מהר"ם שיק אבן העזר נ

את ההרוגים לנייאהייזל וביום ו' שלאחריו יצא קול שפיליפ הנ"ל נהרג ואחותו נסעה לנייאהייזל וראתה אותו ביום ש"ק שלאחריו והכירה אותו בטב"ע וגם הטיכעל ששאלה לו וגם איש מלחמה אחד הכיר אותו בטב"ע בש"ק הנ"ל כאשר מבואר בגב"ע ויש כמה ספיקות ופלפולים בענין עדות הנ"ל ובדבר כזה צריך שיביא לפני גדולי הדור ולא גבה לבי לילך בגדולות ונפלאות ממני ומ"מ לא מנעתי מלהשיב למעלתו נ"י על דבר הנ"ל ולחוו"ד שעי"ז יצא כנוגה משפט ומיני ומיני' תסתיים שמעתתא

הנה אם הי' גופו ופרצופו שלם ולא נחבל בפניו כבר יצאנו מידי ספק הראשון אולי הי' לאחר ג' ימים שאין מועיל טב"ע שכבר פסק בב"ש באהע"ז סי' יז ס"ק פד דאם הפ"פ שלם כ"ש אם גם גופו שלם יש להתיר בספק תוך ג' ימים וכ' עליו מרן זצ"ל בחת"ס ח"ר מאהע"ז סי' עג שכבר הורה זקן כן ומעלתו ני' כ' עוד הואיל ונמצא בדרך במקום שהשיירות מצויות איכ"ל דאזלינן בתר בתרא כדאמרינן בפ"ק דפסחים בשוקי ירושלים ואין מחזיקין ריעותא ממקום למקום לומר אולי במקום אחר נהרגו ורק אח"כ הובאו לכאן עכ"ל. הנה הראי' מפ"ק דפסחים יש לדחות דכבר כתב הגאון בצל"ח שם דנראה דסברא דאזלינן בתר בתרא לא עדיף מרובא. וכיון דלענין א"א לא סמכי' על רוב וכמ"ש התוס' בסופ"ק דב"ק דף כ' ע"ב ראיה ממים שאל"ס וא"כ ה"נ לא אזלינן בתר בתרא

מיהו י"ל הרי הטו"ז ביו"ד ס' שצ"ז הקשה למה מחמירין בספק תוך ג' ימים ואמאי לא מוקמי' אחזקת חי ותי' בנה"כ דמשום חזקת א"א וא"כ שוב הוי כמו חזקה נגד חזקה והטעם דלא אזלינן בתר רובא בא"א הוא נמי רק משום חזקת א"א דאמרי' סמוך מיעוטא לחזקה וא"כ בספק תוך ג' ימים דיש חזקה נגד חזקה שוב נוכל ליזול בתר רוב וה"ה בתר בתרא

אמנם לפי הנראה לי תליא זה בב' סברות בלשון הרשב"א בחידושיו לגיטין דף כז שכתב שם דלכך בעבר אדם שם מקרי שלא לאלתר וחיישינן שהגט הנמצא הוא מזמן רב מהשיירות המצויות שם ושלא נדרס ברגל זה וכ' הטעם דחיישינן לזה שגט זה מזמן קודם משום דאין דרך בני אדם להרגיש בשטרות או משום שהי' מונח בצידי רה"ר ובטעם ב' ודאי אין כוונתו שגם עתה נמצא בצידי רה"ר שהרי סתמא אמרו וע"כ דכוונתו דמעיקרא הי' בצידי רה"ר ועכשיו בא לכאן וא"כ מבואר דלפי טעם ראשון זה שייך בגט אין מרגישין בו משא"כ בגוף מת ואז לא היו חיישינן בנידון שלנו אבל לטעם ב' חיישינן אע"ג דלפי הנ"ל יש לחלק בין גט לספק תוך ג' ימים דדוקא בגט איכ"ל דחייש הרשב"א ממקום למקום משום חזקת א"א משא"כ כאן דיש חזקת חי כנגדו וכדלעיל מ"מ זהו גופי' אי חזקת חי מקרי חזקה לטו"ז הנ"ל לא מקרי חזקה ופליגי עליה והדבר תליא ברברבתא וא"כ אין הסברא הנ"ל מוכרחת וכן מצאתי בדברי מרן הגאון זצ"ל העיר גם כן לומר הואיל ונמצא במקום שהשיירות מצויות י"ל השתא הוא דנעשה ואפ"ה לא צידד אלא משום דהי' גם כן עת שלג וקור ע"ש

