מהר"ם שיק אבן העזר מ

האי קרא עולם כמו עולים וכ' הטעם דב' פעמים כתיב כן במשלי ובירושלמי שם פליגי על איזה קרא קאי המשנה שם דשלמה בודאי לא כ' דבר המפורש בתורה ולכך מפרש שם המשנה דעולם היינו עולים עי"ש ומהאי טעמא נמי דריש הירושלמי דסוטה חד קרא על עוללים דהיינו מינקת חברו וכתיב בקרא תרתי אל תסיג גבול עולם של כל מינקת ומשום חומר האיסור הכפיל לומר עוד ובשדה יתומים אל תבוא כי ד' יריב כו' ולפ"ז ראי' משם נגד הר"ש

ולכאורה המעיין בתוי"ט שם יראה דדבר זה תליא בב' אמוראים דירושלמי שהזכיר שם דלמאן דמפרש מתני' דהתם מקרא אל תסיג גבול עולם אשר גבלו ראשונים היינו עולים מצרים א"כ אידך קרא דאל תסיג גבול עולם ובשדה יתומים מפרש כהירושלמי דסוטה ובזה מיושב מה שדקדק הנוב"י למה דימה דין מינקת דרבנן להבחנה דאורייתא ע"ש ולהנ"ל איכ"ל דשם קאי להאי מ"ד דאמר דאסור מדברי קבלה הנ"ל ור"נ שם אפשר דסובר כאידך מ"ד בירושלמי ועכ"פ כיון דמקרא ילפינן להירושלמי וברוח הקודש נאמר וכל שנאמר ברוח הקודש הוא לכל הדורות והמקומות וכמ"ש כבר מרן זצ"ל שם בסי' ל"ד לסכור פי דוברי עתק מזלזלי בתקנה זאת שאפילו בזה"ז מיעוט בנים היינו החלושים והמעונגים צריכין להניק יותר ובפק"נ חיישינן אף למיעוט החלשים

ואפילו אם עתה גם החלשים אינם יונקים יותר עכ"פ צריכים עמל רב ושקידה והשגחה רבה על מאכליו ומשתיו וחז"ל קראו לי' בסמוס ביעי ובודאי אם בא ולד אחר ולד מתחסר ומתקצר זכותו בענין שקידת האם ולא תוכל להשגיח עליו כ"כ ואם נישאת האם לאיש אחר לפעמים הבעל האחר הוא קפדן והאם מתפחדת שלא חושבת שלום הבית ועי"ז היא מקצרת ומחסרת צרכי ולדותי' מבעלה הראשון לא מאכזריות או מחמת חסרון כיס רק משום פחדתה על שלום ביתה, ולכך נקרא הנושא הבא לקחת אותה בא בגבול הילד הרך וחששו מבוא בדמים משום שאפשר שעי"ז יבוא הילד החלש לידי סכנה

ואע"ג דבש"ס דידן אינו מזכיר טעם הירושלמי נראה דשניהם עולים בקנה אחד דהנה לכאורה מאי השגת גבול איכא הלא גם אם נשאר אביו קיים בהאי פחדא הוי יתיב שמא תתעבר וזה דרכו של עולם ואין זה בכלל השגת גבול וכעין שכ' הרמב"ם בפ"א מרוצח דין ט' בעיבור דלא מקרי רודף מטעם זה ולכך מסיק ש"ס דידן דבאב אפילו מתעברת אין חשש משום דממסמסו לי' ביעי וחלב וממילא דוקא על ידי האיש האחר יש לחוש ושוב שפיר מקרי בא בגבולו ואסור משום אל תסיג גבול עולם כן נראה לפי ענ"ד נכון דשניהם כא' עולים

והשתא דאתינן להכי ממילא אם נימא דאשה שלא התחילה להניק אינה בכלל האיסור מה הועילו חז"ל בתקנתם וכעין שאמרו בפ' אלו נערות עקירה צורך הנחה הוא ובא העונש גם על העקירה ה"נ העקירה שלא תינק הולד כלל הוא צורך הנחה למצוא מנוח בבית בעלה השני וא"כ האם התחילה להשיג גבולו ואדרבה חז"ל חלילה היו גרמא בנזקי הולד שלא תתחיל להניק ולא הועילו וכבר כ' מרן זצ"ל שם שהילד יוכל לצעוק צעקת לגימא על חז"ל חלילה וע"כ דגם בלא התחילה להניק גזרו לאסור וממילא מצד הטעם הזה אפילו תבעה כתובתה ע"כ לא פקע החיוב וגם היא בכלל שלא תינשא דאל"כ אכתי מה הועילו חכמינו ז"ל על כל הרוצות להנשא תתבע כתובתה ותגבה כתובתה וראי' גדולה לפענ"ד לזה דהרי שמואל אמר בכתובות דף נ"ד דתבעה להנשא ונתפייסה אין לה מזונות והרי אמרו מעוברת לא תנשא ומסיק הטעם משום דסתם מעוברת להניק קיימא וקשה למה הרי מיד כשנתפייסה אין לה מזונות ואינה מחויבת להניק ואינה אסורה כלל משום מינקת חברו ושמואל ג"כ מיירי בסוגיא זו דמינקת ולא אישתמט לומר מאן דפליג על הא דאסורה להנשא

