה ולגניבה ולגזילה יש לן סברא דהגנב אינו מניח האותיות הנרשמים שם כמ"ש מרן הגאון בעל חת"ס ז"ל בחאה"ע ח"ש סי' ק"מ ושם בתשובה סי' קמ"ד הוסיף לומר דאם הבגדים אינם דומים אפילו חוורי וסומקי הוי סי' כמו בכה"ג עכ"ל בקצרה

והנה תמהני על מעלתו נ"י שלא שלח לידי הגב"ע שנתקבל מסתמא בב"ד של שלשה כדינו מה שאמרה האשה ואחיו ומה שאמרו אחרים כי לפי מה שנאמר במכתב מעלתו נ"י אינו מבואר במה הכירו הבגדים אם בטב"ע או בסימן דאם הכירו בטב"ע הרי אנו באין למחלוקת בראו או ידעו מהטביעה אי סמכי' אטב"ע שמעלתו נ"י כתב דמשו"ה לא נחית לסמוך על טב"ע בגופו וא"כ גם בטב"ע במלבושיו יש פלוגתא בנוב"י סי' מ"ו באאהע"ז כ' שגם בבגדים איכא למיחוש בדדמי ובסי' ע"ג שם צידד לומר דאפשר דבבגדים ל"ש לומר בדדמי דאינם משתנים ומרן הגאון בחת"ס ז"ל כ' בכמה תשובות אם נשתהו במים זמן מרובה גם הבגדים משתנים קצת ובתשובה סי' נ"ח כ' דתליא בפלוגתת רש"י ותוס' ביבמות דף קט"ו ע"ש ועכ"פ זה תליא בפלוגתא

ואם סמכו על המערקציכען מ. ג. זה לא הוי לדעתי אפילו סי' בינוני דכל הקרואים בשם כזה רגילים לרשום על הבגדים א"כ הוי רק כידעינן שמו והרי חששו לשני יוב"ש ואולי הי' האשה אומרת שמכרת שזו היא תפירתה ומעשה ידיה זהו שפיר הי' נקרא היכר גמור ול"ש לומר דאשתני וכעין דאיתא בירושלמי פ"ז דשקלים ה"ב דאמר ר"י יחכמון שפייא קוטריהון כו' אבל מ"ש מעלתו שהביאו פשתן מביתו וראו שדומה אין אני מבין זה מה היכר יש בזה הרי כל הפשתן הנמכר בחנות הבא מפאבריק אחת ובאיכות אחת הם שוים ונמכרים לכל העיר ולכל העיירות וכיון דלפי הנראה מדברי מעלתו לא היו ב' עדים המכירים את הבגדים בטב"ע א"כ לדעת האומרים דגם בבגדים חיישינן לבדדמי א"כ היכר דבגדים אפילו אם האשה הכירה בטב"ע את הבגדים תליא בפלוגתא

ואפילו אם נימא כמ"ש מרן הגאון בעל חת"ס ז"ל בכמה תשובות ובתשובה סי' קע"ד ח"ב שהביא מעלתו דהרבה גוונים אפשר דהוי סימן מ"מ סימן מובהק ביותר אינו מבואר דהוי ואם האשה או שאר עדים מכירים בטב"ע את הבראך גארטעל או בסימן מובהק ביותר אפשר לדעתי דהוי דבר דלא מושלי אינשי כמו דאמרינן גבי אוכף דלא מושלי אינשי דמסקב לי' לחמרא. ה"נ בבראך גארטעל מיהו אפילו בדבר דלא מושלי אינשי לדעת הב"י המובא בב"ש בס"ק ס"ט הנ"ל דחיישינן וא"כ אפילו לפי המהר"ל מפראג והח"צ והמהרי"ט לא אדע היתר לסמוך עליהן כיון דהסימן הוי בבגדים הוי רק כסימן בינוני וגם בגופו שכ' מעלתו דאיכ"ל דשבר אצבע קטנה בימין הוי סימן מובהק ביותר אינו מוכרח חדא דזה לא מקרי צמצום אלא צמצום אבר אבל לא צמצום מקום שבאבר ואפילו בצמצום המקום באבר בדיוק אינו מוסכם אם חשיב סימן מובהק ביותר ויעויין בתשובת חת"ס ז"ל סימן נ"ח הנ"ל וא"כ לדעתי כל הסברות שכ' מעלתו נ"י אינם מספיקים להתיר את האשה ההיא

ועל דעת מהר"ל מפראג חולק הב"ש וסייעתו ועל החכ"צ פקפק הבית מאיר דמאי ענין נפילה לשאלה דשאלה היא מדעת ואיכ"ל דאפילו לשאלה דיחיד חיישינן ועל המהרי"ט פקפקו ועדיין יש לחוש אפילו בכל הבגדים למכירה ולחלופין ולאבדה ואפילו לפמ"ש מרן הגאון בעל חת"ס ז"ל בכמה תשובות לסמוך על רבינו אלי' דסובר דעל כמה אומדנות מצרפינן ומתירין כמו שביאר בסי' מ"ח מ"מ כאן היכר הבגדים לא מצאתי שהביא מעלתו נ"י עדות שהכירו לא בסי' מובהק ולא בטב"ע גמור ובתשובת מרן סי' נ"ח כ' היכא דשייך חשש בדדמי האשה עצמה אינה נאמנת דחיישינן דאמרה בדדמי כמו במלחמה ובפ"ת בסי' י"ז אות קל"ח חולק עליו יעו"ש ועכ"פ לדעתי אם לא קבלו גב"ע בפני ב"ד של ג' ראוי שיקבלו עתה וגם אנשים שראו אותו מתחל' כשהוציאו אותו מהנהר שכ' מעלתו נ"י שלא שאל משום דאיכא למיחוש לבדדמי מ"מ יתרבו הצדדים יותר

