מהר"ם שיק אבן העזר מא

באית לי' אב דלא משתעבד' מ"מ כיון דרגילה ושכיחא הוולד אצלה השגת גבול ושוב אמר ובשדה יתומים אל תבוא היינו בלית לי' אב דחמיר יותר ולכך מסיים כי ה' יריב ריבם וכיון דלהירושלמי הנ"ל הוא מד"ת ומדין תורה לא מצינו דאשה משועבדת לבעלה להניק את בניו ואפי"ה אסרו מדברי קבלה לישא מינקת חברו

ובלא"ה נ"ל שאם אין אב לוולד היא משועבדת מה"ת להניק וולדה לא משום שיעבוד הבעל אלא משום שיעבודא דאורייתא דכתיב לא תעמוד על דם רעך דהרי העידו חכז"ל דהתינוק צריך לינוק מהאם כ"ד חודש אע"ג שיש מפקפקין בזמנינו ואומרים שנשתנו העתים שרוב וולדות בלא"ה אינם יונקים זמן רב כבר כ' מרן הגאון בעל חת"ס זצ"ל בתשובותיו דאיכ"ל דגם בזמן הגמרא רוב וולדות הי' די להם בפחות מכ"ד חודש ורק דחכז"ל חששו לוולדות החלשים שמיעוט וולדות חלשים וצריכים הנקה יתירה ובפק"נ אין הולכין בתר הרוב ולכך חששו על המיעוט או אפילו על מיעוטא דמיעוטא

ואני כתבתי במקו"א (עיין תשובה ל"א) להשיב על פקפוק הנ"ל שהרי גם בזמן הגמרא מבואר בגמרא שם דהי' די לתינוק שאינו יונק מסמוס ביעי וחלב אבל האמת הוא כן שהתינוק בימים האלו צריך השגחה יתירה משום דאז הוא עלול למיני תחלואים של ילדים השכיחים כגון פאקי"ן ומאזלע"ן ר"ל ולזה צריך השגחת והשתדלות האם להשגיח בעין פקיחא להאכילם מזונות קלים וטובים הראוים להם לפי העת ואת זה קראו חכז"ל מסמוס ביעי וחלב ואם היא נישאת לאיש אחר באותו זמן חששו חכז"ל שיעכב הבעל על ידה או שהיא עצמה מיראה את בעלה תמנע מזה ויש לחוש למיעוט פעמים לפקו"נ ולכך אמרו חכז"ל שאסור לה להנשא לאיש תוך כ"ד חודש דקים להו דעד אותו זמן צריך הוולד להשתדלות והשגחה ושקידה יתירה ושייך זה גם בזמנינו וכיון שחכז"ל חששו ואסרו נשואה בתוך אותו זמן מחמת חשש סכנת הוולד לפעמים א"כ אפילו לא משתעבדה לבעלה מ"מ אסור לה להנשא משום לא תעמוד על דם רעיך. וא"כ בנידון הנ"ל אעפ"י שהי' בעלה נכפה אינה רשאית להנשא כמ"ש מעלתו ני' ור"ש ז"ל לא התיר אלא באית לי' אב וכל זה הוא מה שיש לחוש בזה לדינא

אבל באמת בלא"ה הרי מסיק הש"ס כתובות דף ס' דקי"ל הלכה כר"מ בגזרותיו לענין הבחנה והה"ד אפילו לענין מינקת חברו ואפילו ליכא שום חשש לא פלוג רבנן בזה אלא, א"כ מינכרא מילתא כאלו הוא דבר אחר כמ"ש המהרש"א שם לענין נתנה בנה למינקת שם דף ס' ע"ב ד"ה והלכתא, ונראה דגם ר"ש הזקן ס"ל כן אלא דס"ל דגרושה קלא אית לה משא"כ בנידון הנ"ל דהאשה היא אלמנה. ועוד נראה בנכפה האשה משועבדת לבעלה להניק את בנה כל זמן שלא גירשה דנהי דאינה צריכה להיות עמו משום סכנתה אבל החיוב הנקי נשאר עלי' דבמאי יופקע זכות הוולד כל זמן שלא פטרה ע"י גירושין דבגט ע"כ הוא מבטל לה כל זכות שיש לו בה דבעי' ספר כריתות וכ"כ בנוסח הגט וכדו פטרית כו' להתנסבא לכל גבר כו' מן יומא דנן כו' ולדעת הפוסקים החולקים על דעת הר"ש הזקן לכאורה קשיא לשון הגט כשגירש אשה מעוברת ומינקת. אלא שבלא"ה כל אשה אסורה לאחר הגט משום הבחנה ואיך כתב בגט ואנש לא ימחא בידיכי מן יומא דנן וע"כ דהכוונה דמצדו לא נשאר לו בה שום זכות ולכך ס"ל לר"ש הזקן דגרושה לא נקראת מעוברת ומינקת חברו וע"כ פקע אבל בנכפה לא שמענו