ואע"ג דהרמב"ם כ' על מעוברת טעם אחר כס"ד דיבמות דף מ"א משום דחסא כבר יישב הב"ש בסי' י"ג טעם הרמב"ם ואני אמרתי דהרי לפי טעם זה פריך דידי' נמי עיי"ש ולכאורה קשה דאפילו אי חיישינן למיעוט דדרסא לענין חשש נפשות מ"מ הרי לא נתכוון אלא למצוה וטעה בדבר מצוה ועשה מצוה והוא אנוס עפ"י מצוה ואין כאן עבירה, מיהו בשבועות דף י"ח ע"א ובתוס' ביצה דף כ"ה ע"ב ד"ה אורח כ' דאם יש שום איסור דרבנן או לאו אורח ארעא שוב לא מקרי אונס וחייב או קרבן או שאר עונש וא"כ א"ש מעיקרא שפיר דחי טעמא דדרסא דא"כ דידי' נמי אבל כשמשני דאסור לישא מעוברת משום דסתם מעוברת להניק קיימא ואיכא איסורא דרבנן שוב לא מקרי אונס ואסור ג"כ משום חשש דרסא משא"כ בדידי' דהוי אונס וטרוד במצוה פטור ולא צריך אפילו כפרה כמ"ש התוס' בביצה שם וא"ש דברי הרמב"ם

ועכ"פ גם להרמב"ם לכל הפירושים א"א שדוחה תי' מפורש אלא דהוסיף גם טעם אחר וא"כ לכ"ע מוכח דין הנ"ל דאפי' תבעה וגבתה כתובתה וגם לא התחילה להניק אסורה להנשא וכן הוכיח בס' צ"צ סי' נ"ה וממילא נראה ג"כ דאפילו לא תבעה אלא שאחרים סילקו לה את כתובתה לטובת היתומים לא נפקע החיוב דהרי קימ"ל אין חבין לאדם אלא בפניו והרי יש לעובר זכות דלא תשיג ומי יוכל להפקיע שלא מדעתו וגם יש לו לעובר חלק בנכסי אביו ואין היתומים יכולין לעשות לחובתו אלא מה שהוא זכות לו וכמ"ש התוס' בקדושין דף מ"ב ע"א ד"ה יתומים כו' וא"כ וודאי גם כאן אין היתומים יכולין להפקיע זכות העובר או למחול על שיעבודו וא"כ גם בכה"ג נראה לפי ענ"ד דאסורה להנשא

ובאמת אני מסתפק אם האב יכול למחול לה שיעבוד וחיוב הנקה שלאחר מותו שאז יש חשש סכנה לוולד וכשם שהסכים הח"מ בריש סי' ע"ח באהע"ז דאפילו שניהם רוצים אינם יכולין להתנות שלא יאכל פירות ולא יפדנה משום שמא תטמע בין הגוים ובתנאי כזה המתנה לבטל עשו חיזוק כשל תורה והתנאי בטל וה"נ אפשר לענין הנקה ומטעם זה אני מסתפק על דברי אמונת שמואל הנ"ל דהרי בשמ"ק כתובות דף נ"ט כ' דב' שפחות פוטרין אותה משום דהוי כאלו הותנו וא"כ בהנקה לאחר מותו דאיכ"ל ראינו מועיל פטור א"כ הה"ד דאיכ"ל דאינו מועיל לה ב' שפחות

ובסברא זו אפשר לישב קושית הנוב"י בכמה תשובות דקשיא לי' דב"ש אדב"ש דס"ל דאינה משועבדת להניק ואפי"ה ס"ל דמינקת אסורה להנשא עיי"ש ולהנ"ל איכ"ל דגם ב"ש מודו דתקנת חכז"ל הי' שתניק אלא שסובר דמסתמא מחל משום דאין אשה אלא ליופי וממילא על לאחר מותו דלא מהני מחילה נשאר החיוב ושפיר אינה רשאית להנשא

