מהר"ם שיק אבן העזר נג

עוברי עבירה וא'"כ בשאר איסורין דלא הקילו בגוי מסלפ"ת סמכינן על פסולי עבירה כ"ש בעדות אשה עגונה שהקילו להאמין גוי מסלפ"ת אינו דין דנסמוך על פסולי עוברי עבירה ואיכ"ל כיון דהתורה אסרה בפירוש ואמרה אל תשת ידך עם רשע להיות עד חמס וכיון דבפירוש נאמר כבר כתב הטו"ז בכמה דוכתי דבכה"ג אין כח ביד חכמים לעקור וא"כ זה שייך ברשע דחמס דמבואר בקרא אבל בשאר פסולי עבירה שפיר יש סברא לומר כיון דאינם מבוארים בקרא שפיר יש כח ביד חכמים ז"ל לומר דנאמנים וכיון דאימת איסורין על עוברי עבירה איכ"ל דנאמנים וכמ"ש הנמוק"י

ועוד דהנה רש"י כ' בר"ה דף כ"ב ע"א דגזלן דאורייתא פסול משום דחציף למיעבר בפרהסיא ועיין בבי"מ סי' י"ז סעי' ד' שהקשה על רש"י ולפי ענ"ד רש"י בא לישב קושיא שלי הנ"ל דהרי הא דע"א נאמן הוא משום דעל"ג ולא משקרי בה אינשי והיינו משום דלא חצוף כולי האי שאיך ישא פניו כשיבוא הבעל ויתגלה שקרו על פניו וממילא במי שאנו רואין שחצוף וגם בוש לא יבוש אין שייך להאמינו משום מדל"ג ולפי"ז אפילו בפסולי שאר עבירה י"ל כן ולפי"ז יש לומר דווקא חד דנאמן רק משום מלתא דעל"ג אבל שנים דמשום אימת איסורין עליהן ראוי הי' להאמינם אפילו בלי טעם מלתא דעל"ג ואז איכ"ל באמת דב' נאמנים

ואע"ג דלפי הנראה ס"ל לרש"י דל"פ רבנן במלתא דגזלן אפילו לא עבר בפרהסיא אינו נאמן משום ל"פ. ובזה מיושב קושית הבית מאיר. מיהו היינו בחד דלפעמים אינו נאמן לא נתנו חכמים דבריהם לשיעורין אבל בב' איכ"ל דאפילו פסולי עבירה נאמנים ולפי"ז חיכ"ל דהש"ע אינו חולק על רש"י בזה אלא שהם מיירי בע"א (וגם בגוף הדין דרשע פסול לעדות יש פלוגתא בדברי התוס' בבכורות דף ל"ו ע"א ד"ה אימר כו' נראה דאין הטעם משום דחשידי אלא גזיה"כ והתומים בסי' כ"ח כ' באורים אות ג' דפסולים משום דמשקרין) ועכ"פ בעדות אשה עגונה שתיקנו חכז"ל דלא בעי' עדות אלא שנדע שהדבר אמת וכיון דאימת איסורין על עוברי עבירה י"ל דב' נאמנים

ועוד אפשר לומר בנידון שלנו דהנה ביו"ד בסי' ב' סעי' ד' ושם בש"ך ובטו"ז קימ"ל במומר לאכול נבלות ויש בידו בשר ואומר שמפלוני מומחה הוא נאמן דמלתא דעל"ג כי האי אינו משקר וכן קי"ל ביו"ד סי' פ"ו סעי' א' בגוי באומר מעוף פלוני וטהור נאמן וא"כ י"ל בעד מפי עד ידוע כשר איכ"ל דאפילו פסול לעדות שהעיד מפי ע"א הידוע שהוא כשר נאמן כמו בפלוני מומחה. ולכאורה קשה לי א"כ למה הצרכו הפוסקים דגוי מסלפ"ת מפי גוי מסלפ"ת נימא אפילו אם הגוי הב' אינו מסלפ"ת יהא נאמן כיון שאומר בשם גוי הידוע שאפשר לברר

ונראה דכאן צריכין לברר ב' דברים א' שכך אמר הגוי הראשון והב' שאמר כן במסלפ"ת ולכך בשלומא אם הגוי השני אומר כן במסלפ"ת ואמר שגם הראשון אמר במסלפ"ת אז נאמן וכן לדעת הי"א בסי' י"ז ברמ"א סעי' ט"ז תלינין גם מספיקא שאמר הראשון במסלפ"ת אבל אם השני בא להעיד אפילו אם נאמין לי' משום דעל"ג אבל זה לא עביד לגלויי אם אמר הראשון מסלפ"ת וגם לא תלינין כן מספיקא אדרבה כיון דהב' בא להעיד אמרי' גם הראשון בא להעיד דכל הטעם דתלינין מספיקא שהיה במסלפ"ת משום דאין דרך הגוי להעיד משא"כ כאן דיצא מהכלל חיישינן

