מהר"ם שיק אבן העזר נב

ונראה לפי ענ"ד לישב כמ"ש הפמ"ג סי' א' בש"ך סק"ב לחלק דבסי' קכ"ז דרשע נאמן היינו היכא דליכא חזקת איסור סמכי' על חזקה דאין אדם חוטא ולא לו אבל היכא דאיכא חזקת איסור אין רשע בעבירה נאמן ולכך גם בעדות אשה אינו נאמן הואיל ואיכא חזקת איסור דא"א עיי"ש וא'"ש. וא"כ לפי"ז היכא דע"י אומדנות כבר פסק חזקת איסור א"א איכ"ל דגם פסול עבירה נאמן וביבמות דף כ"ו מיירי מסתמא דלא הי' אומדנות. ולפי"ז בנידון שלנו דגם לולא דברי העד הבעל מלחמה הי' מותר לדעת הרבה פוסקים ע"י פא"ס ואינך חפצים שנמצאו עמו אי לא חיישינן לשאלה והבית מאיר בסי' י"ז כ' דהנוטה בשעת הדחק לדעת האומרין דל"ח לשאלה לא הפסיד וגם האומדנא שהלך בדרך ההוא ונמצא אצל הפאסט וואגין שנסע עליו לכהפ"ח יצאה עפ"י אומדנות הנ"ל מחזקת איסור א"א וא"כ אפשר דפסול נאמן ונהי דחלילה להקל בזה דנראה דלא פליג רבנן בזה מ"מ היינו בודאי פסול אבל בספק פסול דע"י ספק כבר יצאה מחזקה דכבר כתב הש"ך ביו"ד סימן קי ס"ק סד דע"י ספק אחד יצא מחזקה ולכך מועיל ג' ספיקות במקום חזקה וגם אנו נאמר כאן ע"י ספק כבר יצאה מחזקה דאולי הוא כשר

וכיון שכבר יצאה מחזקה שוב אפילו את"ל דהוא פסול הא במקום דליכא חזקה גם פסול נאמן ואפילו בס' חסרון ידיעה לא מבעי' אם הטעם דפסול בעבירה אינו כשר להעיד מגזיה"כ שאמרה תורה להרחיקו ובספק לא שייך להרחיקו אלא אפי' אם פסול מטעם חשד כבר כתבנו דזה דוקא היכא דמעיד נגד חזקה אבל בכה"ג בנידון שיש אומדנות דאפילו נימא דאינו נאמן הוא רק משום לא פלוג וכיון דבספק לא שייך זה לעולם לא פסלו רבנן ספק פסול בעבירה כנלפענ"ד וראיה לזה מדברי תה"ד שם בפסקיו סימן רכא הנ"ל שסיים וכתב מ"מ בדוקא כה"ג לא רציתי לסמוך להתיר וגם איסור לא רציתי לומר שלב כלנו יודע שמת אותו איש ושם נאמר ששאר חכמי ישראל התירו אותה האשה ויצא הדבר בהיתר וצריך ביאור ובמה ידע לבו שמת וע"כ על פי אומדנות ולכך לא רצה לומר איסור דאפשר להתיר מספיקא ומטעם זה ע"כ יצאה בהיתר

וכן נראה לי מלשון רמ"א סימן יז סעיף ו' שכתב ואם לא עשו תשובה גמורה להקל אם לא העיד ברמיה ובספר ארץ צבי תמה עליו בכה"ג שספק אי עשה תשובה גמורה מנ"ל להתיר ע"ש. ולפי ענ"ד כוונתו וסמיכתו על דברי תה"ד סימן רכא הנ"ל דהיכא דיש אומדנות נוכל להתיר מספיקא כה"ג וזה כוונתו שלא העיד בראיה דאיך ידעינן זה אלא באומדנות זה נראה לי כוונת הרמ"א וכיו"ב כתב בתשובת מהר"מ לובלין סימן קל בספק מסלפ"ת יש לצרף אומדנות והיינו ע"כ ע"ד הנ"ל ואין לפקפק בנידון הנ"ל מלבד ריעותא דהוא ספק פסול יש ריעותא בטב"ע דאולי הוא לאחר ג' או ע"א במלחמה ועל ידי אומדנות ניכרין ב' דברים זה לא שמענו מדברי תה"ד ורמ"א הנ"ל מ"מ הא יש כאן עוד עדות הנערה אחות הנהרג נהי דלענין עדות אינה מועלת אבל מצד אומדנא גדולה שבכתה בכי רב ושבה עליו שבעה ימי אבילות נוכל לצרף בשעת הדחק ועיגון אם יסכימו עמי גדולי ישראל אמטינא שיבי מכשורא להתירה בב"ד כדין