אמנם בלא"ה לכאורה קשה לי על האמונת שמואל אי לא נימא כשמ"ק הנ"ל הרי טעם הפטור הואיל ויכולה להעמיד ב' שפחות ואמרינן בכתובות דף ס"א דיכולה לומר אוקי איתתא בחריקאי והיינו אם אפשר למצוא, אבל אם א"א למצוא יהי' מאיזה צד שיהי' שוב נשאר עלי' החיוב וכיון שחנז"ל חששו דלמא תהדר והשפחה כנענית אינו מצוי אצלינו א"כ לא שייך לומר אוקי איתתא בחריקאי ואפ"ת שתעמיד אשה שתשבע באופן שא"א לה לחזור הרי רבנן גזרו והשוו דבריהם משום לא פלוג ולכולם דין אחד כאלו יכלו למיהדר, ונראה דנהי דרבנן דגזרו היינו באשה שהיא בכלל מינקת לדעת הר"ש וא"ש הנ"ל וא"כ אשה עשירה אי תשכור מינקת ובאופן דלא תוכל למיהדר שוב לא נתחייבה ובלא נתחייבה לא שויהו רבנן משום לא פלוג כמי דיכלה למיהדר וא"ש

ובזה יש לישב קושית הר"ן על ר"נ דהתיר לדבי ר"ג אמאי לא גזר דאיכ"ל כקושית הב"ש הנ"ל דהא היו עשירים דבי ר"ג אלא אי שייך מיהדר לא מועיל שפחה דנימא אוקי איתתא בחריקאי ולכך אצטרך ר"נ לומר דבי ר"ג לא הדרא וא"כ שייך לומר אוקי איתתא בחריקאי ולא נשתעבדה כלל והיכא דלא נשתעבדה לא גזרו וראי' לר"ש ואמונת שמואל מ"מ בנדון שלנו כבר אמרתי דגם לא"ש איכ"ל דאסורה להנשא ובנוב"י מהדו"ת חאהע"ז סי' ל"ה דגם הא"ש לא סמך על טעם זה לחודא אלא הי' לו טעם כמוס וכ"ש בנידון שלנו דלדעתי אין להתיר וריוח והצלה יעמוד להאשה הנ"ל ממקום אחר בעתו ובזמנו כן נראין הדברים לי דברי הדו"ש הק' משה שיק מברעזאווע. תשובה לב החיים והשלום וכ"ט להרב המופלא ומופלג בתורה כש"ת מוה' חיים צבי בקהל פעדוועניק יע"א

בבואי מעיר ווין שהייתי שם לבקש ולחקור ברופאים למצוא מזור ותרופה לעיני בט"ת ובעוה"ר לא מצאתי כעת שום למכאובי עיני ובבואי מצאתי מכתב ששלח מעלתו אלי כתוב בענין מינקת חברו ולאשר א"א לי לכתוב בעצמי מלאכתי נעשית ע' אחרים ומפי יקרא אליו והוא כותב על הספר וגופא דעובדא באשה שמת בעלה שהי' נכפה זה ט"ו חדשים והיא מניקה ויש שרוצין להתירה להנשא כיון שהי' נכפה ולא משעבדה לי' ודינה כגרושה ולדעת הר"ש הזקן שריא להנשא ומעלתו צועק ככרוכיא חדא דרוב הפוסקים פליגי על ר"ש הזקן ועוד דכאן גרע דהתם עכ"פ אית לי' אב דמפרנסו. ולפי ענ"ד דהדין כדבריו ואברר דעתי בקיצור

הנה בדין מינקת חברו כ' האחרונים מובא בסוף ס' בית מאיר ובהרבה תשובות מדברי הגאון מרן חת"ס זצ"ל דהיא ד"ת מדין מערופיא של חברו המבואר בחו"מ סי' קנ"ו סעי' י"ח בהגה"ה שאם רגילה להניק את בנה אפילו לא משעבדא כיון דהוי חיותא דוולד לכך אסור לאחרים להוריד לחיותי' ובירושלמי דרשינין על זה קרא במשלי כ"ג אל תסג גבול עולם וכפל הקרא עפ"י הירושלמי כוונת תיבת עולם מלשון עולל ויונק ולכך כ' הקרא בכפל לשון לדעת רוב הפוסקים שחולקין על ר"ש הזקן. אל תסג גבול עולם אפילו