מהר"ם שיק אבן העזר לח

ונהי שכבר כתבתי בתשוב' הקודמת (ע' תשובה כו) דנראה דלא פליג רבנן בתקנתי' ואפילו היכא דהיא לטובת הולד היכא דאין היכר תיקנו ואסרו להנשא וכמו שהוכחתי שם מ"מ כאן היכא דיש לחוש להעברת דת דהוא מהדברים דהדין יהרג וא"י נראה דמותרת דהרי גדולה מזו מצינו בבדהב"י ביו"ד סי' קנ"ז ברב אחד ששחט הרבה ילדים מחמת מורא שיעברו על דת ואע"ג ששם חלקו עליו וגם שם הי' חשש טפי מנידון שלנו מ"מ נראה דאין כאן הפשט דחסא שאמרו ביבמות דף מ"א ע"א וגם החשש עיכור חלב הוי רק חששא מועטת דהרי אנו רואים דרוב נשים אינם מתעברות כל זמן שמניקות את בניהם

וגם על החשש דחסא קשה שהרי אמרו בנדה דף ל"א ע"א שרק ג' חדשים הראשונים התשמיש קשה לולד אבל בג' חדשי' האמצעים וכ"ש בג' חדשים האחרונים אדרבה התשמיש יפה לולד ופרש"י שם משום דאין הולד במדור התחתון וא"כ קשיא טובא כאן דבג' חדשים הראשונים בלא"ה אסורה משום הבחנה וע"כ באינך חדשים לאחר ג' חששו על דחסא וקשה הרי אמרו שאז התשמיש יפה לו וצ"ע וצ"ל דמ"מ יש לחוש שיזיק ע"י דחיקה על הבטן

ועכ"פ החשש הוא רק למיעוטא וחז"ל חששו על זה משום דקי"ל דאין הולכין בפקו"נ אחר הרוב ולכך אסרו וחששו על המיעוט דחסא לסלקא דעתך ולהרמב"ם גם למסקנא נשאר חשש דחסא וזה כל זמן שהיא מעוברת ולאחר שתלד חששו שוב למיעוט אולי תתעבר ויתעכר החלב וכיון דזה הוי רק חששא בעלמא נראה דלכ"ע עדיף שלא לחוש ע"ז דהרי הא דלא אזלינן בתר רוב גבי פקו"נ הוא ממה שאמר הכתוב וחי בהם כמ"ש התוס' בסוף יומא והיכא דאיכא חשש העברת דת לא נאמר זה ולכך נראה לפענ"ד דבנידון הנ"ל יש להקל כדעת הנוב"י ולא מטעמי' מ"מ צריך להיות מתון בכה"ג כיון דכל ההיתר הוא רק בשביל חשש העברת דת ואין לדיין אלא מה שעיניו רואות ואולי אפשר לסלק החשש ההוא מבלי נישואין שלה ובעודה מעוברת כנלפע"ד להלכה ולא למעשה והי' לו שלום מנאי ידידו הדו"ש הק' משה שיק מברעזאווע תשובה כח בעזה"י יערגין יום ו' עש"ק ט"ז שבט תרי"ט לפ"ק יתענג על רוב שלום מעתה ועד עולם ידידי הרב המאוה"ג המופלג המפורסם החרוץ מוה' ישראל דוד ני' אבדק"ק פעזונג יע"א

מכתבו בשבוע העברה קבלתי כו' וע"ד הזונה אשר ילדה מגוי ושוב נתקשרה לכהן א' ונתעברה ממנו וכששמעה שאסורה להנשא לו נתפרדה החבילה ונשתדכה שוב לאחר ורוצית לתלות העיבור בו וכאשר לא עלתה בידה מ"מ הם קשורים ומנאפים זע"ז ועתה אחר שהולידה ונתנה הולד למינקת ולא הניקה כלל רוצים לישא זה את זו ומעלתו נ"י דעתו להתירה לישא את המשודך כדי להציל אותם מזנות ואיסור קדישה ונדה וכעין שכתב הרמ"א באהע"ז סי' י"ג סעיף י"א דבזונה מפקרת יש להקל לישא תוך כ"ד חודש ומעלתו האריך בזה

