מהר"ם שיק אבן העזר מח

דרבנן א"כ החשש דב' יוסף ב"ש הוא מה"ת ממילא שוב לא סמכו על סי' בינוני ולעולם בדרבנן שפיר סמכי' על סי' בינוני. מיהו הש"ש לשיטתי' שפקפק ע"ז לומר דיב"ש הוי לסימן עיי"ש פ"כ

וכל זה לענין סימן אבל לענין שאלה שפיר מוכח דהרי רבא מוקי ביבמות דף ק"כ דסד"א ומתני' בכליו משום שאלה ובמצא כיס וארנקי משום דלא מושלי אינשי א"כ קאי רבא אי סימנין דאורייתא וא"כ שני יב"ש הוי רק חשש לעז ואפי"ה חייש יש לשאלה א"כ מוכח דגם בדרבנן חיישינן לשאלה. ואדרבה בזה הי' מיושב קושית התוס' ביבמות בלשנא דסד"ר איך מיושב הא דמצאו קשור כו' ואמרתי דהנה התוס' הקשו דלמא בטב"ע ונראה דקשיא לי' דניחוש לשאלה וניחא לי' דבדרבנן לא חיישינן לשאלה וסובר דשם ביוב"ש הוי רק חשש לעז וא"כ ע"כ סד"א ואז הוי יב"ש סי' והוי רק חשש דרבנן ול"ח לשאלה וא"כ שפיר מוכח דסיד"א,. ס"ל ופריך שפיר אבל לפי מאי דמשני רבא דבכליו דמתני' היינו משום שאלה וא"כ מוכח דאפילו בדרבנן חיישינן לשאלה וכמ"ש הפנ"י וע"כ צריך לתרץ דכיס לא מושלי כו' וא"כ שוב לא קשה כלל ממצאו קשור כו' דאיכא לאוקמי' בטב"ע וכדלעיל

ועפי"ז יש לומר דטעמא דב"י שהביא הב"ש ס"ק ס"ט דאי סימד"ר חיישינן אפילו בכלים דלא מושלי כוונתו כן. דווקא אי ספדא"ו א"כ הוי רק חשש לעז סמכינן, ע"ז דלא מושלי אבל אי סיד"ר והוי חשש דאורייתא לא סמכינין ע"ז דלא מושלי דנהי דמצד הרוב לא מושלי דלמא הוא מן המיעוט ובא"א לא סמכינין ארובא או דטעמא דחיישינן למיעוט גניבה ואבדה כיון דהוי חשש דאורייתא וכמ"ש הנוב"י בתשובותיו. ובזה מיושב מה שהקשה הש"ש פכ"ב שמעתתא ז' על לשון הב"י בתשובה

ועכ"פ לפי האמור ליכא למימר כהנוב"י לכאורה. ויש לישב דדווקא גבי מת סובר בדרבנן סמכינין משום דחזקה כל מה שיש ביד אדם הוא שלו משא"כ בדבר הנמצא והראי' מבכורות דף מ"ו איכ"ל כמו שדחה הש"ש פכ"ג דהא איכא שם תרי לישנא ובהאי לישנא איכ"ל דסובר כליו היינו בחוורי וסומקי. מ"מ קשה דנראה כמ"ש הפנ"י בגיטין וכ"כ בשמעתין דב"מ דאי סובר בהאי דאין מעידין אלא על פרצוף כו' הוי חשש דאורייתא מנ"ל להקשות בשמעתין וגם מנ"ל להקשות ממצאו קשור דלמא דרבנן שאני אלא וודאי דכאן קאי להך לישנא דבכורות דף מ"ו דהוי רק חשש דרבנן גם גבי מעידין כו' ומ"מ יש לקיים דברי הנוב"י מטעם מהר"ל מפראג כיון דזה אי חיישינן לשאלה תליא אי סיד"א או דרבנן וזה הוי ספיקא דדינא ובדרבנן אמרי' להקל ול"ח בדרבנן לשאלה. והש"ש שם פכ"א כ' דאפ' בספיקא דרבנן יש להחמיר משום דאתחזק איסורא וחזקת חי עיי"ש. ובנידון שלנו גם לשיטתו ספק דרבנן להקל כיון שנטבע פסק חזקת חי וחזקת א"א כמ"ש הנוב"י סי' מ"ג