אמנם כ"ז אי אפשר לברר על ידי מסלפ"ת כי באמת תמהני למה נכניס עצמנו בפרצה דחוקה ובפרט שאולי לאחר נישואין יתברר שעד הנ"ל הוא מומר לתאבון הלא טוב לסבב שיאמר העד הנ"ל במסלפ"ת (רק שצריך להיות נזהר שלא יתחילו עמו כדין מסלפ"ת) ואחר שיאמר כן לישראל במסלפ"ת יקבלו עדות מישראל כשר ומסתמא באותו זמן כבר סיפר זה בפני כמה אנשים מישראל במסלפ"ת ממש ואולי שמעה האשה עצמה ממנו במסלפ"ת תעיד כן בב"ד ויצא הדבר בהיתר גמור בלי שום פקפוק ויהיה ד' עמו: דברי ידידו הדו"ש משה שיק מברעזאווע. תשובה מא בעזהי"ת חוסט יום ג' כ"ה אדר השני תר"ל לפ"ק החיים והשלום וכל טוב להרב הגדול המפורסם מופת הדור עה"י פה"ח כו' כש"ת מוה' יוסף שאול הלוי נ"י האבדק"ק לבוב יע"א

אחרי דרישת שלומו וטובו דפר"מ נ"י באתי לבקש מאת הדר"ג שיודיענו דעתו דעת תורה בעובדא דאשה עגונה אחת כהגב"ע לוטה פה (יעותק ממני לבסוף התשובה מה שאפשר להעתיק הי' חסר כמה שיטות מההעתק) ובגוף המעשה אין בו חדש כולי האי אלא דכל העדים הם לפי הנשמע פסולי עדות והנה המעשה באשה טושא חיה בת ר' אברהם הלוי נאבד בעלה שהיה נקרא יצחק בן ר' מנחם המכונה מענדיל גיירושעק ונמצא איש בשפת הנהר ולפי הקב"ע יש לדון אם הוא הנאבד והנה בכה"ג באהע"ז סימן יז בהגהות הטור אות לד הביא בשם בנימין זאב סי' כ דסתם בני אדם שאין אנו יודעין בהם חיישינן דהם פסולין לעדות מדאוריי' ולכאורה קשיא עלי' מהא דתנן בר"ה רפ"ב דבראשונה היו מקבלין עדות מכל אדם וכתב הרמב"ם בפ"ב מקיה"ח משום דכל אדם בחזקת כשרות

מיהו מזה אין ראיה שהרי כתב הרמב"ם בפי"א ממאכלות אסורות דין כ"ה דדוקא בא"י ובזמן שהיה לישראל כל אדם בחזקת כשרות משא"כ עתה אפילו בא"י בעינן דוקא ידעינן שהוא מוחזק בכשרות והובא ברמ"א ביו"ד סימן קיט סעיף א' פלוגתא בזה ובבכור שור בע"ז דף לט כתב בדאוריית' איכ"ל דכ"ע מודים דבעי' מוחזק דוקא ובזה אמרתי לישב הא דכתב הרמב"ם בפרק ב מסנהדרין דין י"ד דאסור לאדם חכם לישב בדין עד שידע מי ישב עמו ובגמרא ר"פ זה בורר אמרו דרק נקיי הדעת שבירושלים עשו כן וכן הביא הרמב"ם עצמו בפ' כב מסנהדרין ואיך כתב אסור ולהנ"ל א"ש דנקיי הדעת החמירו אפילו בירושלים כשהיו בתקנתן אע"ג דאז הוי סגי בסתם אדם חזקת כשרות שלו אבל הרמב"ם קאי לדידן ושפיר כתב אסור ועיין לקמן שכתב לישב עוד באופן אחר ולפי"ז היה קשה על הש"ע בחו"מ סימן ז שלא הביא דברי רמב"ם אלו לדעת הבכור שור