אמנם כל הנ"ל מטעם ספק לאחר ג' ימים אבל באמת עוד יש ספק ב' מה שלא העירו עליהם והרי אמרו ר"פ האשה שלם ביבמות דף קטו דנפלו עלינו לסטים הוי כמלחמה קטנה ושייך בי' לומר בדדמי וכיון דנודע דפייי"פ הנ"ל נסע באותה לילה בדרך ההוא א"כ הוי כאילו העידו עליו במלחמה ובאנו למחלוקת אחרת דהרי שם ביבמות הוא אבעי' אי ע"א "א במלחמה נאמן ופירושים הרבה נאמרו בו וע' ביאורם בתשובת מרן זצ"ל שם בסי' ס"א ובאנו למחלוקת הפוסקים באהע"ז סי' יז סעיף נ' וכן לענין טביעה שם סעיף כח דמים כמלחמה דמי ולא סמכינן אפילו כל גופו שלם לדעת הרבה פוסקים וידעו המלחמה והטביעה על הטב"ע ובזה נסתלקו רוב הסברות וההיתרים שכ' מעלתו נ"י והרב הגאון האבדק"ק קאמארן נ"י שכולם לא פלפלו אלא משום ספק לאחר ג'

מיהו הרב הגאון מקאמארן נ"י הביא סניף להתיר מדברי המבי"ט המובא בתקע"ג סי' רכ"א שאם הלך אדם בדרך ההוא ואח"ז נמצא שם הרוג תלי' בי' והוא מדברי המבי"ט סי' קל"ח ושב יעקב סי' י"א ושבות יעקב ח"ג סי' קי"ד הביאו ראי' מהא דרבי דאמר זהו קבר שאבד זהו שנמצא וכיו"ב כ' הנוב"י מהדו"ק בתקע"ג סי' מ"ו מיהו כבר תמה על זה בש"ש שמעתתא ו' פי"ז וגם מרן זצ"ל בתשובה שם סי' נ"ב ועוד בכמה תשובות תמה דמה ענין זה לזה התם נאבד קבר ונמצא קבר משא"כ כאן נאבד אדם ונמצא הרוג ע"ש ובלא"ה כ' התב"ש בסי' סג סקט"ו דדוקא בשדה ובית וכיו"ב ס"ל לרבי כן משום דמוקמי' לי' אחזקתי' שהי' לו מעיקרא ורק ע"י אותו קבר יצא מחזקתו וכשנמצא נשאר על חזקתו אבל הדבר הנמצא לא מחזקינן לעולם בתורת אותו דבר ומביא ראי' מגיטין דף כז גבי גט אע"ג שידעינן שיוב"ש זה אבד הגט חיישינן גם על אחר וא"כ גם בנידון הנ"ל וש לחוש וגם משום אין ספק מוציא מידי ודאי אין להקל כמ"ש הש"ש שמעתתא ז' בפי"ט

והנה מהכרת בגדים לא נאמר בגב"ע רק שהרב הגאון מקאמארן נ"י כ' שנמצא אצלו פאס וכתיבה ואגרת קוויטונג מה שמסר לאחד בשביל אחר וכ' הרב הנ"ל דלכאורה הי' אפשרות לסמוך ע"ז כיון דפאס בפרט אצל בעל מלחמה ערלובס פאס שהי' להנאבד שיש סכנה להשאיל ולשכחה כ' בתקע"ג סי' קע"ח דלא חיישי' אלא דמצא ברש"י ביבמות דף ק"כ גבי מצאו קשור הגט פרש"י דניחוש דהשאיל הכיס לאחר והמשאיל קשר בו גט ושכחו מבואר דחיישינן לשכחה ואי משום הא לא ארי' דודאי מידי דלא חשיבא לאינשי ולא קפיד בי' יש לחוש לשכחה טפי אבל מידי דחשיב' אמרינן ר"פ אלו מציאות דאדם עשוי למשמש בכיסו וכ"ה בכל מידי דחשיבא לי' בכל שעה וכ"ש אם משאיל או נתנו ומכרו לאחר וא"כ שם ביבמות יש לחוש דלהשואל לא הי' צורך בגט ההוא שכבר הי' נמלך מלגרש בו ולכך איכ"ל דשכחו אבל אנן דניחוש במידי דחשיב' לשכחה שפיר איכ"ל דלא שכיח' לשכוח ומרן זצ"ל בחת"ס ח"ר אהע"ז ס' ס"ה סמך טובא על פאס וכיו"ב ובפרט בבעל מלחמה

ועוד דלפי הנראה דלכך לא נרמז כלל מהיכר בגדיו משום שהי' בעל מלחמה והי' מלובש בבגדי בעל מלחמה והם כולם שוין ואין בהם סימן וטב"ע ומ"מ הבגדים האלו אסיר להם להשאיל ונהי דאין בהם טב"ע וסימן מ"מ שוב שפיר אין לחוש ששכח הפאס כשהשאיל בגדיו ונתחשב עי"ז סימן של הפאס ושאר כתבים הנ"ל ואין כאן חשש שכחה כלל ומ"מ אין לסמוך ע"ז דכבר כ' הנוב"י בח"ר תקע"ג סי' ל"ב דלדעת הב"י המובא בב"ש סי' יז ס"ק סט אמרי' אי סידיר חיישינן לשאלה אפילו במידי דלא משאלי וה"ה נמי דחיישינן לגרבה ובפרט בנידון הנ"ל דידעינן דנפלו עליהם גנבים א"כ אולי גנבו חפציו עם כל אשר בתוכו והגנב מכר זה לאחר וזה נהרג והנאבד ערק לעלמא ואפילו תימא דזה לא שכיחא דחששות רחוקות הן מ"מ לשיטה זו גם לדבר דל"ש חיישינן ולהכריע בין השיטות אין הכרעותינו מכרעת וגם הנוב"י ומרן זצ"ל במקצת תשובות החמירו כשיטה זו

