מהר"ם שיק אבן העזר נו

מצד הערכאות והב' דכתיבתו הוי כמסלפ"ת וכמ"ש מרן זצ"ל וכתב תעודה טאדען שיין הנשלח מערכאות ויש לו ג"כ ב' מעלות שיוכל להתברר דיכול לשאול אחרים וגם מעלות הערכאות ולכך שפיר סמכי' בעדות אשה אע"ג דלא סמכי' על הרוב מ"מ כיון שיש ב' אומדנות בודאי סמכי' וא"ש ונכונים דברי מרן זצ"ל

והנה בס' אמרי אש סי' כ"ה פקפק ג"כ די"ל דדוקא לענין ממון לא מרעי נפשייהו משא"כ לענין איסור וכבר ביאר מרן זצ"ל שם דאדרבה במילתא כזה להתיר אשה להנשא אם יבוא הבעל שאמרו עליו שמת יהיה להם על ידי זה חרפה ובושה רבה ובודאי לא מרעי. ובלא"ה הרי סתמה המשנה כל שטרות אפילו הוא שטר ע"ד המיעוט (ג"כ יש איזה גימגום כמובן) הם נאמנים וכ"כ מפורש בדברי מהרי"ק סימן קכ"א וא"כ נראה דיש להאמין לערכאות ומהרי"ק שם הביא ראיה מש"ס בגיטין דף י"א ומרן זצ"ל שם בסימן צ"ד ביאר ראייתו היטיב ולי נראה עוד יותר ראי' דנהי דאין למדין מן הכללות מ"מ החוץ הוא דומה להכלל ובשלמא אם הרישא דכל השטרות העולים בערכאות מיירי אפי' בענין או"ה שייך שפיר לומר דחוץ מגיטי נשים וש"ע דלענין איסור זה. לא מהני שטרי ערכאות וכדמסיק הש"ס משום דלאו ב"כ נינהו. אבל אי נימא דרישא איירי דוקא בממון אבל בעדות איסור אפילו בשטרי ראי' אינם נאמנים איך שייך לומר חוץ מגיטי נשים וכבר באר מהרי"ק שם דבריו מלתא בטעמא למה נאמנים וכבר כ' מרן זצ"ל סי' צ"ד דכבר עשה ג"פ הלכה למעשה להתיר ע"י הערכאות

אמנם הא דנאמן הערכי דוקא בשטרות העולים בערכאות והעידו העדים לפניהם שראו גוף המעשה כדאיתא בחו"מ סימן ס"ח וא"כ הה"ד באיסור נראה דנאמנים דוקא בשטר הנעשה במקום הערכאו' וחתום בחותמיהון של הערכאות שנקרא אמט זיגעל אבל האמירה בע"פ אפילו במקומם אינו מועיל וכדאמרי' בפסחים דף צ"א דאם הבטיחו לאחד לצאת מבית האסורים דהדין דאין שוחטין עליו והביאו התוס' בשם הירושלמי מקרא דאשר פיהם דיבר שוא כו' ומטעם זה א"ש בגיטין דף כ"ח ע"ב דמוקי הא דתניא מקימנטריסין של נכרים דמיירי במסלפ"ת דליכא למימר משום ערכאות דבעל פה מהני ואע"ג דבעלמא עדות בע"פ עדיף אבל כאן דוקא שטר העומד ימים רבים בחתימתן הוא דלא מרעי נפשייהו

ובזה נ"ל לישב דברי רש"י בגיטין דף ט' דמפרש הטעם דגם הם מצווין על דין והתוס' בב"ק דף פ"ח הקשו על רש"י מסוגי' דהתם דבעינן דוקא אחיך ע"ש ולפענ"ד נ"ל דבעדות בע"פ גם רש"י מודה אבל בשטר עדיף כדמועיל אע"פ דהוא מפי כתבם כדכתיב קרא בירמי' וכתוב בספר וחתום והעיד עדים ולכך כשם דבעינן בגט בר כתיבה ובר נתינה ה"נ ס"ל לרש"י לענין תועלת השטר בעינן דוקא שיהיה בר הכי ואין כאן מקומו ועכ"פ נראה דערכאות נאמנים להתיר בעדותן אשה שמת בעלה