וא"כ במקום ובגוונא שענין הדבר מוכיח שהגוי התחיל לספר כך כעין בנידון שלנו שגוי שראה שפלטתו המים מסתמא הוא בא להגיד אלא דלא נודע לנו אם הגוי אמר שמכיר את האיש ההוא שהוא הוא הנאבד גיידושע"ק וזה שמענו רק מפסולי עדות זה הוי שוב כמו מילתא דאפשר להתברר וכפלוני מומחה ולכך איכ"ל דנאמנים מיהו ביו"ד סי' קי"ט סעי' ס"ט כ' הרמ"א דבדאורייתא אין לסמוך על פלוני מומחה ונהי שהטו"ז והפר"ח חלקו עליו בזה מ"מ להש"ך תליא זה בב' תירוצים עיי"ש

וגם לכאורה מהא דאיתא בסוף יבמות בפונדקית דמשני דבכתה וזה הוי מסלפ"ת אע"ג דהראה להם קברו והיו יכולין לפתוח ולראות משמע דאפילו אפשר לברר בעי' מסלפ"ת בדאורייתא וזה דלא כטו"ז מיהו אין מזה ראי' כ"כ דאיכ"ל דלאחר ג' ימים הוי דדרכו להשתנות וא"כ גם היתר הזה אינו ברור מיהו מסתמא שם במקום המעשה שמעו מאותן אנשים שכתבנו שהם פסולי עדות שהסיחו בודאי מעשה ההוא במסלפ"ת קודם הגדת העדות ושם יש לברר דבר זה. ובמסלפ"ת לפני ישראלים הכשרים הא גם פסול לעבירה לכל הדיעות נאמנים

ולזאת נברר כאן גוף הענין של אמירת העדים והנה אמירת ר' מרדכי בויער ור' מאיר וואלף קאמפל שאמרו כשראו אותו הכירו אותו במאגרע שטאטור ל"ח טב"ע דגרע מארוך וגוץ וכמה כחושים איכא אבל מה שאמרו בשם הגוי קירכענהיים שבא ואמר בזה הלשון דאס דער פערלארנע גיידושעק אין טשעפעלע אם אופער דער דאנוי פאן דעם וואפער אויס געשפילט וואורדע דעם עהר ווירקליך פיר דעם זעלבען ערקענט זהו משמע שהכיר אותו היטב וכיון שסימנים לא היו בו ע"כ הכירו בטב"ע וכן מוכח מלשונו מה שאמר לר' אברהם גוטממאן בשמו שאמר לו דאס עהר עהם בעסער קענטע וויא דער גוטממאן דאס ער מיט עהם געשעפטען גמאכט האט משמע שהכירו היטב בטב"ע וטב"ע כזה נראה דסגי דאע"ג שלא הזכיר שמו ושם אביו מ"מ הרי מלשונו מוכח דקאי על הגיידושע"ק הניכר בשמו ושם אביו

וזה סגי כמ"ש הרשד"ם בסי' מג והר"ן בתשובה בסימן נג ובשאר פוסקים ואפילו אי בעינן במסלפ"ת קישור דברים כדעת הר"ן המובא באהע"ז סימן י"ז סעיף י"ד כאן מקרי קישור דברים ומלשונו מבואר דלא בא אלא לבשר שלא יצטרכו לחקור ולחפיש אחר הנאבד ואפילו בא להודיע כדי לקברו כתב הכנה"ג בהגהות ב"י סימן י"ז דמקרי מסלפ"ת וכן האריך וביאר בס' עזרת נשים שם בסי' הנ"ל דכל שבא להודיע לצורך מה מקרי ג"כ מסלפ"ת ואע"ג דבנב"ע נאמר שר' אברהם גוטממאן שאל אותו אח"ז ובתקע"ג סימן של"ג איתא שאם השאלה זמן רב אחר ההתחלה אינו נגרר אחר ההתחלה בנידון שלנו לא אמר אז כששאלו שום דבר חדש אלא ביאר איך יודע אותו וההתחלה הא היה בלי שאלה ואע"ג שאמר הגוי לשון ווירקלעך דמשמע דבא להעיד כבר כתב בכיו"ב בכה"ג שם בהגהות הטור אות ע"ח באומר אמת שכך הי' אינו מגרע המסלפ"ת

