מהר"ם שיק אבן העזר מה

שם מי יימר דמזדקקו לי' תלתא הא אמרינן בסוף כירה מי יימר דמזדקק לי' חכם אמרי' אבל היכא דסגי בג' הדיוטות לא אמרינן מי יימר כו' (עיין בשעה"מ פי"ג מא"ב שביאר זה) ולפענ"ד ל"ק דפשוט הוא דהא דאמרינן דסגי בהדיוטות היינו דלא בעי' מומחין וסמוכין אבל פשיטא דלכתחלה בעינן ת"ח דהרי צריכין שיודיעו לו יסוה"ד ועיקרי מצות קלות וחמורות וכיוצא בהן אלא דבדיעבד מהני אפי' ג' הדיוטות וא"כ ממנ"פ ת"ח לא ידעי' אי יזדקקו הואיל ובעי' ת"ח שייך מי יימר והדיוטות לא יזדקקו הואיל דלכתחלה בעי' ת"ח ולא עבדו שפיר הדיוטות המזדקקים והיכא דאיכא איסורא גם הדיוטות לא יזדקקו ובזה אחתום בשלום ובברכה המשולשת ידידו הדוש"ת הק' משה שיק מברעזאווע. תשובה לח שיל"ת יערגין ער"ח אלול תר"ה לפ"ק: כשמוע קול שופר יוחק לחיים טובים בספר ה"ה ידידי הרב המאוה"ג המפורסם ערוגת הבושם החרוץ ושנון כש"ת מוה' ישראל דוד נ"י האב"ד ור"מ דק"ק פעזונג יע"א

מעשה אצבעותיו אמרי נועם כתובים אלי מאת מעלתו קבלתי זה איזה שבועות עם שאלת תשובה אחת על אודות אשה עגונה אשת ר' ניסן ממאדיאבו"ל שנטבע במים שאין ל"ס ואת הנאמר והנגזר עליה מאת ידידי נ"י ראיתי ואנכי לא באתי רק להשיב מפני הכבוד ולעשות רצון מעלתו נ"י אשר ביקש ממנו לעיין במכתבו ולהודיע לו דעתי בזה ובגוף הנידון לא אענה ולא אלך בגדולות ובנפלאות ממני לדבר בתק"ע. כי הדבר הזה יאתה להביאו לפני גאוני ארץ ולהם המשפט וה' עמהם. ובאמת כאשר ראיתי כן תמהתי אם אמת הדבר שיש עדי טביעה ששהו בכדי שת"נ איך לא נתקבלו עד כה בב"ד וברוב הימים הכל נשכח וכי זה הוא אשר שקדו חז"ל על תקנות בנות ישראל העגונות ומי יודע מה יולד יום

והנני להשיב על דברי מעלתו וזה החלי בעזר צורי וגואלי הנה ראשון העמיד מעלתו יסודו על הע"א המעיד כי תיכף כאשר ראה את המת אמר שלפי קומתו ועביו אין זה כי אם ר' ניסן כו' וע"ז פלפל מעלתו שיהא זה כטב"ע ותליא בפלוגתא דר"ת וסייעתו ביבמות דף ק"כ אי מהני טב"ע כה"ג לאחר ג' ימים והנה יש לדון בזה א' כיון שר"נ הנ"ל נטבע במים שאל"ס ונמצא אח"כ איש אחד אשר הי' נרא' לעיני העד שהוא ר"נ הנ"ל והנה ודאי דטב"ע קי"ל דמהני בכל התור' ואמרינן בחולין דף צ"ו ע"א דאי אמדי עדים דאית להו טב"ע כו' הורגין עליו ומוכח בש"ס שם דאין חילוק בין ע"א לב' עדים דאי מהני טב"ע בב' עדים ה"ה דמהני ג"כ בע"א ול"ח דע"א אומר בדדמי וקשיא לכאור' על הרמב"ן והרא"ש דחולקין על הרי"ף בר"פ האשה שלם וסוברין דאפי' חיישינן בע"א שאומר בדדמי אבל בשני עדים לא חיישינן

אבל נראה דלא קשה דלענין איסור דהדין דע"א נאמן באיסורין וגדול כחו באיסורין כמו ב' עדים בדיני נפשות, א"כ מינה כמו בד"נ סומכין על טב"ע דב' עדים ה"ה באיסור סומכין על טב"ע דע"א אבל לענין עדות אשה דבאמת מה"ת בעינן ב' עדים אלא דהקילו בע"א או מה"ת משום דהוי מדעל"ג מכ"מ כיון דבעינן ב' עדים איכ"ל דלא הקילו אלא היכא דל"ש בדדמי אבל היכא דשייך בדדמי לא הקילו וג"כ לא שייך למימר דמדעל"ג לא משקר לפי שהוא אומר בדדמי שכדבריו כן הוא ונרא' לו שלא יתבדה וע"ז הוא סומך ואומר