והנה אם אמנם נמצא במקצת תשובת אחרונים קולות אבל בבית מאיר בסופו בתשובתו החמיר ומרן הגאון זצ"ל החמיר מאוד בדין מינקת חברו וכמ"ש הפנ"י בקו"א בכתובות ובסוף ס' תפארת למשה ומרן זצ"ל בחת"ס בחאה"ע בתשו' סי' ל"א כתב שמעולם לא נמנה להתיר זונה מופקרת וכ"ש בנידון הנ"ל דגרע מזונה מופקרת דע"כ לא מצינו שהתירו ואמרו דטוב לעשות איסורא זוטא בכדי שלא יבוא אחר לאיסורא רבה אלא בדבר שהאיסור הגדול יבוא מעצמו כעין שאמרו בפ"ק דשבת דף ד' דהתירו לו לרדות פת בכדי שלא יבוא לידי איסור סקילה או לכהפ"ח אם יהי' אח"כ כעין אונס כמו שכ' הרמ"א בזונה מופקרת או משום דפיתו אותה פרוצים כמו שהי' בעובדא דמהר"י מינץ או בהיפוך דהזונה היא פרוצה ומפתית לרבים וכמ"ש מרן זצ"ל בחת"ס חאהע"ז סי' ל"ו וכיון שנכשלים רבים על ידה עשו תקנה אבל למי שעושה ועובר בשאט נפש על דברי תורה אין אנו אחראין לרשעים וכמו דס"ל לרשב"ג בפ"ה דמעשר שני משנה א' וכמ"ש התוי"ט בפ"ג דדמאי מ"ה דלכ"ע ס"ל דאין אנו אחראין לרמאין ואמרינן הלעיטהו כו'

ותו איך נתיר לו ולה איסור דרבנן כדי שלא יבואו לידי איסור דאורייתא הרי כל איסורי דרבנן הם סייג לתורה שלא לבוא לידי איסור דאורייתא ואיך נדחה ודאי דרבנן שגזרו כדי שלא לבוא לידי איסור דאורייתא משום חשש שלא יבואו קלים אלו לידי איסור דאוריי' הרי אסור לו להיות עמה בלא"ה והחיוב היא להרחיקם שילך למקומו עד שיגיע זמן נישואין שלה והרי קי"ל בריש סי' י"ג דאסור לו לכנוס לביאה וממילא אם לא יכנס לא יבוא עמה לידי ניאוף ואם הוא אינו רוצה לחוש לדברי חז"ל ומבעט בהם משום הביעוט הזה בעצמו נתיר לו דברי חז"ל א"כ לא שבקת חי' לדברי חז"ל בשום דבר ואין זה דומה לדברי הרמ"א הנ"ל, ואם הוא אינו חושש לתקנת חז"ל למה נחוש לו אנן

ועוד דהרי אם ישא אותה צריך לזה רב ועדים והם יסייעו אותו ויעברו באיסור זוטא לבטל דברי חז"ל להתיר לישא מינקת משום איסורא רבא דידי' והרי היכא דפשעו כמו הכא לא אמרינן מוטב לעבור איסור דרבנן כדי שיזכה חברו וכמ"ש התוס' בשבת דף ד' ובמג"א סי' ש"ו ס"ק כ"ח וכ"ט מיהו זה אפשר לדחות דאם הדין להתיר לדידי' א"כ הם אינם מסייעים לעובר עבירה ואינו מוכרח דהרי לא ניתר לדידי' אלא דאמרינן מוטב שיעבור איסורא זוטא וא"כ מ"מ עבירה הוא ומ"מ בלא"ה אין להתיר מטעמים דלעיל

ולכאורה אמרתי לישב דברי מעלתו נ"י ולעשות להם סמוכים דהרי דברי הרמ"א עצמו דהתיר במופקרת קשים אי טעמא משום דמפתים אותה וכדי שלא תבוא לידי איסור קדשה מתירין לאחרים לישא אותה דהרי היא פשעה והיכא דפשע לא אמרינן חטא כדי שיזכה חבירך ואפילו אי נימא דהפירוש דרבים היו נכשלים על ידיה ומשום תקנת רבים התירו וכגוונא דגיטין דף ל"ח וכמ"ש מרן זצ"ל הנ"ל בסי' ל"ו מ"מ הרי הקשה בשו"ת נוב"י מהדו"ת חלק אהע"ז ס' ל"ו דהרי הרמ"א בס' שכ"ח סעיף י' פסק כרשב"א דאפילו בלא פשע לא אמרינן חטא כדי שיזכה חבירך ואיך פסק הרמ"א כאן במופקרת דשרי' כדי שיזכה חבירך ונהי דלפמ"ש המג"א בסי' ש"ו ס"ק כ"ט ושם בט"ז לא קשה מידי דגם הרמ"א דמסיק כתוס' דהיכא דלא פשע אמרינן חטא כדי שיזכה חבירך ע"ש ולא ק"מ ק קושית הנוב"י הנ"ל

אבל באמת אפ' לשיטת הב"י לפענ"ד לישב הקושיא דהנה בתשו' מהר"י מינץ רצה להתיר בזונה מינקת חברו משום דזנות לא שכיחא ולא עבדו בה רבנן תקנתא ונהי דדחה דדוקא זנות בעדים היא דלא שכיח, מ"מ הנוב"י קמא בחאהע"ז ס' כ"ג רצה להחזיק דבריו דזונה מתהפכת ולא שכיחא שתתעבר ושוב הוי לא שכיחא ולא גזרו אמנם המל"מ פ"ד ממלוה דין י"ד בד"ה כ' מהריב"ל הביא תשובת מהרד"ך דדוקא משום לא שכיחא לא גזרו אבל תקנה כל היכא דשייך טעמא ההוא שתיקנו אפילו במילתא דלא שכיחא תיקנו וא"כ כאן במינקת חברו דהוי תקנה לטובת הולד וגם במינקת זונה שייכא האי תקנה וכמו שהאריך בצ"צ סי' נ"ה אפילו אי הוי מילתא דלא שכיחא שייכא תקנת חז"ל

אכן נראה דבמופקרת לא הוי תקנת ולד כיון דאם לא נתיר לה להנשא תזנה שוב ותתעכר חלבה ואע"ג דזונה מתהפכת הרי חזינן דזונה אינה בקיאה כיון דנתעברה בזנות וא"כ שוב אין תועלת בולד ורק משום לא פלוג נבוא עלה א"כ שפיר שוב נוכל לומר דבמילתא דלא שכיחא לא גזרו חז"ל וזה איכ"ל בכוונת הרמ"א וא"כ גם בנ"ד י"ל כן

אמנם וכי מפני שאנו מדמין נעשה מעשה דהרי בהרבה מקומות מצינו דאפילו במילתא דל"ש גזרו רבנן ע' שעה"מ בפי"ג מי"ט דין י"ח דהיכא דגוף הדבר לא שכיחא גזרו לא שכיחא אטו לא שכיחא וג"כ במינקת חברו שחששו עד כ"ד חודש דכבר כ' מרן זצ"ל בהרבה מתשובותיו וכן כ' בפ"י בקו"א ובתשובת נוב"י דודאי רוב ילדים סגי להם בפחות מכ"ד חדשים אלא דחששו על מיעוטא דמיעוטא וא"כ כשם שחששו על לא שכיחא זה ה"נ חששו על לא שכיחא דזונה והרי כבר כ' מרן זצ"ל דדין מינקת עיקרו לאו דרבנן אלא דין תורה כבא למערופי"א של חברו ואפילו בזונה דרך האם להניק ולדה וכמ"ש בצ"צ סי' נ"ה

ונראה דאפי' אם נתנה למינקת לא שייך לומר דהעמידה איתתא בחריקאה דידוע דהנותנים למינקת לביתם הרבה בנים מתנוונים והולכים וכ"ש זו שנותנת למי ואפילו מת לבסוף יש לנו לדון ונהי שאמרו חז"ל מת מותרת דאין אשה הורגת בנה וזה אמרו אפילו בזונה כדמוכח מחכמת שלמה במעשה דב' זונות שבאו לפניו מיהו היינו להרוג בידים אבל לגרום ולסבב וליתן למינקת פחותה וגרועה עד שימות ולהכפ"ח בדורינו הי' ראוי לגזור לולא דאפשר דעל זונה לחודא הואיל ולא שכיח לא רצו חז"ל לעשות תקנה ועכ"פ לא שייך לומר דהעמידה איתתא בחריקאה וא"כ שוב איסור דאורייתא וא"כ נהי דע"י פריצתם אין תועלת שוב לולד מ"מ לא יה' חוטא נשכר ולזאת אין סברא להתיר בשום אופן והנראה לפענ"ד כתבתי. דברי ידידו הדוש"ת הק' משה שיק מברעזאווע. תשובה כט על ענין הנ"ל בימי המצרים. ישמרהו יוצר המאורים. ויברכהו בברכת הורים. ידידי הרב המאוה"ג המפורסם לשבח ערוגת הבושם החריף