מהר"ם שיק אבן העזר לט

כש"ת מוה' ישראל דוד נ"י האבדק"ק פעזונג יע"א

מה שחזר מעלתו נ"י והביא שאלתו במינקת זונה אשר כבר דברתי עלי' בתשובה הקודמת תמהני עליו מה מצא בי תרי כבר שפתי ברור מיללו דאין דעתי נוטה להתיר ואם דעת מעלתו נ"י נוטה להתיר ישאל את פי הב"ד הגדול דק"ק פ"ב נ"י ושארי רבנים מופלגים ועל פיהם יעשה ואך שלא להשיב פני מעלתו נ"י ריקם אמרתי עוד הפעם לכתוב בקצרה הנה זונה המינקת המדובר בה נידון התירה סובב על ג' צדדים. הא' שמעולם לא התחילה להניק ותיכף ומיד שנולד הולד נתנו אבותיה הולד למינקת והן משלמין שכר וא"כ לא נקראה מינקת חברו הנה אם אמנם שהש"ג בפ' אע"פ הביא שיש מקילין אבל הוא לא הסכים וכבר הוכיח במישור הריב"ש בתשובה סי' תס"ג מדברי הגאונים דאפילו לא הניקה מעולם היא בכלל מינקת ופסק כן בש"ע אהע"ז סי' י"ג סעיף י"ג ברמ"א

וכן נראה הדבר מוכרח דאל"כ אדרבה ע"י תקנת חז"ל לטובת הולד יבוא להולד תקלה וסכנה הנה חז"ל חששו אולי תתעבר ותתעבר חלבה וע"י תקנתם לא יתחילו כלל להניק אם יהיה הדין דאז תהי' מותרת להנשא וגרע לא הניקה מגמלתו דחששו גזירה שמא תגמלנו קודם זמנו ואפילו מאן דרצה להתיר אפשר דוקא אם לא התחילה להניק משום איזה סיבה או טעם אחר אבל אם בשביל זה לא התחילה להניק בכדי שתוכל להנשא גרע ואין עולה על הדעת להתיר וכבר הביא הפנ"י בקו"א לכתובות לדף ס' שנידו ע"ז בפומבי

היתר השני סובב על דברי הר"ש הזקן המובא בתוס' כתובות דף ס' שכ' דבגרושה אין איסור מינקת הואיל ולא משתעבדא להניק וא"כ הה"ד זונה ושיטה זאת הביא הרמ"א בסי' י"ג סעיף י"א בשם הגהת מרדכי אמנם כבר האריך בתשובת צ"צ סי' נ"ה בדברים ישרים דאפילו לר"ש הזקן י"ל דמודה לאסור בזונה וכבר ביארתי זה לעיל (סי' כ"ד) דזה תליא בפלוגתא ובש"ע שם ס' י"ג סעיף י"ג לא הביא ב' דיעות. אלא בגרושה ולא הניקה כלל ואיכ"ל בדרבנן אמרי' להקל אבל בזונה לא הביא וא"כ בזונה משמע דלא מסתבר לי' להקל ומי הוא אשר חיילים יגבר להקל

אמנם יש עוד צד השלישי להתיר בזונה מופקרת כמו שהביא רמ"א שם בשם תשובת ר"י מינץ וכבר ביארתי לעיל (תשובה כ"ח) דנידון שלנו לא דמיא למופקרת וגרע מיני' וכ"ש לפמ"ש הבית מאיר בתשובה סי' ה' דעיקר הדבר כהירושלמי דאיסור מינקת משום מעריפו"א של חברו ומרן זצ"ל בתשובה החזיק בסברא זו וא"כ מאי איכפת לולד בתועלת אחרים ואיך נגזול זכות הולד משום טובת אחרים וקי"ל בב"ק דף ס' דאסור להציל עצמו בממון אחרים וכ"ש בזכות עיבור ואע"ג דאין לעיבור זה זכות דעכ"פ לא אפשר שיניקו אותו מ"מ אנן אכלל עוברין חיישינן. ולכך אין דעת מרן ז"ל להתיר אפילו במופקרת והקשה על רמ"א אלא א"כ יש זכות לולד בהיתר הנישואין

