מהר"ם שיק אבן העזר מב

ותעבור ותנשא לבעל וא"כ מצד סברא זו ג"כ אין חילוק בין אלמנה לגרושה או זונה כי בכולם יש לחוש לזה. ומטעם זה אין אני מבין סברת הטו"ז שהביא הב"ש בסי' י"ג סקל"ז דבאלמנה עשירה כגוונא דעובדא דס' אמונת שמואל ואם עברה ונישאת לא תצא ולדידי' גם בזונה כן ומטעם הנ"ל לא הבנתי סברתו דא"כ מה הועילו חכמים בתקנתם

ועוד דהרי אם עברה ונישאת אם נימא דחייב לגרשה אפילו אם תחזור המינקת הרי האם יכולה למסבסו ביעי וחלב כיון שאין לה בעל ומטעם זה כ' הנוב"י בסי' י"ב דאפילו בשוגג דאמרינן בהבחנה דדי בהפרשה לענין מינקת איכ"ל דבעינן דווקא גט דאל"כ אכתי יש הפסד לוולד דאם תחזור דלא מציא למסמס לי' ע"כ בנידון דידי' אע"ג דיש מקילין בעבר ונשאה לא הבנתי טעמם לעומקם ואפשר דס"ל כמ"ש הר"ן בקדושין דף ס"ג ע"ב דמספיקא אין יכולין להוציאה מיד הבעל שהוא מוחזק בה. אלא דהתם איירי בטוען ברי אבל כאן לא מצינו דגבי איסור יהא יכול לומר קים לי כדיעות המתירין ולכך אין אני מכניס עצמי בדבר הזה ואחתום בברכה והי' לו שלום מנאי הק' משה שיק מברעזאווע. תשובה לד בעזהי"ת יום ד' לסדר ויגש שנת תרל"ט לפ"ק חוסט יע"א. החיים והשלום וכל טוב להרב הגדול המופלג מוה' קאפל נ"י האבדק"ק וערבוי יע"א. מכתבו קבלתי ואם אמנם שאין אני בקו הבריאה ומוטל על ערש דוי ואין אני משיב בלא"ה. רק מפני הכבוד וגם מפני שהשאלה היא שאלה גדולה ודבר גדול ולזאת מפי יקרא ואחר כותב על הספר להשיב לו ולא להכריע בין הפוסקים אלא להציע דעתי ומעלתו ני' יעשה כחכמתו ודעתו

הנה מעלתו ני' האריך והביא כל דיעות הפוסקים המתירין וגם דעת האוסרין ובגוף הדין שמתירין הפוסקים בזונה היא משום דל"ש או משום דעת ר"ש שמתיר בגרושה וע"ז כבר כ' מרן הגאון בעל חת"ס ז"ל בכמה תשובות ובס' בית מאיר בסופו בצלעות הבית בסי' ה' שהוא איסור דאורייתא משום מערופי"א של חברו דהיא אסור משום אל תסג גבול ובירושלמי אסרו מקרא דדברי קבלה דלא תסיג גבול עולם ואפילו נתנה למינקת. הרי כל נתינתה רק בכדי שתנשא וא"כ הנישואין גרמו שלא להניק ואיכא השגת גבול ומטעם זה נראה בזונה דנתנה בנה לפינדע"ל הוי"ז ומכ"ש בנידון דידי' שלא נתנה בשביל נשואין אלא משום גנאי וקלות. כה"ג אין איסור השגת גבול אלא משום לא פלוג ומטעם שנתנה בנה למינקת לא התירו חכז"ל אלא הנך דבי ר"ג דקי"ל כר"מ ול"פ רבנן כמבואר בכתובות דף ס' ע"ב

אך בנידון דידי' איכ"ל דהנה המהרש"א הקשה בכתובות דף הנ"ל למה התיר הר"ש בגרושה הא קי"ל כר"מ דל"פ בהבחנה ותי' הפנ"י ושאר אחרונים דהיכא דמינכר מילתא גם ר"מ מודה דשרי וא"כ בנידון דידי' שנתנה הבן לפינדע"ל הוי"ז שהיא ג"כ דבר שהיא מלתא דתמוה וניכר וגם עוד כיון דהתיר הרמ"א במופקרת וכ' במקצת תשובות הטעם דאין במופקרת תועלת אם לא תנשא דיש לחוש דשוב תזנה ותתעבר ואין תועלת לוולד וא"כ. ה"נ לפי מ"ש מעלתו ני' דהיא עדיין קשורה בהנכרי שזינתה עמו ככלב יש לחוש שתזנה עמו