ובגוף הנידון הנה נמצא כבר הכל מבואר באחרונים זה בכה וזה בכה ובנידון שלנו נראה לי סמיכה גדולה על דברי מהר"ם פדווא המובאים שם בסעיף ל"ב לגבי נטבע במים אם הכירו הבגדים בסימן מובהק נוכל לסמוך עליו דלא חיישינן לשאלה ובחמ"ח מסתפק אי גם לאח"ז יש להתיר בנטבע והב"ש כתב שם דוקא מיד ובשו"ת רע"ק אייגר סי' ק"ח ועוד בתשובות המובאים בפתחי תשובה אות קל"ד שהוכיחו מדברי מהר"מ פדוו"א דאפילו בלא שהו בכדי שתצא נפשו ואפילו מכירין הבגדים בטב"ע אפילו לאחר כמה ימים סובר המהר"מ פדווא דלא חיישינן לשאלה אלא שפלפלו בטעם הדבר למה לא ניחוש לשאלה ולפענ"ד להסביר הדברים דשם בסעיף ל"ד ובב"ש הביא דיעות הפוסקים דאם לא שהו בכדי שא"כ הוא ספק דאורייתא אם הוא חי או מת וכן הובא בב"י בשם הרמב"ן ובתשובת הרשב"א המיוחסת להרמב"ן בסי' קכ"ח דתנן בגיטין דף כ"ח ספינה שאבדה בים נותנין עליה חומרי מתים וחומרי חיים הוא חשש דאורייתא ותימה בעיני הרי מבואר ב"ב דף קנ"ג ע"ב דהא דנותנין חומרי חיים וחומרי מתים היינו במקום שרובן לאיבוד מיתה וא"כ כיון דרובן למיתה בכל התורה כולה אזלינן בתר רוב והא דחיישינן במים שאל"ס ע"כ או משום דמיעוט המצוי נמלטים או משום חומרי דא"א כמבואר במקצת הראשונים וזה הוי רק מדרבנן ואיך כתבו דמשנה ההיא הוא חשש דאורייתא

וע"כ צ"ל דס"ל להאי שיטה כמ"ש הריב"ש בס' שע"ט דיש להנטבע ב' חזקות חזקת חי להנטבע ולאשתו חזקת א"א וב' חזקות עדיפו מרוב ולפ"ז י"ל דהנה כבר כ' הנוב"י בסי' מ"ג וכן ראיתי בשו"ת רע"ק איגר בסימן ק"ח דזה א"ש אם לא נמצא הנטבע אבל אם נמצא איש אחד אפילו אין מכירין אותו שהוא הוא הנטבע אפי"ה אשתו מותרת מה"ת וע"כ משום דהשתא א"א לומר דאיכא חזקת חי דהרי חד גברא בודאי מת ומה לי האי גברא מהאי גברא וא"כ ליכא חזקת חי דהרי מת הוא לפנינו דמה לי הנטבע או אחר וע"כ אין לנו לאסור אלא משום חזקת א"א ונגד זה יש רובא ורובא וחזקה רובא עדיף וא"כ בכה"ג יצאה האשה מאיסורי דאורייתא ואין כאן אלא איסור דרבנן אפילו לדעת הרמב"ן בתשובה המיוחסת הנ"ל

ואין לפקפק על זה מדברי הרמב"ן המובאים בר"ן בגיטין דף ס"ג שכ' דחזקה דחברו שאינו לפנינו אינו מועיל לאיש אחר ולכך אם שלח שליח לקדש אשה ומת כל הנשים אסורות עליו שמא קידש קרובותיו ולא מהני לומר דמוקמינן הקרובות בחזקת פנויה דאין חזקה דהאי אשה שדנין עליה מהני לאשה אחרת וא"כ ה"נ לכאורה מיהו זה אינו דאינו מועיל חזקת חברו לדידי' היינו חזקה מיקרי מה שהוא ברור ומוחזק ולכך מי שאינו לפנינו ואפשר אלו הי' לפנינו ואומר ונתברר על ידו שאין לו החזקה ההיא וא"כ הוי רק ספק חזקה ולכך אין מועיל סימן איש אחר

אבל כאן אין אנו מתירין ומחזיקין לגברא הדא שהוא הנטבע מצד חזקת חברו אדרבה מצד רוב אנו מחזיקין להנטבע ההוא מת שע"י הטביעה ההיא ידעינן שהמים שנטבע בהן המיתו אותו עפ"י