ועכ"פ נראה עיקר דר"ש הזקן לא התיר אלא באית לי' אב ושוב ליכא חשש פיקו"נ אלא דאפשר דהיא אסורה משום לא פלוג וע"כ כתבו מקצת הראשונים דטעמא דר"ש משום דלא משעבדא לי' ואינה בכלל מינקת חברו ול"ש לא פלוג וראי' לכל הדברים האלו מש"ע אהע"ז סי' י"ג דלענין גרושה הביא ב' דיעות גם דעת הר"ש הזקן לענין זונה לא הזכיר דלדעת ר"ש שרי וע"כ כיון דלית לי' אב דמפרנסו גם הר"ש מודה וזה נראה דעתי ואם יסכימו רבנים אחרים להתיר חלילה לי לבטל דעתם כיון שלא שמעתי טעמם ונימוקם והי' לו שלום מנאי: הק' משה שיק מברעזאווע. תשובה לג בעזהי"ת פה חוסט יום ג' לסדר שופטים תרל"ד לפ"ק. כשמוע קול שופר. יוחק לחיים טובים בספר הרב המאוה"ג המופלג בתורה וביראת ה' מוה' אברהם גלאזנער האבדק"ק קלויזענבורג יע"א

מכתבו קבלתי במרחץ ווישק. וע"ד העלובה האלמנה הצריכה חליצה מבקש אני ממנו עוד הפעם אולי יצליח ה' בידו לעשות טובה בעבורה. וע"ד השאלה זונה שלא התחילה להניק ונישאת לאיש אי חייב לגרשה דבר זה מבואר בספרי' יש מתירין ויש אוסרין ומעלתו כ' והאריך בענין זה טובא ואין רצוני להכניס עצמי בזה כלל כי מרן הגאון בעל חת"ס ז"ל החמיר בזה וכמ"ש גם מעלתו. וגם אני אינני רואה מקום להקל בענינים אלו ובגוף הנידון אם עברה ונישאת אין אני רואה מקום להקל דהרי התוס' בכתובות דף ס' וביבמות דף מ"ב הוכיחו דלא כדעת הר"ש הזקן משום דלפי הס"ד הא דמעוברת חברו אסור הוי משום דחסא ואז בוודאי אסור באלמנה וגרושה וזונה וא"כ הה"ד למסקנא דמסיק דאיסור מעוברת משום דסתם מעוברת למניקה קיימא ג"כ וודאי אין חילוק ובאותו ברייתא עצמה תניא דאם כינס לא יוציא א"כ מוכח דלענין עבר וכינס ג"כ אין חילוק וכן בש"ע אהע"ז סי' י"ג סתם המחבר דאין חילוק בין אלמנה וגרושה וזונה ומסיי' דאם עבר וכינס יוציא והרמ"א שהביא יש מקילין בזונה אלא דאין לסמוך עליהן כי אם במופקרת ולא הגיה להקל באם עבר וכינס משמע ג"כ דסתם כהמחבר בזה

וגם מסברא אין נראה לי לחלק דהרי שורש הדין דמינקת חברו כפי מ"ש מרן הגאון בעחת"ס בכמה תשובות וגם אני ביארתי יותר במקום אחר דקים להו לחכז"ל דיש מיעוט וולדות חלושים ומעונגים שצריכין הנקה זמן רב יותר מאחרים ולפעמים אם לא יניקו כ"ד חודש יש לחוש לסכנת הוולד אע"ג שאנו רואין בדור הזה דאין מניקין כל כ"ד חודש מ"מ וולד חלש כנ"ל צריך השגחה יתירה וזהירות ושקידה טובא מן האם לעיין עליו למסמס אותו ביעי וחלב ובמזון שהוא ממוזוג ומכוון לפי ערך טבע הוולד ובאם לאו יש מקום לחוש לסכנה ובפו"נ אין הולכין אחר הרוב ואף למיעוטא דמיעוטא חיישינן.