וטעם שלישי דאפילו לדעת מרן הגאון בעל חת"ס זצ"ל דהיכא דהוא לטובת הוולד שרי ה"נ בנידון דידי' שנתעברה מגוי ונתנה הוולד שילדה לפינדע"ל הוי"ז כדי שלא תמיר גם היא וישתדלו אחיה לקושרה בשידוכין עם בר ישראל אבל א"א להמתין כ"ד חודש ואם תנשא לבר ישראל ההוא אפשר שהבר ישראל ההוא ואחיה ישתדלו להוציא את הוולד מהפינדע"ל הוי"ז כי כן חוקי הפינדפ"ל הוי"ז שהוולד הנולד מישראלית נכתב על שם יהודית ואפשר ליקח אותו משם ואם לא תנשא לב"י ההוא ישתקע בגוים והיכא דאיכא טובת הוולד גם מרן הגאון מודה דשרי

אלא דהתועלת ההוא הוא רק חשש מיעוט שיהי' כן. אך גם עיקר תקנת מינקת כבר ביאר מרן הגאון בחת"ס זצ"ל וגם אני כתבתי בתשובות לעיל שהוא רק משום דחששו חכז"ל למיעוט הוולדות החלשים. וא"כ כיון דעיקר התקנה משום מיעוט ה"נ אי איכא תועלת לוולד אף דהוא מן המיעוט אתא האי מיעוט ודחי מיעוט הראשון. ובלא"ה הא כבר כתב הנוב"י מהדו"ת דהא דאין אומרים לאדם חטא בשביל שיזכה חבירך ולכך לא התירו איסור מינקת משום המרת הדת (וכמו שמסיק המג"א בסוס"י ש"ו מ"מ לענין וולד שלא פשע ואנו יודעין שאם יבוא לזה בקטנותו ישאר כן לעולם אפשר שאומרים לזה שרוצה לקחת אותה חטא כדי שיזכה הוולד ויהא ניצל מהמראה עיי"ש בנוב"י חאהע"ז מה"ת סי' לד) ולכאורה נהי דמשום עצמה דהיא פשעה לא התירו מ"מ על בניה שיהיו לה אח"כ שהם עפ"י דין ישראלים הי' לן לומר דמומר לחטוא כדי שיזכה כו' אלא כיון דעדיין לא באו לעולם ואיכא ספיקא אם יהי' לא התירו איסור וודאי משום ספק הצלה

וא"כ בנידון מעלתו ני' לפי מ"ש דהיא קשורה בו עוד ככלב בגוי ההוא והוי כוודאי שישתקעו גם שאר בנים ובנות הי' נראה לכאורה לאמר חטא בשביל שיזכו הבאים אחריהם לעולם. כן הי' נ"ל לכאורה וכבר כתבתי שאין אני מכריע בזה כלל ושאני כותב כל זה בלי שום עיון בספר ומעלתו ני' יעשה כפי מה שנראה לו שע להתיר יש לו סמיכה להציל נפשות מישראל ומעלתו ני' הוא מבפנים לשום על לב אולי אפילו יתירו לבר ישראל המשודך יש חשש שט עוד תהא נשאר קשורה בו ככלב ואם ידורו בכפר ההוא יהי' עוד חשש גדול יותר ולזאת צריך לזה השגחה וזהירות ביותר וכ"ז כתבת לא להלכה ולמעשה אלא להעיר שדעתי כן נוטה ואם מעלתו מ מסתפק ישאל את פי גדולי הדור ואני הנראה לפי ענ"ד כתבתי דברי ידידו הדו"ש הק' משה שיק מברעזאווע. תשובה לה לברר דין מי שהלכה אשתו וגיסו למדינת הים ובאו ואמרו לנו שמתו ונשא אחותה אשת גיסו ואח"כ באו אשתו וגיסו ממדינת הים מאי דין אשתו ודין אשת גיסו