והנה לפ"ז לכאורה יש לדון לפמ"ש הנוב"י ח"ד בחאה"ע סי' מ"ג להוכיח דמי שנפל למים שאל"ס אפי' אם לא שהו העדים בכדי שתצא נפשו מ"מ לית לי' חזקת חי והוא ספק חי או מת והנה בתשובת מיי' להלכות אישות והובא בש"ש שמעתא ו' פ"ג וכן במהרי"ק שורש ע"ב כ' דבדשב"פ היכא דלא אתחזק איסור גם ע"א נאמן והוי כמו איסור דע"א נאמן וא"כ היכא דע"א נאמן והוי כתרי ולא חיישינן שיאמר בדדמי וא"כ קשה למה אמרינן גבי הנך ב' ת"ח שנטבעו בר"פ האשה שלום כגון דאסקוה לקמן וחזיני סימנין דמיני' ילפינן דעל טב"ע לא סמכינן דחיישינן לבדדמי וקשה הא התם ע"א נאמן מה"ת ול"ח לבדדמי מיהו התם י"ל דלא נודע שנטבעו אלא ע"פ נשים וא"כ אכתי הויין בחזקתייהו לולא הנשים וא"כ אמרו והעידו נשים נגד החזקה ומה"ת אינם נאמנים דבעי' ב' עדים כשרים דאין דשב"ע פחות מב' וחיישינן לבדדמי

אך קשה לפי"ז דמאי קשיא להו להתוס' על המנהג שנהגו להתיר על פי עד א' בטב"ע וכן קשה על הרז"ה והרא"ש שסוברים דהאיבעי' הוא לענין בדדמי והקשו מהא דאמרינן לקמן דף קנ"א דהתיר רבא ההוא דטבע בדגלת כו' וקשה דלמא שא"ה משום דידעו בו שטבע במים שאל"ס ופסקה חזקת א"א וממילא מה"ת ע"א נאמן ול"ח לבדדמי וכן קשה על הרי"ף דהוא סובר דהא דהאיבעי' דע"א במלחמה אי חיישינן שמשקר הואיל והיא לא דייקא וקשיא לי' ג"כ הך מעשה דדגלת וקשה ג"כ כנ"ל דשא"ה דידעו דנפל למים שאין להם סוף דלית לי' שוב חזקת חי וממילא לא חיישינן דמשקר כיון דמה"ת הוי כשנים ועיין בנוב"י קמא חאהע"ז סי' כ"ח מ"ש להקשות כיו"ב ומה שכ' לתרץ ובזה מיושב גם קושיא הנ"ל אבל דברי התוס' והרא"ש עדיין אינו מיושב בזה

ולכך נראה דהרי"ף סובר כהרמב"ן ריש גטין דף ב' ע"ב וכ"כ הר"ן בגיטין בשמעתין דשלש דאפי' בלא לא אתחזק מ"מ אין דשב"ע פחות מב' וקים להו לחז"ל דמעשה דדגלת לא שהו העדים אצלו בכדי שת"נ דאי נימא דהיו עדים ששהו דאז הדין דמה"ת מותרת ורק לכתחלה הדין דלא תנשא א"כ איך הוכיחו הש"ס ביבמות דף קכ"א ע"א מהנך מעשים דריב"ב לקולא פליג דלמא שא"ה כיון דמה"ת מותרת ורק לכתחלה לא תנשא וכיון שקים להו לחז"ל דבהנך מעשים לא שהו העדים בכדי שת"נ שפיר קשיא ל' להרי"ף והרז"ה והרא"ש מהתם

ועפ"י מ"ש בחידושיי דפלוגתא דמהרי"ק ותשובת מיי' הנ"ל עם הרמב"ן והר"ן תליא בפלוגתא דאביי ורבא בקדושין דף ס"ו ע"א דסובר רבא דאפי' בשותק אין ע"א נאמן בדבשב"ע אף על גב דשתיקה חשיב לר"ח שם דף ס"ה ע"ב בד"ה נטמאו כו' כרגלים לדבר ומבטלין החזקה ואפ"ה אינו נאמן וכן נראה מלשון הר"ן בפ' האומר הנ"ל דמייתי ראי' מרבא וא"כ מדוייק לשון הרי"ף והרז"ה שהקשו ממעשה דדגלת ולא הקשו ממעשה דהתיר רב דימי ולפי הנ"ל א"ש דבדגלח התיר רבא אע"ג דסובר דבדשב"ע אפי' ליכא חזקה אין ע"א נאמן רק משום דאקילו בי' רבנן ושפיר קשיא להו למה כאן בהנך ת"ח לא התירו ולכך הוכרחו להקשות רק מרבא עכ"פ הדרינן לנידון שלנו דאע"ג דבעלמא לא חיישינן דהעד אומר בדדמי מ"מ כאן שפיר חשו הואיל והוא מקולי דרבנן לא הקילו אלא היכא דליכא חשש בדדמי