אמנם בנידון שלנו יש בו כמה ריעתות א' דיש לחוש לשני יוסף ב"ש דהרי קי"ל באהע"ז סימן י"ז סעיף י"ח וי"ט ובב"ש שם דבעי' גם שם האב וכ"ש הכא דשם עירו שאמרו שהוא מטינ"ע לפי הנראה ממכתב מעלתו שאין לו מקום דירה קבוע שם ורק שמשם נלקח לבית האסורים, וא"כ צריך חקירה רבה אם אין שם אנשים אחרים ששמם כשמו וריעותא ב' שהכתב הנשלח משר בית האסורים איננו חתום בחתימות הערכאות ומן השופט וגם הטאדענשיין איננו חתום בחותמיהון ומ"ש מעלתו ולא אמר דבר ברור על אותו איש הוי כמסלפ"ת ולפענ"ד בהיפוך כיון שלא אמרו דבר ברור לא שייך מרעי' נפשי' ואין כאן חזקה ויש לחוש טפי

ומ"ש עוד מעלתו בנאמנות עד פסול אם צריך דוקא לקבל עליו עדות בודאי אדם כשר א"א להוציאו מחזקתו אלא בעדים עיין בחת"ס חיו"ד סי' י"א אבל אותן שנוהגין בדרכיהן הן בפסולם מסתמא אף אם לא קבלו עליהם עדות הם בחזקת פסולין ולכך הם מסתמא כאינך החשיב שם מינים ואפקורסים דמסתמא הם בחזקת פסולין ע"פ דרכיהם וכמו שאמרינן בקדושין דהורגין וסוקלין על החזקות וע"י שראו אותו כרוך אחריה כו' ועכ"פ הדרינן לנידון דידן שיש במעשה הזאת עדיין כמה דברים שצריכין חקירה ואם יחקרו ב"ד על כל אלה שאין שום חשש שני יוסף ב"ש ושיהא העדות של הערכאות כחתימות השופט והחותם שלהם אזי אם יסכימו שאר הגאונים להתיר גם אני אמטינא שיבא מכשורא להצטרף עמהם להתיר לאחר בירור ע"י ב"ד של שלשה כדין אשה שנישאת ע"פ ע"א דברי החותם בברכה המשולשת. הק' משה שיק מברעזאווע. תשובה מג החיים והשלום וכ"ט לידידי להרב המאוה"ג המופלג בתורה כש"ת מוה' פאלאק נ"י אבד"ק באננהאט יע"א

על מה ששאל אותי באגרת השני ע"ד האשה שבאת לחלוץ לפניו ונודע לו שבעלה נטבע במים ועדיין אין לה עדות ברורה שמת בעלה ושאל אותי אם רשאין לחלוץ לה שאם יתברר אח"כ שמת בעלה ויהי' לה עדות יועיל החליצה דלמפרע או לא יעשה כן כעין דאיתא באהע"ז סי' י"ז סעיף ה' ברמ"א עכ"ל ולפענ"ד רבודאי אין רשאין לחלוץ לה ואפילו בדיעבד אינו מועיל לה החליצה אפילו אם יתברר אח"כ שמת בעלה מאז

וראי' לזה מהא דקי"ל באהע"ז סימן קפ"ד שאם נחלצה תוך ג' חדשים חלוצה פסולה והוא מגמרא יבמות דף מ"א ע"ב וכל שאינו עולה ליבום אינו עולה לחלוצה ואפילו לדעת הזכרון יוסף באהע"ז סי' י"ג שצידד להתיר מ"מ כתב דבעינן חלוצה חדשה אח"כ מאותו אח ושצריך לזה שיסכימו עמו ג' רבנים א"כ כ"ש בנידון שלנו שכל זמן שלא נתברר שמת בעלה היא בחזקת א"א ואינו עולה ליבום ואינו עולה לחלוצה והאמת דאפילו בלא"ה אפילו הי' מועיל החלוצה למפרע אין רשאין לחלוץ שלא יבוא ח"ו עי"ז איזה קלקול וכמו דקי"ל באהע"ז סעיף ה' ברמ"א הנ"ל אלא בודאי צריך לברר תחלה עפ"י עדים שמת בעלה כנלפענ"ד פשוט: הק' משה שיק מברעזאווע. תשובה מד להנ"ל בענין הנ"ל