ונראה דאפילו לדעת התה"ד סימן רל"ט המובא בב"ש שם סק"ע דגבי מסלפ"ת אינו מועיל טב"ע נראה דהיינו במספר דברים בעלמא אבל אם מכוון להודיע או לבשר או לשום תכלית שפיר מידק דייק וזה נראה כוונת קושית הש"ס ביבמות דף קכא ע"ב דפריך לר"י דפוסל בכוונתו להעיד גוי דנאמן היכא מושכחת לה וקשה וכי לא ידע דמושכחת לה במסלפ"ת ובס' עזרת נשים כתב דשאל היכא מושכחת לה מכוון להודיע ואינו מכוון להעיד ומשני כה"ג דמאן איכא בי חיוואי ע"ש וגם זה אינו מספיק וענ"ל להמקשן דלר"י מכוון להודיע מועיל ולהנ"ל נ"ל דקשיא לי' כיון דתנן דגוי נאמן משמע דנאמן בכל אופן הן באומר שמכיר בסימן והן בטב"ע וע"ז קשיא לי' דהרי במסלפ"ת י"ל דלא מהני טב"ע דלא דייק ולא רמיא עלי' והיכא מושכחת לה שפיר משני במסלפ"ת. כי האי מאן איכא בי חיוואי דמכוון להודיע לשום תכלית ושוב מידק דייק ובזה מיושב נמי קושי' מרן הגאון זצ"ל בחת"ס חלק אהע"ז סימן מ"ו דמאי ראי' מייתי מר' יוסף ולהנ"ל אינו מביא ראי' מיני' אלא דסתמא דהש"ס מפרש דבכה"ג דמכוון לשום תכלית מושכחת לה טב"ע במסלפ"ת וכמ"ש בעזרת נשים

ואכתי פש גבן לברורי מה שיש עוד לפקפק על אמירת הגוי שלכאורה הישראלים מכחישין אותו שאמרו אויס דעם געה זיכטס ציגען ציגען וואר קיינע ערקענטליכקייט ואם היה הכחשה בודאי הם היו נאמנים אפילו פסולי עדות דהפה שאסור הוא הפ"ש מיהו באמת אין כאן הכחשה דאיכ"ל דהישראל ראה אותו לאחר שעה דכבר אשתהי והגוי ראה אותו מיד כשהועלה מן המים ואח"כ נשתנה וכיו"ב מצינו בעובדא דח"ס סימן ס"א מכל מקום עדיין צריך ביאור דמנ"ל דבכה"ג דאיכא ריעותא ג"כ הדין דמסלפ"ת נאמן

ונראה להביא ראי' מדברי הריב"ש המובאים בב"ש שם ס"ק ל"ח דהביא ראי' מיבמות דף קכ"ב ע"א דפריך על מתניתן דאחד שעמד על ראש ואמר פב"פ מת דדלמא צרה הוי ולא פריך דלמא גוי הוי אלא ע"כ אפילו בלי קישור נאמן וקשה הא המעשה שם איירי שהלכו לשם ולא מצאו אותו ואיכא ריעותא וע"כ דאפילו בכה"ג מסלפ"ת נאמן ולא חיישינן לא למשקר ולא לאומר בדרמי דסבר שמת ולא הי' רק נראה מת ואח"כ אזל לו לעלמא ולכך לא מצאוהו וע"כ דגם בכה"ג באיכא ריעותא נאמן גוי מסלפ"ת ורוב הפוסקים הביאו דברי הריב"ש הנ"ל וא"כ מוכח דגם בכה"ג נאמן וכן הביא בעזרת נשים עובדא כיו"ב ופסקו דנאמן

ואכתי יש לפקפק על הטב"ע משום דנטבע דנהי דמשום ספק אשתהי כתב הב"ש שם ס"ק פ"ד דמהני משום ס"ס מ"מ הא איכא דעת הרא"ש דס"ל בידע או ראה הטביעה אינו נאמן בטב"ע מיהו נראה נידון שלנו לא מקרי ידע דמנא ידע ואנן לא ידעי' וכיו"ב כתב מרן זצ"ל בחת"ס סימן ס"ט וכן משמע לשון הגוי שאמר דער פערלארנער וא"כ לא ידע הטביעה ומהני טב"ע ובלא"ה הא יש קצת סימן במה שאמרו דחסר לו שן אחד למעלה וב' למטה ונהי דליקוי שיניים כתב מרן בתשובה סימן ס"א דלא חשיב סימן מ"מ מנין ומקום א' וב' למעלה ולמטה איכ"ל דחשיב כסי' בינוני והיכא דיש בהדי' טב"ע גם סי' בינוני גם להרא"ש נאמן וכמו שהביא הב"ש שם בסי' י"ז ס"ק פ"ח אמנם הואיל ושמענו אמירת הגוי בטב"ע ובמסלפ"ת מפי פסולי עבירה ויש בזה צדדים ולא ידענו אם הפסולי עבירה ספרו ג"כ הדברים ההם לפני כשרים במסלפ"ת קודם שהעידו בב"ד ולזאת צריכין אנו לברר שאר אומדנות ונבוא להיכר בגדים: