מהר"ם שיק אבן העזר מד

מיהו הדרנא בי דהרי לקמן באהע"ז ס' מ"ח סק"ג מוכח דאצלו הטעם כיון דלשון הגט הוא לשון מדבר בעדו הו"ל כאלו הודה ולכך לא נקט הרמ"א טעמי' דהר"ן ולפ"ז באמת נשאר הדקדוק הנ"ל למה קבע הרמ"א הגה"ה זו כאן גבי אחות אשתו וצ"ל דלרבות' קבעו כאן אצל אחות אשתו אע"ג דמותרת לאח"מ או משום דסוף ערוות הוא דקבע כאן וקאי על כל הסימן ועכ"פ הדבר ברור דכל היכא דנקט אסור בקרובות היינו קרובות שהן ערוה או מה"ת או מדרבנן ובת אחות אשתו שאינה ערוה לא מה"ת ולא מדרבנן פשוט שמותרת לו וממילא איכא כאן מצוה וכמ"ש הרע"א בסימן קע"ז סעיף ה'

ולכאורה יש לדון אולי דוקא אם היתה ראוי לו משעת פיתוי איכא מצוה משא"כ כאן דבשעת פיתוי לא היתה ראוי' לו משום חדר"ג דאסור לישא ב' נשים מיהו נראה דזיל בתר טעמא כיון שפגמה. והמהרי"ק בשורש קכ"ט דימה זה למזיק וכל היכא דאיכא לאשתלומי אפי' אח"ז כדתנן בהחובל דף פ"ז נתגרשה האשה חייבת לשלם וה"נ ל"ש וא"כ כל דברי מעלתו נכונים והטועה בדבר משנה טעה וחוזר מיהו לענין לכנוס המפותה כבר האריך בנוב"י בכמה תשובות ליזהר לענין חליצה לכתוב לזכרון שהולד של המפותה אינו פוטר מחליצה ואחתום בברכה והי' לו שלום מנאי. הק' משה שיק מברעזאווע. תשובה לז יחענג על רוב שלום מעתה ועד עולם לכבוד הרב המאוה"ג המפורסם ערוגות הבושם כש"ת מוה' ישראל דוד נ"י האבד"ק פעזונג יע"א

מכתבו הנעים קבלתי כו' והנה מדבריו ראיתי שסובר דלדעת הטור באהע"ז סי' ט"ז בת ישראל לגוי ובת גוי לישראל בזה"ז שנתבלבלו האומות אינו אסור מה"ת ולפענ"ד פשוט דגוי לישראל אפי' לדעת הטור הוא מה"ת דהנה הלכה זו דהבועל ארמית קנאין פוגעין בו פשוט דהוא בין דרך זנות ובין דרך חתנות וכן מבואר ברמב"ם פי"ב מהא"ב וכן מוכח בש"ס בע"ז דף ל"ו ע"ב דמעיקרא מחלק בין זנות לחיתון אבל כשמסיק דמהלכה דהבועל ארמית אתי' לא מחלק תו וגם מסברא מוכח דהרי איסור זה דבועל ארמית ע"י חיתון גרע משלא ע"י חיתון כדמוכח מדברי הרמב"ם הנ"ל שהרי בזנות ליכא לאו ובחיחון איכא לאו וכיון דמעשה שהי' הי' בזנות ונאמר הלממ"ס דפוגעין בו כ"ש ע"י חיתון וא"כ כיון דקנאין רשאין להרגו וע"כ דאסור מה"ת בפרהסיא

ופרהסיא זה ילפינן מפרהסיא דקידוש השם דבע' בפני עשרה כמ"ש הרמב"ם שם. והנה שם בוודאי א"צ שיהיו בפני עשרה אלא אם ידעו ממנו עשרה אמרינן דחשיב פרהסיא כדמוכח מהא דאמרי' בסנהדרין דף ע"ד והא אסתר כפרהסיא הוי וכן הוכיח הש"ך ביו"ד סימן קנ"ו סק"ד וכ"כ המהרי"ק בשורש ק"ס וא"כ כיון דאמרי' הן הן עידי יחוד והן הן עידי ביאה א"כ חשוב מפורסם כדאמרי' באסתר וא"כ הנושא גוי' לאשה והדבר ידוע ומפורסם בודאי אסורה מה"ת וקנאין פוגעין בו

וגם ממקומו הוא מוכרע שהרי מסיק הש"ס בסנהדרין דף פ"ב ע"א וכן פסקו כל הפוסקים דאם לא פגעו בו קנאין הוא בכרת מקרא דמלאכי דיכרת ד' כו' ושם מבואר שהיו נושאין נשים נכריות ועל אלה יבואר הקרא שהוא בכרת וכיון שאין הנביא רשאי לחדש דבר מעתה וכדפריך בסנהדרין דף כ"ב ע"ב דעד דלא אתא יחזקאל מאן אמרה מבואר דהוי הלכה לממ"ס ובא מלאכי וביארו בקרא מפורש וכ"כ הרמב"ם בפי' המשנה בסנהדרין שם וא"כ מדחייב כרת על הנושא גוי' דחשיב בפרהסיא. (וע"כ דזה היא סברת החמ"ח דכ' בסי' י"ו דדוקא בפרהסיא איכא כרת צ"ל משום דקרא חשיב בפרהסיא משום דנודע וכ"כ בס' החינוך מצוה תכ"ט ובנמוק"י סו"פ בן סורר ומורה והרמב"ן שם

מיהו הר"ן בחידושי סנהדרין שם מסתפק בזה ורצה לומר דאפילו בצנעא הוי בכרת ע"ש וזה כדעת הב"ש מיהו לדבריו גם בצנעא מה"ת אסור וא"כ מדכתב הרמ"א בסי' ט"ז סעיף ב' דדוקא בפרהסיא יהרג ואל יעבור וע"כ דסובר כח"מ והחינוך וסייעתם). והנה כיון שהוכחנו שהנושא אשה גוי' אסור מה"ת והוא בכרת וזה ג"כ מבואר דלאו בז' אומות מיירי דהרי מעשה דקנאין פוגעין נאמר בתחילה על המדינית דלאו מז' אומות נחשבים וכן הקרא דמלאכי על כל האומות נאמר וגם אז כבר היו מבולבלים ולא נשאר בלא"ה מז' אומות שהרי כבר הי' סנחרב ובלבלן ועכ"פ מבואר דאפי' לדעת הטור דס"ל דלא תתחתן קאי על ז' אומות ע"כ הנושא גוי' עובר מה"ת והוא בכרת וע"כ מ"ש הטור בסי' ט"ז דגוי' אסורים מדרבנן ע"כ היינו בצנעא והיינו כשאינו דרך נשואין במקום עשרה מישראל

אמנם באמת אני תמה כיון דבועל ארמית בפרהסיא אליבא דכל הדיעות חייב כרת אפי' אם היא משאר אומות וע' ברמב"ן ונמוק"י סוף פרק בן סורר ומורה והא קי"ל דלא ענש אא"כ הזהיר והיכא נאמרה האזהרה ללאו הזה ובשלמא להרמב"ם דסובר דגם בשאר אומות מיירי קרא נהי דבזנות סובר הרמב"ם דלא נאמר מ"מ איכ"ל דיליף לה מהתם אבל להטור הנ"ל קשה טובא אם נאמר דקרא לא קאי רק אז' אומות היכן נאמרה האזהרה ותו תמהני טובא דהרי מבואר בעזרא קאפיטעל ט' פי"ד דאת בנותיכם אל תתנו לבניהם ובנותיהם אל תשיאו לבניכם ואין הנביא רשאי לחדש דבר מעתה כמו שדרשו חז"ל מאלה המצות וכדבריך בסנהדרין דף כ"ב ע"ב עד דאתא יחזקאל מאן אמרה כו', וכבר ביאר הרמב"ן במנין המצות שורש ב' בסופו דכל הנאמר בנביאים דרך ציווי הוא מה"ת וא"כ גם כאן ע"כ מה"ת הוא ולכהפ"ח מהלממ"ס ונהי דמשם ראש הפרשה משמע דלקחו נשים מז' אומות מ"מ הא כלל שם גם שאר אומות ותו דהרי זה הוי לאחר שכבר בלבל סנחרב את כל האומות

אלא ודאי הואיל ונישואין מקרי פרהסיא ובפרהסיא בודאי אסיר ועליו קאי לאו דלא תקח וא"כ ישראל הנושא גו' פשיטא דמה"ת אסור וחייב כרת אך גם גוי הנושא ישראלית נהי דכרת ליכא כמ"ש הרמב"ן במלחמות ונמוק"י סו"פ סורר ומורה אבל לאו ודאי איכא והא דכ' הטור דאינה אסורה אלא מדרבנן היינו בצנעא אבל אנן דבעינן ברכת חתנים בעשרה וא"כ כל נישואין הוי פרהסיא ואסור מה"ת אפי' לדעת הטור

והנה קושיא הראשונה הי' אפשר לומר דהטור סובר דכרת לא בעינן אזהרה, וכדמתרץ הש"ס במכות דף י"ג ע"ב אמנם הרמב"ם לטעמי' דפסק דגם בכרת בעי' אזהרה וכמו שהאריך במנין המצות שורש י"ד ועיין בלח"מ פי"ח מסנהדרין דין י"ב שביאר ותי' דבריו מש"ס הנ"ל וא"כ ע"כ קאי לאו דלא תתחתן גם על שאר אומות אמנם מכח קושיא שני' נראה עיקר דהטור מודה ועפ"י האמור ע"כ שלמה שנשא את בת פרעה ע"כ אפ' למאי דמסיק הש"ס יבמות דף ע"ו ע"ב דהיתה רק לזנות אפ"ה צריך לומר כתי' הש"ס דמעיקרא דגיורי' גייר' וכמ"ש ההמ"ג סופי"ג מה' איסורי ביאה ומיושב קושי' הלח"מ דאל"כ הא הוי פרהסיא והוא בכרת וכנ"ל ואיך קאמר קרא ויאהב שלמה את השם כו' אלא ודאי דגיירה אלא שלבסוף אתגלי דלא היתה גירות שלמה אלא לאהבת שלמה וכמו שהאריך הרמב"ם שם

ולכאורה הי' אפשר לישב בדרך אחר דעת הטור דלעולם קרא דלא תתחתן דוקא בז' אומות בגיירותן ואפ"ה שפיר יש איסור בכל הגוים קודם גירות מקרא דלא תהי' קדשה מבנות ישראל ולא יהי' קדש לפי דעת התרגום בפ' תצא דילפינן מזה דלא ישא בת ישראל עבד וישראל לא יקח שפחה הואיל ואין קדושין תופסין בה וא"כ ממילא גם ע"י גוי וגיי' נעשה קדש וקדשה ואע"ג שהרב המגיד בפ"א מאישות וב"ש סי' כ"ו כ' דאיכ"ל דגוי שאני דבבני ישראל כתיב זה שייך לפי מה שמפרש הרמב"ם דלא נכלל בכלל הלאו דלא יהי' קדש דלא יסב עבד רק דנימא דאסור משום זנות על זה שפיר י"ל דהכתוב הקפיד דוקא היכא דנעשה ע"י שני ישראלים וגזיה"כ אבל לפי התרגום א"כ כתיב לא תהי' קדשה מבנות ישראל אבל ע"י מי היא נעשה קדשה זה אינו מבואר וכמו שאמר דע"י עבד ה"נ ע"י גוי כיון שאין הקדושין תופסין בגוי וכן לענין קדש וא"כ שפיר אסיר מה"ת שישא גוי ישראלית וישראל גוי' וא"כ זהו הלאו והאזהרה של כרת ומטעם זה אסר עזרא

אמנם הטור לטעמי' א"א לומר אלא כמ"ש מתחלה דמה"ת אסור או מקרא דלא תתן בנך כו' דקאי על אזהרה לפרהסיא או הנראה יותר דמהלממ"ס אסור בין גוי' לישראל ובין ישראלית לגוי לכהפ"ח בפרהסיא ובא עזרא ואסמכי' אקראי דלהטור ליכא למימר מקרא דלא יהי' קדש דהרי מבואר להדיא בטור סי' ט"ז דהוא רק מדרבנן ואדרבה להרמב"ם הי' אפשר לומר דאע"ג דכתב בפי"ב מא"ב דאינו לוקה והביא ראי' מדהתירה התורה לעבד עברי והמל"מ בפ"ג מעבדים דין ג' הרבה להקשות עליו

ולפי ענ"ד י"ל להרמב"ם כמ"ש החינוך סי' ר"ט דשפחה אסורה מה"ת מקרא דכי יסיר את בנך כו' דלהרמב"ם הפירוש כל המסורין ואפ"ה חידוש הוא שחדשה התורה בעבד עברי שהתירה התורה את זה לעבד אלא דהרמב"ם בא לאפוקי מהתרגום דסובר דיש לילוף מלא תהיה קדשה דאסירה. ע"ז בא לומר דזה ליתא דהרי איסור זה הותר אצל עבד וא"כ א"א למילוף מלא תהיה קדשה דיש ליפרוך מה לשפחה שהותרה אצל עבד ולעולם גם הרמב"ם מודה דשפחה אסורה מקרא אחר דהיינו מכי יסיר ובזה מיושבים כל קושיות המל"מ אמנם לדעת הטור ליכא למימר כן דבהדיא מבואר דאינה אסורה אלא מדרבנן וכן צ'"ל דהרי הוא אינו פוסק לרבות כל המסורין ועכצ"ל כדלעיל דמהלמ"ס נאסר בין גוי' לישראל ובין ישראלית לגוי לכהפ"ח בפרהסיא כנלפע"ד

ומ"ש מעלתו נ"י ששמע להקשות לפמ"ש התוס' בקדושין דף פ"ב ע"ב בשם רבינו נתנאל דגר סגי בהדיוטות א"כ איך קאמר