ולכאורה יש לישב עוד דברי הכה"ג הנ"ל דלענין עדות להתיר אשה אין סתם אדם נאמן מדינא דהרי סתם אדם כשר רק מכח רוב ובאיסור א"א כתב התוס' סופ"ק דב"מ דלא סמכינן להתיר על פי רוב מהא דהחמירו במים שאין להם סוף ולדעת הריב"ש סימן שע"ט הוא מדינא דב' חזקות חזקת חי וחזקת א"א עדיף מרוב וא"כ בעינן דוקא מוחזק בחזקת כשרות מיהו קשה לי דבסנהדרין דף כג ע"א דקאמר ר"מ זה פוסל עדיו של זה פריך והא עדים כמומחה דמי וקאמר ר"מ זה פוסל עדיו וקשה הא לפי הנראה מדברי הרמב"ן במלחמות פ"ב דכתובות דחזקת כשרות הוא מטעם חזקה הבאה מכח רוב וא"כ ר"מ דחייש למיעוטא ליכא למסמך על הרוב וא"כ אזלו ר"מ ורבנן כל חד לשיטתי' ור"מ דחייש למיעוטא שפיר קאמר זה פוסל עדיו של זה משא"כ לרבנן ואע"ג דגם לרבנן לשמואל דקי"ל כוותי' לא אזלינן להוציא ממון בתר רוב מ"מ כבר כתב ההפלאה סופ"ק דכתובות להכריח מכמה דוכתי דכל שכבר החזיקו לענין דבר אחר למיזל בי' בתר רובא גם לענין ממון אזלינן בי' בתר רובא משא"כ לר"מ דלשום דבר אי אפשר להחזיקו מכח רוב צ"ע לכאורה

ולכאורה יש ראי' דחזקת כשרות אינה מטעם חזקה הבאה מכח רוב אלא מכח חזקת הגוף שכל אדם נולד כשר מיהו לענין עדות זה קשה דהרי הי' בחזקת פסול מכח קטנות ואפילו אין מחזיקין מאיסור לאיסור כתב הש"ש שמעתתא ו' פרק ה' דמ"מ חזקת היתר לא הוי ונראה בעדות דכל שורש שהאמינה תורה ב' אנשים כתב הרמב"ם בפ"ז מיסוה"ת הוא מכח חזקה וא"כ מקרי א"א בענין אחר כעין דאמרינן בחולין דף יב א"א שאני ואז אפילו אי אתרמי דאפשר לא פלוג ושוב איכ"ל אפילו לענין עיגונא סתם אדם נאמן וכן מוכח מתה"ד סימן רכד אפילו אם יש לחוש לריק ופוחז נאמן כל זמן שאין אנו רואין רמאות וכ"כ בצ"צ סימן פח וכן מוכח מלשון הרמ"א בסימן יז סעיף ו' דכל זמן שאין אנו רואין ריעותא מקבלין מכל אדם וזהו דלא כבנימין זאב הנ"ל

ואע"ג דביו"ד סימן קיט פסק הרמ"א כהרמב"ם דחיישינן בסתם אדם לקנות ממנו הכא הוי כמו לאכול אצלו דהרי גם הוא עובר על לא תענה ועוד דהתם מדרבנן קאמר והרי קי"ל פסולי עדות דרבנן כשרים לעדות אשה והרמב"ם בפרק יא מה' עדות וכן הוא בחו"מ סימן לד סעיף יז דסתם ע"ה פסול עד דאתחזק וסתם ת"ח בחזקת כשרות והיינו מדרבנן וממילא בעדות אשה אפילו ע"ה כשר אמנם נראה דהיינו בסתם אדם אבל כל שידעינן שעוברין על כמה עבירות שבתורה ומחללים שבת ומועדות וכמו דשכיח במקומות ועיירות גדולות הידועים הבעלי מלאכות ומשרתיהם מסתמא כה"ג אע"ג דלא העידו עליהם ואע"ג דכהיתרא דמיא להו הרבה עבירות אפ"ה נראה דהוי פסולי עבירה מה"ת וכיו"ב כתב בתשוב' אמרי אש חלק אהע"ז סימן כה לענין בעלי המלחמות (וכ"כ אני בתשובה סימן מ' לעיל) איברא דמלשון הרמב"ם בפי"א מהלכות עדות שכתב דכל שאינו לא במקרא ולא במשנה ולא בד"א חזקתם שעוברים רוב עבירות שבתורה שיבאו לידם ופסולים לעדות מדרבנן מבואר אע"ג שעוברים על רוב עבירות כיון שעושין כן משום שהם ע"ה וכסתירא דמיא להו ואע"פ שזה עצמו הוא מכח קלות דעתם אפילו הכי אינם פסולים מה"ת וממילא בעדות עגונה הם כשרים וא"כ הה"ד הנך דהאידנא אף שקלות שלהם בא מצד קלות דעתם כשרים לעדות עגונה

והנה בס' קהלת יעקב תמה על הב"י שלא הביא דברי הנמוק"י בפ' זה בורר דוקא רשע דחמס פסול לעדות אשה ובפת"ח סימן יז הביא עוד פוסקים דס"ל כן ולפענ"ד גם כן תמוה כיון דפסק הרמב"ם בפי"א מעדות דלאיסורין רשעים כשרים דאימת איסורין על