ולפי מ"ש התוס' בסוטה בשם הירושלמי וכמו שהסכים הבית מאיר בתשובה בסוף ס' בית מאיר לאהע"ז ומרן הגאון בחת"ס יש בזה איסור דאורייתא משום לא תסיג גבול כו' כדין מערופי"א של חברו בח"מ סי' קנ"ז וגם קים להו לחכז"ל דסתם אשה מרחמת על בנה ותניקנו לפי מזגו וטבעו ולפי הנראה מהנך שתי זונות במלכים א' ומחכמת שלמה שם דגם זונה מרחמת על בנה ואפילו אם נימא דלא מרחמה מ"מ מיעוטא וודאי איכא דמרחמי ובפ"נ אין הולכין אחר הרוב וכנ"ל, או משום דלא פלוג

שלשית קים להו לחכז"ל דמן הסתם אשה רוצית להנשא וכמו שאמרו רז"ל בכ"מ טב למיתב טן דו כו' וגם קים להו שלאחר הנשואין דרשות בעלה עלי' ואין בידה לעשות כרצונה וגם ע"י יראתה מהבעל או אהבת הבעל נתמעט קצת אהבתה לבניה מבעלה הראשון ולכך מחמת טעמים אלו אסרו חז"ל שלא תינשא לאיש תוך כ"ד חידש ולא מבעי' אם מניקתו דאז יש לחוש מדאורייתא וכדלעיל אלא אפילו גומלתו מ"מ מלבד שע"י הנישואין יש לחוש שלא תמסמס אותו ביעי וחלב כאינה נשואה וכנ"ל וא"כ איכא למיסר מדינא. אלא דיש לחוש עוד שע"י תקנת חכז"ל שאסרו אותה להנשא. והיא רצונה וחפצה להנשא לאיש תגמלנו קודם זמנו וא"כ ח"ו ע"י תקנת חכז"ל יצמח ויעלה להוולד קלקול. וכן אסרו מדינא אם נתנה בנה למינקת שמא תחזור בה המינקת ולא יהי' להוולד מינקת ויבוא לחשש סכנה. ותו דע"י תקנת חכז"ל אפשר שבשביל זה עצמו תתן למינקת ויהי' להוולד הפסד מכח תקנת חכז"ל ולכך אינו מותר בנתנה למינקת אלא כמו הנך דבי ר"ג שיראה המינקת מהם לחזור בה ומשום לא פלוג אין לאסור וכמ"ש הפנ"י בכתובות דף ס"א לישב קושית מהרש"א שם מדנתנה למינקת מינכרא מילתא

ובאמת בלא"ה לכאורה קשה הרי כל שורש האיסור הוא משום דאשה מרחמ' על בנה וכלעיל ולאשה אכזריות כי האי לא שייך כלל התקנה וא"כ למה צריך לומר הטעם דאין אשה חונקת את בנה אלא דלא ק"מ דטעמא דמרחמ' צריכין אנו באשה שאינה מחוייבת להניק כגון גרושה אבל באלמנה דעפ"י הדין מחוייבת אין שורש התקנה משום דמרחמ' רק אפי' באכזריות הי' שייך התקנה ולכך הוצרך הגמרא לומר הטעם משום דאין אשה חונקת בנה. ובזה מיושב מה שהעיר מעלתו ני' דבזונה דשכיח שחונקת יש לחוש אפילו במת הוולד ולהנ"ל א"ש דבזונה דלא מחייבא מדינא אלא משום דמרחמא לי' ובזונה דלא מרחמא ל"ש התקנה אלא משום המיעוס או משום ל"פ וכנ"ל ולכך במת הוולד מותר ודברי חכמים שרירים וקיימים

ומטעמים הנ"ל מבואר מ"ש חכז"ל דאם עבר וכינס יוציא דאם לא כן מה הועילו חכמים בתקנתם לא מבעי' אם היא מינקת עדיין דהיא אסורה כדלעיל מדינא דיש לחוש לפוק"נ או להשגת גבול וכנ"ל מה"ת אלא אפילו בנתנה למינקת אם עבר וכינס יקיים אכתי יפסיד הוולד ע"י תקנת חכז"ל שתתן הוולד למינקת