אמנם גם שם קשה חדא גוף הסברא שכ' שכל אחד מוקמי' אחזקת חי קשה דזה אינו דומה לב' שבילין דשם שייך מאי חזית לתלות בהאי טפי מהאי אבל כאן מכח חזקה אמרינן לעולם כל היכא דאפשר לומר דעד השתא הי' בחזקתו והשתא איתרע אמרי' ולכך כאן אי אמרי' דזה שנראה טב"ע שלו לראובן הוא באמת ראובן א"כ איכ"ל השתא מת והשתא יצא מחזקתו אבל אי נימא דאינו ראובן ורק ע"י שמת זה זמן מרובה נדמה לראובן ע"כ צריכין להוציאו זמן מרובה מחזקתו א"כ משום דמוקמי' אחזקה אמרי' דוודאי ראובן הוא כן נראה לפי ענ"ד דליתא לתי' הש"ש אלא כתי' הנה"כ משום חזקת אשת איש

ואפילו לפי דבריו מ"מ מה שמסיים גבי נתפח אפי' הוי דרבנן חישינן להחמיר משום חזקה עיי"ש לפי ענ"ד ליתא דאי אמרי' חשש דנתפח הוי דרבנן הכוונה דרוב אינם משתנים רק דחששו למיעוט ואמרי' סמוך מיעוטא לחזקה מדרבנן וחששו אולי נשתנה וממילא ליכא חזקה דהרי רוב כנגדו ובלא"ה לפי מ"ש התוס' בכתובות דף כ"ב ע"ב דחזקת דייקא מרעא לחזקת א"א וה"ה לחזקת חי וא"כ ליתא לדברי ש"ש בזה והנוב"י בתשובה הביא כמה פעמים סברת התו' הנ"ל בכתובות

עוד דן מעלתו ני' שהב' כתי עדים סתרו זא"ז שב' אומרים שהיו תפור על המכנסיים מעשינע קנעפל וב' אומרים שהי' בלייא קנעפיל ולפי אמירת האשה ידוע שר' ניסן הי' לו על המכנסיים בלייא קנעפיל. ומהר"מ לובלין בתשובה סי' קל"ג פסק דאם יש להשוות העדים דנין על פיהם וכן קיי"ל בחו"מ סי' ל' סעי' ז'. אמנם מ"ש שהעדות לא נכתב כראוי דהוי רק עד מפי ב"ד ר"ל ב"ד מפי עד וכוונתו כעד מפי עד זה אינו מובן מה לי אם אומר הב"ד שאמר אני ראיתי בלשון מדבר בעדו או בלשון נסתר שראה לעולם בעדים כה"ג הוי כעד מפי עד ובב"ד מהני שהב"ד קבלו עדותן ואנו יכולין לדון על פיהם

ומ"ש מעלתו עוד שע"א אמר שההוזען היו של צאפיסט ובאמת ההויזען של ר' ניסן הי' של מאנשעסטער כיון שזה דבר שיוכל להשתנות וכמו שהעיד מעלתו א"כ אינו מכחיש את המעשה שיוכל להיות. אבל מ"מ אין כאן עדות ואינו מועיל ואינו מגרע עיין במה שכ' הב"ח בסי' פ"א על שומא אי עשוי' להשתנות ממראה בין אי נשתנה או לא. לא הוי סימן אא"כ הוי סימן מובהק ביותר וה"נ כיון דהקנעפלעך לא חשיבו סימן מובהק ביותר חיישינן שנשתנו אע"ג דדרכם להשתנות מ"מ לא הוי כאן עדות ובגוף המעשה יש לגבב כמה קולות המבוארי' במפורשי' ולא רציתי להאריך אלא להשיב על דברי מעלתו מה שנ"ל להשיב ובזה אסיים והי' לו שלום מנאי. ידידו הדוש"ת הק' משה שיק מברעזאווע תשובה לט ההעתקה מהגב"ע. בעזה"י עש"ק כ' תמוז פ' פינחס תרכ"א לפ"ק

במיתב תלתא כו' באה אלינו האשה מ' מרים בת ר' זעקיל אכסענדערג מפה ואמרה בפנינו זאנטאג דאס וואר כ"ד סיון איזט מיין מאן גרשון שווארץ נאך קוטע געגאנגין וואללע איבער נטמין ער האט מיט זיך גענאמען איין געוויכט פאן איינעם לינצער איין זעקיל פאן ליינוואד. 2 ציכעל איין טישטפך תפילין בייטעל דעם איך עהם געמאכט האבע. געטדאגען האט ער איינעם צייגנעם ראק געשטרייפטי הויזען. וויא מאן האט איהם אויסנעגראבען האבע איך אללע דיא זאכען בייא עהם ערקאנט זא גאר דיא שטיוופל פעטצען דאס העמד וואס עהר אהן האט מיט איינטם מערקצייכען האט מיין מאדעל געמאכט אונד אללע דיא זאכען דיא אבען בעקאנט האט מען אויך געפינדען בייא איהם דאס אלעס האט עהר זפך מיט גפנאמען פין הויזע אן קערפער האבע איך עהם ניכט ערקענען קענין. נאהר זאללפ מען זעהען. דיזע רעכטע שילטער האט עהר העהער נעהאט אלעס דיא לינקע וזה הסימן אמר ג"כ אביו ר' ישראל חיים מדרעסניטעק