הנה דין זה הוא הלכה פסוקה בטוש"ע אהע"ז סי' ט"ו סעי' נ דאשת גיסו צריכה ממנו גט אפילו ניסת עפ"י ב' עדים ואשתו אסורה לו וזה כדעת הרמב"ן שהסכים עמו הרא"ש והטוש"ע ולא באתי אלא לפי שראיתי בעלי שצ"ה מכתב ס"ד שהביא שם בשם הרב מהר"א האבדק"ק מינסט"ר להכריע להלכה ולמעשה דלא כרמב"ן אלא כהראב"ד ואנכי לא להכריע באתי כי ידעתי את מך. ערכי ומה אנחנו ומה שכלינו נגד מאורי אור אנו כבל חזו שמש והלא קטנה עבה ממתנינו וכל הש"ס וכל דברי הגאונים היו לפניהם סדורים ומאירים ואנחנו כעורים מגששים באפילה ואלמנה הם אנו כמי שלא באלו לעולם ולא באתי אלא לברר שחבל הגדולים והגאונים מעא הרמב"ן עד עתה לא הכריעו בזה נגד דבריו וטוב ויפה עשו כי עיקר צורת השמעתתא כדבריו ואען ואומר

הנה ביבמות דף צ"ד ע"ב מוכרח אליבא דרב ושמואל אי פסקינן כר' יוסי וכפירוש ר' אמי ע"כ טעמי' דר"י משום דחיישינן דיאמרו גירש זה ונשא זה וכפרש"י שם בד"ה דלמא אדר"א וא"ל גם בנישאת בעדים יש לחוש לזה והראב"ד לטעמי' כ' דבעדים החשש רק משום אתו לאחלופי בשאר נשים שהלכו בעליהן למדה"י וכבר הקשה היש"ש והובא בק"נ דא"כ דחיישינן לאחלופי גם באשת אחיו תאסר ולמה סובר רב ושמואל דאם נשאה אחיו שהיא מותרת ומאי טעם אמר יבמה אינה כא"א. ומ"ש שם בשצ"ה דבאשת גיסו גזרינין משום אתו לאחלופי הואיל ושייך חשש גירש זה ונשא זה דבריו הם בלתי מובנים אי שייך חשש זה א"כ אצ"ל משום אחלופי ותו לדבריו דלא חיישינן לאחלופי כי אם היכא דיש לחוש לגירש זה א"כ, ע"כ גם בעדים שכ' הראב"ד דחיישינן לאחלופי יש בו לחוש חשש גירש זה וא"כ פשיטא דגם אשתו אסורה כמו בע"א כיון שהוי כאחות גרושת ועוד דהרי מבואר בראב"ד עצמו המובא בדברי הרא"ש בהיפוך דבאשת גיסו לא שייך חשש גירש זה

אלא נראה דטעמו של הראב"ד הוא משום דס"ל דבאמת לפי' ר"ה איכ"ל דגם בעדים אסור אבל הראב"ד פסק כתי' השני כא"נ דרב ושמואל פליגו בדרב המנונא או אי קדושין תופסין ביבמה ולדידהו סובר הראב"ד דלכ"ע באחות אשתו ל"ש גירש זה ונשא זה ואפי"ה אסורה משום אחלופא וכדאמרינן ביבמות צ"ג ע"ב ובהזורק דף פ' ע"ב ביבמה לזר דפסולה ליבם רק משום אחלופי ולכך סובר דבעדים מותר לכ"ע. ובאמת דגם הרי"ף המובא ברא"ש בפרק האשה שהלכה א' דסובר דעיקר גזירת איסור אשה לאישה הראשון הוא משום קנס ע"כ סובר כאידך תירוצים כא"נ דפליגי ביבמה בדר' המנונא או בקדושין אי תופסין ולכך פוסק באמת אפילו היכא דליכא חשש גירש זה אסורה לבעלה הראשון משום קנס דמחזי כפשיעותא. והרא"ש שם הקשה עליו ובאמת לק"מ לדעתי

והרא"ש לטעמי' דסובר וכ' כן בהלכה ו' דהנך תירוצים לאו עיקר דהעיקר כתי' הראשון וכפירש ר"ה אבל אין דבר זה מוכרח להקשות ולכך באמת לדעת הרי"ף אפילו באשת אחיו שנחיבמה בטעות אסורה לאחיו וכמ"ש הב"ש בסי' ט"ו ס"ק כ"ג וא"כ נהי