ואם כי במכתבי הראשון למעלתו נ"י לעיל סי' כ"ח כתבתי לישב דברי הרמ"א וכי מפני שאין מדמין נעשה מעשה בפרט שמרן זצ"ל כ' דאיכ"ל דדין דאורייתא הוא וכמ"ש שם ולכך אין דעתי להתיר (איברא די"ל לפמ"ש הפנ"י בקו"א בכתובות דף ס' די"ל לאחר ט"ו חודש ליכא חשש סכנה ורק חששו למיעוטא וא"כ נראה דבכה"ג שוב לית בי' משום מערופי"א של חברו ואינו אסור אלא מדרבנן) אמנם כעת כתב מעלתו נ"י אמתלאות שהוא כעין אונס ההוא וא"א לעקור סיכי ומשכי' והיא מרגילתו ומחזרת אחריו וא"כ אפשר לדמות זה לכעין אונס דומיא דמופקרת ואע"ג דהתם משום תקלת רבים חששו אבל בשביל תקנת יחיד לא מצינו שהתירו מ"מ לאחר ט"ו חודש שהתיר בכיו"ב בפנ"י בקוה"א בכתובות דף ס' ולאחר ט"ו חודש דבלא"ה אין הדרך בזה"ז להניק יותר מט"ו חודש אין כאן משום מערופי"א של חברו ונהי דתקנת חז"ל בודאי נשאר משום ולד חלוש ומעונג מ"מ בזונה דאינה בכלל מינקת חברו אלא משום סברת הרא"ש הואיל דהאם חסה על בנה להניקו ביותר מט"ו חודש דבלא"ה אין דרך להניק אלא משום חשש ולד חלוש מאוד הצריך יניקה כ"ד חודש תיקנו כן איכ"ל דבמקום תקלה ומכשול לא תיקנו חכמים ואפשר דגם מרן זצ"ל מודה בכה"ג ולזאת אם יסכימו הב"ד שבק"ק פ"ב ושאר רבנים מופלגים יעשה כן ולפי מאי שדעתו דעת תורה נוטה ואין לדיין אלא מה שעיניו רואות והי' לו שלום ותחז בציון עינינו: ידידו הק' משה שיק מברעזאווע. תשובה למד עוד להנ"ל בענין הנ"ל שלום. להרב המאוה"ג המפורסם החרוץ מוה' ישראל דוד נ"י האבד"ק פעזונג יע"א

ע"ד הזונה המדובר בה וכבר אמרתי שאין דעתי מסכמת להתיר ואפשר דלאחר ט"ו חודש יש להתיר הואיל והמכשלה גדלה עד למאוד כמו שצועק מעלתו נ"י ולזאת אמרתי שישאל לרבנים מופלגים ועתה דחק מעלתו נ"י עוד עלי ואמר לפי שעתה כבר נתעברה בזנות מתמשודך לה יש להקל יותר עפ"י מ"ש הנוב"י מהדו"ק חאה"עז סי' כ"ד דהיכא דנתעברה בזנות יש להקל טפי הואיל ואין נפ"מ לולד ואין לומר שמא תזנה ותתעבר שאין זה בידה ואע"פ שאין ראוי לחוטא להיות נשכר, מ"מ להציל ממכשלה י"ל דבכה"ג לא הוי בכלל גזירת חז"ל כן דעתו והאריך קצת

וכמדומה לי שלפי שעה לא דייק מעלתו בלשון הנוב"י שכתב כן דוקא אם יגמרו הכ"ד חודש תוך משך ימי עיבורה כמבואר בלשונו ובודאי בדוקא אמר כן דאם יומשך זמן העיבור עד כ"ד חודש א"כ נתבטל ממנה שם מינקת חברו אבל אם לא יכלו הכ"ד חודש תוך משך זמן עיבורה א"כ כשתלד ותהא מינקת א"כ היא משועבדת שוב גם לולדה הראשון דלא גרע מלוה ולוה ואחר כך קנה דאמרינן דמשועבדין לשניהם ולכל הפחות יחלוקו כדאיתא בב"ב דף קנ"ז ע"ב בלוה ולוה והדר קנה דיחלוקו ומכ"ש הכא דהשני בא בגבולו של הראשון וא"כ שוב היא מינקת של הראשון ונהי דמשום ובשביל השני רשאית להנשא דעל ברי' חס וממסמס לי' בביעי אבל שוב חוזר וניעור איסור מכח הראשון ולא יצאה מכלל מינקת חברו