אמנם בדברי הרי"ף אינו מבואר היכא דראו עדים או ע"א לאחד שנטבע והכירו בט"ע דניחוש לבדדמי ולפי פי' הרמב"ן ברי"ף דלהרי"ף קא מבעי' לי' רק משום חשש משקר אי ניחוש דהעד משקר היכא דהיא לא דייקא וע"ז פשט מב' ת"ח שהתירו עפ"י נשים וס"ד שאמרו שנטבעו וע"ז לא שייך בדדמי רק דניחוש למשקר וס"ד בעדות טביעה אע"ג דלא אמרו קברתיו הוי כמו במלחמה שאמרו קברתיו ומשני דבעדות טביעה לא סגי אלא צריך שיאמרו דהעלהו לקמן ואמרו סימנים והנך סימנים ביאר הרמב"ן דהיינו סימנים במקום המוצנע וכדרך דמהדרי' אבדה ועפ"י פי' הריב"ש שביאר הלח"מ בפי"ג מגירושין ג"כ הוא על דרך זה אלא דסובר דגם בקברתיו יש חשש בדדמי קצת שמא קברו איש אחר ע' בחכ"צ סי' צ"ה וקא מבעי' וקברתיו בע"א אבל בלא קברתיו דשייך בדדמי בודאי פשיטא דאינו נאמן

ולפי"ז כשמדחה דאסקהו לקמן וקאמרי סימנים י"ל דהיינו כי היכא דלא תפשוט בעיין אבל לפי מאי דמסיק הרי"ף דהאבעי' איפשטא דהיינו דלהרמב"ן דהאבעי' הוא אי משקר איפשט דלא משקר ולהריב"ש דלדדמי קצת לא חיישינן א"כ י"ל דאפי' בלא סמנים אלא טב"ע לחודא מהני אפי' בראו הטביעה וכן דעת הנוב"י קמא חאה"ע סי' כ"ח בפשיטות דלרי"ף מהני טב"ע לחודא וכן סובר הרמב"ם וכן דעת המרדכי שם בפ' האשה שלום דהא דקאמר וקאמרי סימנים הוא וי"ו המחלקת וגם דעת רמב"ן כן

אמנם ראיתי בתה"ד סי' ר"מ דכ' בפשיטות דאי אמר בטביעה וראיתיו מת לא מהני לרב אלפס ולכאורה הו"א די"ל דכוונת התה"ד דמשוה לר"ח ור' אלפס לאו מחד טעמא אלא דסובר להרי"ף בעי' נמי וקברתיו גבי מים שאל"ס וכמו שהסביר הריב"ש בסי' שע"ח והנוב"י שם כ' זה מטעמי' דנפשי' ולא נזכר שהוא דברי הריב"ש אלא משום דאסקוהו לקמן וטלטלו אותו ממקום למקום א"כ חזינן דלא בלבלו המים וחשיב כמו קברתיו דידענו דמת ולכך התה"ד בעובדא דידי' שפיר כ' דלר"ח לא מהני משום דחיישינן על טב"ע שאומר בדדמי ולר' אלפס משום דלא טלטלו אותו אמנם התה"ד בעצמו כ' בפסקיו וכתביו סימן רכ"ג דלהרי"ף לא בעינן קברתיו במים שאל"ס וא"כ ע"כ סובר דלהרי"ף לא מהני טב"ע משום בדדמי וקשה מנ"ל

ונראה דגם התה"ד מודה דלהרי"ף אי אמר ע"א שראה אותו על היבשה לאלתר לאחר שהעלוהו והכירו היטב דנאמן דל"ש בדדמי אבל אם אומר שראו אותו מת סתמא אינו נאמן דחיישינן לבדדמי ומזה למד הרי"ף דהה"ד במלחמה חיישינן לבדדמי וצ"ל קברתיו אלא שדעת התה"ד וכן דעת חכם אחד בריב"ש סי' שע"ח ודעת הגהות מיי' וכן נראה מלשון הרמב"ן במלחמות דגבי מים לא בעינן קברתיו אבל דעת הרשב"א והריב"ש ושאר האחרונים וכן נראה