אמנם אע"ג דהנך טעמים דלעיל אינם מספיקים להתיר בפ"ע מ"מ חזו לאצטרופי בהדדי דהרי גם לדעת הב"ש אליבא דב"י בס"ק סט הנ"ל ס"ל דמידי דלא משאלו אינשי איננו פחות מסי' בינוני אלא דלא סגי אי סימן דרבנן והיינו סימן גרידא אבל בהדי טב"ע מועיל אפילו בטביעה ומלחמה וכמ"ש התוס' ביבמות דף קטו ופסקו בב"ש סימן יז ס"ק פט ואפילו לאחר ג' ימים לא מבעי' לפי מאי שצידד הנוב"י בסימן לב הנ"ל דנראה מלשון המשנה דטב"ע לאחר ג' עם סימנים בינונים מועיל אלא אפילו אי לא אמרינן כדבריו מ"מ היינו בסי' בינוני אבל מידי דלא משאלי אינשי וניחוש דאפ"ה השאיל לאיש שנשתנה פניו וגופו לזה השאיל הפאס וכתיבה ואינך או דשכח הגנב בבגד זה הוי כנפילה דיחיד ועדיף מדברי החכ"צ סימן קלא דכתב דלשאלה דיחיד לא חיישינן דבמידי דלא משאלי אינשי רק מקרה קרה או ששכח אפילו להבית מאיר סימן יז שהשיג עליו בשאלה במידי דלא משאלי איכ"ל דמודה ובמקום אחר עשיתי סמוכין לזה ואין להאריך מפני שראיתי שמרן זצ"ל שם בתשובה סימן נז וסימן נח ועוד בהרבה מתשובותיו כ' דנוכל לצרף אומדנות כאלו

ועוד הא דידן עדיפא דלפי הנראה מדברי הרב הנ"ל שנמצאו ההרוגים בדדך אצל העגלה מהפאסט והסוסים שנסע עליהם הנאבד הנ"ל ונימא שאתרמי מילתא שזה שהשאילו לו זה נהרג ונפל אצל העגלה והסוס של זה הנאבד זה נחשב יותר מנפילה דיחיד וכיו"ב כתב בתשובת מרן זצ"ל סימן נ"א וכ"ש בהא דידן דמצטרפין לכלהו אומדנות דהרי אמרו בגיטין דף כז דאי אמרו עדים מעולם לא חתמנו אלא על גט אחד של יב"ש שוב לא חיישינן דלמא אתרמי שמא כשמא ועדים כעדים א"כ מבואר דכולהו האי ג' חששות לא חיישינן א"כ כ"ש הכא דלא נשתנה טב"ע של אחד לטב"ע של הנאבד ובאותו דרך הלך ג"כ בדרך זה שנאבד פלוני ולאותו איש עצמו באו לידו הכתבים או הבגדים שלו ואותו איש עצמו נהרג סמוך להעגלה והסוסים שנסע הנאבד כולי האי לא חיישינן והוי סימן מובהק ביותר ולא חיישינן כמו דל"ח שמא כשמא ועדים כעדים כנלפע"ד להתיר אם יש עדים על כל הנ"ל

אמנם בעובד' הנ"ל דא עקא דיש פקפוקים על העדים שהעידו על זה אחת הנערה הוא בת חמותה והיא אחת מהחמש נשים כו' והרב הגאון מקאמארן נ"י התאמץ להכריע דאפ' בת חמותה נאמנת במסלפ"ת ודחה ראיות השערי אפרים המובא בב"ש סימן יז ס"ק יג והכרעה זו אינה מכרעת נגד המל"מ והראנ"ח המובא בהגהת המל"מ פי"ג מגירושין דין יו וכ"כ בתשובת שבות יעקב ח"ר סי' צט אע"ג שדחה הראי' מ"מ לדינא הסכים כיון דסתמא אמרו דחמשה נשים אינם נאמנות משמע אפי' מסלפ"ת לא האמינו וכן הסכים בס' בית מאיר להלכה ואע"ג שבנידון הנ"ל יש רגלים לדבר שבכתה והתאבלה יאינה נאמנת שהרי אפילו בסוטה דיש רגלים לדבר דקנא לה ונסתרה אפ"ה אמרי' בסוטה דף לא ע"ב דאינם נאמנות