ונהי דיש לדון קצת קולא מטעם זה בזונה דבאמת אינה משועבדת אלא שדרך האם להניק בנה וכמ"ש הצ"צ בסי' נ"ה והיינו דוקא אם אין לה ולד אחר אבל כשיש לה ולד אחר מעולם אין דרך להניק הראשון אפילו אם לא תנשא מ"מ כיון דטעם זה תליא ברברבתא כמ"ש כבר ואנן כאצבע בקירא לסברא ואינני כדאי להתיר לזאת אני עומד במקומי וישאל רבנים מופלגים על זה ויציע כל הדברים כהוייתן ועפ"י הסכמותיהם יעשה. דברי ידידו הדו"ש משה שיק מברעזאווע תשובה לא שיל"ת חוסט י"א אלול תרל"א לפ"ק כשמוע קול שופר יוחקו לחיים טובים בספר ידידי הרב הגאון המופלג המפורסם כש"ת מוה' יוסף העניג נ"י האבדק"ק נייטרא יע"א. וידידי הרב הדיין המצויין המאוה"ג המופלא ומופלג בתורה כש"ת מוה' מרדכי נ"י שענפעלד

מכתב קדשכם בא אלי כו' ובקשתם ממני לחוו"ד בענין אשה שמת בעלה וילדה הולד לאחר מותו ולא נתנה הדד לפי התינוק וגם בעת שהיתה מעוברת סילקו לה היורשים את כתובתה שלא בתביעתה לטובת היתומים ועתה נזדמן לה שידוך הגון והאשה מצטערת מאוד לאשר אין עוזר לה וכבוד מעלתכם הסכמתם להתיר לה להנשא לאחר ט"ו חודש מיום הלידה והארכתם בטעמי ההיתר איש ואיש טעמו ונימוקו עמו ואני איני כדאי ששלחתם אלי בפרט בענין מינקת שכבר האריכו בעלי התשובות בזה זה אוסר וזה מתיר ויוכל כל איש למצוא מבוקשו כרצונו ומה יתן ומה יוסף הכרעתי אמנם כיון שבאו דבריכם אלי החיוב עלי להשיב כאשר יורינו מה"ש

הנה עיקר ההיתר של האשה הנ"ל הוא מיוסד על שני דברים. הא' על דברות אמונת שמואל בתשובה סי' ב' שכתב דלדעת הר"ש המובא בתוס' כתובות דף ס' דבגרושה לא גזרו ה"ה באשה עשירה שהכניסה ב' שפחות או נכסים שראוי' לקנות ב' שפחות שאינה משתעבדה להניק וכדאיתא באהע"ז סי' פ' הויא בגרושה כיון דלא משתעבדא אינה בכלל מינקת חברו וא"כ הה"ד אשה הנ"ל כיון דנתנו לה כתובתה לא משתעבדא להניק ולא מקרי מינקת חברו ומותרת להנשא והב"ש בסי' י"ג סקל"ז חולק עליו דלא חילקו באלמנה ואפילו לר"ש אסור והביא ראי' מדהצריך ר"נ להתיר לדבי ריש גלותא משום דהמינקת א"י לחזור ותיפוק לי' משום דמסתמא הכניסה לו כדי לקנות ב' שפחות ע"ש

והנה ראי' זו כבר דחה האמונת שמואל בעצמו דהתם גבי בי ר"ג אפשר דכבר התחילה להניק ע"ש ובזה מודה גם האמונת שמואל ורק היכא דלא התחילה להניק ובזה פליג הב"ש על האמונת שמואל וע"ז אין רא' מהתם וכבר אמרתי שאין בידי להכריע אלא שנ"ל דאפילו לדעת הא"ש אין להתיר בנידון שלנו דהנה כבר כתבו האחרונים בפרט מרן הגאון בעל חתם סופר זצ"ל בחאה"ע סי' ל"ג ול"ד דדין מינקת הוא דין גמור ד"ת ותוס' בסוטה דף כ"ו בד"ה לא ישא הביאו הירושלמי דיליף מקרא דאל תסיג גבול עולם ובשדה יתומים אל תבוא וראיתי יש מי שאומר שהירושלמי מוכח כר"ש דאוסר רק בשדה יתומים וכבר דחה מרן זצ"ל שם את זה

ולי נראה בלא"ה דהירושלמי מפרש עולים מלשון עולל ויונק ומלשון עול ימים וטעמו הוא כמ"ש התוי"ט בפ"ה דפאה מ"ו דדריש