היום דלמטה במותב תכ"ה בא אלינו הח"מ והעיד בפינו הראשון הילל זינגער ואמר בפנינו ניכט ווייט פאן אדעם האפער וואלד האבען מיר אין איינער גראבע געפינדען ר"ל דען ר' גרשון שווארץ אויף דעם געזוכט ליגען בייא עהם האבען מיר געפינדען איין געווערט פאן איינעם לינצער איין זאקיל 2 ציכען טישטעך תפילין בייטעל אין פנים וואר עהר ניכט צו ערקענין. אונד נאר בעקאנט וואר איך נישט מיט עהם נאר אין ברית קודש האב איך גיזעהען אז עהר איז איין בר ישראל הילל זינגער

שוב בא לפנינו כ"ה אייזק פאלאק מפה והעיד בפנינו מיר האבען ניכט ווייט פין אדעמהאפער וואלד דעס ר' גרשון שווארץ אין אייוער גראבע אויף דעם געזוכטע ליגען געפונדען איך האבע עהם אין גוף ניכט ערקענען קענין ווייל דאס פנים גאנץ פערוואנדעט וואר אבער אן זיינע מלבושים האבע איך עהם ערקאוט ער האט געטראגען איינעם צייגנעם ראק געשטרייפטע הויזען אין איין קאפעל אין האט מען בייא עהם אללע זאבען בעפינדען דיא זוגתו מרים אנגינעבען האט איך גלאבע דאהער דאם גאנץ געוויס אויס דיזע זאכען דאס דער הרוג איזט ר' גרשון שווארץ מפה הק' אייזק פאלאק. הק' יהושע העשיל פאלאק. משה אברהם במו"ה יוסף בעריל וועכסלער. וכן העידו ר' יצחק וברוך לעווין ראזען ושמחה קאהו"ט ואין צורך להעתיקן כי תורף דבריהם שנמצא אתו כל הדברים שאמרה אשתי מ' מרים שלקח בעלה עמו ושעל הפנים לא הי' אפשר להכירו כי נשחת תואר פניו ולפי דמיונם הוא ר' גרשון שווארץ ואין בדבריהם פחות או יותר ממה שהעידו העדים הראשונים

הנה ע"ד אשת ר"ג שוואר"ץ מהאליטש שהלך בכ"ד סיון תרכ"א לפ"ק לכפר קוטע כדרכו למסחר וכרך ונטל עמו דברים הצריכין לו איי"ן נעוויכ"ט מליצ"ר זבקי"ל מלייוואנ"ד ב' ציכע"ן טישטע"ך כיס של תפילין שעשתה לו אשתו ושוב לא חזר לביתו ועפ"י חקירה שמעו שהי' באותו יום בכפרים הסמוכין קאפשא"ן ועגבע"ל ולכפר קוט"ע לא נראה שבא וביום ו' עש"ק כ' תמוז תרכ"א באו ב' גוים ממייערהא"ף שהוא על דרך לכפר קוט"ע ואמרו שמצאו קבור והלכו בני הח"ק ומצאו איש נקבר לבוש במלבושיו ובטב"ע לא היה אפשר להכירו שלא הי' לו לא פה ולא חוטם ואביו ואשתו אמרו שלמטה מאחוריו הי' צד הימין שלו גבוה מצד השמאל וכתב הרב שכאשר אמרה כן נמצא בהרוג הנמצא וגם הכירו בטב"ע את כל מלבושיו שהיו עליו כשהלך מביתו דהיינו קאפ"ל צייגנא"ם רא"ק נעשטרייפט הויזען שסיוועל פעטצען העמעד עם מערקצייכען שלו: וגם התפילין בייטעל שעשתה לו אשתו וכל הדברים הנ"ל שנטל עמו ונתקבל העדות על כל הנ"ל כאשר הוא מבואר בגב"ע אשר הועתק פה לפנינו ועתה הדבר ספק על אשת ר' גרשון שווארץ הנ"ל אי מותרת משום דסגי בסימנים הנ"ל או לא ולאחר העיון שריותא דהאי איתתא קשה כפי מה שיבואר

הנה מ"ש השואל סמך להתיר עפ"י מה שהביא בתקע"ג המבי"ט