על דבר האשה הנ"ל אחרי שראיתי הגב"ע מן האשה ואחותה ומן האנשים שהעידו לפני הב"ד דקיבאגרעש הנה לכאורה האשה הנ"ל מותרת ע"ד מהר"ל מפראג המובא בב"ש סי' י"ז ס"ק ס"ט איברא דבהכרת המלבושים יש לפקפק שלפי הנראה שהכירו רק הרא"ק הקצר והכתונת במראה אדום וארוך וגוץ וחוורי וסומקי אינו סימן כלל ולשונם שהכירו אותו ע"י גרין קארצין ווינטער ראק ורוטא העתמעד וגם בהשפיטאל לא אמרו אלא שהיו ארוכים עד הארכובה אמנם עדות אחות האשה הנ"ל שהסנדלר הכיר את השטיפעל שהם מעשי ידיו שעשה לו. זה נראה דהוי הכירא וכיון שהכירו גם על הרושם שבגופו לדעת הר"ל מפראג האשה מותרת

אמנם כבר פקפקו מקצת הגאונים וגם הביא שם בשם הב"י להיפוך דלמ"ד סימנים דרבנן ודאי חיישינן לשאלה כיון דבעי' דוקא מובהק ביותר גם הבגדים אינם סימן מובהק ביותר מיהו אפשר דהרושם שצמצמו מקום באמצע שפה העליונה איכ"ל דהוי סי' מובהק וכמ"ש הב"ש בס"ק ע"ד ויש עוד סברא להתיר כמ"ש מעלתו בשם מרן הגאון בעל חת"ס ח"ב באהע"ז סימן קמ"ד דבימי הקור אמרי' דמצמית צמית וכ"ש במים

ומעלתו נ"י פקפק על זה דהב"ש בס"ק ע"ח הביא זה על אשתהי ביבשה אבל אם הי' במים חמיר טפי ואפילו תוך ג' ימים משתנה ובאמת דברי מרן הגאון ז"ל המה מדוקדקים ומבוארים היטב שהרי קי"ל במים דקרירי מצמת צמתי ולא משתנה אפי' שהה שם זמן מרובה אלא דלאחר שהוציאו אותו על היבשה וע"י המים שנבלעו ושנכנסו בתוך גופו ויצאו מן קרירת המים נתפח הגוף ונשתנה וידוע דקרירות החורף קר יותר מקרירת המים וכיון דצינת המים צמתי אפילו בנטבע שנכנסו בו מים וכ"ש שקרירת החורף מצמית אף על גב דאשתהי ביבשה כן כוונת מרן הגאון זצוק"ל ודבריו נכונים

ועכ"פ בנידון הנ"ל דיש ג"כ הכרת השטיפעל אלא דנימא דניחוש לשאלה וכבר כתב החכ"צ סי' קל"ה דאם יש סימן בגופו לא חיישינן לשאלה דהוי כעין נפילה דחד דאמרינן דעל נפילה דחד דנימא דיב"ש אבד ויב"ש מצא זה לא אמרינן. וה"נ לא אמרינן מ' שיש בו רושם שאל לאיש שהיה בו רושם כזה אלא שהבית מאיר שס בסי' י"ז פקפק על זה דדוקא נפילה שהוא מקרה בעלמא אבל שאלה שהיא מדעת אפשר דחיישינן והיינו בעלמא אבל כאן דהכירו אותו בטב"ע שהוא ר' יצחק הנ"ל ונימא שנשתנה צורתו ונראה כאיש הנאבד אבל באמת איש אחר הוא כה"ג דמי ג"כ לנפילה דיחיד לגמרי אפילו להב"מ שניחוש דלגברא כזה שיזדמן לו שנשתנה צורתו כצורה הזה לזה השואל

ומכ"ש הכא דאיכא תלתא א' חשש שאלה ב' דנשתנה פניו וצורתו לזה ג' שנעשה גם לזה רושם באותו מקום אשר לאיש זה: כה"ג בודאי עדיף מסי' מובהק ביותר וכמ"ש ג"כ מרן בכמה תשובות וגם מהרי"ט המובא בתקע"ג אות שע"ח כ' דהיכא דניכר היטב שלא נשתנה ולא נתפח ל"ח לכל הפחות לפי' האחרונים אשתהי ג' ימים דאי המראית עין מוכיח שלא אשתהי ג' ימים ה"ה ה"נ מותרת לעלמא לאחר שתחלוץ וכיון דצריכין אנו לעדות אחותה הוי כניתרת ע"פ ע"א וצריכין להתירה בב"ד של שלשה כ"ז כתבתי בלי שום פלפול ובקצרה ואחתום בברכה: דברי ידידו הדוש"ת הק' משה שיק מברעזאווע.